קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ניכוי מקצבת הבטחת הכנסה: 1. מושא התביעה שלפנינו הנה החלטת המוסד לביטוח לאומי לנכות מגמלת הבטחת הכנסה שמשולמת לתובע, ניכוי שנעשה החל מחודש אוקטובר 2010, סך של 533 ₪ לחודש. הניכוי נעשה בעקבות ייחוס הכנסה רעיונית לתובע, מזכויות בניה שהעניק, כך לגישת הנתבע, לשניים מבניו, שבנו דירות מגוריהם מעל דירת מגוריו של התובע, בנכס שזכויותיו בו הן של התובע מכוח הסכם חכירה לדורות ממנהל מקרקעי ישראל. 2. אין חולק באשר לעובדות שדלקמן - א. התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה מאז שנת 1999, ללא הפחתת שווי נכסים, לסירוגין עד לחודש אוקטובר 2010. ב. אביו של התובע היה בעלים של בית מס' 26 בחלקה 14 בגוש 16533 (להלן: "הנכס") בהתאם להסכם חכירה לדורות עם מנהל מקרקעי ישראל. ג. על פי הסכם עם מנהל מקרקעי ישראל, החל מחודש אוגוסט 1983 הועברו הזכויות בנכס, על שטח של 70 מ"ר, בהסכמת המנהל, לתובע ולאשתו. ד. התובע עצמו מתגורר בדירה שהיא במעין קומת מרתף ביחס לגובה הכביש, ושטחה 70 מ"ר. מעל דירת התובע, בקומת הקרקע בגובה הכביש, בנויה דירת מגוריו של אחיו של התובע. מעל דירת האח בקומות א' וב' של הבניין בנויות דירות מגורים של שניים מבניו של התובע, שטחה של כל אחת 90 מ"ר. דירות הבנים נבנו (על פי הנטען בשנים 1995-1997) ללא היתר בנייה ואין להן היתר גם נכון להיום, והן אינן רשומות על שם הבנים בכל גורם רשמי שהוא. ה. הנתבע הסכים לייחס לתובע בגין הדירות רק את זכויות הבנייה, ולא את ערכן של הדירות במלואן. ו. לדירות נערכה שומה ע"י שמאי המקרקעין מר חיים ברדוגו, וזכויות הבנייה בשתי הדירות הוערכו כעומדות על סך של 83,000 ₪. 3. יוער כי התובע הגיש אמנם תצהירי עדות ראשית שלו ושל עדים נוספים, אולם הנתבע החליט שאין צורך בחקירת העדים על תצהיריהם, שכן המחלוקות הן משפטיות בלבד, ובסופו של דבר הוגשו סיכומים בכתב מטעם ב"כ הצדדים. בהקשר זה ניטשה מחלוקת עובדתית לכאורה, שנוגעת לטענת התובע בתצהירו ובכתבי הטענות שלו, לפיה אביו נתן לבניו של התובע - נכדיו, את הזכות לבנות בנכס, ומכאן שאין לייחס לתובע את ההכנסה הרעיונית מאותן זכויות בניה. ב"כ התובע ניסה לטעון כי מדובר בעובדה שהוכחה, משוויתר ב"כ הנתבע על חקירתו בנוגע לאמור בתצהירו. נבהיר כי איננו מקבלים ניסיון זה. מעבר לכך שב"כ הנתבע הבהירו שאותו ויתור הינו מכיוון שמדובר בטענה שאיננה יכולה לעמוד מהבחינה המשפטית, הרי שהלכה למעשה טענת התובע עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ועם מכלול הראיות שהוצגו בתיק. שכן - סעיף 12 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 קובע באופן ברור וחד משמעי כי הבעלות בקרקע חלה על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר. זאת ועוד - גם מהבחינה העובדתית התובע עצמו הפנה לכך שעוד בשנת 1983 מלוא הזכויות בנכס הועברו אליו, וכך עולה מהסכם החכירה שהוצג בפני בית הדין, שאין בו שמץ של סייגים לגבי זכויות לבניו של התובע. גם אם אביו של התובע הודיע, ביום מן הימים לאחר מכן - כי הוא מעניק זכויות כלשהן בנכס לנכדיו - אין להודעה זו נפקות משפטית לענייננו, שכן מדובר בהענקה ביחס לזכויות שמהבחינה המשפטית כבר לא החזיק בהן. 4. הדין החל - ככל שהדבר נוגע להכנסה מנכס שהוא בית מגורים, נקבע בעב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי - יוסף סעיד חטיב (מיום 24.7.2007) כי - "דירת מגורים מעצם מהותה אמורה לשמש למגורי בעליה, ואין היא משמשת בדרך כלל כלי להפקת הכנסה. זו הסיבה, מדוע דירת מגורים המשמשת למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או רווח, אינה נכללת בהגדרת "נכס" בסעיף 9 (ג) לחוק. ברם על החלקה ממוקמות שתי דירות נוספות שאינן משמשות למגורי המשיב, ולכן "הפטור" על דירת מגורים לא חל עליהן. דירות אלה, לולא גרו בהן בני המשיב, ניתן היה להשכירם או למכרם, ועל ידי כך להפיק מהן הכנסה". עוד פסק בית הדין הארצי, כי גם מקום בו נעשית בנייה בנכס של מבוטח ללא היתר ובניגוד לחוק, הרי שלאור תכליתו של חוק הבטחת הכנסה, אין בכך כדי להוציאו מהגדרת "נכס" לפי סעיף 9(ג) לחוק. בית הדין קבע כי גם אם הדירות עצמן נבנו באופן בלתי חוקי, ואף קיים סיכוי כלשהו כי יינתן לגביהן צו הריסה, עדיין ניתן להפיק מהן הכנסה משום שניתן להשכירם לאחרים או למכרם. בית הדין הבהיר כהאי לישנא - "אם תתקבלנה טענותיו של המשיב בעניין הרי שהתוצאה מכך תהא בלתי סבירה ומנוגדת לכלל לפיו חוטא לא ייצא נשכר. אין כל הצדקה ליצור הבחנה לצורך הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, לטובת מי שבבעלותו נכס שנבנה שאופן בלתי חוקי לעומת מי שבבעלותו נכס שנבנה כדת וכדין. הכרעה מעין זו עלולה לעודד בניית נכסים ללא היתרי בניה ובניגוד לחוק, ואין זו בבחינת מדיניות משפטית ראויה". (ראו, עבל (ארצי) 332-09 המוסד לביטוח לאומי - ג'בארין מוחמד אמין ( 14.12.2010). באמור לעיל יש גם כדי להצדיק דחיית טענתו של התובע, לפיה יש מקום לייחס משקל כלשהו, בהערכת שווי הנכס, לכך שדירות בניו נבנו ללא היתר, ולמעשה גם כדי לדחות טענה נוספת, לפיה "זכויות בניה" נגזרות מהשטח הכולל של המגרש (שהינו כ - 156 מ"ר) בעוד שהתובע קיבל רק 70 מתוכם ועל כן לא יכול היה להעניק לבניו יותר ממה שהיה לו. 5. על בסיס האמור לעיל אנו קובעים שאין לראות את זכויות הבניה בנכס בכלל ובדירות הבנים בפרט, ככאלה שאינן שייכות לתובע, וכן אין מקום ליתן נפקות לעובדה שהדירות נבנו ללא היתר, או ששטחן עולה על שטח דירתו של התובע. 6. התובע ביקש להפנות, לתמיכה בטענותיו, לפסק דין שניתן בתיק בל 14126-08- 10 ואשר אותו ציטט בהרחבה. ברם, מעבר לכך שפסק הדין בוטל בהסכמה שקיבלה תוקף פסק דין בבית הדין הארצי, הרי שגם פסק דינו של בית הדין הארצי עליו הסתמך בית הדין האזורי בפסק דין זה, התייחס למקרים בהם הבנייה מכוח זכויות הבנייה נעשתה כדין בהתאם להיתר או מכוח צוואה. לא ניתן, אם כן, לקבל גם את ניסיונו של המערער לטעון כי זכויות הבנייה בענייננו הועברו ללא תמורה כבר לפני יותר מ- 5 שנים ואין לראותן עוד ככאלה המצויות בידי התובע ולזקוף מכוחן הכנסה רעיונית. 7. למרות כל האמור לעיל, מצאו נקודה עובדתית אחת שנכללה בטענות התובע, והנתבע, כמו גם חוות הדעת של השמאי מטעמו - לא התייחסו אליה, והיא שזכות החכירה שהועברה לתובע בנכס מסתיימת ב- 2016. לנתון זה לא בהכרח ישנה נפקות על הערכת שווי זכויות הבניה בנכס החל מ - 2010 ועד הלום - אולם לסוגיה נקודתית זאת מן הראוי היה ליתן את הדעת ולבקש השלמה של הערכת השמאי אשר תבהיר האם יש נפקות לנתון האמור, ככל שהוא מדויק, ואם כן - מהי. ככל שהשמאי יקבע שאכן יש בנתון זה כדי להביא להפחתה כזו או אחרת בערך הזכויות שיוחסו לתובע - מובן שעל הנתבע לערוך תחשיב מעודכן שלהן. 8. סיכומו של דבר, ובכפוף לצורך לתת את הדעת לסוגיית תום תקופת החכירה - התביעה נדחית. בנסיבות העניין ומשדחינו את מרביתן המכרעת של טענות התובע, ובהינתן העובדה שהוא מיוצג מטעם הסיוע המשפטי - לא יינתן צו להוצאות. 9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הבטחת הכנסה