תאונת עבודה עם מקדחה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת עבודה עם מקדחה / תאונת עבודה עקב שימוש בכלים רוטטים: 1. הוגשה תביעה להכיר בפגיעה מיום 24.1.10, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק. 2. הפגיעה הנטענת ארעה ביום 24.1.10, היום האחרון לעבודתו של התובע בחברת טרלידור, כמתקין סורגים. 3. הרישום הראשון בו נרשם מפי התובע כי מדובר על פגיעה בעבודה, היה ביום 16.5.10 (נ/2). 4. התביעה למוסד לביטוח לאומי הוגשה בחודש מאי 2010. 5. כך נאמר בתצהיר התובע: "אני התחלתי את עבודתי בחברת טרלידור בתאריך 3.8.2008 ועבדתי עד לתאריך 25.1.2010. הועסקתי כמתקין סורגים. נשיאתם ממקום למקום והתקנתם בבנינים. בעבודה זו מועסקים 2 עובדים כך מתקין + עוזר, העבודה קשה ומורכבת. העבודה הינה בתנאים קשים, הרמת משאות, קידוח חורים בקירות בטון וכו'. בתאריך 24.1.2010 הוטל עלי להתקין סורגים בקומה ב ו- ג בבנין באשדוד. העבודה התבצעה כך שהקדיחה נעשית ביד ימין והסורג מוחזק ביד שמאל. יש לציין כי הסורג כבד, וכן רטט המקדחה משפיעה על היד. כתוצאה מעבודתי זו נפגעתי, הרגשתי כאב חד בכתף ימין ואיבדתי את תחושת האצבעות, כך שהמקדחה נפלה על אדן החלון. העבודה נעשית מחוץ לבנין, ניסיתי להכנס חזרה לבנין ואז הרגשתי כאבים חדים בגב תחתון. אספתי את העוזר, לקחתי אותו לביתו, והמשכתי לאשקלון ונשארתי ללון שם. למחרת הודעתי לאחראי כי איני יכול לעבוד". 6. התובע העיד שפנה לראשונה לטיפול רפואי ביום 25.1.10, למחרת האירוע. 7. התובע הסביר בעדותו שלא התייחס לכך שהפגיעה היתה בעבודה. לטענתו, היה נפצע הרבה בעבודה ויש לו חתכים ותפרים וזה לא נראה לו משהו מיוחד. התובע נשאל מדוע סיפר רק לאחר ארבעה חודשים שזה קרה בעבודה והשיב: "אני חושב שהוא יותר שאל (הכוונה לד"ר לוי, רופא משפחה, ה.י). הוא שאל וקיבל תשובות. האורטופד ד"ר אודסקי הוא רופא יותר כללי והוא לא הבין מה קרה לי בכתף. הוא לא הצליח לאבחן והוא הפנה אותי למומחה לכתף..." 8. התובע התבקש לתאר את האירוע ותיאר: "אני רוכב על החלון, הוא (הסורג) נמצא לי בין הרגליים ויד שמאל מחזיקה את הפרופיל של הסורג ויד ימין קודחת... תנועה במאמץ עצום. אורך הכלי כ- 50 ס"מ ועוד מקדח, אז המנוף הוא מאוד גדול והכל יושב על פרק היד. זו עבודה של להכניס בורג לתוך הבטון. זו עבודה מאוד קשה". 9. בדיון מיום 21.4.10 העיד נציג חברת טרלידור, מר רנאל כהן. לדברי העד, התובע לא התייצב לעבודה לאחר 24.1.10 ושלח אישור מחלה באמצעות פקס. לדברי העד, בסמוך לסיום העבודה היתה "סאגה" בין התובע לבין מנהל העבודה, התובע ביקש להתפטר בדין מפוטר מאחר ורובצים עליו עיקולים בנוגע לתיק מזונות. לדבריו כשהובהר לתובע שאין כוונה לפטרו, הגיש ביום 25.1.10 טופסי מחלה ומאז לא הגיע לעבודה. לטענת נציג המעסיקה, רק ארבעה חודשים לאחר מכן טען התובע לתאונה בעבודה וזו הסיבה שלא קיבל טופס בל 250. לדברי העד, טופס זה מוצא מיידית ביום שמתקבלת הודעה שהיתה פגיעה בעבודה, מלווה בטופס של רופא שמדובר בתאונת עבודה. העד התבקש לתאר את הידוע לו על יום העבודה האחרון של התובע. לדבריו, נאמר לו שהעובד הקבוע לא הגיע לעבודה והיה צריך עוזר לתובע, התובע עבד בלוויית העוזר. 10. עוד העיד בפנינו מנהל ההתקנות בחברה מר יניב אושמי. לדבריו, העבודה ביום 24.1.10 התבטלה בגלל חוסר בחלקים באשדוד. העד התבקש להבהיר מדוע לא ניתן לאתר את העובד שעבד יחד עם התובע ביום 24.1.10. לדבריו, בחברה מקובל לקחת עובדים זמנים, להחתים אותם על טופס 101 לפני תחילת העבודה ולהעביר למנהל את הטופס בסוף היום. לדבריו, מדובר על צוותים של שניים שלושה אנשים ואם אחד חולה, לא מבטלים את העבודה אלא מוצאים פתרון. לכן, לטענתו, אין לו רישום על זהות העובד שסייע לתובע ביום האירוע הנטען. 11. סיכום חומר הראיות שהונח בפנינו, מעלה קושי רב בקבלת גירסת התובע. התובע פנה לטיפול רפואי למחרת האירוע הנטען, ביום 25.1.10. בשל מוגבלותו, התובע לא חזר לעבודה למחרת האירוע ובכלל. 12. התובע לא סיפר לרופא שאליו פנה ביום 25.1.10 על כך שמדובר על פגיעה בעבודה ועל האופן שבו נגרמה. סביר להניח שלו קרה אירוע כזה, היה מספר עליו לרופא על מנת להסביר מה המקור לכאב הפתאומי והחזק שבו חש. אין ספק שיש הבדל משמעותי בין כאב שהוא תוצאה של תנועה לא נכונה בעבודה לבין כאב שקורה סתם כל פתאום. לכן, העובדה שלא סיפר לרופא דבר, מצביעה על כך שלא היה ארוע תאונתי בעבודה. 13. הפעם הראשונה בה יש תיעוד על כך שמדובר על פגיעה בעבודה, היא בחודש מאי 2010, בסמוך להגשת התביעה למל"ל. 14. התובע לא הביא עדים שיתמכו בגירסתו כי נפגע בעבודה. הובהר שבאותו יום עבד עם עובד זמני שלא ניתן לאתרו, אך מדוע לא הביא בני משפחה שלהם סיפר או חברים שלהם סיפר. 15. המעסיק מכחיש מכל וכל כי היה אירוע כלשהו בעבודה ביום 24.1.10. התובע לא הסביר מדוע לא סיפר למעסיק שחש כאבים במהלך ביצוע העבודה. ההגיון מחייב שהיה מספר. 16. צירוף האמור, מעלה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי ביום 24/1/10 ארעה תאונה במהלך ותוך כדי העבודה. 17. לאור האמור, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מקבלתו. מקדחהתאונת עבודה