מסקנת המומחה היתה, כי לאור בדיקות השמיעה "כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור רק באוזן ימין ולא באוזן שמאל" קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ירידה בשמיעה ב-20 דציבל: לפנינו תובענה מטעם התובע להכיר בפגיעה באוזניו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 23.8.2009. מכאן, התביעה שלפנינו. לאחר שהתובע הגיש תצהיריו והתקיים דיון הוכחות הסכימו הצדדים לעניין התשתית העובדתית שיש להפנות למומחה וביום 15.2.2012 ניתנה על ידנו החלטה לעניין מינוי מומחה רפואי אשר יחווה עמדתו לעניין מצבו הרפואי של התובע והאם מצבו נובע מתנאי עבודתו. ההחלטה מיום 15.2.2012 מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. להלן העובדות המוסכמות בהתאם להחלטת בית הדין מיום 15.2.2012: התובע יליד 1949. התובע עבד בסונול מיום 15.12.1975 ועד לפרישתו לפנסיה מוקדמת ביום 1.10.2008. התובע עבד כנהג משאית מדצמבר 1975 ועד דצמבר 1998, כולל ונחשף במסגרת עבודה זו לרעש מזיק העולה על המותר. כמו כן, התובע היה חשוף לרעש מזיק עד שנת 2000, כולל. מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו בהחלטתנו מיום 15.2.2012 מונה ד"ר פיטר גילבי, רופא א.א.ג. , לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניינו של התובע. בתאריך 20.3.2012 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה - חוות דעת מיום 18.3.2012 (להלן: חוות הדעת הראשונה). בחוות הדעת התייחס המומחה לבדיקות השמיעה השונות אשר בוצעו לתובע ותוצאותיהן השונות וקבע שבדיקת השמיעה מיום 7.1.2009 היא בדיקת השמיעה הטובה ביותר ואף המאוחרת ביותר ועל כן משקפת את מצבו האמיתי של התובע, וזאת בשונה מבדיקות אחרות שהיו בפניו, כאשר המומחה פירט את הבעייתיות בבדיקות הנוספות שביצע התובע. מסקנת המומחה היתה, כי לאור בדיקות השמיעה "כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור רק באוזן ימין ולא באוזן שמאל". המומחה הוסיף לעניין תלונות התובע בקשר לטנטון, כי "התלונה הראשונה על כך מופיעה ברשומה הרפואית בתאריך 13.05.2008, כשמונה שנים לאחר גמר החשיפה לרעש מזיק." יצוין כי התביעה לביטוח הלאומי להכרה בירידה ובשמיעה הוגשה ביום 11.12.2008. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, ניתנה החלטה המאפשרת לצדדים להגיש בקשה לשאלות הבהרה. ב"כ התובע ביקש לשאול את המומחה מספר שאלות הבהרה, ובהחלטת בית הדין מיום 24.5.2012 - העביר בית הדין למומחה שתי שאלות מן השאלות שביקש התובע. תשובות לשאלות הבהרה מטעם המומחה מיום 14.06.2012 התקבלו בתאריך 22.06.2012 (להלן: חוות הדעת השנייה). בחוות דעתו השנייה חזר המומחה על כך שלדעתו הירידה באוזן שמאל אינה מגיעה ל-20 דציבל לפחות וזאת בהתאם לסף השמיעה להולכת עצם וכן בהתאם לבדיקות השמיעה העדכניות יותר. לאחר קבלת חוות הדעת השניה, התובע ביקש למנות מומחה אחר/נוסף. ביום 02.08.2012 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת התובע למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף בתיק, בהתאם למפורט בהחלטה זו. בית הדין גם דחה את בקשת התובע לעיון מחדש בבקשה למינוי רופא אחר או נוסף, אבל התיר לתובע להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה וזאת לאור חוות דעת חדשה שהציג. נקבע כי למרות שחוות הדעת ברורה ומנומקת הרי שעל מנת שהתובע ימצה את זכויותיו יש מקום שהמסמכים הרפואיים החדשים יעברו לעיון המומחה. ביום 03.01.2012 התקבלה חוות דעתו של המומחה לעניין שאלות ההבהרה הנוספות (להלן: חוות הדעת השלישית). בחוות דעתו השלישית חזר המומחה שוב על קביעתו, כי סף השמיעה הממוצע בתדיריות הדיבור באוזן שמאל הינו 16.66 דציבל וזאת בהתאם לספי השמיעה להולכת עצם. המומחה הבהיר כי לדעתו הבדיקות הרבות המצויות לפניו בתיק הינן קונקלוסיביות ואין צורך בביצוע בדיקות נוספות. התובע הגיש בקשה נוספת למינוי מומחה רפואי אחר/נוסף ובתאריך 30.04.2012 נדחתה בקשתו זו. טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה טענות התובע לטענת התובע, הוא עומד בתנאי סעיף 84 א לחוק ולכן יש להכיר בתביעתו, כאשר הוא סבור, בניגוד לחוות דעת של המומחה, כי גם באוזן שמאל יש ירידה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור וזאת בהתאם לבדיקת האדיוגרם מיום 07.01.2009. נציין, כי טענות התובע בסיכומיו הן טענות רפואיות ולא משפטיות, וכי עיקר סיכומיו הינן ויכוח עם קביעות מומחה בית הדין, כאשר התובע טוען שעמדתו מגובה על ידי שני רופאים שונים. טענות הנתבע לטענת הנתבע, על פי חוות הדעת של המומחה יש לדחות את התביעה. לפי חוות הדעת של המומחה כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות רק באוזן ימין ולכן לא מתקיים התנאי של הפחתת כושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים כנדרש בסעיף 84(א)(א)(2) לחוק ולכן לא מתקיימות כל דרישות סעיף 84(א)(א) לחוק. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה גם ביחס לטנטון משלא מתקיים התנאי שבסעיף 84א(ב)(2), שכן הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית רק כשמונה שנים לאחר שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. לאור האמור בחוות הדעת יש לדחות את התביעה למרות שהמומחה קובע קיום קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לרעש במסגרת עבודתו. דיון והכרעה סעיף 84א קובע, שליקוי שמיעה וטינטון יוכרו רק אם כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים. במקרה דנן, המומחה מטעם בית הדין קבע, כי בעניינו של התובע, כושר השמיעה בצד שמאל עומד על 16.66 דציבל. קביעת המומחה הינה בהתאם להלכה אשר נפסקה בעניין זה, כי יש להסתמך על בדיקה להולכת עצם ועל הבדיקות העדכניות יותר. לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון ויוסף חיון שם נקבע, כי בית הדין יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים הנראים לעין. בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, אנו דוחים את התביעה. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. שמיעה