קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שינוי תנאי הסכם שכירות לעניין ערבות: התובע השכיר את דירתו לנתבעים 1 ו- 2. הנתבעת 3, שהיא אמה של נתבעת 2 חתמה כערבה על הסכם השכירות. הסכם השכירות נחתם לראשונה ביום 22.6.07 ותקופת השכירות היתה מיום 10.7.07 ועד 9.8.08. על הסכם זה חתמה הנתבעת 3 כערבה. הנוסח של כתב הערבות כלל פיסקה כדלקמן: "ערבות זאת תחול גם על כל הארכה של תקופת השכירות על פי הסכם זה, אפילו אם תנאי ההסכם ישונו במסגרת הארכה". מאוחר יותר נחתמו הסכמים נוספים כל אחד לתקופה של שנה נוספת. על הסכמים אלה לא חתמה הנתבעת 3 כערבה, הנתבעים 1 ו- 2 עזבו את הדירה ביום 25.8.11. התובע טוען כי הנתבעים 1 ו- 2 נותרו חייבים סכומי כסף נכבדים עבור תקופות השכירות הנ"ל וכן השאירו את הדירה במצב גרוע לפיכך הוא הגיש תביעה נגדם ונגד הנתבעת 3, כערבה. סכום התביעה הועמד בכתב התביעה על סך של 69,525 ₪ המורכב מהסכומים דלקמן: א. חוב עבור דמי שכירות לשנת 2009 7,600 ₪ ב. חוב עבור דמי שכירות לשנת 2010 500 ₪ ג. חוב עבור דמי שכירות לשנת 2011 28,800 ₪ ד. חוב לוועד בית ששולם על ידי התובע 724 ₪ ה. חוב לגיחון ששולם על ידי התובע 2,157 ₪ ו. חוב לחברת הגז ששולם על ידי התובע 2,672 ₪ ז. חוב לחברת חשמל 572 ₪ ח. עגמת נפש 2,000 ₪ ט. איבוד זמן 2,500 ₪ י. הפסד במכירת הדירה 2,200 ₪ סה"כ 69,525 ₪ הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו הנתבעים 1 ו- 2 כי לא נותרו חייבים לתובע את הסכומים שהוא מפרט ולא השאירו את הדירה במצב הנטען על ידי התובע לפיכך הסכום שתובע התובע לא מגיע לו. הנתבעים פרטו גם סכומים ספציפיים שנתבעו ע לידי התובע אך שולמו על ידם (החוב הנטען לגיחון) וכן סכום נוסף שהופקד על ידם בסך 5,000 ₪. התובע, לאחר בדיקה, הסכים שסכומים אלה לא מגיעים לו לפיכך יש להפחית מסכום התביעה שך של 7,157 ₪ (החוב לגיחון 2,157 ₪ והסכום שהופקד 5,000 ₪). הנתבעת 3 טענה בכתב הגנתה, בנוסף לטענות הנתבעים 1 ו- 2 , כי היא חתמה כערבה רק להסכם הראשון לשנים 2007 - 2008. להסכמים הבאים היא לא חתמה כערבה. כיוון שהחוב הנתבע הינו בגין אי תשלום דמי שכירות לשנים שלאחר מכן, לא ניתן לחייבה בסכום כלשהו. הצדדים העידו בפני, לאחר שהגישו תצהירי עדות ראשית. במהלך העדות של התובע התברר שהתובע מפחית את החוב הנטען כמפורט לעיל בשל תשלומים שבוצעו על ידי הנתבעים, יש לציין שהתובע אף לא המציא ראיות לטענותיו לגבי סכום השיפוץ שהיה דרוש, לטענתו, בתום תקופת השכירות. התובע טוען כי קיבל הצעת מחיר של 15,000 ₪ עבור השיפוץ ואולם המציע לא הובא לעדות. מאידך, הומצא חוזה שלפיו נמכרה הדירה על ידי התובע לצד ג' בה נטען כי הדירה זקוקה לשיפוץ. כידוע נטל ההוכחה מוטל על התובע. על התובע להוכיח הן את עצם זכותו לקבל תשלום כלשהו והן את הסכום הנתבע. בחקירת הנתבע 1 התברר כי הוא מודה בקיומו של חוב בסך של 20,000 ₪ (עמוד 6 שורה 20) כמו כן מעדותו עולה כי הוא מסכים שהדירה היתה זקוקה לשיפוץ בתום תקופת השכירות. טענתו היתה שהוא רצה לשפץ אך הנתבע לא איפשר לו (עמוד 5 שורות 30 - 31). בנוסף לאמור ניתן לראות שהנתבעים לא עמדו באופן סדיר בתשלומי השכירות שכן בכל חידוש חוזה מפרטים הצדדים את החובות שנותרו מהחוזה הקודם היינו ברור שהנתבעים 1 ו- 2 לא שילמו את התשלומים כסדרם. באשר לנתבעת 3, עיון בהסכמי השכירות הנוספים מראה שאמנם מדובר בשכירות על אותו נכס ואמנם מוזכרים בכל הסכם החובות שנותרו מההסכם הקודם אך לא נאמר שמדובר "בהארכה של תקופת השכירות" (נוסח הערבות שחתמה הנתבעת 3 בהסכם הראשון), אלא בהסכם שכירות חדש לתקופה נוספת. עובדה נוספת העולה מההסכמים הנוספים היא שבסוף כל הסכם הוכן נוסח של ערבות שהנתבעת 3 היתה אמורה לחתום עליו אך אין חתימה שלה על הסכמים אלה. בשל כל האמור לא ניתן לחייב את הנתבעת 3 בגין החובות הנתבעים שנובעים מההסכמים המאוחרים יותר ולא מההסכם הראשון עליו חתמה כערבה. בהתחשב בכל האמור ובהודאתו של הנתבע 1 בעדותו באשר לחוב שנותר ובאשר לשיפוץ שהיה צריך לעשות ובהתחשב בכך שהתברר שהתובע לא ציין את כל התשלומים שבוצעו על ידי הנתבעים ואף תבע בכתב התביעה חוב לגיחון שהתברר ששולם על ידי הנתבעים או מי מהם מצאתי שיש לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 בסכום של 30,000 ₪ ויש לפתור את הנתבעת 3 ולדחות את התביעה נגדה. אני מחייב איפוא את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובע את הסך של 30,000 ₪ וכן את אגרת בית המשפט ששילם התובע וכן הוצאות בסך 1,000 ₪ עבור ניהול התביעה (התובע לא מיוצג). אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 3 ומחייב את התובע בהוצאות ניהול הדיון על ידה (אף היא אינה מיוצגת) בסך 1,000 ₪. חוזה שכירותחוזהשכירותערבות