מהי הפקעה לצרכי ציבור ? מה הדין במקרה של הפקעה לצרכי ציבור שלא ממומשת במשך שנים רבות ? הפקעת מקרקעין לצרכי ציבור והליך של איחוד וחלוקה לפי סעיף 121 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, הם שתי דרכים לגיטימיות לנטילת קרקע מבעליה לצורכי ציבור. בית המשפט פסק כי בפניה של רשות מקומית שתי דרכים לגיטימיות להשגת היעדים הציבוריים בהם היא מעוניינת: דרך ההפקעה ודרך החלוקה מחדש. בדרך של החלוקה מחדש נושאים בנטל בעלי החלקות בתחום תכנית החלוקה, וזהו הכלי העומד לרשות במסגרת סעיף 121 חוק התכנון והבניה. אין להלין על כך שהרשות בחרה באמצעי של חלוקה מחדש ובכך חסכה הוצאת כספים מקופתה. את התרעומת בדבר חלוקת הנטל בין בעלי המגרשים יש להפנות למחוקק עצמו ולא אל הרשויות שאינן אלא מפעילות את החוק כלשונו וכרוחו. שיהוי במימוש מטרת ההפקעה יכול להוות עילה לביטולה, ועניין זה הוכר בפסיקה. הפן המהותי עניינו בכך שהפרת החובה המוטלת על הרשות לנהוג באופן סביר ובשקידה ראויה למימוש מטרת ההפקעה עלולה, לעיתים להקים עילה לביטול ההפקעה. חובת השקידה הראויה, הנגזרת מכללי המינהל התקין, חלה אף על מימוש מטרת ההפקעה לאחר השלמת הליכי ההפקעה. חובה זו מקפלת בתוכה, בתחום ההפקעות, את אינטרס הפרט - מזה, ואינטרס הציבור - מזה. יסודו של אינטרס הפרט ממנו הופקעה הקרקע בהחשת מימוש מטרת ההפקעה, קשור לעקרון סופיות המעשה המינהלי ויציבותו. השיהוי נוטע בפרט את התחושה כי נטילת הקרקע ממנו לא היתה כורח המציאות, ולצידה זיק תקווה שהקרקע תושב לידיו, המהווה מחסום נפשי להשלמה עם סופיות ההפקעה. באינטרס הציבורי שזורים שני פנים: פן צר, שעניינו סיפוק מהיר של הצורך הציבורי שלמענו הופקעה הקרקע, ופן רחב, שעניינו אמון הציבור ברשות המפקיעה. על חשיבות סיפוקו המהיר של הצורך הציבורי, שבשמו נפגעה קשות זכות הקניין של הפרט, אין צורך להכביר במילים. בנוגע לפגיעה באמון הציבור ברשות המפקיעה, די שנאמר כי השתהות בלתי סבירה במימוש מטרת ההפקעה פוגעת בתדמית הרשות המפקיעה, הנתפשת במקרה כזה כמי שביקשה להעביר את עושר הפרט לכיס הכלל באיצטלה של צורך ציבורי." הקביעה של משך השיהוי שיש בו כדי להצביע על זניחת מטרת ההפקעה תלויה בנסיבות כל מקרה. יש והפסיקה מצאה כי שיהוי של 12 שנים מצדיק את ביטול ההפקעה ויש מקרים בהם גם כאשר הרשות השתהתה מעל לעשרים שנה במימוש מטרת ההפקעה, קבע בית-המשפט כי אין לבטל את ההפקעה. קרקעותהפקעה