החלטה לפניי בקשה למחיקה ולדחייה של תביעה על הסף מחמת התיישנות. עסקינן בתביעה בגין ליקויי בניה ואי התאמות בדירת המשיבים, אשר נרכשה מהמבקשת לפי הסכם מכר מיום 22.1.1996. ביום 26.9.1996 קיבלו המשיבים את החזקה בדירה. במועד מסירת החזקה נערך פרטיכל ובו פורטו ליקויים שונים, אשר נמצאו על-ידי המשיבים במועד האמור. המשיבים טוענים, כי פנו למבקשת בעל-פה ובכתב בדרישה לתיקון הליקויים שנתגלו בדירה, אולם המבקשת התעלמה מפניותיהם. ביום 16.5.2004 הגישו המשיבים תביעתם כנגדה, בה עתרו לחייבה בתשלום עלות תיקון הליקויים. כתב התביעה מבוסס על חוות דעתו של מומחה מטעם המשיבים (אינג' מרדכי אדלר), אשר נערכה בחודש ינואר 2004. 6. המבקשת טוענת, כי בנוגע לסוג הליקויים שפורטו בתביעה, תקופת האחריות הארוכה ביותר על-פי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, אינה עולה על 6 שנים, ומרבית הליקויים אינם עולים על 4 שנים של בדק ואחריות. היות ומנין תקופת ההתיישנות בתביעות שעניינן ליקויי בניה מתחיל מהיום בו נולדה עילת התביעה, קרי מיום מסירת הדירה לקונה כאשר קיים בה ליקוי, הרי שעילת התביעה מכוח חוק המכר התיישנה זה מכבר. 7. לטענת המבקשת, התביעה מתייחסת לליקויי הבניה שהתגלו או שניתן היה לגלותם במועד קבלת החזקה בדירה. לשיטתה, מועד הפרת הסכם המכר, ככל שהופר, הינו מועד מסירת החזקה וממנו מתחילה תקופת ההתיישנות. מאחר שחלפו למעלה מ-7 שנים מהמועד הנ"ל ועד ליום הגשת התביעה, הרי שהתביעה התיישנה. 8. המשיבים טוענים כי שעה שהמבקשת הבטיחה פוזיטיבית לתקן הליקויים וביצעה בדירה תיקונים חוזרים ונשנים, יש לראות בהבטחותיה ויתור על טענת מנין התקופה. 9. המשיבים טוענים עוד כי הנזקים המפורטים בכתב התביעה ארעו ברובם לאחר קבלת החזקה. ליקויים אחרים, לרבות רטיבות ונזילות, התגלו והחמירו עם הזמן, במהלך תקופת המגורים בדירה. נזקי הרטיבות מהווים נזק מתמשך, שמועד התגבשותו העיקרי אינו יכול להיקבע במדויק, והללו התגלו במלוא חומרתם והיקפם רק במועד מאוחר יותר ובשנים מאוחרות יותר. לענין עילות התביעה הנזיקיות, חלה, לשיטתם של המשיבים, הוראת סעיף 89(2) לפקודה ומשכך מצויה התביעה בתחומי תקופת ההתיישנות. זאת, כיוון שלכל המוקדם ארע הנזק במועד קבלת החזקה או במועד חתימת ההסכם, ואף אם התגלה הנזק במלוא היקפו ביום מסירת החזקה, הרי שטרם חלפו 10 שנים מיום אירוע הנזק ובוודאי שלא מיום התגלותו. 10. בנוסף, מסתמכים המשיבים על הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות וטוענים, כי לא זו בלבד שטרם חלפה תקופת ההתיישנות, אלא שהיא אף נותקה. לשיטתם, בוצעו בדירה תיקונים במהלך השנים על-ידי המבקשת או צד ג' ויש לראות בכך מעשה שיש בו ביצוע מקצת הזכות הנתבעת, שדינו כדין הודאה, ומכאן, שתקופת ההתיישנות החלה במועד האחרון בו ביצעה המבקשת מעשה המשול להודאה בזכות. דיון 11. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין - שבע שנים. בסעיף 6 נקבע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. 12. המונח "עילת תובענה" נבחן כאן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטייה הרווחת הינה לפרש הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, את סגירת שערי בתי המשפט בפני בעל דין התובע את זכויותיו (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים, פ"ד לח(3) 678 ,673, ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא(1) 85). נקבע, כי איתור המועד הנכון להתגבשותה של עילת תביעה לצורך בחינת תחילת מרוץ ההתיישנות נגזר מהמגמות שמוסד ההתיישנות ביקש להשיג, תוך ניסיון לאזן בין ההגינות כלפי המזיק לבין ההגינות כלפי הניזוק (ת"א (ירושלים) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4), 802, עמ' 803, ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 558). 13. מעיון בכתבי הטענות המונחים בפני בית המשפט עולה, כי המשיבים השתיתו את תביעתם על עילות חוזיות, על עוולות נזיקיות, כגון רשלנות והפרת חובה חקוקה, על עילה של עשיית עושר ולא במשפט ועל עילת תביעה לפי חוק המכר. 14. בתחום דיני החוזים, מקובל העיקרון, כי המועד לגיבושה של עילת תביעה לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת (ע"א 508/64 עבדאללה נ' אפוטרופוס על נכסי נפקדים, פ"ד יט(4) 427, ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(2) 228). אולם, מועד גיבוש העילה עשוי להתרחש במועד מאוחר יותר מן ההפרה, וזאת כאשר הנפגע יכול היה להגיש את תביעתו לפיצויי נזק, תוך הצגת מכלול העובדות המהותיות לתביעה ובכלל זה גם לנזק שנגרם לו. כאשר עסקינן בנזק מתמשך במשך תקופה ניכרת לאחר ההפרה, כי אז תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה, ואשר נעלמו מעיניו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול למנוע אותן (סעיף 8 לחוק ההתיישנות) (ראה בענין זה: ת"א (י-ם) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4), 802, 803, ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון בליבאום, פ"ד מט(5) 485, 508). 15. לפיכך, לענין נזקים שאינם מתמשכים, אשר נתגלו במועד מסירת החזקה או במהלך תקופת הבדק, תחל תקופת ההתיישנות ממועד מסירת החזקה בדירה, אז למעשה מופר הסכם הרכישה על-ידי המוכר, באם נמסרו הדירות עם ליקויים בהן. לעומת זאת, לגבי נזקים מתמשכים, אשר במועד ההפרה לא באו לידי ביטוי כלל או טרם הגיעו להיקפם הממשי, כי אז יחל מרוץ ההתיישנות בעילה של הפרת חוזה רק כאשר הנזקים הממשיים התגלו, בהיותם מרכיב מרכזי בעילת התובענה. 16. בענייננו, אין עוררין על כך שהחזקה בדירה נמסרה למשיבים בחודש ספטמבר 1996, ומכאן, שחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד מסירת החזקה בדירות ועד ליום הגשת התביעה (16.5.2004). כן לא קיימת מחלוקת שבמועד הכניסה לדירה הבחינו המשיבים בקיומם של ליקויים שונים בדירה (ראה פרטיכל הליקויים שנערך במועד מסירת החזקה וכן סעיף 8 לתצהירה של המשיבה 2 שצורף לתגובה לבקשה דנן). 17. לאור האמור לעיל, נובע, כי בכל הנוגע לנזקים, המנויים בחוות דעת המומחה מטעם המשיבים, אשר נתגלו או יכולים היו להתגלות בעת מסירת החזקה (על חלקם אף התריעו במועד הנ"ל) - התיישנה התביעה. עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים מגלה, כי מדובר בפגמים בריצוף, טיח לקוי בתקרה ובקירות החיצוניים, כנף דלת כניסה עקום, ליקויים בגובה ובגודל של חלונות, ליקויים ברוחב מעברים, קירות עקומים, חורים בקירות, ליקויים בארון החשמל, פגמים בתריסים, פגמים בדופן חדר האמבטיה וכיוצ"ב. עסקינן בליקויים "חד-פעמיים", אשר עשויים להתגלות למשיבים על-פני השטח כבר במועד קבלת החזקה בדירה על-ידי עריכת בדיקה סבירה. מסיבה זו, אף אין כל צידוק להחיל על ליקויים אלו את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, באשר ניתן היה לגלותם בכל מועד, בבדיקה יזומה וללא קושי מיוחד, אם על-ידי המשיבים ואם באמצעות מומחה מטעמם. 18. באשר לנזקים, כגון סדקים בקירות ונזקי רטיבות ונזילות, כמפורט בחוות דעתו של מומחה המשיבים, הרי שלגביהם החל מרוץ ההתיישנות בעילה של הפרת חוזה רק כאשר הנזק הממשי התגלה. מעיון בתצהיר המשיבה 2 עולה, כי עם בוא החורף הראשון, החלו להתגלות ליקויי נזילות ורטיבות. עקב דרישתה של המשיבה 2, כך נטען, בוצעו תיקונים בדירת המשיבים במסגרת התיקונים השנתיים, אולם הללו לא פתרו ליקויים אחדים ואף החמירו מצבם של ליקויים אחרים. במהלך החורף השני התגלו שנית ליקויי רטיבות קשים והפעם באופן חמור יותר. לפיכך, נעשתה פניה נוספת לנציגי המבקשת, ובוצעו "תיקונים קוסמטיים ובלתי רציניים", כהגדרת המשיבה 2, אשר לא פתרו את הבעיה, ובמהלך החורף השלישי הוחמר עוד יותר המצב בדירה. המשיבה 2 מציינת בתצהירה, כי במשך הזמן הלך והתדרדר מצבה של הדירה ובעיית הרטיבות והנזילות הלכה והחמירה, וכן שבה והופיעה מידי חורף. לטענתה, נזילות המים, ש"אינן בבחינת טפטוף אלא זרם גואה ועצום", הופיעו במקומות שונים בדירה, כגון חדרי השינה, חדרי השירות, המרפסת ובמהלך השנתיים האחרונות - גם בחדר שינה נוסף ובחדר האמבטיה. לפי גרסתה של המשיבה 2, התיקונים בדירה בוצעו עד שנת 2001, כאשר עד שנת 2003 עוד עמדה בקשר מול נציגי המבקשת, אשר הבטיחו לבצע התיקונים בדירה, אך לשווא. 19. הנזקים המתוארים בסעיף 18 לעיל, הינם נזקים דינמיים ומתמשכים, לאחר מועד מסירת החזקה והמתגבשים לכדי נזק סופי לאחר תקופת זמן ממושכת. לפיכך, מבחינת מועד גיבוש עילת התביעה בגין הפרת חוזה לצורך מירוץ ההתיישנות, ניתן לומר, כי הנזק הנטען העיקרי התגלה כשלוש שנים, ואף יותר, לאחר מועד מסירת החזקה בדירות, מכאן, שטרם חלפה גביו תקופת ההתיישנות. 20. התוצאה אליה הגעתי מתיישבת עם ההלכות הנהוגות על-פי סעיף 89 לפקודת הנזיקין, הקובע, בין היתר, תקופת ההתיישנות בתובענה על עוולות: "מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק". 21. יתירה מזאת, בענין מועד ההתיישנות של תביעה בעילה נזיקית, בגין אי-התאמה ו/או ליקויי בנייה, אימצה הפסיקה את "כלל ההתגלות", וכשמדובר בעילת תביעה מתחדשת, כלומר, נזק שנגרם מדי יום על-ידי מעשה או מחדל שנמשך והולך, נולדת עילת התביעה כל יום, כל עוד הנזק הולך ונמשך (ראה ספרו של א' פרדי דיני מכר דירות, עמ' 229-235, סעיף 1103, ע"א 148/89 שיכון עובדים נ' עזבון בליבאום ז"ל ואח', פ"ד מט(5) 485, ז' יהודאי דיני התיישנות, סעיף 564, עמ' 525-526). יפים לענין זה הדברים שנפסקו בת"א (חיפה) 297/96 אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2), 6271: "למועד תחילת מרוץ ההתיישנות של עילת תביעה ישנה התייחסות מיוחדת, בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הפסיקה אימצה בעניין מועד ההתיישנות, בעילה נזיקית, את כלל ההתגלות. יצוין כי מקום שמדובר בעילת תובענה מתחדשת, קרי נזק שנגרם מידי יום ביומו על ידי מעשה או מחדל הנמשך והולך, כפי שהדבר קורה בחלק נכבד מהמקרים של ליקויי בנייה, נולדת עילת תביעה חדשה מידי יום, כל עוד הנזק נמשך והולך. יתרה מזאת, במקרה של נזק מתמשך, מוטלת חובת ההוכחה על כתפי הנתבעת להוכיח איזה נזק נגרם ומתי." 22. במקרה דנן, לגבי הנזקים העשויים להתגלות במועד מאוחר יותר ממסירת החזקה בנכס, כגון נזקי סדקים ורטיבות, מתחילה תקופת ההתיישנות ביום גילויים. גם אם נניח, כי נזקים אלו התגלו במלוא היקפם בסמוך למועד מסירת החזקה בדירות, הרי שגם לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, מצוי הענין בתחומי תקופת ההתיישנות, שכן טרם חלפו 10 שנים מאז שהנזק נתגלה וכבר נפסק. 23. לגבי טענת המבקשת, כאילו התיישנה התביעה, בין היתר, גם מן הטעם שלגבי הליקויים הנטענים בה חלפה תקופת האחריות ו/או הבדק הקבועה בדין, התשובה היא, כי משנתגלו הנזקים במעמד מסירת הדירה, כבר אין חשיבות לתקופת הבדק והאחריות: "...אי התאמה התגלתה כבר בעת העמדת הדירה לרשות הקונה, וכבר אז ידע עליה הקונה. במקרה כזה, אין חשיבות לתקופת הבדק והאחריות, משום שברור כי הדירה לקתה באי התאמה כבר במועד מסירתה לקונה. בד בבד, הסתמכות הקונה על אי ההתאמה מותנית...בכך שיודיע עליה למוכר תוך שנה מהמסירה (סעיף 4א(א)(1)) ותביעה לבית משפט בשל אותה אי התאמה תתיישן כעבור שבע שנים מהמסירה." (א' זמיר פירוש לחוק החוזים, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, בעמ' 530) (להלן: "זמיר"). 24. עוד יצויין, כי כאשר המוכר מקבל על עצמו בחוזה לתקן את הליקויים במועד כלשהו, ניתן לבסס את התביעה על הפרת חיוב זה, ואז תידחה תחילתה של תקופת ההתיישנות למועד ההפרה של חיוב התיקון (ראה לענין זה: זמיר, עמ' 529, ת"א (י-ם), 884/91 בריברום נ' רמט בע"מ חברה רשומה בישראל, דינים מחוזי כו(5), 434). הוא הדין אם תיקן המוכר את הליקויים באופן לקוי. זאת ועוד, תיקון הליקויים על-ידי המוכר יכול להיחשב כ"מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות", אשר לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות דינו כדין הודאה בזכותו של התובע, המתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות (זמיר, עמ' 529). 25. כפי שעולה מתצהירה של המשיבה 2, המפנה גם לתכתובות שצורפו לכתב ההגנה, הרי שבמהלך השנים ביצעה המבקשת תיקונים בדירה, באמצעות הקבלן ובעקבות פניות המשיבים, אך ללא הועיל. בכתב ההגנה מודה המבקשת, כי בוצעו תיקונים על-ידי הקבלן על-פי פרטיכל המסירה, וכן בוצעו תיקונים שנתיים שאושרו על-ידי המשיבה 2. בנוסף מציינת המבקשת, כי הקבלן לא קיבל אישור כניסה לשכניהם של המשיבים על-מנת לתקן את בעיית הרטיבות והנזילות. 26. דא עקא, שלא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת באשר למועדי פניות המשיבים למבקשת, סוגי התיקונים שנעשו, אם בכלל, ומועד ביצועם המדויק על-ידה. פרוטוקול התיקונים השנתיים מיום 22.9.1997 הינו המסמך היחיד שהוגש לבית המשפט, המפרט את סוגי התיקונים שבוצעו בפועל בדירה. יושם לב, כי פניותיהם בכתב של המשיבים למבקשת מהימים 30.12.1999, 23.1.2000 ו-15.1.2003, אשר צורפו לכתב התביעה, עוסקות, על-פניו, בבעיית הנזילות והרטיבות ולא ביתר הליקויים שבעטיים הוגשה התביעה דכאן. גם מתצהיר המשיבה 2, התומך בתגובה לבקשה דנן, הודגש כי הבעיה המרכזית ממנה סובלת הדירה, הינה בעיית הרטיבות והנזילות. 27. לאור האמור לעיל, אני סבורה, כי במקרה דנן, ניתן להסתמך על הוראותיו של חוק המכר ו/או להחיל את הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות, רק בנוגע לליקויים המנויים בפרטיכל המסירה מיום 26.9.1996 ובפרוטוקול התיקונים השנתיים מיום 22.9.1997. 28. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרשת לדיון ספציפי בסוגיית תקופת ההתיישנות בתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן בהקשר זה חלות כמקובל הוראות חוק ההתיישנות. 29. לנוכח האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבוע, כי כתב התביעה יכיל רק את הנזקים הקשורים לסדקים בקירות (סעיף ליקוי 1.01200 בחוות דעת מומחה המשיבים), לנזקי הנזילות והרטיבות (סעיפי ליקוי 1.90100, 1.90600 ו-7.30100 בחוות דעת המומחה) וכן את הנזקים המפורטים בפרוטוקול התיקונים השנתיים מיום 22.9.1997, בתנאי שהללו נתבעו במסגרת התביעה דכאן ומנויים בחוות דעתו של מומחה המשיבים. התוצאה 30. לאור האמור לעיל, הבקשה לדחייה על הסף מתקבלת בחלקה. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בסך 2,000 ₪ + מע"מ , אולם תשלום ההוצאות ידחה למועד מתן פסק הדין . בניהליקויי בניה