נטען על ידי הנאשמת כי לא היא זו אשר העסיקה את העובדים אלא קבלן משנה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא טענת העסקת עובדים זרים ללא היתר על ידי קבלן משנה: 1. בהכרעת דין מיום 25.5.13 הרשעתי את הנאשמת 1 בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום - העסקת שישה עובדים זרים ללא היתר כדין, בניגוד לסעיף 2(א) 1 ו- (2) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991 (להלן: חוק עובדים זרים). 2. מהכרעת הדין עולה כי בתחומי האתר בו ניהלה הנאשמת את פרויקט הבניה הועסקו עובדים של הנאשמת וכן עובדים של קבלני משנה שונים. הנאשמת עוסקת בבניית מבנים מתועשים וקונסטרוקציות וביצעה עבודות בפרויקט ברח' פינס בתל אביב. בביקורת שנערכה על ידי מפקחי משרד התמ"ת ביום 12.5.03 נמצאו בבניין שישה עובדים זרים אשר במועד הביקורת לא היתה להם אשרה לעבוד אצל הנאשמת. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשמת "העבידה" את העובדים האמורים במועד הרלוונטי בעבודות בניה באתר, ולפיכך נקבעה אחריותם לביצוע העבירה כמפורט לעיל הגם שנטען על ידי הנאשמת כי לא היא זו אשר העסיקה את העובדים אלא קבלן משנה. 3. בטיעוניו לעונש הדגיש ב"כ המאשימה את חומרת העבירה בה הורשעה הנאשמת, וביקש כי הרף התחתון במסגרת מתחם הענישה ההולם צריך לנוע בין שיעור של פי שתיים מהקנס המנהלי שהיה בתיק המקורי 30,000 ₪ לבין קנס של פי 6 מאותו קנס וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה. לגישתו, יש לבחון במסגרת מתחם הענישה את הערך שנפגע בעירה של העסקה שלא כדין של עובד זר וכן בשים לב לכך כי בתי הדין רואים בהעסקת העובדים הזרים כמכת מדינה המחייבת ענישה מכבידה ובפרט שהעבירות בוצעו במשלח ידה של הנאשמת. טען ב"כ הנאשם מנגד כי כתב האישום אינו נובע מבקשת הנאשמת להישפט אלא מכך כי היו מספר אישומים אחרים כנגדה , כך שגם מקרה זה הינו אחד מכתבי האישום שהוגשו כנגדה. עוד צויין כי המאשימה חזרה בה מחלק מהאישומים ויצרה סחרור כנגד הנאשמת בגין הגשת אישומים רבים אשר חלקם לאחר מכן בוטלו או אחרים בהם זוכתה הנאשמת ואף לכך יש ליתן משקל בעת קביעת העונש. בפועל נטען על ידי הנאשמת כי הורשעה מכל האישומים שהוגשו כנגדה רק בהכרעת דין זו וכל זאת רק בשל העובדה כי לא בדקה את עובדיו של קבלן המשנה ואפשרה באתר שבניהולה שיועסקו עובדים זרים. לכן ביקש כי יוטל על הנאשמת קנס סמלי וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה. 4. ביום 10.1.12 פורסם ב"רשומות" תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין) בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". בהתאם להוראת התחולה, "תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו" והוראותיו "יחולו על הליכים שביום התחילה טרם ניתנה בהם הכרעת הדין". על כן ולאור מועד הכרעת הדין בהליך זה - חל על ענייננו התיקון האמור. 5. סעיף 40 ב' לחוק העונשין קובע כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה - העיקרון המנחה)". המחוקק הוסיף וקבע במסגרת התיקון לחוק כי על בית המשפט לקבוע "מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה", ולהתחשב לצורך כך "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט'" - וביניהן הנזק שנגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, מידת השליטה שלו על מעשהו וגם - לאור סעיף 40 ח' וכאשר עסקינן בקנס כספי - מצבו הכלכלי של הנאשם. לאחר מכן על בית המשפט לקבוע את העונש המתאים לנאשם - במסגרת אותו מתחם (אלא אם קיימת הצדקה לחרוג מכך בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור), בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40 י"א . בחוק מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (סעיף 40 י"א(6) סיפא). עוד ראוי להסב את תשומת הלב לסעיף 40 י"ג(א) , הקובע כי ככל שהנאשם הורשע "בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם... לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע". 6. המאשימה טענה כי כתב האישום הוגש בשל בקשת הנאשמת להישפט, אולם הנאשמת טענה כי על אישום זה הוגש כתב אישום יזום. מעיון בכתב האישום עולה כי כתב האישום וכן התצהיר שצורף עולה כי הנאשמת היא זו אשר ביקשה להישפט לאחר שקיבלה במרוכז הליכי גבייה של מספר קנסות על מספר אירועים וביקשה להישפט על מכלול הקנסות שקיבלה. לפיכך יש רלוונטיות בגזר הדין אף לסעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985, הקובע כי אין לגזור קנס שהוא נמוך מהקנס המנהלי (במקרה זה - 5,000 ₪ לכל עובד נכון למועד ביצוע העבירה) אלא "מנימוקים שיירשמו". 7. לפיכך עלי לקחת בחשבון את תכלית החקיקה ואת הצורך ההרתעתי; את הפגיעה במדיניות הכלכלית האוסרת על העסקת עובדים זרים ללא היתר, תוך פגיעה עקיפה גם בהיקף האבטלה ובעובדים הישראלים; את החשש כי המניע לביצוע העבירה הינו במקרים רבים כלכלי, לצורך השגת תועלת כלכלית, ויש לפיכך הצדקה בעונש כלכלי אפקטיבי; את העובדה כי העבירה בוצעה במסגרת עיסוקה העיקרי ; וכן את העובדה כי עבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות - וכי מחוקק המשנה סבר שקנס מנהלי בסך 5,000 ₪ באותה העת, הולם את חומרת העבירה ואמור להרתיע מביצועה. במקביל יש לקחת בחשבון את הנחייתו של בית הדין הארצי, כי כאשר נאשם ביקש להישפט נקודת המוצא צריכה להיות, למעט במקרים מיוחדים, כפל הקנס המנהלי . בהתחשב בכל האמור לעיל, ובמדיניות הענישה כפי העולה מגזרי דין שניתנו על ידי בתי דין אזוריים כמו גם בית הדין הארצי, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם אמור לנוע בין כפל הקנס המנהלי (10,000 ₪ לכל עובד) לבין 30,000 כפולה של 6 פעמים הקנס המנהלי שהוטל במקור, כפי טענת המאשימה. 8. באשר לעונש המתאים לנאשמת בנסיבותיו של מקרה זה - יש לקחת בחשבון את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה ( שנת 2003) ועד הגשת כתב האישום כמו גם ניהולו של הליך זה, את הנסיבות לעצם הגשת כתב האישום, את זיכוי הנאשמת מאישומים אחרים שהוגשו נגדה בהליך זה , כי הנאשמת הואשמה מכוח החזקה כי העובדים נמצאו לעבוד באתר של הנאשמת בעבודה הנחוצה לנאשמת והנאשמת נמנעה מלבדוק את חוקיות העסקתם וכי הנאשמת לא הצליחה להוכיח כי הועסקו על ידי קבלן המשנה, את העדר הרשעות קודמות של הנאשמת בגין עבירות דומות וגם את העובדה כי על אף שמדובר בשישה עובדים - יש לראות בכך "אירוע אחד". בהתחשב במכלול השיקולים, ומתוך ראיית העיקרון המנחה של הלימה, בשים לב לשיהוי בהגשת כתב האישום וכן עמדת המאשימה כי השאירה לשיקול דעתי את ההחלטה באשר לסכום במסגרת המתחם,שוכנעתי כי מוצדק לחרוג במקרה זה מהרף התחתון ולהסתפק בקנס כולל של 40,000 ₪ - אשר ישולם ב - 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 15.12.13 ואילך. בנוסף לכך תחתום הנאשמת על התחייבות בסך 116,800 ₪ להימנע מביצוע עבירה לפי חוק עובדים זרים, וזאת למשך 3 שנים. החתימה תתבצע לא יאוחר מיום 15.12.13. קבלן משנהעובדים זריםקבלןהעסקת עובדים זרים