סכסוך דמי תיווך

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סכסוך דמי תיווך: כללי פסיקה על דרך הפשרה על פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן - "פסיקה בפשרה") ובעניין תביעה כספית לתשלום דמי תיווך בסך של - 4,095,000 ₪. רקע עובדתי ודיוני התובעת הינה חברה פרטית בבעלותם ובניהולם של מר עופר X ומר מוטי שטיינברג ועוסקת במתן שירותי חשבות, יעוץ וניהול כלכלי לחברות בתחום ההיי-טק וקרנות הון סיכון. הנתבע הינו מבעליה של מאפייה הידועה בשם "מאפיית ברמן" (להלן - "המאפייה"). על פי הנטען, פנה הנתבע לתובעת, בשלהי שנת 2005 באמצעות ידיד משותף, רו"ח שמוליק X, בבקשה למציאת רוכש למאפייה. בתחילת חודש ינואר 2006 נערכה פגישה בביתו של X, בנוכחות הנתבע, במהלכה מסר הנתבע על כוונתו למכור את המאפייה וביקש את סיועו של X במציאת קונה מתאים בתמורה לתשלום דמי תיווך וכן בהכנת מצגת להצגה לרוכש פוטנציאלי (להלן - "המצגת"). לטענת התובעת, סוכם בין X והנתבע כי במידה וייחתם הסכם לרכישת המאפייה, ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחה בשיעור של 1% משווי העסקה. בנסיבות אלה, החלה התובעת בחיפוש אחר רוכשים פוטנציאליים למאפייה. בין היתר, פנתה לקרן "מרקסטון" שגילתה עניין, אולם חרף מאמציה של התובעת וניסיונות שכנוע מצידה, הקפיאה את המהלכים לרכישת המאפייה, בין היתר בשל העדר הסכמה על התמורה. במחצית הראשונה של שנת 2006, הגיע לתובעת מידע מאחד בשם אבי רלב"ג - איש קשר מטעם "ארגון הקניות", גורם אשר גילה עניין ברכישת חברה פעילה בתחום המזון. לטענת התובעת, לאחר קבלת אישור מוקדם מצד הנתבע, באמצעות מר X, פנתה לרלב"ג והציגה בפניו את האפשרות לרכישת המאפייה. בעקבות פניית התובעת נוצר קשר בין ארגון הקניות לבין הנתבע והחל משא ומתן שבסיומו נחתם הסכם לרכישת המאפייה בסך של 350,000,000 ₪ (להלן - "הסכם המכר" או "העסקה"). התובעת הדגישה כי העסקה התאפשרה בין היתר אודות ניתוח פעילותה הכלכלית של המאפייה וחישובים שנערכו על ידה. על פי הסכם המכר, שולמה לנתבע מקדמה בסך 60,000,000 ₪. התובעת פנתה לנתבע לקבלת דמי התיווך בשיעור הנטען של 1% ואולם, לטענתה ביקש הנתבע להמתין עד לקבלת מלוא התמורה. משלא עלה בידי ארגון הקניות לגייס משקיעים פיננסיים לביצוע הסכם המכר, העסקה בוטלה. יחד עם זאת, בהליכי בוררות שהתקיימו בין הצדדים להסכם המכר, נפסק לטובת הנתבע סך של 50,000,000 ₪ שהועברו לידיו בשלהי שנת 2011. בנסיבות אלה פנתה התובעת לנתבע ודרשה את דמי התיווך בשיעור הנטען ובסך של 3,500,000 ₪ אף שהסכימה, לפנים משורת הדין, נוכח ביטול העסקה, לקבלת דמי תיווך מופחתים, בשיעור של 2% מהסך ששולם לנתבע (50,000,000 ₪). הנתבע דחה את דרישת התובעת לחלוטין ומשכך, הוגשה התובענה דנן. בכתב הגנתו דחה הנתבע את טענות התובעת. לטענתו, לא קיבל כל שירותי תיווך מהתובעת או ממנהליה וממילא לא התחייב בתשלום דמי תיווך בשיעור הנטען. הנתבע הוסיף וטען כי הקשר היחיד שהתקיים עם X היה להכנת המצגת שתשמש את הנתבע למכירת מניותיו בחברה בעלת הזכויות במאפייה. בהקשר זה הוסיף, כי סוכם עם X על תשלום בגין הכנת המצגת בסך השווה בשקלים ל- 1,200 דולר בלבד. הנתבע הוסיף, כי הפגישות שהתקיימו בינו לבין X היו אך לצורך מסירת נתונים להכנת המצגת וכי מעולם לא הובטח ולא סוכם עם התובעת או מי ממנהליה על תשלום עמלה או דמי תיווך בשיעור כלשהו. הנתבע הוסיף והטעים, כי בפגישותיו עם ארגון הקניות לא נכח מי ממנהלי התובעת. בהקשר זה ציין, כי עובר לפניית רלב"ג, זה לא מסר לו כי הופנה באמצעות מי מהם וממילא לא עלה נושא דמי התיווך בכל שלב המשא ומתן. בנסיבות אלה, משהקשר בין הנתבע לבין ארגון הקניות לא נוצר באמצעות התובעת או מי ממנהליה, אלה לא לקחו חלק פעיל או יעיל ולא הייתה להם כל תרומה בקידום הסכם המכר ומשלא נמסר לו, לא על ידי X ולא על ידי רלב"ג, כי התובעת או מי ממנהליה קשורים לעסקה ובהעדר התחייבות מפורשת, מוקדמת, מצדו, לא מוטלת עליו כל חובת תשלום עמלה או דמי תיווך. ההתחייבות היחידה שנטל כלפי X היה לעניין תשלום בגין הכנת מצגת וללא קשר לעסקה עם ארגון הקניות. נוכח כל האמור טען, כי דין התביעה להידחות. בדיון מיום 5.6.13, הודה ב"כ התובעת כי לא נחתם כל הסכם בכתב בגין מתן שירותי תיווך ואף לא הייתה היכרות מוקדמת בין מנהליה לבין הנתבע וכל הקשר ביניהם נעשה באמצעות X. בהמשך נטען על ידי X, כי ההתחייבות לדמי תיווך ניתנה בשיחה טלפונית, בינו לבין הנתבע, והוסיף כי לא נכח במפגש כלשהו בין ארגון הקניות לנתבע. X הדגיש כי X ידע על "ענייני התיווך" ו"אם צריך הוא יבוא וזה מה שהוא יגיד" (עמ' 2, שורות 11-12). מנגד, חזר הנתבע על טענותיו לפיהן, כל שסוכם עם X, היה בעניין הכנת המצגת וכי לא התבקש, וממילא לא התחייב, לשלם דמי תיווך בגין מכירת המאפייה. במהלך הדיון נתנו הצדדים את הסכמתם למתן פסק דין בתובענה על דרך הפשרה, ללא נימוקים ועד לסך של 300,000 ₪, בצירוף הוצאות. עוד הוסכם, כי תינתן לצדדים הזדמנות להגיש ראיות נוספות על דרך של תצהירים ומסמכים רלוונטיים וסיכום קצר של טענותיהם. ראיות הצדדים בתצהירו, מסר X כי במהלך הפגישה עם הנתבע, לצורך הכנת המצגת, הבהיר שבמידה וימצא קונה למאפייה, יהיה זכאי לקבלת דמי תיווך כמקובל. X הדגיש, כי אף שלא נקב בשיעור דמי התיווך, אישר הנתבע, בעל-פה, את מחויבותו לתשלום דמי תיווך אם וכאשר עסקת מכירת המאפייה תצא אל הפועל, כאשר דמי הכנת המצגת יהיו חלק מדמי התיווך והוסיף, כי הנתבע אישר את שיעור דמי התיווך במועד מאוחר יותר. X הדגיש, כי בשיחה טלפונית שקיים עם הנתבע במהלך פגישה עם נציגת חברת מרקסטון במשרדם בתל-אביב, חזר הנתבע פעם נוספת על הסכמתו לתשלום דמי תיווך, אף שהוסיף כי התחייבותו לתשלום דמי תיווך הינה למנהלי התובעת בלבד. לעניין יצירת הקשר הראשוני עם ארגון הקניות, ציין כי הגיע אליו מידע מרלב"ג לפיו ארגון הקניות מעוניין לרכוש חברה פעילה בתחום המזון. לאחר קבלת אישור מקדים של הנתבע, באמצעות X (הדגש לא במקור), נערכה פגישה עם רלב"ג בהשתתפות X. X הבהיר, כי אלמלא מסירת המידע לנתבע על רצון ארגון הקניות לרכישת חברה בתחום המזון וקבלת הסכמתו לקיום משא ומתן, אפשרות ביצוע העסקה, שהייתה חסויה לחלוטין, לא הייתה מתאפשרת. לתמיכה בגרסתו, צורף תצהירו של שטיינברג. כמו כן הוגש תצהירו של רלב"ג. לגרסתו, קיבל מX הצעה לרכישת המאפייה ולאחר קבלתה פנה טלפונית לנתבע ומסר לו שארגון הקניות מעוניין לרכוש את המאפייה. יוטעם, כי רלב"ג לא מסר לנתבע כי הופנה אליו על ידי X. זאת ועוד, במהלך הפגישות שקיים עם הנתבע ונציגי ארגון הקניות, לא נכח מי ממנהלי התובעת. על רקע זה ניתן להבין את תצהירו, לפיו התובעת הייתה מעורבת בעסקה "...מאחורי הקלעים" (סעיף 7), הגם שהדגיש, כי הקשר בין הנתבע לארגון הקניות התאפשר רק על יסוד המידע שקיבל מX. עוד הוגש תצהירו של ישראל בנר - מתווך מטעם קרן מרקסטון, לפיו, שמע במהלך שיחה שקיים X עם הנתבע, על התחייבות הנתבע לתשלום דמי תיווך למנהלי התובעת בגין רכישת המאפייה על ידי קרן מרקסטון, עסקה שכאמור לא יצאה אל הפועל. מנגד, חזר הנתבע בתצהירו על טענותיו לעניין הקשר עם X לצורך הכנת המצגת בלבד, קשר שנוצר באמצעות X והדגיש, כי X מעולם לא טען לפניו שהתובעת או מי ממנהליה מצפים לתשלום עמלה או דמי תיווך בגין העסקה. הנתבע הטעים, כי אף בשיחה עם רלב"ג, לא נזכרו ולו ברמז, X ושטיינברג, כמי שיצרו לכאורה את הקשר בינו לבין ארגון הקניות ועניין דמי התיווך כלל לא עמד על הפרק. בנסיבות אלה, ביקש לדחות את גרסתם של מנהלי התובעת והעדים מטעמם. בתמיכה לתצהירו, הוגש תצהירה של האדריכלית יונה (יעל) רוטשילד, ידידת הנתבע וכמי שמכירה את הנסיבות הרלוונטיות לתובענה. לגרסתה, יצרה את הקשר בין הנתבע לבין X, אשר המליץ לנתבע על פנייה לX לצורך הכנת המצגת. בהמשך הדגישה, כי בזמנים הרלוונטיים לא עלתה כל דרישה בדבר תשלום דמי תיווך וכי הנתבע מעולם לא מסר לה על התחייבות שנתן בעניין זה והוסיפה, כי X הכחיש באוזניה מכל וכל את טענות מנהלי התובעת בדבר סיכום על תשלום דמי תיווך. עוד הוגש תצהירו של רו"ח מנחם שפר לפיו, כל ששמע מהנתבע בקשר עם מנהלי התובעת היה בעניין המצגת בלבד וכי השתתף באופן אישי ופעיל במשא ומתן שבין הנתבע לבין ארגון הקניות, כאשר מנהלי התובעת לא נטלו בו כל חלק וממילא לא עשו דבר לקידום העסקה. בנסיבות אלה, הדגיש כי לא ניתנה כל התחייבות מצד הנתבע לתשלום דמי תיווך פרט לתשלום בגין הכנת המצגת, סך השווה בשקלים ל- 1,200 דולר. הצדדים צירפו לתצהירים מסמכים רלוונטיים ובכלל זה, את הסכם המכר ותצהירו של הנתבע שהוגש בהליך הבוררות בקשר לעסקה. אולם, אף שלכאורה היה מקום לעשות כן, לא צורף תצהירו של X ולא ניתן כל טעם להעדרו. הפסק לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי טענותיהם, על נספחיהם, התרשמתי מתצהיריהם וסיכומיהם (בצירוף הנספחים שצורפו), שקלתי את השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם (לעניין השיקולים הנוגעים לעניין ראה, בהרחבה, פסק הדין בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש (30.1.2005)), נתתי דעתי לציפיותיהם הסבירות, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 75,000 ₪, עד ליום 30.9.13. בנסיבות העניין, משפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, ובשים לב לסכום שנפסק, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות. דמי תיווךתיווךסכסוך