קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ידועה בציבור עובדת זרה ממולדובה: 1. עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת ההשגה לזרים מיום 11.3.13, לפיה נדחתה בקשת העותרים להעניק לעותרת מעמד בישראל בתור "ידועה בציבור" של העותר, והיא נצטוותה לצאת מהארץ. ואלה בתמצית עיקרי העובדות: 2. העותר הינו יליד 1955, גרוש אב לשני ילדים בגירים. העותרת אזרחית מולדובה ילידת 1961, גרושה, נכנסה ארצה לראשונה ביום 7.11.02 באשרת עבודה מסוג ב'1 כעובדת סיעודית. היא עסקה בסיעוד אצל מעסיק אחד אותו עזבה ב- 24.9.09, למרות שאשרתה היתה בתוקף עד 15.3.10. העותרת לא יצאה את הארץ גם לאחר שתם תוקף אשרתה. ביום 28.4.10 הגישה בלשכת המשיב בפתח-תקוה בקשה למעמד בישראל מכוח חיים משותפים עם אזרח ישראלי - X X והחלה בהליך מדורג תוך קבלת אשרת ב'.1 למשך שנה. לאחר שלושה חודשים הגיע X ללשכת המשיב וביקש לסגור את התיק והעותרת התבקשה מספר פעמים להגיע ללשכה לשימוע בטרם סגירת התיק, אך לא עשתה כן. ביום 7.11.11 הגישו העותרים בקשה למעמד על סמך חיים משותפים עם העותר. ביום 1.3.12 נערך לעותרים ראיון בלשכת המשיב בתל-אביב ובקשתם סורבה. ההתרשמות היתה כי הם שותפים לדירה, אינם בני זוג, וחיים בנפרד, מבלי להתערב איש בחיי רעהו. ב- 4.412 נדחתה הבקשה בנימוק כי מדובר בקשר פיקטיבי. על החלטה זו הגישו העותרים ערעור ב- 22.4.12. ב- 25.7.12 נשלח מכתב תשובה כי דין הבקשה להידחות וכי על העותרת לעזוב את ישראל תוך 14 יום, אך הודעה להם הזכות להגיש השגה תוך 45 יום. ביום 7.8.12 הוגשה השגה לוועדת ההשגה. ביום 28.10.12 ניתנה החלטת יו"ר ההשגה שדחתה את ההשגה בהדגישו שהקשר ביניהם אינו של ידועים בציבור ומהשימועים עולות סתירות מהותיות המעידות שאין ביניהם קשר זוגי כנה, תוך פירוט הסתירות למיניהן. כמו כן צויין כי לפי הפסיקה המשיב רשאי להסתמך על הראיון והשימועים ככלי מרכזי. טענות הצדדים 3. בעתירה שלפני העותרים טוענים כי ההחלטה אינה סבירה, מתבססת על הראיון לעותרים מ- 1.3.12, לא נבחן טיב הקשר בצורה אחרת, לא נעשתה בדיקה אצל הגורמים המכירים את בני הזוג, לא נבנתה תשתית עובדתית ראויה כגון ע"י ביקור בביתם של העותרים. עפ"י הנטען, המשיב התייחס רק לסתירות, אך התעלם מהתשתית הפוזיטיבית, שלשיטת העותרים, היא בעלת משקל קריטי להוכחת טיב הקשר, כגון חוזה השכירות עליו שניהם חתומים, תמונות ומכתבים שצרפו לעתירה דנן. לטענתם, ההחלטות פוגעות בזכות הפרט של העותר לקיים חיי זוגיות כרצונו ומובילות לפרידה כפויה. התוצאה אינה עומדת בעקרון המידתיות ופוגעת בזכויות הבסיסיות של העותרים. משלא טרחה הוועדה לפעול באופן סביר על מנת לאסוף את כל המידע הקיים, עניין העותרים כלל מידע חלקי - דין ההחלטה להתבטל. עוד טענו כי המשיב פעל משיקולים זרים ובחוסר סבירות. המשיב לעומת זאת טען לשיהוי בהגשת הבקשה שהוגשה ביום 30.4.13 בעוד ההחלטה מושא הערעור היא מיום 28.10.12. עוד טוען המשיב כי דין העתירה להיות מסולק על הסף בשל חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים לאור התנהלות העותרת בעבר ואי הגשת בקשות בזמן להארכת מועד. לגוף העניין טוען המשיב כי נבחנו כל הראיות המנהליות שעמדו בפני המשיב. העובדה שמדובר במערכת יחסים שאינה מעוגנת במעמד פורמלי של נישואין מחייבת בדיקה מעמיקה ויסודית ביותר כדי להתחקות האם מערכת היחסים פיקטיבית או כנה ואמיתית. הפסיקה הכירה בראיון ככלי עזר שימושי ויעיל וראתה בו ראיה מנהלית סבירה לצורך הפעלת שיקול דעת המשיב. המשיב מפנה לכל הסתירות שהתגלו ומבהיר כי הן אכן מהותיות, ואתייחס לדברים בהמשך. דיון ומסקנות 4. לעניין השיהוי, אינני רואה צורך להרחיב האם השיהוי היה באשמת בא כוחם הקודמת של העותרים, שמסתבר כי אכן נעצרה, שכן ממילא גם לגוף העניין לא מצאתי כי יש מקום לקבל את עתירתם. ככלל, בימ"ש זה אינו דן במקום הרשות, אלא בוחן האם החלטותיה עומדות באמות המידה המתאימות בהתאם למשפט המנהלי. יתר על כן, על בית משפט להתייחס לנתונים ולתשתית העובדתית שהיתה בפני הרשות ואין ההליך כאן בגדר מקצה שיפורים. ראה: עת"מ ת"א 1129/07 פלורדי וויניה נ' משרד הפנים, 2007, (נבו), וכן עת"מ ת"א 1707/08 קירדיי נ' משרד הפנים, 2011 (נבו). כיוון שהמשיבה התבססה בעיקר על הראיון ועיקר הטענה של העותרים היא כי הסתירות שהתגלו בראיון אינן משמעותיות ואינן מלמדות על טיב הקשר, והמשיב לא יכול היה להתבסס עליהן, מבלי לערוך חקירה רחבה יותר, אפתח ואתייחס לסתירות ולמשקלן: א. העותר הצהיר כי הוא מכיר את העותרת משנת 2008 ומתגורר איתה משנת 2010 וכי לא היו לה בני זוג ישראליים משנת 2008. דברים אלה עומדים בסתירה מוחלטת להליכים שפתחה העותרת בעניין חיים משותפים עם X, אשר הסתיימו על פי פנייתו סמוך למועד בו עברה להתגורר עם העותר. מעבר כה מהיר מבן זוג לבן זוג אינו מצביע על כנות קשר, אלא על מגמה ברורה לנסות להשאר בארץ, ע"י בקשה לקבלת מעמד באמצעות בן זוג ישראלי כלשהו. בהתנהלות כזו יש גם כדי ללמד על העדר ניקיון כפיים. בעניין זה גם לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעותרת עזבה מקום עבודה בגינו קיבלה אשרה כעובדת סיעוד, וכן לא יצאה את הארץ כאשר פג תוקף אשרתה ב- 15.3.10. ב. לטענת העותרים הם מתגוררים ביחד משנת 2010 ברחוב לוינסקי. אולם, כאשר הגיש העותר את הבקשה למעמד לעותרת, הוא ציין כי הוא מתגורר ברחוב התחיה (דהיינו בכתובתו הקודמת). סתירה כזו היא בסיסית, נוגעת ישירות לאמינות העותרים ואופי היחסים היומיומיים ביניהם. העותר גם ציין כי בבניין בו הם מתגוררים יש 3 - 4 קומות ושם בעל הדירה (המשכיר) אריאל. העותרת טענה כי בבניין 5 קומות ושם בעל הדירה אלון. אכן פרט זה אולי אינו מהותי אילו היה עומד בפני עצמו, אלא שיש בו כדי חזק את הסתירה לגבי עצם מען המגורים. ג. מהראיון עולה כי העותר לא מכיר את חבריה של העותרת ולא יודע את שמותיהם מלבד אחד, בעוד שהיא הצהירה כי יש לה חברים והם מבלים במועדון בו עובד העותר. סביר שזוג החי חיים משותפים, לפחות מכיר זה את חבריו של השני ויודע על קיומם. ד. לא אתייחס לסתירות שאולי אינן בעלות משמעות מעמיקה כגון, אי ידיעת העותר על המועד בו התגרשה העותרת, אולם יש משמעות לסתירות שנוגעות לעניינים יומיומיים ולהרגלי יומיום שבני זוג שחיים ומבלים יחד, בכנות אמורים לראות ולדעת. כך למשל נתגלה סתירה ביחס לסוג הסיגריות שהעותר מעשן. לגירסתו - אל.די ולגירסתה -סיגריות פרלמנט. הדבר אף מתחדד כאשר העותר טען שבשלושת הימים עובר לראיון לא עישן כיוון שלא חש בטוב ואילו העותרת טענה שבימים אלה עישן הרבה מאוד. קשה להבין כיצד בת זוג מסורה החיה חיים משותפים עם בן זוגה והקשר ביניהם משמעותי, כלל אינה יודעת שבן זוגה לא חש בטוב במשך שלושה ימים, ולכן אינו מעשן. ה. לא יכול להיות גם כל הסבר מדוע העותר מסר שהגיע לראיון לבדו באוטובוס 51 ואילו העותרת מסרה שהגיעה יחד איתו ובאוטובוס 42. גם אם מספר האוטובוס אולי יכול להיות שגוי במקרה, עצם המחלוקת בשאלה האם הגיעו יחד או לחוד היא מהותית ונוגעת לעצם יחסי השיתוף ואופיים ולפעילות שהם מבצעים במשותף או בנפרד. ו. לכך נוספות סתירות אחרות כמו ביחס למיקום סניף קופת חולים של העותר, שלטענתו נמצא ביפו ולטענתה ברחוב ויצמן. אי הידיעה של העותר האם יש בביתם מכונת כביסה. העובדה שהעותר טען שהוא צופה בתוכניות ספורט בטלויזיה ואילו היא טענה שצופה בעיקר בחדשות. 5. כאשר לסתירות אלה שפורטו מתווספים נתונים רבים כגון, העדר חברים משותפים, העובדה שאינם יוצאים יחד, מקיימים הפרדה רכושית, אינם מודעים זה להכנסותיו של זה באופן מלא, אינם יודעים פרטים ואינם מעורבים בחיי המשפחה של בן הזוג השני, מתעוררות תמיהות ברורות וסבירות באשר לאופי הקשר הזוגי. בנסיבות אלה העולה מהראיון הוא כה עשיר עד שהוא מגיע ללב ומהות הקשר הזוגי בין העותרים ומלמד על היבטים רחבים בחייהם שאינם מתיישבים עם קשר זוגי אמיתי וכנה. אי לכך, כאשר לא מדובר בסתירות בעניינים שוליים, אינני מוצאת כי המשיב היה צריך לערוך חקירות ודרישות מרובות כדי להבין כבר מתוך הראיון עצמו כי המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להצביע על קשר זוגי כנה. יצוין, שהעותר עצמו כלל לא התייצב בביהמ"ש ביום הדיון וב"כ טען שהתחיל מקום עבודה חדש ולכן קשה לו לקבל יום חופש. כבר נפסק כי: "הדעת נותנת שבני זוג המקיימים ביניהם לאורך זמן קשר זוגיות כן ורציני עשויים לעמוד כהלכה בראיונות שימוע נפרדים, הנערכים בפני מראיינים מנוסים ומיומנים. היפוכו של דבר במי שהזוגיות נמצאת בפיו לשווא. לפיכך נראה לי שההסתמכות על ראיונות שימוע היא הסתמכות תקינה על ראיה מנהלית סבירה מאוד". (השופט מודריק בעת"מ (ת"א) 5186-01-10 עבד נ' מדינת ישראל, 2010, נבו). יש לזכור כי נטל הראיה להוכחת כנות הקשר מונח על כתפי העותרים, הן כאשר מדובר בבני זוג נשואים והנטל אף מוגבר כאשר מדובר בידועים בציבור. ראה: עת"מ (ת"א) איגנטייב נ' משרד הפנים, 2009, נבו, ערעור לעיון נדחה בעע"מ 615/10; עת"מ (יר') 34399-08-10 אמה נ' משרד הפנים, תק-מח 2010(4), 6087 (2010)). לאור כל האמור לעיל, החלטת המשיב היתה סבירה, עניינית, ללא משוא פנים, ואינני מוצאת כי מתקיימת עילה מינהלית להתערב בהחלטה זו. סיכום העתירה נדחית. המערערים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪. העותרת תעזוב את הארץ תוך 12 ימים מהיום. ב"כ העותרים אחראים להודיע להם אישית ומיידית על תוצאות פסק הדין. לא תעשה העותרת כן, יהיה המשיב רשאי לנקוט בפעולות אכיפה. עובדים זריםידועים בציבור