קראו דוגמא מהפסיקה בנושא החמרת מצב נכות כללית: 1. המערער, יליד שנת 1962, אינו רואה באחת מעיניו כבר מילדותו. המערער עבד במשך שנים בעבודות חקלאיות, ובשנת 2005 הפסיק את עבודתו בשל החמרה במצב בריאותו, החמרה שהביאה גם לליקויים בתחום רפואת הריאות ובתחום האורתופדי. 2. בשל ההחמרה במצב בריאותו, פנה המערער אל המשיב בתביעה לשלם לו קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 3. ביום 13/12/11 קבעה ועדה רפואית לעררים כי דרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער, החל מיום 6/7/09, היא בשיעור משוקלל של 57%, וזאת לאחר קביעת דרגות הנכות הבאות: א. נכות בשיעור 25% בגין ליקוי ראיה, לפי פריט 52(1)8ב למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). ב. נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות החלק המותני של עמוד השדרה, לפי פריט 37(7)(ב) למבחנים. ג. נכות בשיעור 20% בגין מחלת ריאות (COPD) לפי פריט 5(1)(ב) למבחנים. ד. נכות בשיעור 10% בגין תת פעילות של בלוטת התריס, לפי פריט 3(ב) למבחנים. 4. לאור העובדה ששיעור הנכות הרפואית שנקבע למערער עלה על השיעור המזערי הנדרש לשם קבלת קצבת נכות על פי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי, המשיך המשיב בטיפולו בתביעת המערער. 5. ביום 20/12/11 חיווה רופא מוסמך את דעתו על כך שהמערער מסוגל לעבודה מלאה, בתנאי שמדובר בעבודה קלה שאינה דורשת ראייה חדה. 6. ביום 15/1/12, נפגש המערער עם פקידת שיקום, אשר הביעה את דעתה, כי המערער יהיה מסוגל להשתלב בחזרה בשוק העבודה. בענין זה נסמכה פקידת השיקום על העובדה שהמערער עבד בעבר למרות מגבלת הראיה שלו. פקידת השיקום הביעה את דעתה על כך שהמערער יוכל להשתלב בעבודות של מיון ואריזה או שמירה. על כן, המליצה פקידת השיקום לראות את המערער כמי שלא איבד את כושר עבודתו. 7. עניינו של המערער הגיע לפקיד/ת תביעות, אשר החליט/ה ביום 31/1/12, כי המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר. (החלטת פקיד/ת התביעות לא הוגשה לתיק, כך שאין בידי פרטים ממשיים על תוכן ההחלטה ועל השאלה אם היא היתה מנומקת. כל שידוע לי הוא מסקנת פקיד/ת התביעות ומועד ההחלטה). 8. המערער ערר על החלטת פקיד התביעות. הערר הובא לדיון בפני ועדה לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), ביום 22/5/12. (במאמר מוסגר אעיר כי בטרם ישיבת הועדה, ביקש ב"כ המערער לדחות אותה, לשם המצאת נימוקי ערר מאוחר יותר, אלא שבקשתו לא נענתה. המערער התייצב בפני הועדה והודיע כי הוא מבקש שהועדה תקיים דיון, על אף בקשתו של בא כחו. אכן, הועדה קיימה את הדיון באותו יום). הועדה הגיעה למסקנה שהמערער מסוגל לעבוד בהיקף של יום מלא, במגוון עבודות, ולפיכך - דחתה את הערעור. 9. הערעור שבפני הוגש כנגד ההחלטה האמורה של הועדה. 10. הערעור נקבע לדיון בבית הדין, אלא שיום אחד טרם הדיון הגיש ב"כ המערער הודעה שלפיה הוא הגיע להסכמה עם ב"כ המשיב, בדבר ביטול הדיון והגשת טיעונים בכתב. בהחלטתי שניתנה ביום הגשת הבקשה, ציינתי כי הנסיון מלמד שחלק ניכר מהדיונים בערעורים דומים מסתיימים בהסכמת בין הצדדים שמושגת בעת הדיון. לפיכך, המלצתי לצדדים לשקול מחדש את ההסכמה הדיונית ביניהם ולהגיע לדיון, אך הותרתי את הבחירה בענין זה לב"כ המערער. ב"כ המערער העדיף, כנראה, שלא להטריח את עצמו להגיע עד נצרת, כך שהוא לא התייצב, ובנסיבות אלה, נתתי תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים בדבר הגשת טיעונים בכתב. הטיעונים אכן הוגשו (אם כי לא במועדים המקוריים שעליהם הוסכם). גורל הערעור 11. על פי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ניתן לקבל ערעורים מסוג זה, רק אם נמצא שיש טעויות משפטיות בעבודת הועדה. לדעתי, בהחלטתה של הועדה בעניינו של המערער, נפלו טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור. דעתי זו - תוסבר להלן. אי-יציאה מנקודת המוצא האובייקטיווית הנסמכת על דרגת הנכות הרפואית 12. כזכור, דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער היא בשיעור 57%. 13. על פי ההלכה הפסוקה, דרגת הנכות הרפואית מבטאת דרגה אובייקטיווית של אי-כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על מי שמחליט בענין דרגת אי-כושר מוטל לקבוע את דרגת אי-הכושר לפי נסיבותיו האישיות של המבוטח, כגון: יכולת לחזור לעבודה הקודמת, גילּ, השכלה, יכולת אינטלקטואלית ופיזית. ראו בענין זה את פסק הדין בתיק עב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 15/4/04) וכן את פסק הדין בתיק עב"ל 105/09 עדס - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 26/4/09). 14. מכאן, שעל הועדה היה לצאת מתוך נקודת המוצא שדרגת אי-הכושר האובייקטיווית של המערער היא בשיעור 57%, ומתוך נקודת מוצא זו, היה עליה לבחון אם נכון לסטות ממנה, בשל כך שהנסיבות האישיות של המערער מצדיקות קביעת דרגת אי-כושר בשיעור שונה. הפרוטוקול שהועדה ערכה אמור לשקף את אופן הפעלת שיקול הדעת של הועדה, כדי לאפשר ביקורת שיפוטית יעילה על החלטתה. אין בשום מקום בפרוטוקול שערכה הועדה אזכור לכך שהועדה יצאה מנקודת מוצא של דרגת אי-כושר אובייקטיווית בשיעור 57% ומשם - שקלה אם נכון לסטות ממנה לפי הנתונים האישיים הרלוונטיים של המערער. 15. משהועדה דחתה את הערר, הרי שעמדתה היא שדרגת אי-הכושר של המערער נמוכה משיעור של 50%, כלומר - נמוכה מדרגת אי-הכושר האובייקטיווית שהיתה אמורה לשמש כנקודת מוצא (57%). על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, היה על הועדה להראות כי נסיבותיו האישיות של המערער, מצדיקות סטיה כלפי מטה מדרגת אי-הכושר האובייקטיווית. כלומר - היה על הועדה להצביע מה בנסיבות הסובייקטיוויות של המערער מצדיק לראות אותו כבעלת דרגת אי-כושר נמוכה ממה שהיה ניתן להניח אובייקטיווית על פי דרגת הנכות הרפואית המשוקללת. בחינת הפרוטוקול שהועדה ערכה, אינו מלמד שהועדה הביאה כלל בחשבון שעליה לצאת מנקודת המוצא של 57%. 16. מעבר לכך, לא נראה גם שהועדה הביאה בחשבון את השיקולים הסובייקטיוויים שאותם הפסיקה מורה שיש להביא בחשבון; שאלת האפשרות של המערער לחזור לעבודה הקודמת (עבודה חקלאית), גיל המערער ויכולותיו האינטלקטואליות. 17. אשר על כן, מוצדק לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של המערער אל הועדה, כדי שהועדה תצא מנקודת מוצא שלפיה למערער יש דרגת אי-כושר אובייקטיווית בשיעור המתאים לנכות הרפואית (57%). מתוך אותה נקודת מוצא, תבדוק הועדה אם יש הצדקה לסטות מנקודה זו על בסיס הנסיבות האישיות של המערער (כגון - יכולת לחזור לעבודתו הקודמת, גילו, השכלתו, היכולת האינטלקטואלית והיכולת הפיזית). אם הועדה תמצא שאכן יש הצדקה לסטות כלפי מטה מנקודת המוצא האמורה, יהיה עליה להסביר זאת. התייחסות לעבודות שהוזכרו כעשויות להיות מתאימות למערער, אל מול טענותיו בפני הועדה 18. הועדה הביעה את עמדתה שהמערער יהיה מסוגל למגוון עבודות חרושתיות, וכי העבודות המתאימות למערער הן: "אריזה, מיון והרכבה של חפצים שאינם קטנים". 19. מהאמור בחלק ג' של פרוטוקול הועדה, עולה כי המערער טען בפני הועדה כי בשל ליקוייו האורתופדיים, הוא מתקשה - בין השאר - בישיבה ממושכת ובעמידה ממושכת. בנוסף, טען המערער בפני הועדה כי בשל מחלת הריאות שלו - הוא מתקשה בנשימה. 20. הועדה לא קבעה שהיא אינה מקבלת את תלונותיו אלה של המערער. אדרבא; התלונות נראות כמתיישבות עם הפגימות שבגינן נקבעו למערער דרגות הנכות הרפואית שלו על פי הפריטים השונים. משכך, היה על הועדה להבהיר כיצד העבודות שהיא סברה שהן מתאימות למערער, אכן יוכלו להתאים לו. כך למשל, היה על הועדה לשקול (ולפרט את שיקוליה בפרוטוקול), אם עבודה חרושתית מתאימה למחלת הריאות של המערער, או שמא מחלתו זו דורשת עבודה רק בתנאים מיוחדים (למשל - בלא חשיפה לאבק). כך למשל, היה על הועדה להבהיר כיצד יהיה המערער מסוגל, נוכח הקושי הן בישיבה ממושכת והן בעמידה ממושכת - לעבוד בהיקף של יום עבודה מלא בעבודות כגון אלה שהועדה הציעה (אריזה, מיון והרכבה), אשר הדעת נותנת כי הן עבודות בפס ייצור, אשר מחייבות תנוחה קבועה של עמידה או של ישיבה. 21. משהועדה לא פעלה כאמור בסעיף 20 לעיל, היא טעתה גם בכך. 22. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה לשקול מחדש את שאלת מגוון העבודות שהמערער מסוגל אליהן, נוכח ליקוייו הרפואיים, ואם היא עדיין תסבור שהמערער מסוגל לעבודה בהיקף מלא, יהיה עליה להסביר זאת באופן שיהיה ניתן להבין כיצד ליישב בין הפגימות לבין העבודה המלאה. לסיכום 23. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. 24. משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה יהיה על הועדה לפעול כאמור בסעיפים 17 ו-22 לעיל. 25. בהתחשב בעובדה שב"כ המערער לא הוטרח להתייצב בבית הדין, אני מחייב את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 1,180 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/13, אם לא ישולם לפני כן. 26. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. החמרת מצבנכות כלליתנכות