עיקול זמני בוררות

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עיקול זמני בוררות: 1. ערעורה של המערערת, הנתבעת בתיק ת.א. 23598-04-13, על שלוש החלטות של כב' הרשם רט עמיעד, שתי החלטות בעניין עיקול זמני בהקשר לבוררות והחלטה נוספת לעניין תשלום אגרת התביעה. בהתאם להחלטתי מיום 4.6.13, הגישו הצדדים עיקרי טיעון והמערערת הוסיפה והגישה הודעה המתייחסת לעיקרי הטיעון של המשיבה - התובעת. בעיקרי הטיעון מרחיבים הצדדים את היריעה שלא לצורך הכרעה בערעור. טיעונים לגופא של הבקשה להטלת עיקול זמני, קיומם של התנאים הנדרשים על פי התקנות ובקשה לבטול העיקול לגופו אינם מעניינו של ערעור זה, ולא אדרש לטיעונים. 2. המשיבה הגישה כנגד המערערת תובענה ובמסגרתה עתרה להטלת עיקול זמני, במעמד צד אחד. בהחלטה מיום 14.4.13, נעתרה כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ לבקשה והורתה על הטלת עיקולים, כמפורט בהחלטתה. בהמשך עתרה המשיבה, במעמד צד אחד, להעביר את התובענה לבירור בבוררות בפני כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני בהסתמך על סעיף בהסכם שבין הצדדים. בהחלטה מיום 21.4.13, אישר כב' הרשם רט להעביר הדיון לבוררות. 3. הואיל והצדדים חלוקים בשאלה האם תניית הבוררות בהסכם הינה בתוקף או לא, החליט כב' הבורר שאיננו יכול לקיים את הליך הבוררות. בעקבות החלטתו זו של הבורר עתרה המערערת לבטול העיקול בנימוק שלא קיימת תביעה בת תוקף ומהנימוקים שפרטה בבקשתה. בתאריך 9.5.13, נתנה החלטתו של כב' הרשם רט לפיה בהתייחס להחלטת הבורר, ככל שלא תגיש המשיבה תובענה בתוך 7 ימים יבוטלו העיקולים. אציין כבר עתה כי לא הבנתי מדוע הורה הרשם להגיש תובענה שהרי ההליך נפתח בכתב תביעה ובבקשה לעיקול, גם אם כתב התביעה הוגש ישירות לבורר בהתאם לתניית הבוררות. 4. מכל מקום רשאי ביהמ"ש ליתן צו עיקול זמני בהתאם לתקנה 363 (א) לתקנות סדה"א בטרם הוגשה תובענה ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים. משהוחזר הדיון מהבורר ביקש הרשם להבטיח קיומו של כתב תביעה בתיק ביהמ"ש. 5. המערערת עתרה בפני הרשם לבטול החלטתו מיום 9.5.13, ובהחלטה נוספת מיום 20.5.13, דחה את הבקשה בקובעו כי העיקול הזמני הוטל כדין, ומשהחליט הבורר שלא לקיים הבוררות ממילא חזר הדיון לבית המשפט ובהתאם לתקנה 363 (א) הוגש כתב תביעה. טוענת המערערת כי לא היה מקום להטלת העיקול מלכתחילה שכן ביהמ"ש השלום רשאי להעביר תובענה לבוררות רק בהסכמת הצדדים, ובכל העניינים האחרים של בוררות הסמכות היחידה מסורה לביהמ"ש המחוזי, ולכן העיקול הוטל ללא תובענה ודינו להתבטל. 6. ראוי היה לרשם לקבל עמדתה של המערערת טרם שהורה על העברת הדיון לבוררות, ונראה כי ראה בסעיף הבוררות שבהסכם משום הסכמה של הצדדים לקיים בוררות, ולכן אישר העברת הדיון לבוררות. גם אם נצא מהנחה שאין הליך בוררות והבקשה לעיקול הוגשה טרם הגשת תובענה, בסמכותו הטבועה של הרשם להורות על הארכת המועד, בנסיבות העניין, להגשת תובענה תוך 7 ימים (ככל שלא הוגשה עם פתיחת התיק). 7. עוד אציין בקשר לעיקול והבקשה לביטולו כי מלכתחילה לא היה בסמכותו העניינית של הרשם לדון בבקשה לבטול עיקול שהוטל בהחלטה של רשמת בכירה. רשם ביהמ"ש איננו ערכאת ערעור על החלטת הרשמת הבכירה, והיה על המערערת להגיש בקשתה בפני המותב הנכון. הארכת מועד להגשת תובענה, אין לה קשר להחלטת הרשמת הבכירה ולכן מוסמך היה הרשם להורות על הגשתה תוך 7 ימים. להודעה של המערערת צורפה בקשה שהגישה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד, והמותב הדן בתיק העיקרי אישר כמבוקש. אכן ראוי כי המערערת תביא טיעוניה לביטול העיקול הזמני במסגרת בקשה לביטולו, מנימוקים לגופו של עניין, בפני המותב הנכון במקום לתקוף העיקול בדרכים עקלקלות. 8. באשר לאגרה, בתאריך 21.5.13, דחה הרשם (במסגרת סמכותו) את בקשתה של המערערת למחוק את התביעה בטענה של אי תשלום אגרה. מקובל כי עניין האגרה מסור לגזברות בית המשפט ואינו עניינו של בעל הדין שלכל היותר יכול להפנות תשומת ליבה של הגזברות לאגרה, כדי שתבחן האם שולמה האגרה במלואה. בהתאם לתקנה 100 (4) לתקנות סדה"א ניתן להורות על מחיקת תביעה על הסף, כאשר שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך. המערערת איננה טוענת כי נשלחה דרישת תשלום למשיבה ולא שילמה, העתירה למחיקת התביעה מתבססת על בדיקה של המערערת בגזברות וזו לא עילה למחיקת התביעה. המשיבה טוענת כי שלמה את האגרה ואת השלמת האגרה שנדרשה ואף הרשם קובע בהחלטתו כי שולמה האגרה, ולכן אין ממש בטענת המערערת בעניין האגרה. 9. לסיכום, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪. כדי להסיר כל ספק תבדוק הגזברות האם שולמה אגרת התביעה במלואה. יישוב סכסוכיםעיקול זמניבוררותעיקול