מה ההגדרה של "העסקה שלא כדין" ? סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק קובע כי העסקה שלא כדין משמעה: " (א) מעביד שעשה אחד מאלה - (1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, והתקנות לפיו;..." (2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה". קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הגדרת העסקה שלא כדין: 1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום מתוקן ביום 18.11.09 (כתב אישום מקורי הוגש ביום 8.7.09 כנגד הנאשמת 1 בלבד) בגין העסקת עובד זר בלא אישורי העסקה כדין בקשר לעבודות בנייה שבוצעו באמצעות הנאשמים. הנאשמת 1 מואשמת בביצוע עבירות בניגוד לסעיף 2(א) (1) ו- 2(א) (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 (להלן: "החוק"), והנאשם 1 מואשם בעבירה בניגוד לסעיף 5 לחוק, בהיותו בעליה ומנהליה של הנאשמת 1 ולפיכך נושא באחריות נושא משרה בקשר לעבירות הנאשמת 1, תוך הפרת חובתו לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות הנאשמת 1. כפי שיפורט בהמשך, כתב האישום כנגד נאשם 2 בוטל. 2. ואלו העובדות והאישומים הרלבנטיים לענייננו, כפי שעולים מן התיק ומכתב האישום: א. ביום 27.5.03 סמוך לשעה 15:00 התקיימה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת באתר בניה ברחוב שדרות משה דיין פינת צבי לבנון, בפסגת זאב, שבירושלים (להלן:"אתר הבניה"). במהלך הביקורת מצאו המפקחים שני עובדים זרים (תושבי איו"ש) שעסקו בעבודות אבן, ללא אישור עבודה כדין. ב. בסמוך לאתר מצויים המשרדים של חברת ב. יאיר בע"מ ולאחר בירור במשרדם התברר כי העובדים באתר מועסקים על ידי הנאשמת, כקבלן משנה. 3. העדים והראיות: א. מטעם המאשימה העידו : מר מיכה מתן ומר שלמה יפת (מפקחים מטעם משרד התמ"ת) ומר אילן נורני, אשר שימש בתקופה הרלוונטית וכן הוגשו שתי תעודות עובד ציבור: האחת, חתומה ע"י גב' רות קינגטוולד, והאחרת, ע"י מר עמי קביליו - שניהם מתוקף תפקידם כ סגן מפקד מרכז היתרים - ענף תעסוקה בבית לחם/חברון. ב. מטעם הנאשמת הנאשם העידו: נאשם 2, מנהל הנאשמת מר עודה אבו טיר ושני אחיו: אבו טיר מוחמד ואבו טיר סלאח . 4. טענות מקדמיות שהועלו ע"י הנאשמים: א. הנאשם העלה טענות מקדמיות בדבר ביטול ו/או מחיקת כתב האישום מחמת התיישנות ו/או הגנה מן הצדק ו/או פגמים בהחלטה ובהודעה על הקנס המינהלי שהוטל. ב. בהחלטה מנומקת של כב' השופט דניאל גולדברג מיום 10.5.10 התקבלה טענת ההתיישנות באשר לאישום של הנתבע 2 ולפיכך כתב האישום נגדו בוטל. ג. הטענות האחרות שהועלו - נדחו. 5. דיון והכרעה: א. סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק קובע כי העסקה שלא כדין משמעה: " (א) מעביד שעשה אחד מאלה - (1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, והתקנות לפיו;..." (2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה". (ההדגשה לא במקור - י.ש) ב. כפי שעולה מתעודות עובד הציבור שהוגשו בפני בית הדין, העובדים שנתפסו היו במועד הרלוונטי לאירוע, "עובדים זרים", שאינם רשאים לעבוד בישראל כחוק. ג. לבית הדין הוגש מטעם הנאשמת הסכם לקבלן משנה בין חב' ב.יאיר בע"מ לבין חב' הירח ע.ע. לשיפוצים בע"מ (מסמך ת/2) וכן חשבונית שהוצאה ע"י הנאשמת לחב' בית יאיר בגין תשלומים ששולמו לה על עבודות ציפוי ואבן בפרוייקט. מוצגים אלו (בתוספת הראיות הנוספות בתיק והעדויות),יש בהם כדי ללמד כי הנאשמת אכן הייתה הקבלן המבצע באתר, בו נתפסו אותם עובדים הזרים. ד. במצב דברים זה, ועפ"י הפסיקה המושרשת היטב - די למאשימה להוכיח את העובדה כי הנאשמת עבדה באתר, בו נמצאו העובדים הזרים, כדי להעביר את נטל ההוכחה על כתפי הנאשמת להוכיח שהעובדים לא הועסקו על ידה (ראה: ע"פ (ארצי) 20422/01/11 גבריאל אוזן נגד מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ניתן ביום 04/08/2011). ה. מהעדויות שהובאו בפניי מטעם הנאשמת - לא הצליחה הנאשמת להרים נטל זה. גם ניסיון הנאשמת להיאחז בכך שהעובדים הזרים שנתפסו מסרו בחקירתם בפני מפקחי התמ"ת כי מעבידם הינו "עבדאללה" - אין בו די כדי לשנות ממסקנה זו. גרסתם של העובדים הזרים לא נתמכה בראיות מהימנות ו/או לא נמסרו כל פרטים מזהים של אותו מעביד - אלא שם זה הועלה בעלמא - ולפיכך, אין לייחס לכך משקל של ממש, ובוודאי שאין לייחס לכך "מחדל חקירתי מובהק" (סעיף ו' לסיכומי הנאשמת)- בכך שמפקחי התמ"ת "לא ערכו בירור מי זה עבדאללה" - שכן ההיגיון כמו גם ניסיון החיים מלמד כי חיפוש אחר "עבדאללה" עלום, הינו בבחינת "חיפוש מחט בערימת שחת". מכל מקום, אילו היה ממש בזהותו של מעסיק זה - הרי שמצופה היה מן העובדים כי ימסרו פרטים מזהים מפורטים יותר ולא יסתפקו בהעלאת שם פרטי בלבד (שכידוע הינו שם נפוץ לכשעצמו). ו. הנאשמת הביאה שלושה עדים מטעמה, שהינם שלושה אחים: מנהל הנאשמת , מר עודה אבו טיר (להלן:"עודה") ואחיו, מוחמד וסלאח, אשר טענו שהועסקו על ידו. יצויין כי במועד שמיעתו של מנהל הנאשמת לא נאמר דבר בדבר העדתם של שני האחים האחרים, ובית הדין נעתר אמנם לבקשה להעדתם - על מנת שלא לחסום מהנאשמת את יכולת ההוכחה מטעמה, אלא שבסופו של דבר לא היה בעדויות הנוספות כדי לחזק את טענות מנהל הנאשמת. ז. ראשית, העובדה שמדובר באחיו של מר עודה, יש בה כשלעצמה כדי להחליש את משקלן של עדויות אלו שהרי "חזקה" כי יעידו לטובת אחיו , מנהל הנאשמת. במיוחד הדברים אמורים לאור העובדה שעדותם נשמעה בישיבה אחרת מהישיבה בה נשמעה עדותו של מר עודה. ח. שנית, ולגופם של דברים, עדויותיהם של האחים, הותירו רושם בלתי מהימן , וניתן היה להתרשם כי עדויות מתואמות. עם זאת, נתגלו בכ"ז סתירות בעדויותיהם. כך למשל העיד האח מוחמד כי בעת הרלוונטית למועד האירוע, הם עבדו ארבעה עובדים כאשר מנהל הנאשמת, היה מנהל העבודה, ואילו בעדותו של אחיו סלאח נטען כי במקום עבדו רק שלושת האחים. ט. מכל מקום, טענותיהם לגבי העסקתם אצל מנהל הנאשמת נטענו בעלמא ולא הוצגו כל ראיות לגבי העסקה (כגון: תלוש משכורת, חוזה העסקה, שכר עבודה וכיוצ"ב). גם הטענה שבעבודה מעין זו הועסקו אך שלושה או ארבעה עובדים - אינה מתקבלת על הדעת, ובוודאי כאשר נטען כי הנאשמת הייתה קבלן יחיד באתר בעבודה זו (עבודות אבן). גם מן הטעם הזה - נדחית טענה זו של הנאשמת. י. לאור כל האמור לעיל- גרסת הנאשמת נדחית והיא לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה. יא. למען הסר ספק יצויין כי הנאשמת מצידה ביקשה להצביע על "פגמים" בגרסתה של המאשימה וכי על כן אין לקבל את האמור במוצגים - המזכרים המפרטים את האירוע ואשר נערכו ע"י מפקחי התמ"ת , בעיקר לאור העובדה כי המפקח , מר יפת, הודה שמזכרים אלו נערכו על ידו אך נחתמו על ידי המפקח האחר שהיה עמו: מר מיכה מתן. יב. אין בידי לקבל טענת הנאשמת, לפיה אין לייחס כל משקל לראיות אלו רק בשל עובדה זו. המפקח יפת, העיד בפניי עדות מהימנה בה נתן הסבר המניח את הדעת, לפיה המזכר נערך אמנם על ידו אך בנוכחותו של מר מיכה נתן וכיוון שאותה עת לא היה בעל הסמכה פורמלית לחתום על אותם מסמכים הרי שהם נחתמו על ידי מר מתן, אשר שימש , אותה עת , כראש צוות (ראה עמ' 13 שורות 29-30 וכן עמ' 14 שורות 1-7). יג. לפיכך, גם אם לא ניתנו למסמכים אלו מלוא משקלם הרי שעדויותיהם בעל פה של העדים מטעם המאשימה , שהיו עדויות מהימנות, הוסיפו וחיזקו את משקלם של המוצגים הנ"ל. יד. לאור כל האמור - אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. סוף דבר: א. מהעדויות והראיות שהובאו בפניי, כמפורט לעיל, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי הנאשמת העסיקה ביום האירוע את העובדים הזרים, המפורטים בכתב האישום, בלא היתר כדין. לפיכך אני מרשיעה את הנאשמת בהעסקת שני עובדים זרים בלא היתר, בניגוד להוראות סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים. ב. לאור הסכמת ב"כ הנאשמת, תישלח מזכירות את הכרעת הדין לצדדים בדואר. ג. טיעונים לעונש יישמעו ביום 18/11/13 בשעה 14:30. העסקה שלא כדין (שבחי"ם ועובדים זרים)