סירוב לתת מכתב פיטורים לאחר חופשת לידה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סירוב לתת מכתב פיטורים לאחר חופשת לידה: 1. בפני בקשת הנתבעת 3 לדחיית התביעה כנגדה על הסף. להלן תמצית העובדות הרלבנטיות לבקשה זו. 2. התובעת הינה עובדת ניקיון אשר החלה את עבודתה אצל הנתבעת 1 ביום 12.5.09 עד ליציאתה לחופשת לידה ביום 25.11.10. 3. בכתב התביעה המקורי תבעה התובעת את הנתבעים 1 ו-2 וכן נתבעת נוספת בשם מיכל (להלן: "מיכל"). בכתב התביעה טענה התובעת כי מיכל סרבה להחזירה לעבודה בתום חופשת הלידה, וכי ניהלה עמה מספר שיחות וכן התקשרה אליה כמעט מידי יום אולם מיכל סרבה לשוחח עמה. עוד טענה, כי מיכל אף סירבה ליתן לה מכתב פיטורים. 4. עיקרה של התביעה הינו פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה - חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1964 (להלן:"החוק") פיצוי לפי חוק עבודת נשים, פיצויי פיטורים וזכויות נוספות עקב עבודתה. 5. לטענת ב"כ התובעת, הנתבעים 2-3 מהווים נושאי משרה בנתבעת 1 ומוטלת עליהם אחריות מכוח הוראות סעיף 15 לחוק. 6. הואיל וכנגד הנתבע 2 ניתן צו כינוס נכסים (פש"ר 45161-06-12), עוכבו ההליכים נגדו (ראה החלטה מיום 4.11.12). 7. מיכל הגישה כתב הגנה במסגרתו נטען כי במועד הרלוונטי לא החזיקה במניות החברה, לא שימשה כבעלת תפקיד ולא עבדה בחברה, וכי כלל אינה מכירה את התובעת ומעולם לא פגשה בה. חרף האמור טען ב"כ התובעת בישיבת 4/11/12 כי מיכל נתבעת בהיותה אורגן ובעלת תפקיד בחברה, לאו דווקא כבעלת מניות, וכי היא זו שניהלה את כל השיחות עם התובעת, היא זו שסירבה לקבלה חזרה לעבודה והיא זו שפיטרה אותה בפועל. 8. בהמשך, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שתמחק התביעה כנגד מיכל, שהוגשה עקב "טעות בזיהוי" ובמקומה תבוא הנתבעת 3- גב' מיכל ארזואל מזרחי. לבקשה לא צורף תצהיר לעניין הטעות בזיהוי. 9. בהחלטת כב' הרשמת דרוקר מיום 2/1/13 נמחקה התביעה כנגד מיכל, והנתבעת 3 צורפה כנתבעת. 10. ביום 10/1/13 הוגשה הבקשה שבפניי לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעת 3 בשל העדר עילה והעדר יריבות. לטענת הנתבעת 3 בבקשתה ובתצהיר שצורף לה, לא שררו יחסי עובד מעביד בינה לבין התובעת, היא אינה אורגן של החברה, לא שימשה כמנהלת, לא היתה מוסמכת לפטר ולא פיטרה את התובעת. הנתבעת 3 טוענת כי עבדה בחברה כעובדת מן השורה בחצי משרה וכי הגשת התביעה כנגדה באופן אישי נעשית בחוסר תום לב, והיא טורדנית וקנטרנית. 11. בתגובתה לבקשה, גם אליה לא צורף תצהיר, טענה התובעת כי הנתבעת 3 היתה המנהלת הישירה של התובעת בפועל, עמה נוהלו כל השיחות סביב חזרתה של התובעת לעבודה והיא זו שפיטרה אותה. לטענת התובעת, סעיף 15 לחוק עבודת נשים מטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד למניעת עבירות על החוק, ומכח אחריות זו נתבעת הנתבעת 3. לטענתה, יש לקיים דיון הוכחות וליתן לה הזדמנות להוכחת הטענות המועלות בכתב התביעה, ולא לחסום בפניה את הגישה לערכאות. 12. כתשובה טוענת הנתבעת 3 כי סעיף 15 לחוק עבודת נשים עניינו במישור הפלילי והוא מטיל אחריות פלילית על נושא משרה בתאגיד. הנתבעת 3 אינה אורגן או נושאת משרה בחברה. לתגובה צורף רישום מרשם החברות המעיד כי הנתבעת 3 אינה דירקטורית או בעלת מניות בחברה. עוד נטען, כי כבר נפסק כי לסעיף 15 הנ"ל אין תחולה בתביעות אזרחיות. מוסיפה וטוענת הנתבעת 3, כי לתגובה לא צורף תצהיר וגם מטעם זה דין התגובה להידחות. דיון והכרעה: 13. הלכה היא, כי סילוק התביעה על הסף תעשה במשורה ובמקרים חריגים רק מקום בו ברור, כי גם אם יוכיח התובע את מלוא העובדות המקימות את עילותיו, לא יזכה לסעדים המפורטים בתביעה. 14. התובעת מבקשת לבסס אחריות אישית של הנתבעת 3 כלפי תביעותיה תוך הסתמכות על סעיף 15 לחוק עבודת נשים ומכוח עוולה של הפרת חובה חקוקה. וזו לשונו של סעיף 15: "15. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; בסעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ופקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. (ב) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. " 15. אולם, כבר נפסק, כי סעיף סעיף 15 לחוק עבודת נשים קובע את אחריותם של נושאי משרה בהיבט הפלילי, ואין לו תחולה בתביעות אזרחיות. (ר' תע"א 8556/06 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל (תל-אביב-יפו), פס"ד מיום 21/02/2012 וכן תע"א 2275-09 בנימיני שני בוכובזה נ' טופ שייק בע"מ- סניף קניון הנגב באר שבע (באר שבע), 27/12/2011). 16. אשר על כן, ואף אם היה מוכח כי הנתבעת 3 היא בגדר נושאת משרה בתאגיד כמוגדר בסעיף 15 לעיל, כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבעת 3 שכן, גם אם תתקבל גרסתה של התובעת במלואה - לא תהיה היא זכאית לקבל מהנתבעת 3 את הסעדים הכספיים המפורטים בתביעה. למעלה מן הצורך נוסיף, כי התובעת לא טענה לחבות מכח הרמת מסך, ומהתיעוד שבפנינו עולה כי הנתבעת 3 אינה משמשת כדירקטורית או בעלת מניות בחברה. 17. "אכן, בהתאם לפסיקה המושרשת היטב במהלך השנים, הפעלת כלי של סילוק על הסף נעשה בבתי המשפט בכלל ובבית הדין בפרט במשורה... אף על פי כן, אין משמעות הדבר כי יש לאפשר הגשת תביעות, אשר על פני הדברים, לא מקימות עילת תביעה, תוך סרבול ההליך המשפטי . עפ"י רציונל זה ניתן לבית הדין שיקול דעת בהפעלת כלי פרוצדורלי זה, בהתאם להוראות תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן:"התקנות"). (ר' סע"ש (י-ם) 26895-01-13 אילנה חמצוב נ' יגאל שרמיסטר, החלטה בעניין דומה לענייננו, מיום 10/9/13). 18. לאור כל האמור - הבקשה מתקבלת. התביעה כנגד נתבעת 3 נדחית על הסף. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת 3 בסך של 2000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל. לידהמסמכיםחופשת לידהפיטורים אחרי לידהפיטוריםמכתב פיטורים / סיום העסקה