קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת עבודה של מתווך בזמן העבודה: תביעה זו הוגשה נגד החלטת הנתבע מיום 14/9/11 לדחות את תביעתה של התובעת להכיר בה כמי שנפגעה בתאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה 1995, אשר אירעה על פי הנטען ביום 20/6/10. העובדות ועיקר המחלוקת שבין הצדדים: התובעת, ילידת 1951 היא בעלת סוכנות לתיווך נדל"ן בשם "דפנה נכסים". לטענת התובעת ביום 20/6/10 אירעה לה תאונת עבודה שגרמה לפגיעה בגבה. לטענתה, במועד הנ"ל היא מעדה במדרגות בעת שהראתה ללקוחה דירה המיועדת להשכרה, ברחוב יגאל ידין בחולון. התביעה למל"ל הוגשה ביום 2/8/11 ובמסגרתה ציינה התובעת כי הלקוחה נכחה בדירה בעת קרות האירוע התאונתי וכי היא יכולה לבוא להעיד בעניין. לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה כי ביום 20/6/10 אירע האירוע הנטען תוך ועקב עבודתה. הכרעה: כידוע, לגבי עובד עצמאי המבקש להכיר בתאונה שאירעה לו כתאונת עבודה נפסק בעב"ל 104/99 גבריאל ברדה - המוסד לביטוח לאומי (פ"ד ל"ח, 241) כי עליו יוטל הנטל להוכיח את שני התנאים הקבועים בסעיף 79 לחוק, דהיינו, כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו במשלח ידו. נקדים ונבהיר, כי לאחר ששמענו את עדותה של התובעת ועיינו במסמכים שבתיק בית הדין הגענו לכלל דעה כי התובעת לא הוכיחה כי אירעה לה תאונה תוך כדי ועקב עיסוקה כמתווכת נדל"ן. עדותה של התובעת לעניין התאונה הנטענת לא היתה קוהרנטית, ולא נתמכה בתיעוד רפואי או בעדות בלתי תלויה. הכל כפי שיפורט להלן: התאונה נשוא התביעה אירעה, כך על פי הנטען, ביום 20/6/10 בעת שהתובעת הראתה דירה ללקוחה והחליקה במדרגות. בטופס התביעה תארה את האירוע כדלקמן: "בעת ירידה במדרגות של דירת גג ברחוב יגאל ידין 18 חולון לצורך הצגת הדירה בפני רוכש פוטנציאלי החלקתי על העכוז והגב" (נספח י"ז לכתב התביעה) לתמיכה בטענתה הציגה התובעת טופס הזמנת שירותי תיווך (נספח ב' לכתב התביעה), שמולא על ידה ולפיו הוצגו ללקוחה בשם לאה יוגב שתי דירות, השניה שבהן הוצגה ביום 20/6/10, ברחוב יגאל ידין 16 בחולון. בשולי הטופס בשורת ההערות רשמה התובעת - "החלקתי במדרגות - מוכנה להעיד". הגם שבטופס שהציגה התובעת נכתב כי הלקוחה מוכנה לבוא להעיד על התאונה שאירעה, הגב' יוגב לא הופיעה כעדה מטעם התובעת. בישיבת הקד"מ שהתקיימה ביום 6/1/13 הודיעה התובעת כי העדה מסרבת להתייצב לעדות וכי תבקש לזמנה בצו בית הדין. לעומת זאת, בישיבת ההוכחות, לאחר שהוברר כי התובעת לא מצאה לזמן את העדה מטעמה הציע בית הדין לצדדים כי העדה תזומן כעדה מטעם בית הדין בתשובה השיבה התובעת כדלקמן: "בדיון הקודם שהיה נשאלתי שאלה זו ואמרתי שמנסיוני בעבודה כשמביאים עד בצו בית משפט הם מעידים בדווקא, היא יכולה רק להכשיל אותי ולא לעשות מה שצריך לעשות, אם רוצים להתרשם שתבוא. כשבית הדין שואל אותי שוב אני לא מוכנה שיזמינו אותה בצו של בית משפט, היא אמרה לי שאם היא באה היא תאמר שלא ראתה כלום, ושאלתי אותה איך תאמר זאת היא חתומה והיא אמרה שאני לא אתקשר אליה יותר וגם כשהתקשרתי בחסום היא שמעה אותי טרקה לי את הטלפון. אני שומעת את הסברי בית הדין שלפיהם בלא עדותה של גב יוגב יש סיכוי גבוה שהתביעה תידחה ולמרות זאת אני לא רוצה שבית הדין יזמין אותה כי היא יכולה להתנכל לי. אני אפילו לא רוצה לראות אותה היא אכזבה אותי קשות." עמדתה של התובעת מלמדת על כך שאין לתובעת עניין כי בית הדין יקיים בירור מעמיק ביחס לאירועים המפורטים בכתב התביעה. התובעת מבקשת למנוע מבית הדין לשמוע את עדותה של הגב' יוגב, אשר הייתה לפי הנטען עדת ראיה לתאונה הנטענת. איננו מוצאים כל יסוד לטענת התובעת כי אם העדה תוזמן על ידי בית הדין, היא תעיד עדות שקר על מנת להתנכל לתובעת. הגב' יוגב לא מסרה כל גרסה מוקדמת בתיק, אין לה עניין בתוצאותיו, ומהנתונים שבפנינו עולה כי עדותה בהליך דנן, תהא אשר תהא, איננה יכולה להזיק לה בדרך כלשהי. בנסיבות העניין, חזקה היא שככל שהגב' יוגב תזומן לעדות, עדותה תהיה עדות אמת, אשר תאפשר לבית הדין לברר לאשורן את כל העובדות הצריכות לעניין. נציין כי בניגוד לאמור בטופס התביעה, לפיו מדובר היה בלקוחה שהיא רוכשת פוטנציאלית, בטופס הזמנת שירותי תיווך נרשם כי הלקוחה לאה יוגב מחפשת דירה להשכרה. לנוכח האמור, די היה בעמדתה של התובעת המסרבת להעיד את העדה יוגב, כאשר היא מצטרפת לסתירות בגרסתה של התובעת, כי להצדיק את דחית התביעה. ואולם עיון בתיק הרפואי מעלה כי אף הוא איננו מתיישב עם טענות התובעת. לטענת התובעת, בלילה שלאחר נפילתה במדרגות על העכוז היא לא ישנה כל הלילה מרוב כאבים, ולכן התייצבה למחרת אצל רופאת משפחה ד"ר גריגורייב. ודוק, בתרשומת של רופאת המשפחה מיום 21/6/10 אין כל איזכור לנפילה או לחבלה מיום 20/6/13 ולהשלכותיה הדרמטיות (נ/4). לשם השוואה יצויין, כי כשבועיים קודם לכן, ביום 2/6/10 ביקרה התובעת במרפאה בגין נפילה מהמדרכה. באותו ביקור, בתאור התלונות רשמה רופאת המשפחה ד"ר גריגורייב באופן מפורש : "מספרת שמעדה אתמול במדרכה ועיקמה את קרסול ימין". עיון בתרשומת הרופאה מיום 21/6/10 (נ/4) מעלה כי אפשר שתלונות התובעת בדבר כאבים בעכוז וברגל ימין מתייחסות לנפילה עליה התלוננה ביום 2/6/10 וכי הביקור נדרש לשם קבלת מרשם לתרופות שגרתיות שכן בנסיבות הפניה לא מתוארת חבלה טריה אלא נרשם : "כאבים בעכוז, רגל ימין. הפקת מרשמים לתרופות קבועות". בסיום הביקור התובעת קיבלה מרשם לתרופות קבועות וכן הפניה לבדיקת אורטופד ואולם מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובעת לא פנתה לבדיקת אורטופד של קופת חולים בסמוך לאחר האירוע הנטען. ביום 17/3/11 התובעת התלוננה בפני רופאת המשפחה על כאבי גב וקיבלה הפניה למיון. בדו"ח חדר מיון מיום 17/3/11 נרשם: "מזה שלושה חודשים סובלת מכאבי גב". אין בדו"ח כל אזכור לנפילה שאירעה 10 חודשים קודם לכן. יובהר כי עיון בתיק הרפואי של התובעת מתיישב עם האמור בדו"ח חדר המיון ביחס למועד בו החלה התובעת לסבול מכאבי גב. לפי הרשומות הרפואיות של התובעת תלונה ביחס לכאבי גב תועדה לראשונה ביום 28/11/10 (חמישה חודשים לאחר התאונה הנטענת, ושלושה חודשים לפני הביקור במיון) יובהר כי בביקור מיום 28/11/10 התובעת התלוננה כי היא סובלת מכאבי גב וזאת בלא זיקה לאירוע חבלתי / תאונתי (בהמשך התלוננה התובעת גם על מיגרנות ונדמה כי במשך חודשים סבלה ממיחושים מסוגים שונים, עייפות, עלפונות, פריחות, צרבות, שלשולים, מגרנות ועוד, שהובילו להידרדרות במצבה הרפואי, ובכושרה לעבוד, ואולם זאת, מבלי שניתן לקשור את מצבה הרפואי לתאונה קונקרטית. כידוע, בית הדין נוהג ליחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו. נציין כי תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הונפקה לתובעת רק ביום 24/7/11. עד לאותו מועד, על אף עשרות ביקורים אצל רופאים, לא נרשם מפי התובעת כי אירעה לה תאונה מחמת נפילה / חבלה. להשלמת התמונה נציין כי על פי הצהרת התובעת - נספח י"ח לכתב התביעה, היא דווחה על סגירת העסק בדצמבר 2010 כשבעה חודשים בטרם הוגשה תביעתה בדבר פגיעה בעבודה. התרשמנו כי גרסתה של התובעת ביחס לנסיבות התאונה הנטענת לא היתה קוהרנטית, לא נתמכה בעדות אובייקטיבית והיא איננה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים שבתיק. זאת ועוד, התובעת מנעה מבית הדין את האפשרות לשמוע עדות של מי שעל פי הנטען הייתה עדה לתאונה הנטענת ולהתרשם מעדותה. לנוכח כל האמור לעיל, איננו סבורים כי אירעה לתובעת תאונת עבודה ביום 20/6/10 כטענתה. כללו של דבר מהטעמים שפורטו לעיל החלטנו לדחות את התביעה. כמקובל בתיקים מסוג זה אין צו להוצאות. פסק דין זה ניתן לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. תיווךתאונת עבודה