קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הכנת תכנית לצרכי רישום (תצ"ר): המבקשת עותרת למתן צו מניעה זמני המבטל את החלטת המשיבה 1 מיום 27.6.04, בדבר הפסקת ההתקשרות עם המבקשת בנוגע לביצוע עבודות הכנת תכנית לצרכי רישום - פרוייקט הרחבת אבן שמואל ולמתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להוציא לפועל את החוזה שנחתם בין המשיבות, לפיו הוטלה עבודת הכנת התוכנית לצרכי רישום בפרוייקט הנ"ל, על המשיבה 2. לפי הנטען בבקשה, פנתה המשיבה 1 אל המבקשת, בשנת 1997, בהזמנה להציע הצעות לביצוע עבודות מדידה במתחם אבן שמואל ולהגשת הצעות לשכ"ט לביצוע עבודות המדידה. העבודות כללו מספר שלבים: ביצוע מדידות שטח לצרכי תכנון; ביצוע מדידות שטח וסימונים לצרכי ביצוע עבודות תשתית ציבורית; עריכת תשריטי שיווק לכל מתחם; עריכה, הגשה וטיפול באישור הרשויות של תשריטים לצרכי רישום של החלקות החדשות. המבקשת אכן הגישה הצעה כעבור מספר ימים. ההצעה עמדה על הנחה של 36% מתעריף אגודת המודדים. ביום 27.2.97 העבירה המשיבה 1 למבקשת הודעה לפיה המבקשת זכתה בעבודה. בשלב הראשון התבקשה המבקשת לבצע, למדוד ולערוך מפה טופוגרפית כרקע לתב"ע. עבודה זו בוצעה ע"י המבקשת. הואיל ומפה טופוגרפית תקפה למשך ששה חודשים, היה צורך בעידכונה מדי פעם. בשלב מסויים, באמצע שנת 2001, דרשה המבקשת למסד את יחסיה עם המשיבה 1 על דרך של חוזה מפורט המסדיר את אופן התשלום, המועדים וכדומה. זאת מן הטעם שהמשיבה 1 קיצצה בשכר המוסכם. מנהלת הפרוייקט (גב' אדלר) דרשה מהמבקשת ניתוח שכר לביצוע העבודות הדרושות עד לאישור התכנית לצרכי רישום וכך עשתה המבקשת. ברם, דעתה של המשיבה 1 לא היתה נוחה מכך ולאחר דין ודברים סוכם כי עבודות המדידה יצומצמו לביצוע חלוקת השטחים האנליטית בלבד, בשכר נמוך יותר מן המוסכם. לשיטת המבקשת, הושגה ההסכמה האמורה על סמך הבטחות המשיבה 1 כי הפרשי השכר (קרי: ההפרש בין 93000 ₪ שהגיעו למבקשת לבין 15000 ₪ נשוא ההסכמה דלעיל) ישולמו למבקשת במסגרת התשלום עבור הכנת התוכנית לצרכי רישום. ביום 12.5.04 נשלחה למבקשת הזמנה נוספת להציע הצעות לביצוע התוכניות לצרכי רישום. מנהל המבקשת הופתע מקבלת ההזמנה שכן לאור המוסכם, היה על המבקשת להמשיך בביצוע הפרוייקט. עם זאת מאחר וסבר כי זהו שלב נוסף במסע הלחצים - הגיש הוא הצעת מחיר. הפעם נמסר לו ביום 27.6.04 כי הצעת המבקשת נדחתה. כן נודע למבקשת כי המשיבה 2 זכתה בביצוע עבודת הכנת התוכניות לצרכי רישום. כאן המקום להדגיש כי לאחר דיון שקויים ביום 14.7.04 בו נטען כי נחתם חוזה עם המשיבה 2, תיקנה המבקשת את בקשתה והוסיפה את המשיבה 2 כצד להליך. עם זאת טענה המבקשת שעד יום הגשת הבקשה המקורית טרם נחתם החוזה ולכן לא ניתן לטעון למעשה עשוי. המשיבה 1 אישרה, בתגובתה לבקשה, כי פנתה למבקשת בשנת 1997 לשם קבלת הצעות לשכ"ט לעבודות מדידה. המדובר הוא בהזמנה כללית להציע הצעות ולא בהזמנה לביצוע עבודות ספציפיות. אותה עת היה ברור לכל הצדדים שהפניה היא לגבי שכ"ט ביחס לעבודות המדידה עד לאישור התב"ע. בעת ההיא לא היה ברור אם יידרש תשריט לצרכי רישום ואם כן - אימתי. לכן היה ברור לצדדים כי עבודה זו אינה נכללת בתכנון העבודה הרלבנטית. זאת ועוד: אין ולא נקשר כל חוזה מסגרת עם המבקשת ולא הייתה למבקשת כל זכות לבצע עבודת מדידה כלשהי אלא אם כן הוזמנה ממנה ובוצעה התקשרות בפועל במסמך חתום ומאושר. עוד מדגישה המשיבה 1 כי מי שאישר את קבלת הצעתה של המבקשת היה גורם בלתי מוסמך. המבקשת אכן ביצעה עבודות עבור המשיבה 1 במסגרת הפרוייקט בהתאם לשני הסכמים ואף קיבלה את התמורה. עם אישור התב"ע תמה עבודת המבקשת והמשיבה 1 לא הבטיחה דבר לגבי העתיד. לאחר אישור התב"ע, נדרשה המשיבה 1 לבצע תוכניות לצרכי רישום של המתחם. על כן, פנתה המשיבה 1 למספר גורמים בבקשה להציע הצעות מחיר לביצוע התוכניות. בין שאר הגורמים, פנתה המשיבה 1 אף למבקשת וזו הגישה הצעה מבלי שהעלתה כל טענה שעניינה התחייבות קודמת כלפיה משנת 1997. הצעת המבקשת לא נתקבלה. ההצעה שנתקבלה היא זו של המשיבה 2. המצהירים מטעם בעלי הדין נחקרו בפני ולאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים. במהלך הדיון נחקר מנהל המבקשת אודות השאלה אם המבקשת כלל הייתה קיימת כאישיות משפטית בשנת 1997, שאם לא כן - אין לה מעמד. נסתבר מן החקירה, כי אכן המבקשת התאגדה בשנת 1999 (עמ' 6 ועמ' 7 שורות 1-4). כיצד איפוא תישמע היא בטענה שבשנת 1997 נכרת עימה חוזה? והרי בשנת 1997 לא הייתה המבקשת קיימת! בסיכומי התשובה שביקשה המבקשת להגיש, טענה היא שאין לשעות לטענתה האמורה של המשיבה 1, שכן הטענה הועלתה רק בסיכומים. קרי: המבקשת טוענת כי המדובר בהרחבת חזית. איני מקבל את עמדת המבקשת. עוד במהלך החקירה שכנגד העלתה המשיבה 1 את טענתה לפיה המבקשת לא הייתה קיימת בשנת 1997 והמבקשת לא התנגדה להעלאת הטענה. מכאן שהמבקשת הסכימה מכללא להרחבת החזית ואין מקום לטענתה כאילו רק בסיכומיה העלתה המשיבה 1 את הטיעון בעניין זה. די בכך על-מנת להביא לדחיית הבקשה. אגב, טענותיה העובדתיות של המבקשת בבקשה להתיר לה הגשת סיכומי תשובה, שעניינן הסכם שנקשר בין 14.6.99 בין גלעד חפשי מדידות הנדסיות בע"מ לבין גלעד חפשי, יאיר נחמיאס ואוסקר יוספיאן, לעבודה במסגרת כזו או אחרת - טענות אלה חייבות היו להיתמך בתצהיר ולמצוא ביטוי עוד בעת הגשת הבקשה המקורית. לא מצאתי ממש בטענות המבקשת לפיהן מנספחים ג-ה לבקשתה עולה שהמשיבה 1 ידעה את שמה האמיתי של המבקשת וניהלה עימה יחסי עבודה צמודים מאז 1999. אכן עובדות אלה הן נכונות לכאורה, אך אין בהן משום מענה לטיעון לפיו בשנת 1997 לא נתקיימו כל יחסי עבודה בין המבקשת למשיבה 1. כאן המקום להדגיש כי המבקשת מצאה לנכון לצרף לבקשתה את פניות המשיבה 1 מיום 17.2.97 ומיום 27.2.97 (שעניינן הזמנת הצעות לביצוע עבודת מדידות וכן הודעה לפיה זכתה המבקשת בעבודות המדידה). ברם, המבקשת לא מצאה לנכון לצרף את ההצעה שהגישה למשיבה 1 בהמשך להזמנה מיום 17.2.97. יש יסוד להניח שסיבת ההימנעות מצירוף הייתה שלא המבקשת היא שהגישה ההצעה, כי אם גוף אחר שאינו בעל-דין. לכך מתווסף טעם נוסף אחר שכוחו עימו לדחות את הבקשה. כזכור, ביום 12.5.04 קיבלה המבקשת הזמנה להציע הצעות לביצוע תוכנית לצרכי רישום. (נספח ד לתגובת המשיבה 1). המבקשת נטלה חלק באותה הזמנה והגישה הצעה (נספח ה לתגובת המשיבה 1). הצעה זו לא נתקבלה מחמת מחירה (נספח ב לבקשה). הדעת נותנת שאם סברה המבקשת כי בידיה חוזה בר-תוקף עם המשיבה 1, לפיו המבקשת היא זו האמורה לבצע את העבודה, לא הייתה המבקשת נוטלת חלק באותו הליך ואף נוקטת צעדים למניעתו. אולם, המבקשת טענה כי מי מאנשי המשיבה אמר למנהלה שהסיבה להוצאת ההזמנה היא שמינהל מקרקעי ישראל ביקש מהמשיבה 1 להביא הצעות נוספות. המצהיר מטעם המבקשת לא פירט בתצהיר התומך בבקשה מיהו הגורם מטעם המשיבה 1 אשר הטעה אותו לסבור שמדובר בהליך טכני. ממילא נמנעה מחמת כך האפשרות להתייחסות המשיבה 1 לכך. אף המצהיר מטעם המשיבה 1 לא נשאל בחקירתו הנגדית דבר וחצי דבר בענין זה. מאידך כשנשאל מצהיר המבקשת על ענין "המכרז הנוסף" ועל העדר מחאתו לעניין זה, הסביר כי חשב שזהו שלב נוסף במלחמת ההתשה של המשיבה 1 להפחתת השכר (עמ' 11 שורות 16-18). ההלכה הפסוקה היא כי אין המבקשת רשאית ליטול חלק במכרז שסבורה היא כי פגם נפל בו ולאחר מכן משלא זכתה בו - לעורר טענות לפיהן היה המכרז פסול: בג"צ 430/89 מאור שילוט ופרסום חוצות מואר בע"מ נ' עירית כפר סבא, פ"ד מג(3) 269 ,270; עת"מ (י-ם) 536/02 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', דינים מחוזי כרך לג (6) 683. הלכה זו אינה חדשה: ראו בג"צ 126/82 טיולי הגליל בע"מ נ' ממשלת ישראל - משרד התחבורה, פ"ד לו (4) 44, 47-48 והאסמכתאות הנזכרות שם. הלא המבקשת יכולה וצריכה הייתה להסתייג מן הצורך בהזמנה להציע הצעות החדשה ששלחה המשיבה 1 ביום 12.5.04. אילו טרחה להסתייג כאמור - וחרף הסתייגותה זו היתה היא משתתפת במכרז, לא ניתן היה להשתיקה לאחר שלא זכתה. כללו של דבר: המבקשת אינה רשאית להישמע בטענה (לצורך ההליך הנוכחי של בקשת סעד זמני) כאילו ההזמנה להציע הצעות מיום 12.5.04 הייתה פסולה מחמת כך שלמבקשת חוזה בר-תוקף לביצוע אותה עבודה ממש, כבר משנת 1997. אין אפוא מקום למתן הסעדים הזמניים המבוקשים. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות כי בתובענתה של המבקשת תהא התוצאה שונה. מן הטעמים הנ"ל, נדחית הבקשה. עם זאת אין צו להוצאות בנסיבות העניין. תכנית לצרכי רישוםתוכנית בניהבניהצוויםצו מניעה