קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה להחזר מכס: עיקרי העובדות וגדר המחלוקת 1. התובעת היא חברה העוסקת בין היתר בייבוא ושיווק טובין בתחום ההלבשה התחתונה. התובעת ייבאה מאנגליה ושיווקה בישראל מוצרי הלבשה תחתונה, כולל חזיות לנשים במידות גדולות (להלן: הטובין). בתהליך השחרור מהמכס צירפה התובעת לרשימוני הייבוא תעודות EUR 1 (להלן: תעודות תנועה), חתומות על ידי רשויות המכס בבריטניה, המעידות כי מקורם של הטובין באירופה. בהתאם לדין ולהסכמי המכס ייבוא זה פטור מתשלום מכס. במועדים שונים בשנים 2005, 2006 הוציאה הנתבעת לתובעת הודעות חיוב המחייבות את התובעת לשלם מכס רטרואקטיבית על ייבוא הטובין. דרישות אלה לתשלום הגרעונות הם נשוא המחלוקת בתביעה שבפני. התובעת שילמה את המכס תחת מחאה והיא תובעת את ביטול הגרעונות והחזר התשלום. 2. הנתבעת טענה, ואין מחלוקת על עיקרי עובדות אלו, כי לאחר שחרור הטובין פנו רשויות המכס בישראל אל המכס בבריטניה וביקשו לבחון את תעודות המקור. בעקבות חקירה שערך המכס האנגלי נמצא כי הטובין לא יוצרו באנגליה או במדינות המזכות בתעודת מקור, ואינם מקימים פטור ממכס. תעודות המקור בוטלו ומכאן דרישת המכס מהתובעת לתשלום הגרעונות שנוצרו בשל הפטור שניתן במקור. להשלמת התמונה אוסיף כי מנהל התובעת מר משה רוזנטל ציין בסעיף 24 לתצהירו כי החל מדצמבר 2005 התובעת הינה חברה בת של חברת אוודן, שהיא יצואנית הטובין. הבסיס המשפטי והעובדתי לפטור ממכס בהצגת תעודת מקור 3. למדינת ישראל היא צד להסכם האירופי - ים תיכוני עם מדינות הקהילה האירופית ומדינות נוספות (פורסם בכתבי אמנה 1304, כרך 44, ויכונה להלן הסכם הסחר). בהסכם הסחר נקבע כי טובין שמקורם במדינות הקהילה ייהנו מפטור או הפחתה בתשלום מכס בתנאים שונים, וביניהם בתנאי של הצגת תעודת תנועה EUR1 מאת מדינת הייצוא, ובכפוף להוראות החקיקה הפנימית של מדינת ישראל, אשר נחקקה בהתאם להסכם. 4. פרוטוקול 4 להסכם הסחר דן במונח מוצרי מקור. שער 2 לפרוטוקול מונה את הדרישות שעל מוצר לעמוד בהן על מנת שייחשב כבעל מעמד של מוצר מקור, כאשר באופן כללי נדרש שמקור המוצרים יהיה בקהילה האירופית, או שהחומרים אותם מכילים המוצרים עבדו עיבוד ועבודה במידה מספיקה בארצות הקהילה, כך שניתן לראותם כמוצרים שמקורם בקהילה האירופית. שער 5 לפרוטוקול קובע את אופן הוכחת המקור, הנפקת התעודה, הגשתה ועוד. סעיף 18 לשער 5 לפרוטוקול קובע כי תעודת התנועה מאושרת על ידי שלטונות המכס של המדינה המייצאת, בהתאם לבקשתו ולהצהרתו של היצואן במדינה המייצאת. תעודות התנועה מונפקות על פי בקשת היצרן או היצואן במדינת הייצוא (בענייננו: בריטניה), כאשר על היצרן או היצואן להצהיר כי הטובין הנקובים בתעודה עונים על כללי המקור וזכאים להעדפת המכס. בפועל (לטענת הנתבעת אשר לא הוכחשה על ידי התובעת), התעודה מונפקת על סמך הצהרת היבואן בלבד, ולא קודמת לה בדיקת הטובין והזכאות להעדפת המכס. 5. סעיף 32 (כיום לאחר עדכון סעיף 32) לפרוטוקול 4 להסכם קובע כי רשות המכס במדינה המייבאת רשאית לדרוש מרשות המכס במדינה המייצאת לבצע אימות בדיעבד של תעודת התנועה, כאשר האימות ייעשה "באקראי או בכל עת שלרשויות המכס של המדינה המייבאת יהיה ספק סביר ביחס לאמיתות המסמכים האמורים, למעמד המקור של המוצרים הנוגעים לדבר או למילוי אחר הדרישות האחרות של פרוטוקול זה". טענת העדר התשתית להוצאת הגרעונות 6. התובעת טענה כי הנתבעת לא הציגה תשתית עובדתית מספקת להצדקת הגרעונות ושלילת תעודות המקור. לטענתה התובעת הנתבעת לא הביאה לעדות עד מתאים שיעיד בנוגע לאותנטיות התכתובות מול המכס באנגליה, והעדה שהעידה מטעם הנתבעת לא יכולה לשלול את האפשרות שנפלה טעות בתשובות המכס האנגלי. 7. הטענה בדבר חוסר יכולתה של העדה מטעם הנתבעת לשלול אפשרות של טענות במכס האנגלי, דינה להידחות על פניה. כפי שציינתי לעיל, הסדר העדפת המכס על סמך תעודות תנועה מבוסס על כך שהמדינה המייצאת היא המנפיקה את תעודות התנועה והיא המוסמכת לבטלן, במקרים המתאימים. עובדה זו נובעת מהוראות הסכם הסחר, והיא עולה בקנה אחד עם ההגיון והפרקטיקה, שכן הייצור הנטען מבוצע בבריטניה, והרשויות הבריטיות הן המתאימות לבחון את אכן מבוצע בשטחן ייצור ואם ההצהרות שבבסיס התעודה נכונות. מכאן שבמידה שלתובעת טענות בנוגע לשיקול הדעת ולעובדות שבבסיס ביטול התעודה, עליה להפנותן אל המכס בבריטניה, אשר הנפיק ולאחר מכן ביטל את התעודות. העיקרון שלפיו יש להפנות את הטענות בנוגע לפסילת תעודות תנועה אל המדינה המייצאת נקבע גם בפסק הדין המרכזי בנושא, ת"א 960/02 (מחוזי חיפה), קליאופטרה בע"מ נגד מדינת ישראל, פורסם במאגרים (להלן בהמשך: פסק דין קליאופטרה), ובפסקי דין נוספים שפורטו בסיכומי הנתבעת. 8. התובעת טענה עוד כי לא ניתן להגיש באמצעות הנתבעת את מסמכי המכס הבריטי, כך שהעובדות לא הוכחו ולא הונחה תשתית להוצאת הגרעונות. אני דוחה גם טענה זו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' שוש פדרובסקי, ממונה יחידת תפ"ג בבית המכס אשדוד. לתצהיר צורפו כנספח ד' המכתבים שנשלחו מרשויות המכס בבריטניה (מדובר במספר מכתבים המתייחסים למספר תעודות שהוצגו במשלוחים השונים של טובין). וכך נכתב: "Our enquiries have established that the goods do not satisfy the conditions of the EC-Israel Agreement. The goods therefore , do not qualify for preferential treatment…." 9. המכתבים נשלחו בתגובה לפנייתו של מר דוד חורי מהמכס בישראל, ואכן הם מופנים, על פי הרישא שלהם, "for the attention of Mr. D Houry". אולם בפתיח למכתבים עצמם מופיעה הפניה "Dear Sirs", בלשון רבים. כך שהמכתב אינו מופנה דוקא אל מר חורי עצמו. מכל מקום ברור שאין מדובר בעניין אישי אלא בפניה של מר חורי מתוקף תפקידו. 10. זאת ועוד: החלטות רשויות המכס בבריטניה שימשו במקרה זה ראיות מינהליות שעליהן הסתמכה הנתבעת בקבלה החלטה מינהלית לדרוש מן התובעת את הפרשי המכס. הרשות המינהלית אינה כפופה לדיני הראיות והמכתבים אינם מהווים לגביה עדות שמיעה אסורה. כך שהנתבעת רשאית היתה להסתמך על מכתבי המכס בבריטניה, ולהציג מכתבים אלה כראיות שעמדו בבסיס החלטותיה (ראו גם בעניין זה את פסק הדין הנ"ל בעניין קליאופטרה). המצהירה מטעם הנתבעת, הגב' פדרובסקי, חתומה על מכתבים שנשלחו לב"כ התובעת (נספח ו' לתצהירה), ומצויה די הצורך בעובדות הרלוונטיות, ועל כן די בתצהירה ובעדותה כדי להוכיח את העובדות הנדרשות. 11. אין בסיס גם לטענת התובעת לפיה תעודות המכס האנגלי הן בגדר תעודה ציבורית בהתאם לסעיף 29 לפקודת הראיות, כאשר מדובר בתעודה שהונפקה על ידי רשות של מדינה זרה, וכאשר המסמך שהוא חלק מן העבודה המינהלית של הרשויות, בשונה מהפעילות השלטונית שלהן. טענת העדר הוראה חוקית מסמיכה המאפשרת ביטול בדיעבד של הפטור ממס 12. מתן ההעדפה בפטור מתשלום מכס המבוססת על תעודת תנועה מעוגן בסעיף 12 לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין. התובעת טענה כי על פי עקרון החוקיות נדרשת הסמכה מפורשת בחוק או על פיו כדי לבטל בדיעבד את הפטור, והוראה כזו אינה קיימת, שכן סעיף 12 הנ"ל דן אך ורק בהענקת העדפה ואינו עוסק באפשרות של שלילת ההעדפה. 13. אני דוחה גם טענה זו. סעיף 15 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 קובע כי "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה". כך שהסמכות הנתונה לנתבעת הכוללת הכרה במסמכי ההעדפה כוללת אף סמכות לביטול הכרה זו. גם חוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) תשכ"ח - 1968 (להלן: חוק מיסים עקיפים) צופה אפשרות של תשלום מס בחסר. בנוסף, במקרה זה הסכם הסחר עצמו, המסדיר את אופן מתן תעודות התנועה ואת ביטולן, קובע במפורש כי למדינת הייצוא סמכות ליזום הליך בדיקה על ידי מדינת הייצוא, ועל מדינת הייצוא לקיים בדיקה כזו, העלולה להביא לשלילת תעודת המקור. ההליכים ומקורם המשפטי נדונו לעיל. כך שהסמכות לבטל בדיעבד את העדפת המכס קמה גם מכח הסכם הסחר שמדינת ישראל צד לו. טענות התובעת בדבר שיקולים שעל הנתבעת לשקול בהליך שלילת העדפת המכס 14. התובעת טענה כי על הנתבעת לשקול שיקולים שונים וליטול על עצמה מגבלות שונות בהליכי ביטול תעודות התנועה. טענות אלה, רובן ככולן, אינן מעוגנות בדין. הן מהוות ביטוי למשאלות לב של התובעת, ולדין הרצוי לטענה, אך אלו אינם מקימים בסיס משפטי לקבלת התביעה, ולטעמי אף אינם רצויים לגופו של עניין. אינני שותפה לגישת התובעת המבקשת להטיל את האחריות לחסרון הכיס שנגרם לה, לטענתה, על רשויות המדינה, כאשר העובדות הרלוונטיות - הנתונים באשר למקום הייצור ודרך הטיפול בטובין - מצויות ואמורות להימצא בידיעתן של התובעת ושל היצואן שסיפק לה את הטובין. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר התובעת היא היום חברת בת שמחצית הבעלות בה היא בידי החברה המייצאת. אדון עתה בטענות השונות שהעלתה התובעת בנושא זה: 15. ב"כ התובעת טענו בסיכומיהם כי על הנתבעת להודיע ליבואן מראש על משלוח התעודה לאימות ולאפשר לו להיערך לכך. אני דוחה את הטענה. מתן הודעה מראש ליבואן על הכוונה לערוך בירור בעניינו משמעה, למעשה, הגבלת חופש פעולתה של הרשות בביצוע חקירות ובאימות נתונים הנמסרים על ידי יבואנים. אין מקום להגבלה כזו על סמכויותיה של הנתבעת. כפי שתיארתי לעיל, המנגנון של מתן העדפה על סמך תעודת תנועה מבוסס על הצהרת היצואן בלבד, ללא הליך של בדיקת הצהרתו. בדיקת הנתונים נעשית רק בחלק מהמקרים, במדגם או על פי פניית המדינה המייבאת. דוקא כשמדובר בהליך המבוסס על מעין שומה עצמית ועל מתן אמון בנישומים, נדרש מנגנון משמעותי ויעיל של פיקוח, בקרה ובדיקה, הן בדיקה מדגמית והן בדיקת חשדות העלולים להתעורר. קיים אינטרס ברור של היצואן ושל היבואן בקבלת הפטור ממס, גם במקרים שבהם הזכאות לו מוטלת בספק. עצם הידיעה של יבואן כי הוא עשוי להיות נתון בתהליך של בדיקה ואימות הצהרתו מהווה כלי חשוב למניעת הצהרות כוזבות. 16. הדין הישראלי והסכם הסחר קובעים הסדר הכולל איזון בין צרכי היבואן לבין האינטרס הציבורי. מחד גיסא קיימת הסתמכות על הצהרת הצדדים, ומאידך גיסא מתן סמכויות חקירה ובירור בידי רשויות המכס. שחרור מהיר של הטובין המיובאים בזמן הייבוא, בד בבד עם אפשרות העמקת הבדיקה לאחר שחרור הטובין. סמכויות כאלה חיוניות לשמירה על אמיתות ההצהרות ומניעת מתן העדפה למי שאינם זכאים לה, ואין מקום לפגוע בסמכויותיו של המכס ללא הוראה בחוק וללא צורך מיוחד. מתן הודעה מוקדמת ליבואן על הבדיקה הצפויה עלולה להביא לסיכול ואף לשיבוש החקירה, ועל כן אין מקום לכך. 17. התובעת טענה עוד כי על הנתבעת לבחון בחינה מושכלת של תשובת האימות שניתנה, לקבוע קריטריונים ולהפעיל שיקול דעת נוסף אם לקבל את מסקנות הבדיקה שנערכה בחו"ל. ציינתי לעיל כי על פי ההסדר שנקבע בהסכם הסחר ועל פי הפסיקה בישראל, הפניות וההשגות בנוגע לשלילת תעודת התנועה צריכה להיעשות מול המכס במדינת הייצוא, שכן הוא בעל הסמכות להנפיק תעודות ולשללן, והוא בעל היכולת לבצע את החקירה הנדרשת בנוגע למפעל שבתחום מדינתו. יתכן שיש מקום לאפשר ליבואן לפנות למכס בישראל בבקשה לסייע לו בהתנהלות מול רשויות המכס הזרות, ויתכן שניתן היה אף לשקול הפעלת שיקול דעת בישראל אילו הוכח כי מדובר במצב חריג כלשהו או במדינה שעלול להתעורר חשש בנוגע לטוהר מניעיה או טוהר הבדיקות שבוצעו על ידה. אולם במקרה זה לא הוכח חריג כלשהו: התעודה נשללה על ידי בריטניה, שהיא ללא ספק מדינה שיש לגביה חזקת מינהל תקין. התובעת לא טענה כי פנתה לרשויות המכס בבריטניה והשיגה בפניהן על שלילת התעודה. לא נטען כי ביטול התעודה לא היה מוצדק לגופו של עניין. בנסיבות אלו, אל לתובעת לבוא חשבון עם המכס בישראל כאשר היא עצמה לא טרחה כלל לפנות ולא נקטה ולו בצעד מינימלי כלפי הגורם המוסמך. 18. עוד טענה התובעת כי ראוי היה להגביל את מספר התעודות הנשלחות רטרואקטיבית לאימות, ולהפעיל שיקול דעת אם לדרוש את המס מהיבואן באופן רטרואקטיבי. גם אם היה מקום להפעיל שיקול דעת ולצמצם את היקף גביית הגרעונות במקרים מסויימים. הרי שהתובעת לא הראתה כי כך הדבר במקרה זה, כאשר העדפת המכס ניתנה לתובעת על סמך מצג שאינו נכון שהוצג על ידי היצואן, כאשר התובעת עצמה הציגה מסמכים שנמצא שלא היתה זכאית להן, כאשר התובעת יכולה היתה לברר את העובדות לאשורן ללא קושי מיוחד, וכאשר החברה היצואנית היא כיום בעלת מחצית מהתובעת. תחולת חוק מיסים עקיפים 19. התובעת טוענת כי אין להחיל עליה את הוראות חוק מיסים עקיפים. לטענתה ההסדר שבחוק מיסים עקיפים נועד להגן על היבואן אשר פעל בטעות בתום לב, ותוצאת החלת החוק במקרים של ביטול תעודת תנועה משמעה שלילה אוטומטית של זכותו של היבואן לקבל העדפה. לטענתה תובעת תוצאה זו היא אבסורדית ובלתי רצויה. התובעת מציעה לאמץ פרשנות שלפיה כל עוד לא הוכח שתעודת התנועה שהוצגה מזוייפת, היא משקפת נאמנה את מצב הדברים ולא ניתן לטעון שאינה נכונה, כך שהמבחן לביטול העדפת המכס הוא האם נפל פגם בהנפקת התעודה. 20. לא ניתן לקבל את טענות התובעת, העומדות בניגוד גמור להוראות הדין, הסכם הסחר והפסיקה: נקודת המוצא של התובעת מביאה בחשבון את הפגיעה הנגרמת ליבואן. אולם פגיעה זו משקפת צד אחד בלבד של המטבע. כנגד פגיעה זו עומדות זכויותיו של כלל הציבור. הן הזכות ליהנות מכספי המיסים האמורים להיות משולמים כחוק, הן האינטרס הציבורי בקיום הסכם הסחר כנדרש ללא מצגי שוא. מתן הקלות לתובעת שאינן מעוגנות בדין אינו עומד בחלל האויר אלא גורם לפגיעה באינטרס הציבורי על צדדיו השונים. 21. סעיף 1 לחוק מיסים עקיפים מגדיר את המיסים החוסים תחתיו, וכולל בהגדרה זו גם מכס. אין בחוק החרגה או הסתייגות כלשהי, כך שהוא חל גם בענייננו. יתר על כן, התובעת טענה בנוגע לקשיים הנגרמים לתובעת, אולם בכך אין כל ייחוד, שכן כל דרישת מס בדיעבד עלולה ליצור קושי ליבואן. במקרה זה העובדות שנמסרו היו בידיעתו הפוזיטיבית של היצואן באנגליה ואמורות היו להיות גם בידיעתה של התובעת, כך התובעת לא נפלה קרבן לעוול או לנסיבות שלא יכולות היו להיות בידיעתה. 22. הצעת התובעת להנהיג מבחן שיש בו כדי לקיים את תעודות התנועה בכל מקרה בו לא הוכח כי הן מזוייפות אינה סבירה. כפי שהוסבר לעיל, תעודות התנועה מונפקות על סמך הצהרות היבואן ללא בדיקת אימות כלשהי. שלילת האפשרות לבטל את התעודות כאשר מתברר שהעובדות שביסודן אינן אמת תהווה תמריץ להצגת מצגי שוא, ותקשה מאד על הנתבעת להביא לתיקון העיוות שיווצר כתוצאה ממצגים אלה. המבחן המוצע מטיל על הנתבעת נטל לבצע בירור עובדתי בנוגע לעובדות שאינן נמצאות בידיעתה ואין לה סמכויות בירור וחקירה לגביהן. 23. התובעת הוסיפה וטענה כי היא עומדת בתנאי חוק מיסים עקיפים, ביניהם בדרישה שבסעיף 3(1) לחוק, שכן מר רוזנטל לא ידע בבירור היכן מיוצרים הטובין שיובאו. גם טענה זו יש לדחות. סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים קובע כי נישום לא יהא חייב בתשלום חסר בתשלום מס בהתקיים שלושה תנאים מצטברים. התנאי הראשון שבסעיף 3(1) דורש כי "החסר לא נבע מחמת ידיעה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למסרה". בענייננו החסר בתשלום המכס נוצר בשל הצגת תעודת התנועה על ידי התובעת. האחריות להצגת התעודה לצורך קבלת הפטור ממכס מוטלת על התובעת עצמה (ראו ע"א 4814/09, טמפו תעשיות בירה בע"מ נגד מדינת ישראל, פורסם במאגרים). כידוע, סעיף 3(1) פורש בפסיקה כך שהמסירה או אי מסירת הידיעה היא עניין אובייקטיבי. אין משמעות לידיעותיו הסובייקטיביות של הנישום, ולא נדרש חוסר תום לב או כוונת זדון מצידו במסירת הידיעה. די בכך שנמסרה ידיעה או שלא נמסרה ידיעה נדרשת כדי לשלול התקיימותו של סעיף זה, ומכאן למנוע תחולתו של החוק על החסר בתשלום המס. לאור כל האמור אני קובעת כי התובעת אינה עומדת בתנאי חוק מיסים עקיפים ואינה זכאית לפטור מתשלום הגרעונות. טענת ההשתק 24. התובעת טוענת כי הנתבעת מושתקת מלתבוע ממנה את המס רטרואקטיבית לאחר שהתובעת הסתמכה על מצב הדברים שהיה קיים. התובעת פעלה במסגרת הוראות החוק החלות, ואלה גוברות על העקרונות הכלליים של ההסתמכות וההשתק. לא ניתן לקבל טענת השתק כאשר מדובר בגביית מיסים במסגרת סמכויות כדין, שהרי כל החלטה "לפתוח" רטרואקטיבית שומת מס כלשהי מהווה פגיעה באינטרס ההסתמכות. האם יש הצדקה לגביית מכס מהתובעת 25. התובעת טענה כי אין בסיס לעצם גביית המכס במקרה זה, שכן תכלית הטלת המכס היא הגנה על תוצרת ישראל, ואילו בענייננו מדובר בייבוא של חזיות, אשר כלל אינן מיוצרות בארץ ואין צורך להגן עליהן. 26. ניסיונה של התובעת לייחס לנתבעת גישה שלפיה התכלית היחידה של הטלת המכס היא הגנה על תוצרת הארץ אינו עולה בקנה אחד עם עמדת הנתבעת. הנתבעת הגישה את תצהירו של מר קובי בוזו בראון, מנהל תחום במחלקה הכלכלית ברשות המיסים, המציין תכליות נוספות להטלת מכס: שיקולים פיסקליים, שיקולי אחידות בסיווג, שיקולי קלף מיקוח מול מדינות אחרות. בתצהיר פורטו גם סוגי טובין שמוטל עליהם מכס הגם שאינם מיוצרים בישראל, כגון כלי רכב, כוהל ועוד. בנוסף נשמעו עדויות, הן מטעם התובעת והן מטעם הנתבעת, מהן עולה כי בישראל קיים ייצור של חזיות, אם כי הוא מוגבל בסוגים ובהיקף (ראו עדות מר רוזנטל בעמ' 4,5; עדות הגב' דבורה צרפתי, ממונה תחום טקסטיל והלבשה במשרד התמ"ת, בעמ' 23, 24). כך שטענות התובעת אינן עומדות במבחן המציאות. 27. מכל מקום אני מסופקת אם יש מקום במסגרת תביעה כגון זו לחזור אחורה עד ששת ימי בראשית ולבחון את תכלית הטלת המכס בכלל. בחקיקה בכלל ובחקיקה פיסקלית בפרט קיים צורך בוודאות וביציבות וכן חל עקרון השוויון בין היבואנים השונים. לא יהיה זה נכון לקבוע כי יש לבטל כליל את המכס על פריט מסויים, רק בשל העובדה שבמועד נתון כלשהו אין ייצור המוני שלו בישראל. סיכום 28. לאור כל האמור אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום. מכס