קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת עבודה נהג משאית זבל: 1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 15.2.1953, כתוצאה מתאונת עבודה מיום 22.8.99 בשירות הנתבעת 3 (להלן: "העיריה"), אשר ארעה בתחומי הנתבעת 4 (להלן: "הקניון"). התביעה הוגשה מלכתחילה גם כנגד הנתבעות 1 ו-2, לאור האפשרות שמדובר בתאונת דרכים. בהחלטת בית המשפט מיום 4.1.10 נקבע, שהתאונה איננה מהווה תאונת דרכים, ולפיכך התביעה נמחקה נגד הנתבעות הנ"ל. 2. נסיבות התאונה הינן כלהלן. התובע שימש נהג משאית לפינוי אשפה, כאשר הוא היה במהלך פינוי אשפה מהקניון. הוא היה אמור לחבר את מכולת האשפה למשאית. בעת שצעד סביב המכולה, לצורך ביצוע פעולות מכניות מסויימות, החליק ונפל כתוצאה מלכלוך, שמן וגריז במקום. לטענתו הוא נפגע בגב התחתון. 3. לטענת התובע העיריה ו/או הקניון (להלן: "הנתבעות") אחראיות לפצותו בשל נזקיו הנובעים מהתאונה. זאת מאחר ולא דאגו לסביבת עבודה בטוחה ו/או לא נקטו באמצעים למנוע את התאונה. הנתבעות מכחישות את התאונה. לטענתן לא היה דופי במעשיהם. מדובר בסביבת עבודה סטנדרטית שאינה מהווה סיכון מיוחד. ככל שהתובע נפל, מדובר בהתממשות של סיכון סביר, יום יומי, שאין באפשרותן ואין להן חובה למנוע אותו. לחילופין כל אחת מהנתבעות מטילה את האחריות לתאונה על השניה. כמו כן הנתבעות מכחישות את נזקי התובע. כמו כן הנתבעות טענו שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, וגם בשל סיבה זו יש לדחותה. 4. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. נקבעו נכויות זמניות, תחילה של 20% מיום 27.11.1999 עד 31.12.1999, לאחר מכן של 10% מיום 1.1.00 עד 31.1.2000. החל מיום 1.2.2000 נקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה. 5. בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, על מנת שיחווה דעתו לענין שיעור הנכות שנגרמה לתובע בגין התאונה, את ד"ר נמרוד רוזן אשר נתן חוו"ד מיום 30.9.11. ד"ר רוזן חיווה דעתו כי נותרה לתובע נכות אורטופדית צמיתה בגובה 5%, עקב התאונה, בשל הגבלה בטווח תנועות עמוד שדרה מותני, לאחר ניכוי מחצית בגין מצב קודם. שאלת האחריות 6. אינני מוצא שיש מקום לדחות את התביעה בשל שיהוי. הגם שהתביעה הוגשה על סף ההתיישנות, לא נמנע מהנתבעות להביא ראיות ולהתגונן בפני התביעה. 7. אני מקבל את טענת התובע שהקניון אחראי לתאונה. גם אם התובע עבד בסביבה של מכולות אשפה, שמטבע הדברים יש אפשרות שיצטבר שם לכלוך, היה על הקניון לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולמנוע מפגעים של שמן וגריז היכולים לגרום להחלקה, גם של עובד מיומן. כמו כן אני מקבל את טענת התובע שהעיריה אחראית לתאונה. זאת מאחר וכמעביד היה עליה לוודא שהתובע עובד בסביבה בטוחה, כמו גם ליתן הדרכות ולספק ואמצעים מיגון (כגון נעלים מתאימות), למניעת תאונות מסוג זה. אחריות הקניון הינה גדולה יותר בתור מחזיקת המקרקעין והאחראית על איזור מכולות האשפה, באופן משמעותי. לפיכך, חלוקת האחריות בין שני גופים אלה הינה, שהקניון נושא ב-70% מהאחריות והעיריה נושאת ב-30% מהאחריות. 8. אני מקבל את טענת הנתבעות שיש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי. התובע הינו עובד ותיק מאוד ומיומן, אשר הכיר את איזור העבודה והיה מודע לסכנות הכרוכות בעבודה. באפשרות התובע היה לנקוט באמצעים למנוע את התאונה. בנסיבות הענין אני מעמיד את האשם התורם על 20%. גובה הנזק 9. התובע עובד מאז התאונה ועד היום באותה עבודה ובאותו היקף משרה. עם השנים שכרו עלה. ספק אם נגרמו לתובע הפסדי השתכרות, הן לעבר והן לעתיד בשל התאונה. המגבלה שהתובע סובל ממנה עקב התאונה הינה קלה באופן יחסי, ולא הוכח שהגבילה אותו בעבודתו. מנגד, לתובע היו תאונות עבודה נוספות מהן סבל מ-10% נכות, והתובע אף הודה שהיה בהם להקשות את ביצוע עבודתו. 10. בנסיבות הענין יש מקום להעמיד את נזקיו של התובע על סכום גלובלי, אשר יקח בחשבון את ראשי הנזק השונים כמקשה אחת. אני מעמיד את נזקיו על סכום של 35,000 ₪ מעבר לתגמולי המל"ל, נכון להיות. לאחר ניכוי אשם תורם בגובה 20% הסכום לפיצוי עומד על 28,000 ₪, נכון להיום. תוצאה 11. הנתבעות 3 ו-4, יחד ולחוד, ישלמו לתובע 28,000 ₪. כמו כן נתבעות אלה ישלמו לתובע שיפוי בגין אגרת בית המשפט (משוערך להיום), שיפוי בגין חלקו של התובע בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט (משוערך להיום), וכן שכ"ט עו"ד בסך 20% מסכום הפיצוי בצירוף מע"מ כדין. 12. בחלוקת התשלום בין הנתבעות 3 ו-4, בינן לבין עצמן, הנתבעת 3 תישא ב-30% מהתשלום ואילו הנתבעת 4 תישא ב-70% מהתשלום. 13. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זבלמשאיתנהג משאיתתאונת משאיתתאונת עבודה