ליקויי בניה באשדוד

פסק דין מבוא 1. התובעים 1-3 (להלן: יחיאלי") רכשו מהנתבעת דירת דופלקס מס' 113 בבנין ברח' מרק שאגל 28 באשדוד, לפי חוזה מכר מיום 23.6.1994. התובעים 4-5 (להלן: "פריינטה") רכשו מהנתבעת דירת גן מס' 108 באותו בנין, לפי חוזה מכר מיום 1.9.1994. בשתי הדירות נתגלו ליקויי בנייה שונים, שלא תוקנו. בעקבות כך הוגשה התביעה שבפניי. 2. בית המשפט מינה כמומחים מטעמו את המהנדסים ושמאי המקרקעין שמואל פן ויהושע מועלם ממשרדו (להלן: "המומחים"). אלה ערכו בכל דירה שני ביקורים. בעקבות הביקור הראשון, הוגשה חוות דעת ראשונה מיום 22.9.2002 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"). לאחר מכן, בהוראת בית המשפט, נערכו ביקורים חוזרים בדירות ביום 21.2.2003 וביום 25.2.2003. בעקבות כך הוגשה חוות דעת שנייה מיום 16.3.2003 (להלן: "חוות הדעת השניה"). המומחים העריכו את עלות תיקון הליקויים בדירות ואת גובה הפיצוי שראוי לפסוק בגין ליקויים שאינם ניתנים לליקוי. בנוסף העריכו את ירידת הערך שנגרמה לדירות. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם, ועל כן זו לא נסתרה. 3. מטעם יחיאלי, העידה גב' איריס יחיאלי. מטעם פריינטה העיד מר יוסף פריינטה. המצהיר מטעם הנתבעת לא התייצב משום מה להחקר על תצהירו, ועל כן נמחק התצהיר. 4. למעשה, אין חולק כי יחיאלי ופריינטה זכאים לפיצוי בגין ליקויי הבניה בדירותיהם, והויכוח נסב על גובה הפיצוי. יחיאלי טוענים בסיכומיהם כי יש לפסוק להם סך של 98,959 ₪, מתוכו סך של 63,857 ₪ בגין ליקויי בנייה וירידת ערך. פריינטה טוענים בסיכומיהם כי יש לפסוק להם סך של 61,509 ₪, מתוכו סך של 36,656 ₪ בגין ליקויי בניה וירידת ערך. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש לפסוק ליחיאלי פיצוי בסך של 22,620 ₪, ולפריינטה פיצוי בסך של 5,993 ₪. אי התאמות לתקן 5. אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הנתבעת היא שיש להתעלם מקביעות המומחים לענין ליקויים שמקורם באי התאמה לתקנים. טענה זו מסתמכת על ס' 12 לחוק התקנים, תשי"ג-1953 (להלן: "חוק התקנים"), שכותרתו "תעודת בדיקה בדבר התאמה לתקן" וזה לשונו: "(א) המכון, וכל מי שאושר לענין זה בכתב על ידי הממונה ( להלן-מעבדה מאושרת), רשאים לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן, או לתקן רשמי, ולתת תעודת בדיקה על כך. (ב) תעודת בדיקה שניתנה כאמור בסעיף קטן (א) ונחתמה בידי מנהל מעבדה מאושרת או בידי מי שהוא הסמיך לכך, תשמש ראיה לתכנה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. (ג) מקום שלענין חיקוק נדרשת ראיה כי נתמלאו תנאי תקן, לא תתקבל כראיה תעודה אלא אם ניתנה בידי מעבדה מאושרת." טוענת הנתבעת כי לקביעות המומחים לא צורפה תעודה של מעבדה מאושרת, ועל כן, הקביעות אינן יכולות לשמש ראייה. אינני מקבל טענה זו. על פי לשונו של ס' 12(ג) לחוק התקנים, הטענה עשוייה להיות נכונה כאשר מבקשים להוכיח כי נתמלאו תנאי תקן, אך לא כאשר מבקשים להוכיח היפוכו של דבר, קרי, אי עמידה בתנאי תקן. זאת ועוד, חוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973, אינו בבחינת "חיקוק הדורש ראיה כי נתמלאו תנאי תקן", אלא עניינו במקרים של אי התאמה לתקן. חוק התקנים, על פי תכליתו, מציב דרישות כלפי היצרנים ולא כלפי הצרכנים, כעולה בין השאר מהגדרת מטרתו של מכון התקנים, בס' 2א' לחוק התקנים: תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים. הכוונה היא שיצרן המבקש להתהדר בכך שהוא עומד בתקן מסויים, משום שהוא נדרש על פי חיקוק לעמוד בתקן, יתכבד ויציג על כך תעודה של מעבדה מאושרת. יש לפרש את חוק התקנים פירוש תכליתי, ולאו דווקא מילולי, ההולם את מטרתו ותכליתו. אין לעשות בו שימוש למטרה הפוכה מזו שעומדת בבסיסו, שיעשה פלסתר את מטרתו ותכליתו, בכך שיכשיר וינציח אי התאמה לתקן תוך הסתמכות על הוראת ס' 12 לחוק התקנים: "... כמו בכל חוק אחר, אין להסתפק בלשון בלבד. יש לפרש את החוק לפי התכלית החקיקתית, ואותה יש להסיק בדרכים המקובלות והידועות" (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט (2) 70, 75, שם נדונה פרשנות חוקי מס). "ברור ומקובל כי פירוש תכליתי של חוק, לא זו בלבד שהוא נדרש כדי להשלים את הפירוש הלשוני, אלא יש בו, לא פעם, כדי לשנות את המובן הרגיל של לשון החוק, כדי להתאים אותו למובן הראוי לפי תכלית החוק" (רע"פ 9140/99 עמוס רומנו ו-3 אח' נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4), 349 ,עמ' 370-371, שם נדונה פרשנות דין פלילי). לשם המחשת תכליתו האמיתית של ס' 12 לחוק התקנים, ניתן להפנות להוראת תקנה 2 לתקנות הבטיחות בעבודה (מכירה והשכרה של מכונות, מיתקנים וציוד), התשס"א-2001, הקובעת כי מפקח עבודה רשאי לדרוש מיצרן של מכונה, הצגת תעודת בדיקה, בדבר התאמת המכונה או הפריט לתקן. למקרה כזה נועדה הוראת ס' 12 לחוק התקנים. הזכות לתקן 6. הנתבעת טוענת בסיכומיה בחצי פה כי יש לאפשר לה לתקן את הליקויים, וזאת חלף פסיקת פיצויים. אינני סבור כי עומדת כיום לנתבעת הזכות לתקן. תיקונים קודמים שביצעה לא צלחו. אין ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לתקן ליקויים לאחר שכשל בעבר. זאת ועוד. קודם שהוגשה התביעה הסכימה הנתבעת לבצע תיקונים קלים בלבד. יתר על כן, לאחר שהמומחים הגישו את חוות דעתם, נמנעה הנתבעת מליזום הליך לתיקון הליקויים, למרות שהתובעים הודיעו בישיבת יום 11.12.2002 על הסכמתם לתיקון הליקויים בפיקוחם של המומחים. בע"א 8939/01 חיים אביצור ועוד 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ תק-על 2003(3), 975 ,עמ' 979, נפסק: "כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם. ... אני סבור כי הוכח שהמשיבה קיבלה את ההזדמנות הנאותה לבצע תיקונים לשביעות רצון הרוכשים, וכפי שנדרש ממנה על פי ההסכם בין הצדדים ועל פי כל דין. המשיבה לא השכילה לנצל הזדמנות זו כראוי ועל כן עומדת למערערים זכותם לקבלת הסעד הכספי אותו ביקשו, ואין לכפות עליהם כי יבוצעו בדירותיהם תיקונים נוספים על ידי המשיבה. אמנם, התיקונים שביצעה המשיבה בדירות המערערים, בלא הצלחה, חופפים באופן חלקי, ולא אחד לאחד את הליקויים המצויים כעת בדירותיהם, הדרושים תיקון, אך אין בכך כדי לסתור את הקביעה, לפיה המשיבה מיצתה זכותה, בלא הצלחה, ואיבדה את אמונם של המערערים ...." ובע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2), 858 ,עמ' 863-865, נקבע: "אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר ליקויי ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר איוורור), ועל ניסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים.... בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין." זאת ועוד, הטענה כי יש לאפשר לקבלן ביצוע תיקונים מצריכה הנחת תשתית עובדתית כי לא ניתנה לקבלן ההזדמנות לתקן הליקויים. תשתית כזו אינה קיימת, הואיל ותצהיר הנתבעת נמחק. על כן, ראוי לפסוק לתובעים פיצוי לפי עלות התיקונים שתיגרם להם. קביעה זו מביאה אותנו לחלק העיקרי של הדיון, והוא סוגיית הנזק. תביעת יחיאלי תיקונים 7. לפי חוות הדעת הראשונה, המומחים העריכו את הפיצוי המגיע ליחיאלי לפי שלושה מרכיבים נפרדים: עלות תיקונים, פיצוי מומלץ בגין ליקויים שלא יתוקנו וירידת ערך. נדון תחילה במרכיב התיקונים והפיצוי המומלץ ולאחר מכן במרכיב ירידת הערך. המומחים העריכו את עלות התיקונים והפיצוי המומלץ כדלקמן: 7,990 ₪ בגין תיקונים. 21,255 ₪ פיצוי מומלץ. המומחים ציינו כי במקרה של ביצוע עצמי על ידי יחיאלי יש להוסיף לעלות התיקון 20% וכן מע"מ. ברי כי תוספת זו אינה חלה על רכיב הפיצוי שאיננו כרוך בתיקון בפועל. 8. בחוות הדעת השנייה, שנערכה בעקבות ביקור חוזר בדירה, ציינו המומחים כי מצאו ליקויי רטיבות נוספים, שעלות תיקונם 1,450 ₪. 9. יחיאלי טענו כי קיים ליקוי בשל מידותיהן של המדרגות הטרפזיות בדירה. המומחים מצאו כי במדרגות בתוך הדירה מצויות 4 מדרגות טרפזיות. רוחב השלח של שתיים מהן הוא 4.5 ס"מ, ורוחב השלח של שתי המדרגות האחרות הוא 6.5 ס"מ. המומחים נטו לסבור כי אין מדובר בליקוי שכן תקנות התכנון והבניה בענין זה אינן מתייחסות למדרגות פנים בתוך דירה. יחד עם זאת, הענין הועבר להכרעת בית המשפט. המומחים ציינו כי אם אכן מדובר בליקוי, הרי שהפיצוי המוצע הינו 5,000 ₪ (ראה חוות הדעת השניה). מתעוררת השאלה האם תקנה 3.47 (ב) לתקנות התכנון והבניה, הקובעת כי "שלח מדרגה טרפזית ברחבו הצר ביותר לא יפחת מ-17.5 ס"מ", חלה גם על מדרגות פנים בדירה. סבורני כי התקנה חלה רק על מדרגות חוץ (ראה פסק דיני בת.א. 98556/00 פדידה נ. שקד (לא פורסם)). עם זאת, בע"א (חיפה) 804/95 בלירן ציפי נ' תומר הצפון (1989) תק-מח 97(1), 1293 ,עמ' 1295, נפסק כי: "סעיף 3.47, דן במדרגות טרפזיות מבלי לציין אם המדובר במדרגות בתוך דירה או מחוצה לה. בין אם זה מחוץ לדירה או בתוכה, ברור כי המדרגות הקיימות בדירה אינן עונות על דרישות הבטיחות, מאחר ובמקום שרוחב השלחים במקומות הכי צרים יהיה 17.5 ס"מ, או קרוב לכך כפי שנדרש בסעיף, נבנו מדרגות ברוחב שלחים של 2-7 ס"מ. מה שקובע הוא לא אם המדרגות עונות על דרישות המיועדות למדרגות פנים או חוץ, אלא האם הן בטוחות. בנוסף גם אם מדובר במדרגות חוץ, הרי ניתן ללמוד מדרישות הבטיחות לגביהן על דרישות הבטיחות במדרגות פנימיות." כך גם נפסק בת"א (באר-שבע) 9333/97 פורת משה ואח' נ' מי ערד חברה להנדסה לפיתוח ולבנין בע"מ תק-של 2004(4), 6443 ,עמ' 6449: "אפילו אקבע כי התקנות חלות רק על מדרגות חיצוניות, אין משמעות הדבר שעל מדרגות פנימיות בדירה לא חלות הגבלות כלשהן ולטעמי יש להקיש מן התחום האחד למשנהו תוך שימת הדגש על מטרת המחוקק אשר ראה לנכון לקבוע רוחב מינימלי למדרגות.... אין ספק, כי רוחב המדרגות כפי שנבנו על ידי הנתבעת, רוחב של 5 ס"מ, אינו עומד בדרישות הבטיחות אליהן התכוון המחוקק ולכל הפחות גורם אי נוחות רבה לתובעים." (ראה גם האסמכתאות הנזכרות שם) הגם שתקנה 3.47(ב) אינה חלה על מדרגות פנים, סבורני כי כאשר רוחב השלח הוא כה צר, מדובר בליקוי בטיחותי. אשר על כן, יש לקבוע כי מדובר בליקוי, בגינו זכאים יחיאלי לפיצוי בסך 5,000 ₪. הואיל והמומחים ציינו כי ניתן להסתפק בפיצוי בגין ירידת ערך, אין מקום להוסיף על כך מע"מ ועלות ביצוע לתובעים. אני ער לתוצאה השונה אליה הגעתי בת.א. 98556/00 פדידה נ. שקד (לא פורסם), אלא ששם רוחב השלחים היה רחב יותר, בין 6.5 ל- 10 ס"מ ולא היתה אינדיקציה לסכנה בטיחותית, ואילו בעניננו, שניים מבין השלחים צרים יותר. 10. הנתבעת מציינת בסיכומיה, ובצדק, כי בתחשיב הנזק בסיכומי יחיאלי נכללו ליקויים נטענים שהמומחים לא הכירו בהם: חלונות אלומיניום (ע' 5 לחוות הדעת הראשונה), תיקוני טיח (המומחים ציינו כי מהנדס התובעים חזר בו מטענתו- ע' 6 ו- 8 לחוות הדעת הראשונה). לעומת זאת, אין בסיס לטענת הנתבעת כאילו אין מקום לפצות בגין צביעת אביזרי חשמל (35 ₪) וצביעת צינור במקלחת הורים (50 ₪), שהוכרו כליקוי על ידי המומחים. 11. הנתבעת טוענת כי קיימת הרחבת חזית בתביעת יחיאלי, והיא בענין ליקויי רטיבות נוספים שהתגלו בביקור השני של המומחים, שעלות תיקונם 1,450 ₪. אינני סבור כי מדובר בהרחבת חזית, משום שחזית המריבה היא קיומם של ליקויי רטיבות, והופעת מוקדים חדשים מעת לעת אינה מהווה סטייה מחזית המריבה. מכל מקום, הואיל והמומחים אימתו את קיומו של הליקוי עוד בשלב מוקדם של המשפט, והנתבעת לא ביקשה למחוק חלק זה של חוות דעתם, יש לראותה כמי שהשלימה עם שינוי החזית. לפיכך יש לפצות את יחיאלי בגין נזק זה, בסך של 1,450 ₪ בצירוף 20% ומע"מ. לעומת זאת אין לפסוק פיצוי בגין העדר מיגון לחלונות המרפסת העליונה. המומחים קבעו כי מיגון כזה אינו נדרש בהעדר גישה לגג, וקביעתם זו מקובלת עליי. העובדה שעירית אשדוד מחייבת כיום התקנת גישה לגג, נתמכה במכתבים שצורפו לסיכומים בלא נטילת רשות. ירידת ערך 12. באשר לירידת ערך בדירת יחיאלי, העריכו המומחים את הפיצוי כדלקמן: מבנה גרם מדרגות- 1,000 ₪ חדר רחצה הורים- 800 ₪ חדר רחצה אמבטיה- 800 ₪. מחסן נמוך- המומחים לא הכריעו לגבי שיעור ירידת הערך. יחיאלי טוענים לירידת ערך של 6,600 ₪. הנתבעת טוענת לירידת ערך של 200 ₪. 13. המחלוקת לגבי המחסן נובעת מהיותו נמוך- גובהו 120 ס"מ בלבד, וזאת בשל מיקומו מתחת למדרגות. מאידך, במפרט הטכני נאמר מפורשות כי המחסן ימוקם מתחת למדרגות. הנתבעת טוענת כי סופק מה שהובטח על פי החוזה והמפרט הטכני. המומחים מציינים כי גובה התקרה במחסן חייב להיות לא פחות מ- 1.80 מ"ר, כי שטח המחסן הוא 2 מ"ר וכי שווי מ"ר מחסן תקין הוא 400 דולר. למרבה הצער, המומחים לא מצאו לנכון להעריך את ירידת הערך בגין גובהו הנמוך של המחסן. סבורני כי מדובר בליקוי, שכן מחסן שגובהו אינו עולה בקנה אחד עם תקנות התכנון והבנייה הוא מחסן לקוי, גם אם במפרט נאמר שהמחסן יהיה מתחת למדרגות. יחד עם זאת, ברי כי אין הצדקה לפסוק פיצוי לפי חוות דעת שמאי התובעים, סך של 6,600 ₪, העולה פי שניים על שווי המחסן, בשים לב לכך ששווי המחסן הוא 800 דולר בלבד. על כן בלית ברירה, יש לפסוק פיצוי לפי אומדנא דדיינא בסך 1,720 ₪ (שווה ערך ל- 400 דולר). עוגמת נפש 14. יחיאלי מבקשים פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות. הם מפנים לתצהירם, המפרט את הסבל, אי הנוחות ועוגמת הנפש שנגרמו להם מיום קבלת הדירה. הנתבעת טוענת כי אין לפסוק פיצויים כלשהם בראש נזק זה. התיקון בדירת יחיאלי צפוי להמשך 4 ימים בלבד, בלא צורך לפנותם מהדירה. לענין זה היא מבקשת להביא בחשבון כי מדובר בתביעה "מנופחת", שכן מתוך תביעה על סך 168,000 ₪, הוכח נזק בשיעור נמוך ביותר. אינני מקבל טענה זו של הנתבעת. הנזק המוכח בדירת יחיאלי הוא נזק של ממש, וסכומו אינו מבוטל, הגם שהוא נמוך משמעותית ממה שנתבע מלכתחילה. בין שאר הליקויים, יהיה צורך בפירוק והחלפת הריצוף במטבח ובסלון, על אי הנוחות הרבה הכרוכה בכך. כמו כן, מדובר בליקויי רטיבות. בנסיבות הענין יש לפסוק פיצוי בסך של 8,000 ₪ בגין עוגמת נפש. סיכום ביניים 15. יחיאלי זכאים לפיצויים כדלקמן: (א) 11,218 ₪ (כולל מע"מ ותוספת 20%) בגין ליקויים שניתן לתקן לפי חוות הדעת הראשונה. (ב) 21,255 ₪ בגין ליקויים שלא ניתן לתקן, לפי חוות הדעת הראשונה. (ג) 4,320 ₪ בגין ירידת ערך. (ד) 2,036 ₪ (כולל מע"מ ותוספת 20%) בגין ליקויי רטיבות לפי חוות הדעת השנייה. (ה) 5,000 ₪ בגין ליקוי במדרגות. (ו) 8,000 ₪ בגין עוגמת נפש, נכון להיום. הסכומים בס"ק (א)-(ג) ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.9.2002 (מועד חוות הדעת הראשונה) ועד ליום התשלום בפועל. הסכומים הנקובים בס"ק (ד) ו-(ה) ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.3.2003 (מועד חוות הדעת השניה) ועד ליום התשלום בפועל. תביעת פריינטה תיקונים 16. לפי חוות הדעת הראשונה, המומחים העריכו את הפיצוי המגיע לפריינטה לפי שלושה מרכיבים נפרדים: עלות תיקונים, פיצוי מומלץ בגין ליקויים שלא יתוקנו וירידת ערך. נדון תחילה במרכיב התיקונים והפיצוי המומלץ ולאחר מכן במרכיב ירידת הערך. המומחים העריכו את עלות התיקונים והפיצוי המומלץ כדלקמן: 3,650 ₪ בגין תיקונים. 7,575 ₪ פיצוי מומלץ. גם כאן, המומחים ציינו כי במקרה של עלות ביצוע עצמי על ידי פריינטה יש להוסיף מע"מ וכן 20% לעלות התיקונים. תוספת זו אינה חלה על רכיב הפיצוי שאיננו כרוך בתיקון. 17. בחוות הדעת השנייה, ציינו המומחים כי בביקור חוזר בדירה, מצאו ליקויי רטיבות נוספים, שעלות תיקונם 1,300 ₪. 18. הנתבעת טוענת כי פריינטה כללו פעמיים בתחשיב הנזק בסיכומיהם נזק בסך 550 ₪ (בגין בעיות אינסטלציה ואריחים באמבטיה) למרות שהמומחים העריכו את הנזק הכולל בגין כל הפריטים גם יחד ב- 550 ₪. טענה זו בדין יסודה, כעולה מע' 40-41 לחוות דעתם של המומחים. 19. הנתבעת טוענת כי קיימת הרחבת חזית בתביעת פריינטה, והיא בענין מוקדי רטיבות חדשים שהתגלו בביקור השני של המומחים, שעלות תיקונם 1,300 ₪. גם כאן, אינני סבור כי מדובר בהרחבת חזית, משום שחזית המריבה היא קיומם של ליקויי רטיבות, והופעת מוקדים חדשים מעת לעת אינה מהווה סטייה מחזית המריבה. מכל מקום, הואיל והמומחים אימתו את קיומו של הליקוי עוד בשלב מוקדם של המשפט, והנתבעת לא ביקשה למחוק חלק זה של חוות דעתם, יש לראותה כמי שהשלימה עם שינוי החזית. לפיכך יש לפצות את פריינטה בגין נזק זה, בסך של 1,300 ₪ בצירוף 20% ומע"מ. ירידת ערך 20. באשר לירידת ערך בדירת פריינטה, העריכו המומחים את הפיצוי כדלקמן: דלת ממ"ד- 400 ₪ מידות ממ"ד ומחסור בחלון- 3,000 דולר, בהנחה שמדובר בליקוי. המומחים לא הכריעו האם מדובר בליקוי. 21. לענין הממ"ד טוענים פריינטה כי בחוזה ובמפרט הוצג הממ"ד כחצי חדר. בפועל, שטחו של הממ"ד הוא 5.74 מ"ר, בעוד ששטח מזערי של חצי חדר הינו 6 מ"ר, ועל כן קיימת אי התאמה לעומת החוזה והמפרט. הנתבעת טוענת כי המונח "חצי חדר" אינו מוגדר בתקנות התכנון והבנייה, להבדיל מ"חדרון" ששטחו המינימלי 6 מ"ר. לטענתה, היא לא התיימרה להציג את הממ"ד כ"חדרון", אלא כ"חצי חדר". המומחים קבעו כי שטח הממ"ד הוא בהתאם לתכנית המכר, אך את השאלה האם התחייבות ל"חצי חדר" כמוה כהתחייבות ל"חדרון", השאירו להכרעת בית המשפט. סבורני כי בענין זה הדין עם הנתבעת. הנתבעת לא התיימרה למכור "חדרון" אלא "חצי חדר". הואיל והממ"ד נבנה בדיוק לפי תוכנית המכר, ובתקנות התכנון והבניה אין הגדרה למונח "חצי חדר", אין מקום לקבוע כי מדובר באי התאמה. 22. פריינטה מבקשים פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות. הם מפנים לתצהירם, המפרט את הסבל, אי הנוחות ועוגמת הנפש מיום קבלת הדירה. הנתבעת טוענת כי אין לפסוק פיצויים כלשהם בראש נזק זה. התיקון בדירת פריינטה צפוי להמשך 3 ימים בלבד, בלא צורך לפנותם מהדירה. לענין זה היא מבקשת להביא בחשבון כי מדובר בתביעה "מנופחת", שכן מתוך תביעה על סך 138,000 ₪, הוכח נזק בשיעור נמוך ביותר. אכן, הנזק המוכח בדירת פריינטה אינו משמעותי, אך עדיין יש בו כדי לגרום עוגמת נפש לדיירים. בנסיבות הענין יש לפסוק פיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש. סיכום ביניים 23. פריינטה זכאים לפיצויים כדלקמן: (א) 5,125 ₪ (כולל מע"מ ותוספת 20%) בגין ליקויים שניתן לתקן לפי חוות הדעת הראשונה. (ב) 400 ₪ בגין ירידת ערך. (ג) 7,575₪ בגין ליקויים שלא ניתן לתקן, לפי חוות הדעת הראשונה. (ד) 1,825 ₪ (כולל מע"מ ותוספת 20%) בגין ליקויי רטיבות לפי חוות הדעת השנייה. (ה) 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש, נכון להיום. הסכומים בס"ק (א)-(ג) ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.9.2002 (מועד חוות הדעת הראשונה) ועד ליום התשלום בפועל. הסכום הנקוב בס"ק (ד) ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.3.2003 (מועד חוות הדעת השניה) ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר 24. הנתבעת תשלם ליחיאלי פיצויים כאמור בס' 15 לעיל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 25. הנתבעת תשלם לפריינטה פיצויים כאמור בס' 23 לעיל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. שיעור נמוך זה של הוצאות נקבע בשים לב לפער הגדול בין סכום תביעתם לבין שיעור נזקם בפועל. בניהליקויי בניה