החלטה 1. בפני שתי בקשות לסעד זמני, בגדרן עותרים המבקשים לכך שיינתן צו מניעה זמני, שיאסור על ביטול הערות אזהרה שנרשמו לטובת המבקשים, במקרקעין הידועים כחלקה 28 בגוש 11321, המצויים בתחום השיפוט של המועצה המקומית זכרון יעקב, במורדות המערביים של הכרמל (להלן - "המקרקעין"). 2. שטח המקרקעין הוא 53,943 מ"ר (כ- 54 דונם) ומאז 10.1.1996 הם רשומים בבעלות של המשיבה מס' 1 (להלן - "אנטילס"). עם רישום הבעלות במקרקעין על שם אנטילס נרשמה אף משכנתה בדרגה ראשונה, ללא הגבלת סכום, לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ. 3. בתאריך 30.12.1999 נכרת חוזה בין אנטילס והמבקש בבש"א 5978/06 (להלן - "איפנברג"), ולפיו רכש איפנברג מאת אנטילס מגרש בשטח 700 מ"ר. באותו תאריך עצמו נכרת חוזה נוסף, בין אנטילס והמבקשים בבש"א 7637/06 (להלן - "עלמני") ולפיו רכשו עלמני מאת אנטילס מגרש בשטח 600 מ"ר. במעמד כריתת כל אחד מהחוזים שילמו איפנברג ועלמני לאנטילס סכום בשקלים השווה ל- 30,000 דולר. בתאריך 16.1.2000, ובעקבות כריתת שני החוזים הנזכרים, נרשמו בספרי המקרקעין שתי הערות אזהרה, האחת לטובת איפנברג והשניה לטובת עלמני. 4. במבוא לכל אחד מהחוזים, בפסקה הרביעית הפותחת במלה "והואיל", נכתב: "והואיל והמוכרת מעוניינת למכור לקונים את המגרש, בתנאי היסודי שהקרקע תחולק בפועל כמפורט בתב"ע והחלקה תרשם בספרי המקרקעין כיחידת רישום נפרדת בהתאם להוראות הסכם זה." (ההדגשה לא במקור - י"כ) ובסעיף 2 לחוזה נקבע: "המוכרת מתחייבת למכור לקונים והקונים מתחייבים לרכוש מהמוכרת את המגרש, כולל זכויות הבניה במגרש המהוות חלק יחסי מזכויות הבניה בחלקה לפי התב"ע בשיעור השווה לחלק היחסי של שטח המגרש משטח החלקה כולה, בתנאי המוקדם והיסודי שהקרקע תחולק באופן שהחלקה תפוצל מהקרקע ותרשם כיחידת רישום נפרדת בספרי המקרקעין ולא יחולו יחסי שיתוף כלשהם בין הצדדים בקשר לקרקע ו/או לחלקה ו/או ליתרת הקרקע שתתקבל לאחר פיצול החלקה והפרדתה מהקרקע (ולהלן: "יתרת הקרקע"), והכל בהתאם ובכפוף להוראות הסכם זה." (ההדגשה לא במקור - י"כ) בסעיף נוסף, הוא סעיף 7.3 בכל אחד מהחוזים, קבעו הצדדים כדברים הבאים: "אם מסיבה כלשהי לא ניתן יהיה לחלק את הקרקע ולפצל את החלקה מהקרקע ולרשמה כיחידת רישום נפרדת בספרי המקרקעין, תוך שלוש שנים מיום חתימת הסכם זה, אזי לא יתקיים התנאי המתלה את הסכם זה כאמור לעיל, וההסכם יהיה בטל ומבוטל, ובמקרה זה תחולנה ההוראות הבאות ...". (ההדגשה לאו במקור - י"כ) בין יתר "ההוראות הבאות" מצויות הוראות הנוגעות לאופן השבת הסך 30,000 דולר שאיפנברג ועלמני שילמו לאנטילס במעמד כריתת כל אחד מהחוזים, וכן מצויות הוראות בנוגע לביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובת איפנברג ועלמני. 5. תקופת שלוש השנים, שתחילתה בתאריך 30.12.1999, הגיעה לסיומה בתאריך 29.12.2002. בתאריך זה לא דרשה אנטילס את ביטול הערות האזהרה, ואף לא השיבה לאיפנברג ולעלמני את סכומי הכסף שהפקידו בידה. 6. במהלך התקופה שלאחר כריתת החוזים, הגישה אנטילס לועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון, בקשה לאשר תוכנית בניין עיר במקום. נראה כי רוב התנאים שהציבה הועדה המקומית התקיימו, אך אנטילס נתקלה בקושי רב לקיים את התנאי שהציבה הועדה המקומית בעניין פתרון הביוב במקום. הטעם לכך הוא, שעל פי התב"ע ביקשה אנטילס לאשר את חלוקת החלקה באופן שיתאפשר לה למכור מגרשים להקמת 120 יחידות דיור, אך הועדה המקומית התנתה אישור התב"ע בהסדרת פתרון ביוב אזורי, לכ- 6,000 יחידות דיור. אנטילס לא יכלה בכוחותיה שלה לפתור את בעיית הביוב שניצבה לפניה, והחלה לפעול בדרכים שונות להסרת רוע הגזירה, אך בינתיים הועדה המקומית לתכנון ולבניה לא אישרה את התב"ע, וממילא לא ניתן היה לחלק את המקרקעין ולרשום את המגרשים שאיפנברג ועלמני רכשו כחלקות נפרדות בספרי המקרקעין. רק בתאריך 31.8.05 (וראה י"פ תשס"ה עמ' 3994) פורסמה הודעה בדבר אישור התב"ע. עם זאת, עד היום המקרקעין לא פוצלו וממילא המגרשים שאיפנברג ועלמני רכשו לא נרשמו על שמם כחלקות נפרדות בספרי המקרקעין. 7. נראה לכאורה שהעיכוב במימוש תוכניותיה של אנטילס גרם לכך שחובותיה בבנק הלכו ותפחו, ובסופו של דבר דרש בנק דיסקונט, אשר לזכותו נרשמה משכנתה, כי אנטילס תמכור את הקרקע מוקדם ככל שניתן ותעביר התמורה שתתקבל לחשבונה בבנק. נציגי הבנק, עמם עמדו נציגי אנטילס בקשר, הודיעו, שאם אנטילס לא תפעל למכור את המקרקעין בעצמה, כי אז יפעל הבנק למימוש המשכנתה שנרשמה לזכותו (והיא קודמת בזמן להערות האזהרה שנרשמו לטובת איפנברג ועלמני), ובין היתר יבקש למנות כונס נכסים למכירת זכויותיה של אנטילס במקרקעין, על מנת שכונס הנכסים ימכור את המקרקעין ויעביר תמורתם לחשבונה של אנטילס. 8. נוכח עמדת הבנק, החלה אנטילס לפעול למכירת המקרקעין, וסופו של דבר, שבתאריך 4.4.06 נכרת חוזה בין אנטילס והמשיבה מס' 2 (להלן - "אלומות הכרמל"), ולפיו מכרה אנטילס את המקרקעין לאלומות הכרמל. משנכרת החוזה בין אנטילס ואלומות הכרמל, הודיעה אנטילס לאיפנברג ולעלמני, כי בכוונתה לפעול למחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובתם, אגב הפעלת יפויי כוח בלתי חוזרים שהופקדו בידי בא כוחה, וכן הודיעה אנטילס לאיפנברג ועלמני, כי תשיב להם הסך 30,000 דולר ששילמו לה, בצירוף ריבית כמוסכם. איפנברג ועלמני מתנגדים לביטול הערות האזהרה, ועל כן הגישו הבקשות לצווי מניעה זמניים המונחות עתה לפני. 9. ב"כ המבקשים טענו בפני, כי מכיוון שאנטילס לא דרשה ביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובת איפנברג ועלמני בתום שלוש שנים מיום כריתת החוזים עמם, יש לראות את אנטילס והמבקשים, כמי שהסכימו בהתנהגותם, להארכת תוקפו של החוזים שנכרתו מעבר לתקופת שלוש השנים שנקבעו בו. באי כוח המבקשים מוסיפים וטוענים, כי כוונתה של אנטילס לבטל את הערות האזהרה שנרשמו לטובת איפנברג ועלמני מונעת עתה משיקולי כדאיות בלבד, ועל כן אין לאפשר לאנטילס לקפח את זכויותיהם של איפנברג ועלמני על רקע שיקולי הכדאיות ששוקלת אנטילס. המבקשים מוסיפים, כי שיקולי הכדאיות של אנטילס, הם שגרמו לאנטילס לגרור רגליה ולפעול באיטיות על מנת לגרום במתכוון לכך שהמקרקעין לא יחולקו לפני תום שלוש שנים מהתאריך בו נכרתו החוזים עם המבקשים, וכן מוסיפים המבקשים וטוענים, כי אנטילס כלל לא הוכיחה שיש צורך במימוש המקרקעין לשם סילוק חובותיה לבנק דיסקונט, ולא מסרה כל פרטים על חובותיה ועל מקור חובותיה, וטענותיה בעניין יחסיה עם הבנק הן טענות כלליות, סתמיות ומעורפלות, שאין להן כל בסיס ראייתי בחומר הראיות שהציגה אנטילס. כמו כן טוענים המבקשים, כי אנטילס עצמה הכירה בזכויות המבקשים בחוזה שכרתה עם אלומות הכרמל. מטעמים אלה גורסים המבקשים, כי אין להתיר לאנטילס לפעול למחיקת הערות האזהרה, ויש להוסיף ולקיים את החוזים שנכרתו בין הצדדים עד תום. 10. לעומת טענות המבקשים טוענת אנטילס, כי פרשנות המבקשים את החוזה אינה נכונה ואינה תואמת את לשון החוזה ואת כוונת הצדדים בעת שכרתו את החוזה. על פי טענת בא כוחה של אנטילס, כוונת הצדדים בעת כריתת החוזה הייתה, שאם בתום שלוש שנים לא יתקיימו שלושה תנאים, כי אז החוזה יהיה בטל ומבוטל, ולמבקשים לא תהא כל זכות מכוחו. שלושת התנאים אליהם מכוון בא כוחה של אנטילס את טענותיו הם התנאים המופיעים בסעיף 7.3 בכל אחד מהחוזים, כמצוטט לעיל, ואלה הם: (א) חלוקת המקרקעין לחלקות נפרדות (על פי תב"ע שתאושר); (ב) רישום החלקות כיחידות נפרדות; (ג) בתוך שלוש שנים מיום חתימת החוזים (דהיינו - עד ליום 29.12.2002). אנטילס אינה מכחישה כי לא דרשה ביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובת איפנברג ועלמני בתוך שלוש שנים מהתאריך בו נכרתו החוזים עמם, אך לטענתה נבע הדבר ממעשה של רצון טוב. אנטילס מודה, כי סברה שניתן יהיה לקיים את החוזים בסופו של דבר, ועל כן לא עמדה על זכויותיה בתום תקופת שלוש השנים, אך מאידך גיסא, לא ויתרה על זכותה לדרוש מחיקת הערות האזהרה לאחר חלוף שלוש שנים את יתברר לה שהתנאי המתלה שנקבע בחוזה לא התקיים, כפי שבסופו של דבר קרה. להשקפת אנטילס, העובדה שהערות האזהרה נותרו על כנן גם לאחר תום שלוש שנים אינה מקנה למבקשים זכות כל שהיא, הן משום שמדובר במעשה של רצון טוב מצדה של אנטילס והן משום שבסעיף 16 לכל אחד מהחוזים נקבע, כי "ויתור, ארכה, שיהוי, הקלה המנעות מפעולה ו/או אי מימוש כל סעד או זכות עפ"י חוזה זה לא יחשבו כויתור על זכות מזכויות הצדדים או על כל טענה העומדת לצד אחד כלפי משנהו עפ"י חוזה זה". כמו כן מוסיפה אנטילס וטוענת, כי בסעיף 17 לכל אחד מהחוזים נקבע, כי "כל שינוי ו/או תוספת לחוזה זה יהיו תקפים אך ורק אם יערכו בכתב ויחתמו על ידי כל הצדדים לחוזה זה." בכל הנוגע לטענות באי כוח המבקשים בנושא יחסיה של אנטילס עם בנק דיסקונט, הרי שאנטילס שבה וטוענת כי נאלצה לפעול למכירת הקרקע בשל לחצו של הבנק, ולא נותרה לה הברירה, שכן אם לא הייתה פועלת למכירת המקרקעין, הבנק היה פועל למימושה. זאת ועוד, אם הבנק היה פועל למימוש המקרקעין, ממילא לא הייתה נותרת בידי המבקשים כל זכות במקרקעין, שהרי המשכנתה שנרשמה לטובת הבנק גוברת על הזכויות שהמבקשים רכשו על פי כל אחד מהחוזים שנכרת עמם. 11. לאחר ששקלתי הראיות שהונחו לפני וטענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשות לצווי מניעה זמניים, ולהלן אביא נימוקי לכך, אך כבר בשלב זה מבקש אני לקבוע הדברים הבאים: (א) התמונה שהוצגה בפני על ידי מנהלה של אנטילס, מר שלום וסרטייל, הן בתצהירו והן בחקירתו בבית המשפט, מביאה למסקנה הלכאורית, שאנטילס פעלה בשקידה ראויה לאישור התב"ע וחלוקת המקרקעין לצורך רישום החלקות החדשות שתתקבלנה כיחידות רישום נפרדות. ואולם, התנאים שהציבה בפניה הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לא אפשרו לאנטילס לסיים את אישור התב"ע וחלוקת המקרקעין בתוך שלוש שנים מעת שכרתה החוזים עם איפנברג ועלמני. אוסיף, כי לא מצאתי כל בסיס לכאורי לטענות המבקשים כאילו אנטילס פעלה במתכוון לגרום לדחייה באישור התב"ע, לא מטעמי כדאיות ולא מטעמים אחרים כלשהם. כמו כן לא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשים, כאילו אנטילס פעלה שלא בתום לב בניסיונותיה להביא לאישור התב"ע. אוסיף, שאילו היה בסיס לטענת המבקשים, כאילו אנטילס גררה רגליה במתכוון ובחוסר תום לב, כי אז היה מתבקש שכבר מייד לאחר סיום תקופת שלוש השנים, אנטילס הייתה מודיעה למבקשים כי היא משיבה להם את כספם ופועלת לבטל את הערות האזהרה. (ב) התמונה שהוצגה בפני על ידי יועצה של אנטילס לענייני בנק דיסקונט, מר שי טאובר, הן בתצהירו והן בחקירתו לפני, מביאה למסקנה הלכאורית, שאכן בנק דיסקונט היה הגורם שדרש מאנטילס למכור את הקרקע בשל החובות שצברה בחשבונותיה. אוסיף בעניין זה כי אין אני מקבל טענות ב"כ המבקשים, כי אנטילס בחרה לערפל את הנתונים כדי שלא ניתן יהיה לבחון את מצבה הכספי בבנק לאשורו. להשקפתי, אנטילס הציגה תמונה ברורה ומשכנעת, בוודאי ככל הדרוש לצורך שלב מקדמי זה, ואין לדעתי בסיס לטענת המבקשים, כי מצבה הכספי לא נתברר די צורכו. (ג) התרשמתי לכאורה, כי אנטילס פתחה במו"מ עם אלומות הכרמל בשל דרישת בנק דיסקונט כי תפעל למכירת המקרקעין, ובעניין זה לא הייתה לכאורה העדפה של שיקולי כדאיות של אנטילס עצמה על פני הפגיעה בזכויות המבקשים. לאנטילס היה אינטרס למכור את המקרקעין לכל המרבה במחיר בשל דרישת בנק דיסקונט, ואלמלא דרישת בנק דיסקונט, המקרקעין לא היו נמכרים וזכויות המבקשים היו נשמרות הגם שחלפה תקופת שלוש השנים. מלבד זאת, הפעלת שיקולי כדאיות אינה חטא, ואפילו הייתי מקבל טענת המבקשים, כי אנטילס מבקשת לבטל את הערות האזהרה משיקולי כדאיות גרידא, הנני סבור כי הדבר חוקי ומותר, שהרי לדעתי, כפי שעוד יפורט להלן, התחייבויותיה של אנטילס למכור את המגרשים למבקשים שבקו חיים לכל חי בתאריך 29.12.02, ואנטילס השתחררה מהתחייבויותיה למכור המקרקעין למבקשים. מהשלב בו התחייבויות אנטילס הגיעו לקיצן, בתאריך 29.12.2002, זכאית הייתה אנטילס לעשות כל שחפצה לשם העצמת רווחיה, וזאת גם במחיר ביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובת המבקשים. 12. בכל הנוגע לפרשנות כל אחד מהחוזים שנכרתו עם המבקשים, הנני מקבל את פרשנותה של אנטילס. בחוזים נקבע תנאי מתלה, והוסכם בין הצדדים כי אם התנאי לא יתקיים בתוך שלוש שנים, כי אז "ההסכם יהיה בטל ומבוטל". כך הוסכם בין הצדדים מלכתחילה, ולמרות שבא כוחו המלומד של איפנברג ניסה בטיעונו להצניע את משמעות תקופת שלוש השנים, הרי התנאי ברור ומפורש ואין מקום להחיל עליו דוקטרינות משפטיות שונות במגמה להפוך את משמעות הדברים ולהפוך לילה ליום, שחור ללבן ואור לצל. אף הסעד של אכיפת החוזה, לו עותרים איפנברג ועלמני, כל אחד בתביעתו, לא יועיל. אם יאכף החוזה, ממילא יאכף אף סעיף 7.3 לחוזה. אין אתה יכול לאכוף רק את הסעיפים הנוחים למבקשים ולהתעלם מסעיפי החוזה שאינם נוחים להם. מכל מקום, משהסכימו הצדדים, שאם בתוך שלוש שנים המקרקעין לא יחולקו, והמגרשים החדשים שיווצרו לא ירשמו כיחידות נפרדות בתוך אותו פרק זמן, החוזה יהיה "בטל ומבוטל", הרי שעל פי הסכמת הצדדים, כל אחד מהחוזים שנכרתו הגיע לסיומו בתאריך 29.12.2002. במצב דברים זה אין המבקשים זכאים עוד לדרוש את קיום החוזים, זולת זכויות הנובעות מעצם הבטלות עצמה, כגון, השבת סכומי הכסף ששילמו לאנטילס. הבטלות שנכנסה לתוקף בתאריך 29.12.02, ממילא זיכתה את אנטילס לפעול לביטול הערות האזהרה, ואין מקום שהמבקשים יעמדו בדרכה של אנטילס או שבית המשפט ימנע מאנטילס לבטל את הערות האזהרה, שקיומן עומד בסתירה לעובדה שהחוזה, על פי הסכמת הצדדים, שבק חיים לכל חי, והוא "בטל ומבוטל". אוסיף, כי מלשון הסעיף עולה, שאנטילס אף לא הייתה חייבת לשלוח למבקשים הודעות ביטול, שהרי הצדדים קבעו המנגנון שבהתקיימו החוזה יגיע לקיצו, ומשפעל המנגנון את פועלו, החוזה הגיע לקיצו מבלי צורך שאנטילס תודיע על ביטולו. 13. נשאלת כמובן השאלה, מה משמעות העובדה, שאנטילס לא פעלה לביטול הערות האזהרה כבר בתאריך 30.12.2002, היינו בתום שלוש השנים מיום שכרתה החוזים עם איפנברג ועלמני, ובמילים אחרות, האם העובדה שאנטילס לא פעלה לביטול הערות האזהרה מייד בתום שלוש השנים, יש בדבר כדי להקנות זכויות לאיפנברג ועלמני. הנני סבור, כי בעניין זה יש לקבל לכאורה דבריו של מר וסרטייל, כי אנטילס לא פעלה לביטול מיידי של הערות האזהרה משום שגילתה פנים של רצון טוב כלפי איפנברג ועלמני, וסברה כי כל עוד ניתן יהיה לקיים את החוזים, שלמעשה כבר בטלו והתבטלו, אין מקום לפעול למחיקת הערות האזהרה. מר וסרטייל, כאשר נשאל מדוע לא פעל לביטול הערות האזהרה, אף הצדיק את ההמנעות ממחיקתן בכך שאנטילס המשיכה להחזיק בכספם של המבקשים. בצדק מפנה בא כוחה של אנטילס להוראות סעיפים 16 ו- 17 של החוזה. בסעיף 16 לכל אחד מהחוזים נקבע, כי "המנעות מפעולה" לא תחשב כויתור על זכות, ומכיוון שהמבקשים הסכימו לסעיף זה בעת כריתת החוזה, אין הם רשאי עתה להתעלם מהוראותיו. כמו כן מורה סעיף 17 בכל אחד מהחוזים, כי כל שינוי או תוספת לחוזה צריך שיעשה בכתב, שאם לא כן לא יהיה לה כל תוקף, וגם על הוראה זו נתפסים המבקשים. בהקשר זה ראוי להזכיר, כי בחקירתו הנגדית מסר מר וסרטייל, כי איפנברג ביקש ממנו להסכים ולהאריך את תקופת שלוש השנים בכתב, אך מר וסרטייל סרב לכך. דברים אלה מחזקים את גרסת אנטילס, כי מדובר היה במעשה של רצון טוב ולא בחובה שהיא נטלה על עצמה, ומכיוון שאנטילס לא נטלה על עצמה חובה, ממילא אין כל זכות בידי המבקשים שעומדת מול חובה שכזאת. על כן, הנני סבור, כי המצב הוא, שאין המבקשים זכאים לכאורה להיבנות מכך שאנטילס לא פעלה לביטול הערות האזהרה מייד בתום תקופת שלוש השנים שמיום כריתת החוזים עם המבקשים, וההמנעות ממחיקת הערות האזהרה, לא מקנה למבקשים כל זכות לכאורית שיש בכוחה לבסס את התנגדותם למחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובתם. 14. בסעיף 2.5 לחוזה שכרתה אנטילס עם אלומות הכרמל אכן מוזכרים המבקשים, ומהוראת סעיף זה מבקשים המבקשים ללמוד, כי אנטילס עצמה הכירה בכך שזכויותיהם על פי כל אחד מהחוזים שנכרתו עמם, עדיין שרירות וקיימות. ממה נפשך, כך להשקפת המבקשים, אם זכויות המבקשים כבר לא היו קיימות בעת כריתת החוזה עם אלומות הכרמל, כי אז מה היה הטעם להזכיר זכויות אלה באותו חוזה. לכאורה טענת המבקשים שובת לב, אך לדעתי, מקריאת החוזה שנכרת בין אנטילס ואלומות הכרמל מצטיירת תמונה שונה מזו שהמבקשים מייחלים לה. הטעם לכך הוא, שיש לקרוא את סעיף 5 לחוזה שבין אנטילס ואלומות הכרמל מתחילתו, ולהבין כי אין כל הכרה בזכויותיהם של המבקשים. עם זאת, סעיף 2.5 קובע, שאלומות הכרמל ("הקונה") תהיה רשאית להודיע לאנטילס בכתב, ובתוך 14 ימים, כי היא רוכשת את המקרקעין כשהם כוללים את זכויות המבקשים. הברירה ניתנה אפוא לאלומות הכרמל לשמר את זכויותיהם של המבקשים, אך מכך אין כל מקום להבין שזכויותיהם של המבקשים, שהגיעו לקיצן בתאריך 29.12.2002 קמו לתחיה. כיוון שלא הוכח לכאורה, שאלומות הכרמל מסרה הודעה בתוך 14 ימים כי היא מוכנה לרכוש את המקרקעין אגב הכרה בזכויות המבקשים, אין למבקשים כל פתחון פה בעניין זה, והוראת סעיף 2.5 בחוזה זה אינה משנה מדעתי, אותה הבעתי לעיל, כי אין בידי המבקשים זכות למנוע מאת אנטילס את מחיקת הערות האזהרה. 15. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשות למתן צו מניעה זמני (בש"א 5978/06 ובש"א 7637/06). (ב) הנני מחייב את המבקשים, בשתי הבקשות, לשלם למשיבה מס' 1 ("אנטילס") שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק (מחצית מהסכום תחול על איפנברג ומחציתו תחול על עלמני), וכן הנני מחייב את המבקשים, בשתי הבקשות, לשלם למשיבה מס' 2 ("אלומות הכרמל") שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק (ואף כאן מחצית הסכום תשולם על ידי איפנברג ומחציתו על עלמני). (ג) הנני מבטל החלטתי מיום 23.4.06 (בתיק בש"א 5978/06) בה הורתי למשיבים להימנע מלפעול לביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת דב איפנברג, וכן הנני מבטל החלטתי מיום 23.5.06 (בש"א 7637/06) בה הורתי למשיבים להימנע מלמחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת בני הזוג אלגרה ואשר עלמני. עם זאת, ביטול הערות האזהרה יצור מצב דברים חדש שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו. על כן, הנני מורה, שהערות האזהרה שנרשמו לטובת איפנברג ועלמני לא תבוטלנה לפני יום א' 25.6.06, וזאת על מנת לאפשר למבקשים להגיש בקשות רשות ערעור על החלטתי זאת לבית המשפט העליון. (ד) הנני קובע את התיקים העיקריים (ה"פ 140/06 וה"פ 167/06) לקדם משפט לתאריך 14.9.06 שעה 09:00. צוויםצו מניעההערת אזהרה