##האם הקצבה היא "נכס"?## סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע: "רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסויים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי." מעיון בהצעת חוק ההוצאה לפועל (ראה: ה"ח תשכ"ה מס' 659 ע' 260) בעמוד 272 נלמד כי המחוקק עצמו התיר לעקל במסגרת סעיף זה גם זכויות עתידיות: "ניתנים לעיקול גם נכסי החייב הנמצאים בידי צד שלישי, בעת הטלת העיקול, לרבות זכויות העתידיות לבוא לחייב אצל הנעקל (ס' 43)." הא ראיה בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל הוגדר "נכס" - "לרבות זכות קיימת או עתידה". גם אם טרם התגבשה זכותו של החייב למשיכת כספים, סעיפים 1 ו- 43 לחוק ההוצאה לפועל בצרוף דברי ההסבר לחוק, מאפשרים עיקול הכספים גם אם מדובר בזכות עתידית שתתגבש בקרות אחד המקרים המנויים בתקנון המחזיקים (גיל פנסיה, מוות וכו'). גם אם ייאמר, כי זכות עתידית מותנית אינה בגדר "זכות עתידה" (כלשון סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל) יש לבחון את ההוראה הספציפית בסעיף 50 (ב) לחוק ההוצאה לפועל ונגיע למסקנה כי יש להשאיר את העיקול על כנו: סעיף 50 (א) לחוק ההוצאה לפועל מגדיר אילו נכסים אינם ברי עיקול אצל צד ג: "50. (א) ואלה נכסים שאין מעקלים אותם בידי צד שלישי וצו עיקול על כלל נכסי החייב לפי פרק זה אינו תופס בהם: (1) נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין; (2) מזונות המגיעים מן הצד השלישי לחייב על פי פסק-דין או על פי הסכם שאושר על ידי בית משפט; (3) כספים המגיעים לחייב שאינו עובד בשכר - כדי סכום שכר העבודה הפטור מעיקול; (4) כספים המגיעים לחייב שהינו קיבוץ, כדי מכפלת הסכום של שכר העבודה הפטור מעיקול במספר החברים, אלא אם כן הורה רשם ההוצאה לפועל דרך חישוב אחרת, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, ובין היתר לאחר שהביא בחשבון את משכורות החברים שאינם עובדים בקיבוץ, ובלבד שהסכום הכולל לא יעלה על האמור בפסקה זו; (5) כספים המגיעים לחייב לפי סעיף 38(ב) או (ג); (6) כספים המגיעים לחייב ממשרד הבינוי והשיכון כמענק השתתפות בשכר דירה; הוראת פסקה זו תחול גם על כספים ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או באמצעות החברה כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק, במשך שלושים ימים מיום ששולמו; (7) כספים המגיעים לחייב ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים כדמי ליווי לעיוור; הוראת פסקה זו תחול גם על כספים ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או באמצעות החברה כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק, במשך שלושים ימים מיום ששולמו." יחד עם זאת בסעיף (ב) נקבע: "(ב) נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים לפי פסק דין למזונות, לא יחולו הוראות סעיף קטן (א)(1) עד (4), אלא אם כן נקבע בדין במפורש, כי הנכס אינו ניתן לעיקול אף לשם תשלום מזונות." (ההדגשה אינה במקור מ.א.ב) סעיף 50 (ב) לחוק ההוצאה לפועל משקף את הכרת המחוקק בחשיבות החיוב בדמי המזונות על ידי מתן יחס מיוחד ומועדף לחוב זה. אותה הכרת חשיבות באה לידי ביטוי בחוקים נוספים ובהם חוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995, חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 וחוק פיצויי פיטורין. ##קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עיקול קצבת נכות לטובת מזונות:## ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת שירי היימן) מיום 11.10.12 בתיק תמ"ש 58451-01-12, אשר ניתן בתביעת מזונות שהוגשה בשם הקטין (להלן - "פסק הדין").על פי הסכמת הצדדים, פסק הדין ניתן על סמך המסמכים וסיכומי הצדדים בלא שנשמעו ראיות. 1. הצדדים נישאו ביום 1.3.09 ומנישואיהם נולד הקטין יליד 6.7.11 (להלן: "הקטין"). ביום 12.3.12 התגרשו הצדדים. 2. מפסק הדין עולה כי המשיבה אושפזה בעבר במחלקה פסיכיאטרית והוכרה כנכה בשיעור של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. המשיבה אינה עובדת ומתקיימת מקצבאות המל"ל. גובה הקצבה הכוללת שמשולמת למשיבה, נכון להיום, עומד על סך 3,175 ₪. סכום זה כולל גם קצבת תלויים עבור הקטין בסכום של 741 ₪ (להלן - "קצבת התלויים"). המשיבה מתגוררת עם הקטין בבית הוריה. 3. אף למערער עבר פסיכיאטרי - המערער אושפז בעבר במחלקה פסיכיאטרית וסובל מהפרעה טורדנית כפייתית, וכן סובל ממחלת הסוכרת. המערער הגיש תביעה למשרד הביטחון (כנה צה"ל) ותביעתו, ככל הנראה, נדחתה (למעט הכרה בנכות זמנית בשיעור של 10% עבור הפרעה טורדנית). המערער לא פנה עד כה למוסד לאומי להכרה בזכאותו לקבלת קצבת נכות כללית, לטענתו, עקב פנייתו למשרד הביטחון והמניעות החוקית לפנות לשני המוסדות במקביל. המערער טען בבית משפט קמא כי הוא אינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הרפואי. 4. בית משפט קמא קבע כי נוכח מצבו הרפואי של המערער, הכנסתו בעתיד לא תהיה גבוהה משמעותית מהכנסת המשיבה, אף אם ימצה את תביעתו לקבלת קצבת נכות מהמל"ל. על כן, קבע בית משפט קמא כי על המערער לשאת בצרכיו ההכרחיים של הקטין בלבד מכוח הדין החל עליו ולא מעבר לכך. בהתאם לכך, קבע בית משפט קמא כי המערער ישלם לקטין מזונות בסכום של 1,350 ₪ לחודש בתוספת של 250 ₪ עבור הוצאות מדור, כל עוד מתגוררת המשיבה בבית הוריה, ובמידה והיא תעבור להתגורר בדירה משלה - יעמדו דמי המדור על סך 500 ₪ לחודש. עוד קבע בית משפט קמא כי קצבת הילדים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי (להבדיל מקצבת התלויים), תשולם למשיבה בנוסף לדמי המזונות. כן נקבע כי הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות החינוך. 5. המערער ממאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורו מונח לפנינו. לטענת המערער, סכום המזונות שנפסק לחובתו הוא גבוה ומעבר ליכולותיו, במיוחד בשים לב למצבו הרפואי ולעובדה שאינו מסוגל כלל לעבוד ולהשתכר למחייתו. המערער סבור כי יש להעמיד את סכום המזונות על סך של 1,000 ₪ לחודש. עוד טוען המערער כי מתוך קצבת הנכות שמקבלת המשיבה, משולם לה סכום של 741 ₪ עבור קצבת תלויים בגין הקטין ויש לנכות סכום זה מסכום המזונות שנפסקו לו. לבסוף טוען המערער כי כל עוד מתגוררת המשיבה בבית הוריה, אין מקום לחייבו בתשלום מדור לקטין. 6. המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא וטוענת כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, על המערער למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, ובמידה ונכונה טענתו כי הוא אינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הרפואי, הוא יהיה זכאי לקבלת קצבת נכות כללית ממנה יוכל לשלם את המזונות. עוד לטענתה, למערער סכום של 300,000 ₪ בחשבון בנק המתנהל על שם אביו של המערער בנאמנות עבור המערער. אשר לקצבת התלויים טוענת המשיבה, כי אין לנכות קצבה זו מדמי המזונות שכן סכום זה ניתן למשיבה כאם חד הורית, ומכל מקום, קצבת התלויים מיועדת לסייע בידי האם לשלם את חלקה בהוצאות הקטין. בנוסף נטען כי שיעור המזונות שנפסק הוא בגדר המינימום ואף למטה מכך, ולפיכך, ניכוי קצבת התלויים מסכום המזונות, יותיר בידי המשיבה סכום זעיר לכיסוי הוצאותיו של הקטין. דיון 7. סכום המזונות שנפסקו לקטין בסך 1,350 ₪ הינו סביר, ומספיק אך בדוחק לכיסוי הוצאותיו ההכרחיים של הקטין. כך אף הסכום שנפסק למדורו של הקטין. לפיכך, לדעתי אין מקום להפחית מהסכום שנפסק. 8. השאלה היחידה שנותרה לבירור היא אם כן - האם יש לנכות את קצבת התלויים מדמי המזונות? על מנת להשיב על שאלה זו, יש להתחקות אחר מהות קצבת התלויים שמשולמת למשיבה והאם קצבה זו משולמת למשיבה בגין נכותו של המערער, או שמא בגין נכותה היא. 9. ככלל, אני סבורה כי במקרים בהם קצבת התלויים משולמת על ידי המל"ל לידי האם בגין נכותו של האב - החייב במזונות, יש לנכות קצבה זו משיעור מזונות הילדים בו חוייב האב. למעשה יש לראות בתשלום קצבת התלויים במקרה כזה כסיוע לאב הנכה, המוגבל בפרנסתו עקב נכותו, לזון את ילדיו ולמלא את צרכיהם ההכרחיים. לפיכך, ראוי לנכות קצבה זו מסכום המזונות בו מחוייב האב. ראו ברוח זו דבריו של כב' השופט י. גייפמן: " כאשר תוספת הילדים בקיצבת הנכות של האב - החייב במזונות, משולמת לידי האם המשמורנית - יש לנכות את תוספת הילדים משיעור מזונות הילדים בו יחויב האב" (תמש 5542/96 חנימוב נ. חנימוב (2001) הדגשה שלי י.ו). וכן ראו דבריו של כב' השופט א. זגורי בתמ"ש 55922-10-10 ד.פ. ואח' נ' ע.פ. (2011): "כאמור בפסק דין חנימוב לעיל, הכלל הוא כי בכל מקום שנפסקים מזונות (אשה או קטינים) לחובתו של אב נכה, תוספת הילדים בקצבת הנכות של האב תנוכה משיעור המזונות שבו יחוייב האב עבור הילדים"(פיסקה 67) (הדגשה שלי י.ו). 10. לעומת זאת, לדעתי, במקרים בהם קצבת התלויים המשולמת עבור הילדים מוענקת לאם עקב נכותה היא, אין מקום לזקוף קצבה זו על חשבון דמי המזונות בו מחויב האב (שאינו זכאי לקצבת נכות). שכן, הקצבה ניתנת לאם הנכה חלף משכרות כאשר אין ביכולתה להשתכר. קצבת התלויים במקרה כזה נועדה אפוא להקל על האם הנכה לפרנס את ילדיה ולדאוג לכל צרכיהם (מעבר לצרכים ההכרחיים). 11. ונחזור לעניינו, בית משפט קמא לא התייחס בפסק דינו לסוגיה זו, וממילא לא נקבע בגין מה משולמת קצבת התלויים (נכות המערער או נכות המשיבה). 12. אני סבורה כי משעה שאין מחלוקת כי המערער טרם פנה למיצוי זכויותיו במל"ל, וממילא, טרם הוכר כנכה הזכאי לקבלת קצבת נכות וקצבת תלויים, הרי שניתן להסיק מכך כי קצבת התלויים משולמת למשיבה עקב ההכרה של המל"ל בנכותה היא. במצב דברים זה, וכאמור לעיל, אין לנכות את קצבת התלויים מסכום המזונות. קצבה זו נועדה לאפשר למשיבה, אשר אינה מסוגלת לעבוד ולפרנס את הקטין עקב נכותה, למלא אחר צרכיו של הקטין שאינם מכוסים על ידי תשלום המזונות (אין מחלוקת כי הסכום שנפסק למזונות נועד למלא אחר צרכיו ההכרחיים של הקטין בלבד - ראו פסקה 9 של פסק הדין). 13. המסקנה מכל האמור היא כי אין מקום להורות על ניכוי קצבת התלויים מסכום המזונות. סכום המזונות שנפסק למערער, לרבות הסכום הנוסף בגין המדור, אינו חורג מהמקובל ואינו מצדיק את התערבותנו, אף בהתחשב במצבו הרפואי של המערער. 13. אשר על כן, דעתי היא כי דין הערעור להידחות. בנסיבות ונוכח מצבו של המערער, לא הייתי עושה צו להוצאות. י. וילנר, שופטת השופטת שושנה שטמר (אב"ד): אני מסכימה. ש. שטמר, שופטת[אב"ד] השופטת ריבי למלשטריך-לטר: אני מסכימה. ר. למלשטריך-לטר, שופטת אשר על כן, הוחלט לדחות את הערעור, כאמור בפסק דינה של השופטת יעל וילנר. אין צו להוצאות. במידה והופקד פיקדון, יש להשיבו למפקיד באמצעות בא כוחו. נכותקצבת נכותעיקולמזונות