פסק דין 1. בפניי תביעה לפיצויים בגין ליקויי בנייה ואי התאמות שנמצאו לטענת התובעים, בדירת מגורים, שרכשו מהנתבעת , בהתאם להסכם מכר מיום 11.8.96. בנוסף נדרש פיצוי בגין עגמת נפש ואי נוחות. הצדדים הסכימו לטעון עפ"י המסמכים וחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט. עובדות רקע 2. התובעים, בני זוג, חתמו ביום 11.8.96 על הסכם רכישה (להלן :"החוזה") עם נתבעת 1, חברה קבלנית לבניין (להלן: "החברה"), לפיו התחייבה החברה לבנות עבור התובעים יחידת קוטג' בת שלושה מפלסים (להלן: "הדירה"), במסגרת פרויקט דירות ברח' צבי הרר 27א' בקרית אתא (להלן: "הפרויקט") . מכוח הסכם שנכרת בין הנתבעות, הייתה נתבעת 2 אחראית על ביצוע בניית הפרויקט בפועל, לרבות דירת התובעים. 3. ביום 26.1.97 מסרה החברה לתובעים, לבקשתם, את החזקה בדירה לצורכי אחסון מיטלטלין בלבד. החזקה בפועל בדירה נמסרה לתובעים ביום 20.3.97. 4. לטענת התובעים, סמוך למועד כניסתם לדירה הבחינו כי קיימים ליקויים ופגמים רבים וחמורים, באשר לאיכות הבנייה וטיב החומרים, אשר מהווים סטיות יסודיות מהמוסכם בין הצדדים ומהנדרש עפ"י כל דין. התובעים הודו כי החברה נענתה מספר פעמים לבקשותיהם לבצע תיקונים כאלה ואחרים בדירה, אלא שלטענתם, נוכח חומרת הליקויים, לא הועילו התיקונים וכעבור פרק זמן קצר יחסית, אלו הופיעו שנית ביתר שאת. 5. מטעם התובעים, הוגשה חוות דעתו של מהנדס הבניין רון מייזלין, אשר העריך את עלות ביצוע התיקונים בדירה בסך 76,000 ₪ (נכון ליום הגשת חוות הדעת- 18.2.98) הנתבעות מצידן כפרו בממצאיו של המומחה מטעם התובעים. לפיכך מונה מטעם בית המשפט המהנדס גיל רפאל (להלן: "המומחה") על מנת שיבדוק את דירת התובעים ויקבע, האם קיימים ליקויי בנייה בדירתם, ובמידה שישנם, יעריך את עלות תיקונם, הן ע"י הנתבעות והן באמצעות קבלן לעבודות קטנות מטעמם. 6. המומחה ביקר בדירה ביום 18.7.04 וריכז ממצאיו בחוות הדעת שהגיש, בה אמד את עלות ביצוע התיקונים בדירה בסך 8,710 ₪ בלבד (ללא מע"מ) במידה והתיקונים יבוצעו ע"י הנתבעות, והוסיף כי "יש לקחת בחשבון תוספת של עד 50% + במידה והדיירים יבצעו תיקונים אלו באמצעות קבלנים מזדמנים ". טענות הצדדים 7. התובעים טענו בסיכומיהם כדלקמן: א. בנסיבות המקרה דנן, יש לפסוק לתובעים פיצוי כספי ולא להורות על ביצוע תיקונים בעין, לנוכח העובדה כי ניתנו בעבר מס' הזדמנויות לנתבעות לבצע את התיקונים הנדרשים, אלא שאלו בוצעו באופן שטחי, שלא החזיק מעמד לזמן רב, ובאופן שנגרמה לתובעים סחבת ואיבדו אמון בנתבעות. ב. לפיכך יש לפסוק לזכותם , עפ"י חוות דעת המומחה, סך 15,286 ₪ (הסכום שקבע המומחה בתוספת 50% בגין ביצוע התיקונים ע"י קבלנים חיצוניים ובתוספת מע"מ כחוק בסך 2,221 ₪). ג. התובעים זכאים להשבת דמי השתתפותם בעלות חוות דעת המומחה, בסך 2,340 ₪. ד. בנוסף זכאים התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש, טרדה ואי נוחות, והצורך בפנוי הבית למשך 4-5 ימים. לפיכך מתבקש פיצוי בסך 10,000 ₪. 8. מנגד טענו הנתבעות כדלקמן: א. כל פניות התובעים לתיקון ליקויים שנתגלו על ידם בדירה, נבדקו וטופלו במקצועיות, אלא שבחלק מהמקרים סירבו התובעים לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים. ב. יש להעדיף לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים בדירה, תחת מתן פיצוי כספי, הואיל והתובעים לא העמידו בפניה הזדמנות סבירה לתיקון הליקויים שנתגלו בדירה. לחילופין, מסכימה הנתבעת לשלם את קרן הפיצויים בלבד, קרי סך 8,710 ₪, כפי שקבע המומחה לגבי עלות התיקונים, במידה ויבוצעו ע"י הקבלן המקורי (הנתבעת), וללא תוספת מע"מ, אשר הנתבעת יכלה, לטענתה, לקזז כמס תשומות, במידה והתובעים היו מאפשרים לה לבצע את התיקונים. ג. במידה ויוחלט על מתן פיצוי כספי, הרי שלנוכח התנהגות התובעים ומחדלם בחוסר שיתוף הפעולה עם הנתבעת ובאי הודעתם לנתבעת אודות הליקויים שנתגלו , תוך זמן סביר ממועד גילויים, יש מקום להפחתת הפיצוי בגין רשלנות תורמת ואי הקטנת הנזק. ד. בנסיבות המקרה ולנוכח התנהגות התובעים וחוסר תום ליבם, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש. ה. אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת התובעים והחזר דמי השתתפות בחוות דעת המומחה. דיון 9. כלל הוא כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון , סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת " . אולם "אין בעובדת היות מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט". ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (לא פורסם) , וכן ע"א 558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל ואח', פ"ד נב(4) 563. במקרה דנן, שני הצדדים גם יחד הביעו נכונות מלאה לאמץ את ממצאי המומחה, כפי שנקבעו בחוות דעתו. פיצוי כספי או תיקון בעין 10. כאמור, ביקשו התובעים לפסוק להם פיצוי כספי, כשטענתם העיקרית בנדון היא כי מילאו חובתם כלפי הנתבעות בכך שאפשרו להן בעבר לבצע את התיקונים הנדרשים, אך אלו הכזיבו פעם אחר פעם, משנתגלה כעבור זמן קצר ממועד ביצוע התיקונים, כי הליקויים שבו והופיעו בשנית. לפיכך הסחבת הארוכה שנגרמה להם , כמו גם אובדן האמון ביכולתן של הנתבעות לתקן את הליקויים כראוי, מצדיקים בנסיבות בעניין פסיקת פיצוי כספי. 11. מתוך הממצאים שהובאו בפניי עולה כי הנתבעות, לאורך כל הדרך, הביעו נכונות ורצון טוב לתקן כל ליקוי שהתובעים התריעו עליו בפניהן והמצוי בגדר אחריותן, ושיתפו פעולה באופן מלא. טענת התובעים בסיכומיהם, לפיה "התיקונים שבוצעו לא הועילו ולא פתרו את הליקויים שחזרו והופיעו שוב - ולראיה ממצאי המומחה מטעם בית המשפט", אינה משכנעת כלל ועיקר ואינה יכולה לשמש יסוד להוכחת יסוד "אובדן האמון" בנתבעות. ראשית, משום שמן המסמכים עולה תמונה שונה, לפיה חלק ניכר מן התיקונים שביצעו הנתבעות לא שבו ועלו בחוות דעת המומחה- משמע, שליקויים אלו תוקנו באופן מקצועי ובאורח סופי. שנית, דווקא עיון בחוות דעת המומחה פועל כנגד טענת התובעים, הואיל ועולה כי ככלל מדובר בליקויים מינוריים וזניחים, שאינם יורדים לשורשו של עניין ולפיכך אין לראות בהם משום הפרה יסודית של ההסכם. 12. בעקבות תיקון מס' 3 לחוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973, עוגנה בסעיף 4ב זכות המוכר לתקן, כהאי לישנא : 4ב. זכות תיקון אי-התאמה (תיקון: תש"ן) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר. באשר לפרשנותו של סעיף זה, נפסק כי "במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית". ע"א 95/ 472 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ (2) 858, עמוד 862. 13. התרשמתי כי הנתבעות אכן מילאו חובתן כלפי התובעים בכך שהיו נכונות בכל עת לתקן את הטעון תיקון והמצוי במסגרת אחריותן. מעבר לכך, לא הוכח, כטענת התובעים, כי התיקונים שבוצעו הכזיבו. לפיכך היה מקום לכאורה לאפשר לנתבעות לבצע את התיקונים הנדרשים, כפי שנקבעו בחוות דעת המומחה. אלא שבמטרה לסיים את הסכסוך ביעילות, והואיל והנתבעות הביעו נכונות בסיכומיהן לשלם פיצוי כספי תחת תיקון בעין, הנני קובעת כי הנתבעות תשלמנה לתובעים אך את סכום הקרן שנקבע ע"י המומחה, קרי סך 8,710 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות הדעת ועד ליום התשלום בפועל) . עם זאת, אין בידי לקבל את טענת הנתבעות לפיה הינן פטורות מתשלום תוספת מע"מ, הואיל והיו יכולות לנכות סכום זה כמס תשומות, במידה והיו הן מבצעות את התיקונים בעצמן. הלכה פסוקה היא כי "תשלום מע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים, ושנקבע כי זכאים הדיירים לפיצויי כסף כעלות התיקונים, זכאים הם ממילא גם למע"מ, המהווה בימינו ובמקומותינו חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים. הדיירים זכאים להשבת המצב לקדמותו ורק כך יבואו אל שלהם .." ע"א 1772/99 זלוצקין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, תק-על 2001(2), 1608. לפיכך על סכום הפיצויים שנקבע לעיל יתווסף מע"מ כחוק. פיצוי בגין עגמת נפש ואובדן המאה 14. התובעים טענו בסעיף 10 לסיכומיהם, כי "הליקויים בדירה גרמו להם לעגמת נפש, טרדה וטרחה רבה. התובעים נאלצו לפנות לנתבעת בדרישות חוזרות ונשנות לתיקון ליקויים , לתאם מועדים, להיעדר מעבודה ולהמתין בביתם לצורך ביצוע התיקונים. כמו כן נאלצו לפנות לקבלת יעוץ מקצועי ומשפטי , שכן גם בחלוף 5-4 שנים ממועד קבלת הדירה הליקויים לא תוקנו ע"י הנתבעים". לפיכך ביקשו לפסוק להם פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 10,000 ₪. 15. מקובל כי בבחינת אמות המידה המזכות לפיצוי בגין עגמת נפש שומה על ביהמ"ש לבחון שיקולים כמו סוג הליקויים ועמקם, התייחסות הקבלן לליקויים, הטרדה הכרוכה בתיקון וגובה הפיצוי שנפסק בגין הליקויים. לאור בחינת מכלול השיקולים הנ"ל, לא מצאתי מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש. ראשית, מן המפורסמות היא שפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש ניצבת באופן יחסי לטיבם והיקפם של הליקויים, כפי שנקבעו בחוות דעתו של מומחה ניטראלי שמונה בהסכמה ע"י הצדדים או ביהמ"ש. בענייננו, עיון בחוות דעת המומחה, בטיב הליקויים ובסכום שנפסק בגין תיקונם, אינו מותיר מקום לספק כי מדובר ככלל בליקויים מינוריים, שקשה לומר כי יש בהם לגרום לעגמת נפש ואי נוחות במידה שמתארים התובעים. וודאי שאין להעלות על הדעת בכלל, ובפרט במקרה דנן, כי בגין עגמת נפש ייפסק פיצוי העולה בגובהו על סך הפיצוי בגין תיקון מכלול הליקויים שנמצאו כטעוני תיקון ! 16. שנית, מן המסמכים שצירפו הנתבעות לכתב הגנתן התרשמתי, כי בעוד הנתבעות גילו רצון כן ואמיתי לפתור את הסכסוך בדרכי שלום והיו נכונות לבצע כל תיקון במסגרת אחריותן, הרי שהתובעים נהגו בחוסר תום לב . במה הדברים אמורים? ביום 2.12.01 שיגרו התובעים לנתבעת 2 מכתב שכותרתו "ליקויי בניה שהיו ונתגלו במשך 5 שנים" (להלן :"המכתב") . במכתב זה שוטחים התובעים שורה של ליקויים, אשר לטענתם נתגלו במהלך 5 השנים מאז נמסרה להם החזקה בדירה. בסופו של המכתב נכתב: "נבקשכם לדאוג לתיקון הליקויים הנ"ל כנדרש ובדחיפות". מבלי להיכנס לשאלות, האם הליקויים שצוינו במכתב אכן היו כולם במסגרת אחריות הנתבעות, והאם הייתה מוטלת על התובעים חובה ליידע את הנתבעות אודות הליקויים עוד קודם לכן, אין להתעלם מן העובדה הבסיסית כי כעבור כחודש אחד בלבד (!) לאחר משלוח מכתב זה, ומבלי שניתנה לנתבעות הזדמנות אמיתית להגיב לטיעוני התובעים ולנסות ליישב את הסכסוך בדרכי שלום, בחרו התובעים להגיש כתב תביעתם ע"ס 50,000 ₪ (!) ביום 9.1.02. די בעובדה זו לכשעצמה בכדי ללמד על חוסר תום ליבם של התובעים בקיום החוזה, בניגוד לאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. 17. לפיכך יהיה מקום לקבוע פיצוי בגין עוגמת נפש ואי נוחות, רק לתקופה בה יבצעו התובעים את תיקון הליקויים. כיוון שאיפשרתי להם לתקן בזמנם החופשי ומדובר בדירה בת 3 מפלסים, הרי שלא יהיה צורך בפינוי הדירה, לתקופה כפי שקבע המומחה. לפיכך הנני פוסקת פיצוי בסך 4,000 ₪. התוצאה 18. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כלדקמן: א. פיצוי בגין הליקויים סך 8,710 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה למדד יוקר הבניה מיום 4.8.04 ועד היום. ב. עוגמת נפש ואי נוחות סך 4,000 ₪. ג. הוצאות מחצית אגרת ביהמ"ש ששילמו התובעים (בהתחשב בפער בין סכום התביעה ותוצאתה), הוצאות חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש בלבד. (לנוכח הפער האמור, התובעים אינם זכאים להחזר עלות חווה"ד מטעמם). ד. שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. אחריות הצדדים השלישיים 19. ביום 12.10.96 נכרת הסכם בין הנתבעת מס' 2 (להלן :"המודיעה") לבין צד ג' מס' 1 בדבר ביצוע עבודות הבנייה בפרויקט (להלן : "הסכם הביצוע"). בהתאם להסכם הביצוע ונספחיו, היה צד ג' 1 אחראי לנשיאה בעלות כל ליקוי שיימצא בכל אחת מן הדירות שנבנו על ידו בפרויקט, לרבות בדירת התובעים. צד ג' מס' 2 (להלן: "מיכאל") ערב באופן אישי כלפי המודיעה למילוי חיובי צד ג' 1. לפיכך, לטענת הנתבעות, על הצדדים השלישיים לשפותם באופן מלא בכל סכום אותו יחוייבו לשלם לתובעים. 20. הצדדים השלישיים אינם חולקים על חובתם לשפות את התובעים ובלבד שהסכום לא יעלה על 35,000 ₪ שנתבעו במסגרת ההודעה לצד שלישי. לפיכך הנני מחייבת את הצדדים השלישיים ביחד ולחוד לשפות את הנתבעת בגין כל הסכומים דלעיל בהם חוייבה הנתבעת כלפי התובעים. סכום הפיצויים אינו עולה על סכום מסגרת ההודעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בהודעה לצד שלישי. בניהליקויי בניה