יש לבחון את הטענה לגופה, לפיה שלילת זכותו של המבקש לחקור בחקירה נגדית את השמאי עולה לכדי שלילת זכות הטיעון, המצדיקה את העברת הבורר מתפקידו. סעיף 11 לחוק הבוררות קובע כי - "בית-המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה: (1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים; (2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי-דין; (3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו". נפסק לא אחת, כי השאלה אם הבורר ראוי לאמון המתדיינים, הינה שאלה בעלת סממנים אובייקטיבים, הגם שהיא נסמכת על טענות סובייקטיביות של המבקש להעביר את הבורר מתפקידו [רע"א 4974/01 קפלנסקי נ' גולדסיל בע"מ, פ"ד נו(3) 859]. ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג' ליברמן ז"ל (מיום 5.12.10) הדגיש בית המשפט העליון (כבוד השופט דנציגר) כי המבחן להעברת בורר מתפקידו דומה למבחן המופעל במסגרת בקשה לפסלות שופט. וכלשונו: בטיעון לפיו זכאי המבקש לחקור בחקירה נגדית מומחה הנותן חוות דעת המשמשת ראיה בהליך בוררות - מתפרץ המבקש לדלת פתוחה, שהרי כך עולה מההלכה הפסוקה, אף מפריט י"ב לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, ואיש אינו טוען אחרת (ראו גם רע"א 2017/10 הלל קופרמן ואח' נ' DRY MILLS LTD ואח') אלא שבענייננו מבחין הבורר בהחלטותיו בין חוות דעת שניתנה ע"י מומחה מטעם מי מבעלי הדין, אף חוות דעת שניתנה ע"י מומחה שהבורר עצמו מינה - לגביה אין מחלוקת שהיא כפופה לזכות החקירה הנגדית- לבין מומחה שהצדדים עצמם מינו בהסכמה, תוך כוונה כי חוות דעתו תהא סופית ותחייב את הצדדים. הבורר סובר כי השמאי, שמונה לצורך שומת הנכסים, הינו מומחה מוסכם וכי בעצם ההסכמה למינויו טמונה גם ההסכמה לקבל את קביעותיו כחוות דעת סופית. לטעמו של הבורר, מהסכם הפשרה עולה כי הצדדים הסכימו מראש כי קביעת השמאי המוסכם תהא מקובלת עליהם, ולכן אין תחולה לפריט י"ב שבתוספת, וכי תפקידו כבורר יהא להכריע בהיבט המיסויי של הקרקעות לצורך חלוקה שוויונית ומאוזנת. עמדתו זו של הבורר ביחס לשמאי, עולה בקנה אחד עם נוהגו השונה ביחס למומחה בתחום המיסוי שמונה על ידו ועם מתן האפשרות לחקרו בחקירה נגדית - בהינתן ההבדל המהותי שבין שני סוגי המומחים. חקירה נגדיתיישוב סכסוכיםדיוןחקירה (בבית משפט)בוררות