קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הורה יחיד הבטחת הכנסה: תביעה זו עניינה תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. רקע עובדתי 1. ביום 20.6.10 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה (נ/1). ביום 4.7.10 הגישה התובעת הצהרת הורה יחיד/נפרדת (נ/5) וביום 6.7.10 מסרה התובעת הצהרה לפקיד התביעות (נ/4). כמו כן מסרה התובעת הודעה לחוקר הנתבעת ביום 6.3.11 (נ/6). בנוסף נחקרו על ידי הנתבע, בעלה של הנתבעת מר X עטייה (נ/7), ואשתו הראשונה גב' X נורה בת כליל (נ/8). (להלן "האשה הראשונה") 2. ביום 21.3.11 הודיע הנתבע לתובעת כי מעמדה במוסד לביטוח לאומי לעניין חוק הבטחת הכנסה ייחשב כ"ידועה בציבור" (להלן - "מכתב הדחייה"). כנגד החלטה זו משיגה התובעת בתביעה שבפנינו. 3. מטעם התובעת העידה התובעת. מטעם הנתבע העידו בעלה של התובעת, מר אלעאסם עטיה, וכן חוקר הנתבע מר איציק פרץ. טענות הצדדים 4. לטענת התובעת, מאז חודש 5/10 היא חיה בנפרד מבעלה, ואינה מנהלת עימו משק בית משותף. לטענתה, לא הוכיח הנתבע כי התובעת מנהלת משק בית משותף עם בעלה ומשכך דין תביעתה להתקבל. 5. לטענת הנתבע, הוכח כי התובעת מתגוררת בצריף סמוך לבית הנתבע ומעדותה ומהודעת הבעל לחוקר עולה כי הם מנהלים משק בית משותף. משכך, דין התביעה להידחות. המצב המשפטי 6. הפסיקה מבחינה בן בני זוג נשואים, לבני זוג שאינם נשואים. בעניין עיסא הנייה עמד בית הדין על ההבדל - "(ד) נקודת המוצא בהגדרת 'בני זוג' בחוק הבטחת הכנסה היא ש'בני זוג' הם איש ואישה הנשואים זה לזו ו'חיים חיי משפחה במשק בית משותף'. ההגדרה בחוק הבטחת הכנסה הרחיבה הגדרה זו של 'בני זוג' גם על איש ואישה שאינם נשואים זה לזו ובלבד שמתקיימים בהם קודם כל המרכיבים המגלמים תא משפחתי, כלומר חיי משפחה ומשק בית משותף. (ההדגשה במקור - י.א.ש.). (ה) המחוקק בהגדרה הנ"ל יצא מנקודת מוצא שאיש ואישה הנשואים זה לזו קיימת לגביהם חזקה שהם חיים חיי משפחה במשק בית משותף, וכל מי שרוצה לטעון ולהוכיחה ההפך - עליו נטל הראיה". (דב"ע נז/04-136) המוסד לביטוח לאומי - חאג' מחמוד עיסא הנייה, פד"ע לג 369, 377; הדגשה שלי - י.א.ש.). במשפחות פוליגמיות קובעת ההלכה הפסוקה כי המבחן העיקרי יהא קיומו של "משק בית משותף" (דב"ע מט/04-136 בסמה אבו אלעבסידה סולימן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ב 309, 320) ובמקרה של גירושין הנחזים להיראות למראית עין, יבחנו אלה - האם חל שינוי ביחסים שהיו קיימים לפני ה"גירושין", האם ממשיכים בני הזוג לנהל משק בית משותף; האם נשארת האישה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה; האם יש שינוי במעמדה בשל הגירושין ועוד (דב"ע מט/04-10) פאטמה דיב אבולבן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 334, 339 (להלן - "פרשת אבולבן")). הכרעה 7. מחומר הראיות עולה (ולא נטען אחרת) כי התובעת היא אשתו של מר אלעסאם עטייה. משכך, עליה מוטל הנטל להוכיח כי אינה מנהלת חיי משפחה עם בעלה במשק בית משותף. נטל זה לא הורם במקרה שלפנינו. 8. התובעת מסרה מספר גרסאות סותרות באשר למהות יחסיה עם בעלה, וככלל, עדותה לא היתה מהימנה עלינו. א. הבעל העיד כי הוא מתגורר בצריף. מעדותה של התובעת עולה כי עזבה את הצריף משום שלא היה לה נעים לגור בו, עם זאת, מהמועד שבו עזבה לא חל כל שינוי מהותי במצבה ואף קודם לכן עזבה את הצריף וחזרה חליפות. ב. באשר למועד שבו עזבה התובעת לטענתה את בעלה, לא היתה גרסת התובעת עקבית. בהודעתה לחוקר ביום 6.3.11 מסרה התובעת כי מזה שנה וחודש עזבה את בעלה כלומר מחודש 2/10. לעומת זאת בעדותה לפנינו, מסרה התובעת כי עזבה אותו בחודש 5/10. במקרה רגיל ייתכן ולא היה בפער תאריכים זה כדי להטות את הכף לכאן או לכאן. אך במקרה שלפנינו נולד ילדה הרביעי של התובעת בחודש 4/10 ומשכך, ניתן לצפות כי התובעת לא תתבלבל בין תאריך שלפני הלידה לבין תאריך שאחריו. יתר על כן, בסיכומיה טענה התובעת כי עזבה את הבית לבית אימה לאחר לידת הילד השלישי שנולד בחודש 4/09 וכי הילד הרביעי נולד כתוצאה מקיום יחסי אישות לאחר הפרידה. ג. בהודעתה לחוקר הנתבע מסרה התובעת כי הינה מקיימת חיי אישות עם התובע באופן סדיר בתדירות קבועה (נ/6, עמ' 1 שורה 18). גם הבעל בהודעתו לחוקר אישר זאת (נ/7 עמ' 2 שורה 12). בחקירתה בפנינו הכחישה התובעת כי היא מקיימת חיי אישות עם בעלה באופן קבוע וטענה כי היה זה מקרה חד פעמי (עמ' 5 שורה 21 לפרוטוקול). ד. זאת ועוד, בכל העדויות שמסרה התובעת, הן בפני החוקר הן בפני בית הדין, עולה כי עם נישואיה, התגוררו בני הזוג בצריף במגרשו של הבעל. לטענת התובעת עזבה את הצריף משום שהיה חם בו. כעולה מכל העדויות מגיעה התובעת מידי יום לצריף שם מצויים בגדיה ובגדי ילדיה, שם היא מקלחת את הילדים ומשם שולחת אותם לבית הספר. התובעת הודתה כי יש בצריף מכונת כביסה ואולם טענה כי זו מקולקלת מהמועד שבו נרכשה ועל כן היא לוקחת מידי יום את הכביסה לבית אימה בשקיות. גרסה זו אינה סבירה שכן אִם התובעת וילדיה מתגוררים בבית אימה באופן קבוע, לא נמצא כל הסבר מדוע נוטלת התובעת את הבגדים מידי יום לצריף ואין היא משאירה אותם בבית אימה. הטענה כי אין מקום בבית האֵם לבגדים אף היא אינה מהווה הסבר הולם. לכך מצטרפת העובדה כי לגרסת הבעל יש בצריף מכונת כביסה. 9. הרושם המתקבל מכלל העדויות הוא כי הבעל מתגורר בצריף וכי התובעת, אף אם אין היא לנה בצריף בכל לילה, נוהגת היא בו כמנהג בעלים ושוהה בו מידי יום ביומו. למעשה הוכח כי התובעת ובעלה מנהלים משק בית משותף, וחיי אישות כבעל ואשה. משלא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להראות כי היא חיה בנפרד מבעלה וכי אינה מנהלת עמו משק בית משותף, דין תביעתה להידחות. אחרית דבר 10. לאור כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הבטחת הכנסה