קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הפקדת תכנית מפורטת: רקע כללי 1. עתירה זו (עת"מ 1318/03) היא השנייה מתוך 4 עתירות שהוגשו לבית משפט זה בעניין המקטעים 70 ו-80 של הקו הראשון של מערכת הסעת המונים בירושלים ובסביבותיה (להלן - הרכבת הקלה). במקטעים אלה, שבאיזור הכניסה לעיר מכיוון מערב, מתוכננת מסילת הרכבת הקלה לעבור על פני גשר מרח' יפו לשדרות הרצל בסמוך לבתי העותרים מס' 2-71. שלוש העתירות האחרות הן: עת"מ 1315/03 (העתירה הראשונה), שעניינה בתכנית מיתאר מקומית לירושלים מס' 8000 (להלן - תכנית 8000), והיא מכוונת בעיקרה כנגד בחירת התוואי לרכבת הקלה במקטעים אלה, כולל פתרון המעבר על פני גשר; עת"מ 1023/04 ועת"מ 1112/04, המכוונות נגד תכנית מיתאר מקומית לירושלים מס' 9999 (להלן - תכנית 9999), שאישרה בנייתו של גשר תלוי ענק מימדים באיזור הכניסה לעיר, פרי תכנונו של האדריכל סנטיאגו קלטראווה (להלן - גשר קלטראווה). הרקע להגשת העתירות פורט בהרחבה בפסק הדין שנתתי היום בעתירה הראשונה. פרטי רקע נוספים, הנוגעים בעיקרם לגשר קלטראווה הובאו בפסק הדין המקביל שנתתי היום בשתי העתירות האחרונות (שהדיון בהן אוחד). לאור זאת, לא ראיתי לחזור ולהציג כאן את כל פרטי הרקע, כי אם אך אותם פרטים הצריכים לעתירה הנוכחית. מהות העתירה ורקעה התכנוני 2. העותרת 1, אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנה על הסביבה (להלן - אט"ד), ו-71 דיירים המתגוררים בבניינים 10, 12, 14 בשדרות הרצל 10 שבכניסה לעיר (להלן - הדיירים), מבקשים מבית המשפט כלהלן: לבטל את החלטת המשיבה 1, ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה (להלן - ועדת העררים), מיום 21.8.03, שאישרה, בדעת רוב, בנייתו של גשר (במקטעים 70 ו-80 של תכנית 8000), שגובהו מעל המיסעה (לא כולל מתקני חישמולת) לא יעלה על 7 מ', ללא צורך בהפקדת תכנית מפורטת נפרדת לגשר (להלן גם - גשר קונבנציונלי או גשר סטנדרטי); להורות למשיבה 3, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (להלן - הוועדה המקומית), להימנע מהוצאת היתרי בנייה להקמת הגשר כל עוד לא אושרה תכנית מפורטת, כאמור; להורות למשיב 4, תכנית אב לתחבורה (להלן - צוות תכנית אב לתחבורה), להגיש תכנית מיתאר מפורטת לגשר, לשם הפקדתה כדין אצל המשיבה 2, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ירושלים (להלן - הוועדה המחוזית). 3. ביום 8.7.02 קיימה הוועדה המחוזית דיון בהתנגדויות שהגישו הדיירים (ואחרים) לתכנית 8000 (פרוטוקול הדיון צורף כנספח מש1/4). בהחלטתה מיום 28.11.02, דחתה הוועדה המחוזית בעיקרו את התנגדויות הדיירים (וראו סעיפים 1-5 להחלטת הוועדה בהתנגדויות 139-204). בענייננו אמרה הוועדה בהחלטתה, כי "לאור חשיבות מראה הכניסה, שהגשר יהיה חלק ממנו" (שם, סע' 1ג), נקבע בתכנית כי היתרי הבנייה יוצאו רק לאחר שהוועדה המחוזית (ולא המקומית, כבקשתה) תאשר את התכנית לבינוי הגשר. יו"ר הוועדה, עו"ד מתתיהו חותה, נתן לעותרים רשות לערור על החלטתה בפני ועדת העררים, וכך גם לאט"ד (על אף שזו לא הגישה התנגדות לוועדה המחוזית). הדיירים הגישו ערר מנומק לוועדת העררים, ואילו אט"ד הגישה לה "מסמך עמדה" התומך בהתנגדות להקמת גשר במסגרת תכנית 8000. 4. ועדת העררים קיימה שתי ישיבות (ביום 22.5.03 וביום 6.8.03). בהחלטתה מיום 21.8.03 דחתה את רוב רובן של טענות העותרים (נספח ע/1 לעתירה). הוועדה, שהופתעה לגלות כי הגשר שאת אישורו מבקשים במסגרתה של תוכנית 8000 הוא גשר קלטראווה, שיתנשא לגובה של למעלה מ-100 מ', וכי העירייה כבר יצאה במכרז למיון מוקדם לבחירת חברה מבצעת של גשר קלטראווה, הביעה את מורת רוחה: "קשה שלא לחוש תרעומת על הועדה המקומית על כך שרק בזכות התמדתו והתעקשותו של ב"כ העוררים נודע לנו בכלל הן על תכנית הגשר והן על המכרז" (שם, עמ' 5). לאחר ששמעה את הצדדים שהופיעו לפניה, לרבות יו"ר הוועדה המחוזית ומהנדס העיר, האדריכל אורי שטרית, שהביעו שניהם את התנגדותם להכנתה ולהפקדתה של תכנית מפורטת לאישורו של גשר קלטראווה, בין היתר, בשל הזמן הרב שיידרש לכך (כשנה - שנה וחצי: עמ' 293-294 לפרוטוקול הוועדה מיום 22.5.03), החליטה ועדת העררים, פה אחד, כי תכנונו של גשר מסוג זה, המכוון להיות מונומנט ענק בכניסה לעיר ירושלים, "מחייב הפקדתה של תכנית מפורטת שתופקד לעיון הציבור ולהתנגדויותיו" (שם, עמ' 6). אשר לגשר מסוג אחר, נחלקו חברי הוועדה. דעת הרוב (מר גרדינר, מר אלוני ומר שולמן) היתה, כי יש לקבוע שרק גשר אשר האלמנטים המתוכננים בו עולה על 7 מ' מעל המיסעה (לא כולל מתקני חישמולת), מחייב הפקדתה של תכנית מפורטת, ואילו כל גשר העומד במגבלה זו יוכל לקבל היתר לאחר שתכנית הבינוי שלו תאושר על ידי הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, לרבות נספחי הביצוע שלהם למניעת מפגעים סביבתיים. הרוב נימק דעתו זו באומרו כי גשר העומד במגבלה האמורה "אינו חורג מהותית ועל כן במקרה זה אין מקום לעיכוב נוסף של ביצוע התכנית, שעה שזכויות הציבור לא תפגענה כתוצאה מתכנונו הפרטני" (שם, עמ' 7; ההדגשה שלי - ד' ח'). לעומת זאת, דעת המיעוט (יו"ר הוועדה, עו"ד דלית דרור, ומר כהנא) היתה כי הפרטים המאושרים במסגרת תכנית 8000 - "מיקום המיסעה, רוחבה וגובהה - מאפשרים מרחב כה גדול של אפשרויות, שלאור חשיבות הגשר בשער הכניסה לירושלים, יש להפקיד את תכנונו המפורט להתנגדויות בכל מקרה. אין בכך כדי לעכב את העובדות בשאר חלקי הקו הראשון, עם אישורה של התכנית שבפנינו" (שם, שם; ההדגשה שלי - ד' ח'). 5. בעקבות החלטה זו של ועדת העררים, הגישו העותרים את העתירה הנוכחית (דחיית שאר טענותיהם הביאה, כזכור, להגשת העתירה הראשונה), ואילו עיריית ירושלים הגישה את תכנית 9999, להקמתו של גשר קלטראווה. ביום 27.5.04 דחתה הוועדה המחוזית את ההתנגדויות לתכנית 9999, ובעקבות זאת הוגשו שתי העתירות האחרונות (עת"מ 1023/04, על-ידי הדיירים, ועת"מ 1112/04, על ידי אט"ד, שהדיון בהן אוחד). 6. בטרם אפנה לדיון, אציין כי בפסק הדין המקביל שנתתי בעת"מ 1315/03 קיבלתי את טענת העותרים, לפיה ועדת העררים (דעת הרוב) לא היתה מוסמכת לקבוע בהחלטתה הבחנה (לעניין הצורך בהפקדת תכנית מפורטת) על פי קריטריון של 7 מ' גובה מעל המיסעה, ככל שגובה זה איננו תואם את הגובה המירבי שנדון בתסקיר ההשפעה על הסביבה של תכנית 8000 - 10 מ' מעל הקרקע. לפיכך, ההבחנה הרלוונטית (שבדעת הרוב) צריכה עתה להיות בין גשר שאינו עולה על 10 מ' מעל הקרקע לבין גשר שאינו עומד במגבלה זו. דיון 7. העותרים והמשיבים שלפניי חלוקים ביניהם בהתאמה לדעת הרוב מזה ודעת המיעוט מזה בוועדת העררים. בתמצית, העותרים גורסים, כדעת המיעוט, כי יש להפקיד להתנגדות הציבור תכנית מפורטת לגשר מכל סוג שהוא, תהיינה מידותיו אשר תהיינה, והוא, לאור חשיבותו של הגשר כשער הכניסה לירושלים. לטענתם, אין להסתפק בהוראותיה של תוכנית 8000, שהיא תוכנית מיתאר כללית לרכבת הקלה, לשם הוצאת היתרי בנייה לבנייתו של הגשר. זאת, משום שתוכנית זו נעדרת פירוט מהותי ממשי בנושא הגשר, ולפיכך, חלה עליה הוראת סעיף 69 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן גם - החוק), המורה כי כל עוד אין הוראות מתאימות בתוכנית המיתאר, מותר לקבוע בתוכנית מפורטת הוראות בעניינים המנויים בסעיף זה, כמו גם בסעיף 63 לחוק. העותרים מוסיפים וטוענים, כי גם אין להותיר את עיצובו האדריכלי של הגשר, לרבות פירוט חומרי הגמר, לתוכנית בינוי ועיצוב, שתוכן בשלב הוצאת היתרי הבנייה, אף אם זו תהא כפופה לאישור הוועדה המחוזית (והמקומית). כל כך, משום שלציבור אין אפשרות חוקית להתנגד לתוכנית בינוי או עיצוב, להבדיל מתוכנית מפורטת. כך שאם לא תופקד תוכנית מפורטת לגשר, כמבוקש, ייפגעו שני ערכי היסוד בהליכי התכנון: השקיפות - שעניינה במתן פרסום ופומביות למעשי הרשות ולהחלטותיה, והדמוקרטיזציה - שעניינה בשיתופם של היחיד והכלל במעשי השלטון והמינהל (וראו פסק דינו של כב' השופט מ' חשין בעע"מ 10112/02 אדם טבע ודין ואח' נ' הוועדה המחוזית תכנון ובנייה מחוז ירושלים ואח', פ"ד נח(2) 817). 8. המשיבים, לעומתם, נאחזים בדעת הרוב שבהחלטת ועדת העררים. בקליפת אגוז, עמדתם היא כי אין כל חובה במקרה זה להפקיד תוכנית מפורטת לגשר שגובהו (מעל המיסעה) לא יעלה על 7 מ' (למעט מתקני חישמולת). לטענתם, תוכנית 8000 על נספחיה ביחד עם התסקיר הנלווה אליה היא תוכנית מפורטת גם לעניין הקמת הגשר בכניסה לעיר. כלומר, לדידם, תוכנית 8000 היא תוכנית מיתאר מקומית הכוללת הוראות של תוכנית מפורטת. לדבריהם, בחינת מכלול ההוראות שבתוכנית המתייחסות לגשר מצביעה על כך שקיימים בה כל האלמנטיים המהותיים והעקרוניים הצריכים לתכנונו המפורט, ובין היתר, תוואי הגשר, גובהו (גובה מפלס המסילה), המרחק מבתי הדיירים, גליונות של תכניות בינוי או פיתוח מנחים, תשריטים, חתכים והדמיות, היוצרים כולם יחד את תנוחת הגשר. לאור כל אלה טוענים המשיבים, כי אין כל הצדקה עניינית לקיום הליך תכנון נוסף - קרי: הפקדת תוכנית מפורטת - בטרם יוצאו היתרי הבנייה להקמת הגשר. הם מציינים בהקשר זה, כי הפסיקה מבחינה בין תוכנית מפורטת לבין תוכניות עיצוב ובינוי, וכי לא כל פרטי הבינוי של כל מבנה - ובענייננו פרטי עיצובו של הגשר - טעונים אישור מוסדות התכנון בהליך סטטוטורי הפתוח להתנגדויות הציבור (וראו: בג"צ 697/80 גלמונד נגד הועדה המחוזית, פ"ד לו(1) 817; בג"צ 5631/92 יפו יפת ימים נ' שר הפנים ואח' (תק-על; בג"צ 511/80 גליא נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מחוז חיפה, פ"ד לה(4) 477; בג"צ 445/73 סער נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד כט(1) 219). לסיכום, המשיבים גורסים כי החלטת הרוב בוועדת העררים הינה סבירה ומידתית, ומבקשים מבית המשפט שלא להמיר את שיקול דעתו של הרוב בוועדה בשיקול דעתו שלו. 9. בחנתי את טענות הצדדים ובאתי למסקנה כי הדין עם העותרים. הנימוק שביסוד דעת המיעוט, ש"לאור חשיבות הגשר כשער הכניסה לירושלים, יש להפקיד את תכנונו המפורט להתנגדויות בכל מקרה", מקובל עליי. חשיבותה של ירושלים ומעמדה כעיר הבירה של ישראל מחייבים הפקדת תכנית מפורטת לכל גשר שיוקם בשער הכניסה הראשית אליה. לא הרי כל עיר אחרת בישראל כעיר הבירה שלה, ולא הרי שער הכניסה לכל עיר אחרת בארץ כהרי שער הכניסה לירושלים. כבר מטעם זה, נראה לי כי צדקה דעת המיעוט בקביעתה. השאלה, אימתי ניתן יהיה להסתפק בתוכנית בינוי ועיצוב שתוכן על ידי הגורמים המקצועיים, ואימתי, לעומת זאת, יהיה צורך בהכנתה של תוכנית מפורטת שתופקד להתנגדויות הציבור ולהכרעה של מוסדות התכנון, איננה פשוטה, והתשובה עליה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כדברי כב' השופטת ש' וסרקרוג: "הגישה שהתגבשה בפסיקה היא, שתוכנית בדרגת פירוט סבירה צריכה להימצא כבסיס להוצאת ההיתר, ומידת הפירוט היא פועל יוצא למהות המבנה ולשימוש שייעשה בו" (ה"פ (חיפה) 453/96 אבנון נ' עיריית חיפה, תק- מח, פיסקה 10). בענייננו, "מהות המבנה" - גשר בשערי העיר ירושלים - חשיבותה כה רבה, עד כי מתחייבת המסקנה שאין להתיר את עיצובו רק בידי אנשי המקצוע, אלא יש לשתף בכך, את כלל הציבור באמצעות הפקדת תכנית מפורטת. מסקנה זו מתחייבת גם מחוות דעתה של דעת המיעוט, לפיה, הפרטים שאושרו במסגרת תוכנית 8000 מאפשרים עדיין מרחב גדול של אפשרויות. בהקשר זה אזכיר את קביעתה של הוועדה המחוזית כי "בתכנית שתופקד, פתרון הגשר יסומן באופן סכמטי מבלי לקבוע היכן תהיינה הרמפות והיכן גשר" (שם, שם סע' יג). אף אני סבור, כי תוכנית 8000 מותירה מרחב תכנון רחב מדיי כאשר מדובר במקום כה חשוב כמו הכניסה לעיר ירושלים, ולכן מתחייבת הפקדתה של תוכנית מפורטת. אפילו יתפרש הדבר כהצגת תוכנית בינוי ועיצוב לשיפוטו של הציבור, לא ראיתי להימנע מכך במקרה ספציפי זה וגם אם הדבר יגרום לעיכוב הכרוך בהליך ההתנגדויות. 10 .נימוק נוסף למסקנתי דלעיל, בדבר הצורך להורות על הפקדת תוכנית מפורטת לגשר במקרה זה, נעוץ בעובדה שהוא אמור להיבנות באיזור מגורים ובסמוך לבתיהם של הדיירים, המתגוררים בשלושה בניינים גבוהים הניצבים קרוב מאוד לתוואי שבו מתוכננת מסילת הרכבת הקלה לעבור על פני הגשר, כמו גם בהתבטאויות שונות של גורמי תכנון שונים בדבר השפעותיו של הגשר על סביבתו. כך, בתסקיר ההשפעה על הסביבה (מחודש יוני 99') של תוכנית המיתאר המחוזית למחוז ירושלים תמ"מ 1, שינוי מס' 29 (תמ"מ 1-29), בה נקבעו הרצועות לתקון קווי הרכבת הקלה, נאמר כי "הגשר עלול ליצור קונפליקט מההיבט החזותי כאלמנט בולט בכניסה לעיר" (שם, עמ' 76-2). התבטאות חריפה יותר נמצאת בחוות הדעת של המשרד לאיכות הסביבה לתסקיר ההשפעה על הסביבה לתכנית 8000, בה נאמר: "לאור מיקומו הייחודי של גשר זה הוא עשוי להוות מפגע אורבאני, אך מאידך יכול להוות עיצוב מחדש של האיזור המוזנח של הכניסה לעיר, תוך שילובו בתוכניות המתהוות באיזור זה" (נספח מ4/6 לתשובת המשיב 4 בעת"מ 1315/03, עמ' 6; ההדגשה שלי - ד' ח'). חיזוק נוסף למסקנתי זו, שהינו בגדר חיזוק בדיעבר ומעבר לצריך, מצאתי בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 16.9.03, בה ערכה השוואה הוועדה בין גשר קלטראווה לבין גשר בטון סטנדרטיי, כלהלן: "הוועדה התרשמה שגשר תלוי על כבלים דקים מפלדה ללא עמודי תמיכה מתחתיו, הוא גשר שממזער את הפגיעה בשכנים. הפגיעה, אם קיימת, היא מחיר הכרחי עבור התועלת הציבורית למערך הכניסה לעיר, כאשר האלטרנטיבה הינה גשר בטון סטנדרטי, על עמודים המשבשים את המרחב הציבורי, באותו תוואי. חלופת גשר הבטון הנה חלופה נחותה, לדעת הוועדה אל מול החלופה של גשר תלוי מעוצב" (ההדגשה שלי - ד' ח'). גם אם הדברים נאמרו מתוך רצון להאדיר את גשר קלטראווה, שהוועדה חפצה ביקרו, עדיין מצביעים הם על הצורך בהפקדת תכנית מפורטת גם לגשר הסטנדרטי, כדי שהציבור והדיירים בכללו יוכלו לעיין בה ולהתנגד לה ככל שימצאו לנכון. 11. לסיכום: אני מקבל את העתירה כלהלן: אני מבטל את החלטת המשיבה 1 (בדעת רוב) מיום 21.8.03. אני מורה למשיבה להימנע מהוצאת היתרי בנייה להקמת הגשר הקונבנציונלי, כל עוד לא אושרה כדין תוכנית מפורטת כאמור, וזאת בכפוף להסדר הביניים מיום 20.10.04 (עמ' 5-7 לפרוטוקול בבש"א 7860/04, בעת"מ 1023/04). לאור חילוקי הדעות בועדת העררים בעניין הצורך בהפקדתה של תכנית מפורטת לכל גשר באיזור הכניסה לעיר, לא ראיתי לחייב את המשיבים בהוצאות בעתירה זו. תוכנית בניהבניהתוכנית מפורטתהפקדת תכנית בניה