עניינו של החוזה התחייבות המבקשת להגיש ולהביא לאישור תכנית תב"ע לתכנית הרחבה של האגודה ולהפשרתם לבניה של 700 דונם מהמשבצת החקלאית של האגודה במסגרת מועדים שנקבעו בחוזה, כשלאחר האישור היה אמור להכנס לתקפו חוזה קומבינציה בין הצדדים העיסקה הסתמכה על החלטה 727 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל, שהבטיחה לחוכרים פיצויים של 27% מקרקע חקלאית מופשרת לבניה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא קרקע חקלאית מופשרת: א. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבה 1 (להלן: "האגודה") להימנע מכל דרישה לחילוט ו/או מימוש הערבות הבנקאית מס' 212212/001 שהוצאה על ידי משיב 2 ב-14.1.01 לטובת האגודה בסך 3,030,000 ₪ צמוד לדולר ארה"ב (שווה ערך למיליון דולר) ולהימנע מכל מעשה או פעולה שיהיה בהם משום ביטול של ההסכם שנחתם ב-11.10.95 בין המבקשת לאגודה, עד למתן פסק דין בתובענת המבקשת בה"פ 543/02 בה עתרה כדלקמן: "1.להצהיר כי ההסכם (להלן: "ההסכם") שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה מס. 1 (להלן: "המשיבה") ביום 11.10.95 הינו בתוקף ומחייב את המשיבה. 2. להצהיר כי המבקשת קיימה והשלימה, ככל שהדבר תלוי בה, את כל החיובים וההתחיבויות שהיא נטלה, על פי ההסכם, בכל הנוגע להכנת תכנית המתאר, וכי היא לא הפרה אותו. 3. לאור האמור בס' 2 לעיל ולאור העובדה שתכנית מח/170 (להלן: "התב"ע") מצוייה בשלבי אישור סופיים שאינם תלויים עוד במבקשת, להצהיר כי המשיבה אינה זכאית ואינה רשאית לבטל את ההסכם עד למועד אישור התב"ע כדין. 4. לאור צו הביניים שניתן בבג"צ 244/00 ואשר לפיו נאסר יישום החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "החלטה 727") עד למתן פס"ד בעתירה הנ"ל, ולאור התנאים המפורטים בס' 19 להסכם, להצהיר כי ההסכם יישאר בתוקפו עד להכרעה בגורל החלטה 727 או החלפתה באחרת ע"י מועצת המינהל חלף החלטה 727. 5. להצהיר כי ממועד הגשת תובענה זו ועד למועד אישור התב"ע או עד למועד קבלת ההחלטה אחרת חלף החלטה 727, לפי המאוחר, לא יחול כל שינוי בתנאי ההתקשרות עפ"י ההסכם בין הצדדים, ולצוות על הקפאת כל ההתחייבויות הכספיות הלבר חוזיות, ולחילופין ליתן כל סעד צודק אחר בנסיבות הענין לפי שיקול דעת בית המשפט, עד למועד האמור. 6. להצהיר כי תוקפה של הערבות הבנקאית בסך מיליון דולר שנמסרה למשיבה (להלן: "הערבות") פג עוד טרם הודעת החילוט מיום 16.4.02 וכי בכל מקרה אין למשיבה זכות לדרוש את חילוט עפ"י ההסכם וזאת עד להכרעה בגורל החלטה 727 או המועד האחרון הנקוב בס' 5 לעיל, ובהתאם לתנאי ההסכם". ב. הערבות הבנקאית נושא עתירה א' בבקשה (נספח ו'1 לבקשה) הוצאה ב-14.1.01 ועל פי האמור בה תוקפה פג ב-4.9.01. מימושה הותנה במסירת דרישה בכתב לבנק עד 4.9.01. הערבות נועדה להבטיח את קיום התחייבויות המבקשת כלפי האגודה על פי חוזה שנכרת ביניהן ב-11.10.95. עניינו של החוזה התחייבות המבקשת להגיש ולהביא לאישור תכנית תב"ע לתכנית הרחבה של האגודה ולהפשרתם לבניה של 700 דונם מהמשבצת החקלאית של האגודה במסגרת מועדים שנקבעו בחוזה, כשלאחר האישור היה אמור להכנס לתקפו חוזה קומבינציה בין הצדדים (נספח ז' לחוזה). העיסקה הסתמכה על החלטה 727 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל, שהבטיחה לחוכרים פיצויים של 27% מקרקע חקלאית מופשרת לבניה. המבקשת הכינה והגישה תכנית תב"ע כמוסכם, אולם התכנית לא אושרה עד המועד שנקבע לכך בחוזה. סעיף 6 לחוזה מאפשר לאגודה להאריך את המועד, ואכן המועד הוארך בהסכמה מעת לעת, תוך אישור של האגודה כי אי אישור התוכנית נגרם מסיבות שאינן באשם או בשליטת המבקשת (ראה נספח ד' לבקשה). במהלך שנת 2001 תכנית ההרחבה אושרה כדין. בין לבין הוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק עתירת עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נגד החלטות שונות של המנהל, ובהן החלטה 727 (בג"צ 244/00) וניתן במסגרתה צו ביניים כנגד יישום החלטות המנהל, וכתוצאה מהצו הליכי אישור התב"ע הקופאו מ-15.11.01 (בינתיים לאחרונה ניתן פסק הדין בעתירה, ונפסק כי החלטה 727 בטלה). ב-31.1.02 מסרה האגודה לבנק דרישה בכתב למימוש הערבות. ב-10.2.01 נפגשו נציג המבקשת מר יגאל כהן וב"כ האגודה עו"ד מנוסביץ במשרדו של עו"ד מנוסביץ ולטענת המבקשת הנתמכת בתצהירו של מר יגאל כהן, העמיד מר כהן את עו"ד מנוסביץ על חומרת התוצאה של דרישת החילוט, ובנוכחותו טלפן עו"ד מנוסביץ למר מענה מהנהלת בנק הפועלים, האחראי על תיק המבקשת בבנק, והודיע לו על דעתו של מר כהן, כי הוסכם ביניהם על הארכת הערבות בשבוע וכי בתוך שבוע ישלח לבנק מכתב בדבר הארכת הערבות. מכתב כזה לא נשלח, ולמרות זאת הבנק לא פרע את הערבות והאגודה לא באה על כך בטרוניה כלפי הבנק אף שעל פי כתב הערבות התחייב הבנק לבצע את התשלום בתוך 10 ימים מקבלת הדרישה. המבקשת טוענת כי האגודה חזרה בה ממכתב הדרישה מ-31.1.02, והואיל ולא נשלחה דרישה חדשה בטרם פג תוקפה של הערבות, בטלה הערבות ואינה ניתנת למימוש. עוד טוענת המבקשת כי בנסיבות הענין לא קמה בידי האגודה עילה לדרוש מימוש הערבות, שכן המבקשת לא הפרה את התחייבויותיה, ואי אישור התב"ע נבע מגורמים שלא היו בשליטת המבקשת, כפי שהאגודה עצמה אישרה כאמור בכתב. לטעמה של המבקשת פרעון הערבות בנסיבות כאלו לוקה בחוסר תום לב רבתי ומצדיק מתן צו מניעה זמני חרף היות הערבות אוטונומית. ג. לאחר עיון בטיעוני הצדדים החלטתי להיענות לבקשה לצו נגד מימוש הערבות הבנקאית מהטעמים הבאים: 1. בשלב זה של הדיון במתן צו מניעה זמני לא הגיעה השעה להכריע במחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלה האם ביטלה האגודה את מכתב הדרישה מ-31.1.02. גירסת מר כהן לא הופרכה, והיא נתמכת בעובדות שאינן במחלוקת. כאמור על פי תנאי כתב הערבות התחייב הבנק לפרוע את הערבות בתוך 10 ימים מקבלת הדרישה. אף שמדובר בסכום נכבד של מיליון דולר, לא עשתה האגודה דבר עד 16.4.02 כדי להעמיד את הבנק על חובתו לשלם לה את הכסף, ואין להעלות על הדעת שמדובר בשכחה או הזנחה. למעלה מכך, ב-16.4.02, לאחר שהמבקשת סירבה להיכנע לדרישה כספית של האגודה שנראתה לה (ולכאורה בצדק) סחטנית, שלח עו"ד מנוסביץ למר יגאל כהן מכתב בו הוא מודיע כי כיוון שדרישות שהועלו במכתבו מ-11.4.02 לא נענו "לאור זאת רואים מרשיי את מכתבך הנ"ל כסירוב להצעת מרשיי והם הורוני לדרוש מיידית ועוד היום את מימוש הערבות הבנקאית ללא כל עיכוב מכל מין וסוג שהוא". במצב דברים זה גירסת מר כהן ולפיה עו"ד מנוסביץ הודיע לבנק טלפונית ב-10.2.01 על ביטול דרישת פרעון הערבות מ-31.1.02 נתמכת כאמור בעובדות שאינן במחלוקת, ואם אמנם יאמץ בית המשפט גירסה זו לאחר שמיעת הראיות, מאחר ואין טוען כי נשלחה לבנק דרישה נוספת בעוד הערבות בתקפה, ישמט הבסיס מתחת לדרישה לפרעון הערבות. 2. מהחומר שבפני עולה כי המבקשת לא הפרה התחייבות כלשהי מהתחייבויותיה החוזיות כלפי האגודה, ואיני רואה להאריך בכך שהרי בפני הודאת בעל דין מפורשת של האגודה בענין זה במסמכי הארכת המועד דוגמת נספח ד' לבקשה שם הוצהר: "הואיל והוברר לצדדים כי בשל אילוצים תכנוניים ואחרים שאינם בשליטת היזם ואינם באשמתו, לא יעלה בידי היזם לגרום לאשור תכניות המתאר במועדים המוסכמים" (נוסח זה חוזר על עצמו במסמכים נוספים). אכן למרות העדר אשמה מצד היזם (המבקשת), סעיף 6 לחוזה מפקיד את שיקול הדעת בשאלת הארכת המועד בידי האגודה, וזו היתה רשאית לסרב להאריך את המועד ולהשתחרר מהחוזה, אולם האגודה בחרה להאריך את המועד מעת לעת, והעדיפה לקיים את ההתקשרות, תוך שעולה בידה להשיג מהמבקשת הטבות כספיות, שעד היום הסתכמו בכ-700,000 דולר ששולמו לאגודה בקשר עם הארכת המועד. במצב דברים זה על פני הדברים נראה כי דרישת פרעון הערבות הבנקאית, אפילו אינה עולה כדי תרמית, לוקה בחוסר תום לב רבתי. האגודה מפנה לסעיף 5(ב) לנספח ו' לבקשה, מסמך מ-4.1.01 בו הצהירה המבקשת: "היזם מוותר בזאת מראש על כל טענה שתהיה לו, באם תהיה לו, כנגד מימוש הערבות על ידי האגודה והיזם מתחייב בזאת שלא לנקוט בכל הליך משפטי ו/או אחר למניעת מימוש הערבות ע"י האגודה ו/או להשבת סכום הערבות שתגבה האגודה, על פי הערבות הממומשת". התחייבות זו של המבקשת ניתנה כאמור ב-4.1.01, ובמועד זה עמדה החלטת מועצת מנהל מקרקעי ישראל 727 בתקפה, ואיש לא ידע ולא יכול היה לדעת או לשער שעמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי תתקוף בבג"צ את חוקיות החלטת 727 ויוצא צו הכופה הקפאת הטיפול בתב"ע שהוכנה על ידי המבקשת. אדרבא, הנחת הצדדים היתה שדרוש מעט זמן כדי להביא לאישור התכנית, וניתן יהיה לעבור לביצוע הפרוייקט. התערבות הבג"צ כמוה כסיכול במובנו של סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. בנסיבות אלו לא נראה לי שנספח ו' מונע בירור טענות המבקשת כנגד מימוש הערבות הבנקאית. ד. מכאן לשאלת מאזן הנוחות. הערבות צמודה לשער הדולר והאגודה לא השכילה להצביע על נזק ממשי שיגרם לה ממתן הצו. מאידך, אם לא ינתן הצו והערבות תמומש, ובסופו של יום תתקבל התובענה, מי לידנו יתקע שהמבקשת תצליח לגבות את כספה בחזרה? אני סבור שמאזן הנוחות נוטה נגד מתן הצו. לאור האמור לעיל החלטתי להיעתר לבקשה וליתן צו האוסר על מימוש הערבות הבנקאית מס' 212212 מ-14.1.01 עד למתן פסק הדין בה"פ 543/02. הצו מותנה בהתחייבות עצמית של המבקשת, וכן בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך 50,000 ₪ צמוד למדד המחירים לצרכן. ה. נותר לדיון בסעד שעניינו איסור על האגודה לעשות מעשה שיהיה בו משום ביטול החוזה. אני סבור שלא הונחה תשתית לכאורית לביסוס זכות המבקשת לסעד זה. ראשית, המבקשת לא הראתה שהאגודה שוקלת ביטול החוזה, והחוזה מתנה את זכות הביטול בהתראה של 45 יום (סעיף 18.א). שנית, עקב ביטול החלטה 727 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל נראה שנשמטה התשתית מתחת לחוזה. היה וחלף החלטה 727 תתקבל החלטה חדשה המאפשרת קיום הפרוייקט, רק רצונם המשותף של הצדדים ויכולתם להגיע להסכמות בתנאים החדשים שיווצרו, יוכלו להפיח רוח חיים בחוזה. לאור האמור לעיל הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ לפי התוצאות בתיק העיקרי. חקלאותקרקע חקלאית