קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת עבודה בכף הרגל: לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.5.2013 (להלן: הוועדה). העובדות המערער, יליד 1968, נפגע ביום 21.11.2008 בתאונת עבודה בכף רגלו השמאלית. אציין כי הוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער מספר פעמים במהלך השנים, וזאת לאחר שעניינו הוחזר לפתחה בעקבות פסקי דין שונים. אביא להלן רק את החלטות הוועדה הרלוונטיות לעניינו. ביום 4.7.2011 קבעה הוועדה כך (להלן: ההחלטה הקודמת): "הועדה עיינה בפסה"ד ושמעה את בא כוחו. הנזק העיצבי אם קיים הוא הגורם לתחושת השריפה בכף הרגל ולמיחושים בבהונות. מחושים אלה נובעים מנזק עצבי אם קיים ומשפיעים על כושר הפעולה. כשם שלא הגיוני להעניק נכות גם עבור פגיעה בעצב מוטורי לדוגמא ובשריר שאותו הוא מפעיל, כך גם אין מקום להעניק נכות עבור פגיעה עצבית ועבור אזור הפעולה של אותו עצב...." (ההדגשה הוספה). בדיון שהתקיים ביום 5.9.11 קבעה הוועדה כי למערער נכות נוירולוגית בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 32(3)(א) I - II לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה. ביום 31.12.2012 ניתן פסק דין בעניינו של המערער (ב"ל 36790-09-11, השופטת אסנת רובוביץ-ברכש), בזו הלשון (להלן: פסק הדין): "א. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שהוועדה תשקול האם יש מקום לקבוע למערער נכות אורטופדית לפי סעיף ליקוי 49(4), אליו מתייחס במפורש ד"ר קליר בחוות דעתו או לפי סעיף ליקוי 35, זאת בשל ההשפעה על כושר הפעולה שנגרם למערער כתוצאה מהליקוי הנוירולוגי. ב. הוועדה תנמק את החלטתה, תוך התייחסות מפורשת לסעיפי הליקוי הנ"ל. ג. המערער וב"כ יוזמנו לדיון בוועדה" (ההדגשה במקור). בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 27.5.2013 לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה דברי בא כוח המערער וקבעה כך: "הוועדה ביקשה לבדוק את כף הרגל שוב כדי להתרשם האם קיימת עדות למטטרסלגיה כפי שקובע ס' 49 (4) וסורבה ע"י עורכת הדין המייצגת. לדברי עורכת הדין המערער נבדק ע"י הועדה בעבר ויש להשתמש בפסק הדין. הועדה עיינה בפסק הדין המבקש התייחסות הועדה אל חוות הדעת של ד"ר קליר שממצאיה נכות משוערת עבור מטטרסלגיה קשה בשיעור 10%. בבדיקתו וכן בבדיקת הועדה לא עולה ולו פעם אחת בדיקה המעידה על התרשמות של מטטרסלגיה. למעשה ד"ר קליר מציין שבבדיקה קיים חסר מלא של ראש עצם המטטרסוס הרביעי עם אלכסוניות ועיוות במשטח M.T.P - 5. פרט לכך אין כל עדות קלינית הן בבדיקתו של ד"ר קליר והן בבדיקת הועדה מאחר ומטטרסלגיה מתבטאת בצניחת כפית של שורשי מסרקים בכף הרגל עם ביטוי של נקודות לחץ בכרית כף הרגל ואין ממצא כזה בבדיקתו של ד"ר קליר. לפיכך הועדה אינה מכירה שסעיף כזה (49(4)) מתאים הן לבדיקתו של ד"ר קליר והן לבדיקת הועדה. באשר לעניין תחושת השריפה בכף הרגל כתוצאה מפגיעה עצבית ברמה של 5% כפי שנקבעה ע"י פרופ' מלמד, הועדה קובעת שמדובר בתסמינים בלבד וקובעת נכותו בגין תסמינים אלו כ- 0% ס' 35(1) א' " (להלן: ההחלטה). הוועדה סיכמה החלטתה באופן הבא: "הועדה לאחר עיון בפסק הדין ולאחר ששמעה את עו"ד שרית בן שלום, הועדה התייחסה לפסק הדין כפי שנרשם בסעיף 21 בפרוטוקול, שאינה מכירה בסעיף 49 (4). באשר לס' 35 הועדה קובעת נכות עפ"י ס' 35 (1)א' בשיעור 0%". על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. טענות הצדדים המערער טען כי בהחלטה הקודמת קבעה הוועדה שתחושת ה"שריפה" בכף הרגל של המערער משפיעה על כושר הפעולה. לפיכך החלטת הוועדה לפיה נכותו היא בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 35(1)(א) לתקנות הקובע כי "אין השפעה על כושר הפעולה" אינה ברורה. המערער הוסיף וטען כי בהחלטה הקודמת הסבירה הוועדה שלדעתה לא ניתן ליישם סעיף נוירולוגי במקביל לסעיף אורתופדי אולם בעקבות הסבר הוועדה ניתן פסק הדין המורה לה לשקול הענקת נכות אורתופדית נוכח קביעתה בדבר השפעת הליקוי הנוירולוגי על כושר הפעולה. עוד נטען כי אין מקום שהוועדה לא תקבע נכות על יסוד ממצא פוזיטיבי בבדיקה הקלינית שפורטה בהחלטה הקודמת. המערער ביקש כי בית הדין יחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתיישם את פריט הליקוי 35 באופן המתאים ביותר למצבו לפי שיקול דעת הוועדה. מנגד טען המשיב כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר קליר ונימקה עמדתה. בנסיבות אלה נטען כי יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. הלכה היא כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין. הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". פסק הדין בעקבותיו התכנסה הוועדה הורה לה לשקול אם יש מקום לקבוע למערער נכות אורתופדית לפי פריט ליקוי 49(4) לתקנות בהתאם לחוות הדעת של ד"ר קליר או לפי פריט ליקוי 35 עקב ההשפעה על כושר העבודה שנגרם כתוצאה מהליקוי הנוירולוגי. אין חולק כי הוועדה ביצעה את החלק הראשון של פסק הדין ונימקה מדוע לדעתה אין לקבוע למערער נכות אורתופדית לפי פריט ליקוי 49(4) לתקנות וזאת בהיעדר ממצא של מטטרסלגיה. כמו כן, הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר קליר והסבירה מדוע אין מקבלת אותה. בנסיבות אלה, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ולכן לא נטען דבר בעניין זה על ידי המערער. בנוגע לחלק השני של החלטת הוועדה, אציין כי דעתי שונה ומצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה, ואבאר. הוועדה אמנם דנה בתחושת ה"שריפה" בכף הרגל של המערער אולם לא הסבירה מדוע אין היא מקבלת את האמור בהחלטתה הקודמת לפיה "הנזק העצבי, אם קיים, הוא הגורם לתחושת השריפה בכף הרגל ולמיחושים בבהונות. מיחושים אלה נובעים מנזק עצבי, אם קיים, ומשפיעים על כושר הפעולה" חרף הנזק הנוירולוגי שנמצא ומדוע קבעה כי למערער 0% נכות לפי פריט ליקוי 35(1)(א) שעניינו "אין השפעה על כושר הפעולה ואין הגבלת תנועות". החלטת הוועדה בעניין זה אינה ברורה שכן אין בה נימוק מדוע שינתה הוועדה עמדתה מיום 4.7.2011 לפיה הנזק הנוירולוגי משפיע על כושר הפעולה. בנסיבות אלה, לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה ולכן נפל פגם משפטי בעבודתה. סוף דבר הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול את שיעור נכותו האורתופדית של המערער בגין "תחושת השריפה בכף הרגל" וזאת בשים לב לקביעתה מיום 4.7.2011 לפיה "המיחושים נובעים מנזק עצבי, אם קיים ומשפיעים על כושר הפעולה". תשומת לב הוועדה לכך די ביום 5.9.2011 קבעה כי למערער נכות נוירולוגית בשיעור 5%. הוועדה תנמק החלטתה. המערער ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני הוועדה. המשיב ישא בהוצאות המערער בסכום של 1,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לא כן יש הפרשי צהמדה וריבית מיום מתן פסק הדיןעל פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין רגלייםתאונת עבודה