בעקבות ההחלטה מיום 18/12/08 ביקש המודד להיכנס למקרקעין על מנת לבצע את המדידות הדרושות לשם הכנת תשריט חלוקה לצרכי רישום ובקשה להקלה. התובעים, אשר התנגדו נחרצות פירוק השיתוף באופן שנקבע בפסק הדין, לא אפשרו למומחה לבצע את מלאכתו ואף איימו לפגוע בו ובעובדיו אם ימשיך בעבודתו. בשל כך הגיש המודד בקשה למתן הוראות בה העלה את טענותיו לעניין התנהלות התובעים. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תשריט חלוקה לצרכי רישום: לפני בקשה לביטול החלטה שניתנה על ידי ביום 12/9/11 בה קיבלתי את המתווה שהוצע ע"י המודד סוהייל זידאן להכנת תוכנית מפורטת לצורך אישור פירוק השיתוף במקרקעין בהתאם לחלוקה שנקבעה בפסק דינו של כב' השופט עיילבוני מיום 30/5/07. רקע עובדתי והשתלשלות האירועים 1. ביום 30/5/07 ניתן ע"י השופט עיילבוני פסק דין שעניינו פירוק השיתוף במקרקעין שנמצאים בבעלות משותפת של התובעים והנתבעים, והידועים בחלקה 33, גוש 17394, מאדמות כפר כנא (להלן: "החלקה"). בהתאם לפסק דין זה נקבע, כי התובעים יקבלו את המגרשים 33/5, 33/6 ו-33/7 הנמצאים בחלק הצפוני והמזרחי של החלקה ואילו הנתבעים יקבלו המגרש 33/2, אשר נמצא בחלק הדרומי - מערבי של החלקה. עוד נקבע, כי דרך הגישה למגרש הנתבעים תעבור לאורך גבולם המערבי של המגרשים שיועדו לתובעים והיא תהיה ברוחב של 4 מטר. 2. הנתבעים לא השלימו עם פסק דינו של השופט עיילבוני והגישו עליו ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור התובעים נדחה בעיקרו בהסכמת הצדדים, והמשך הדיון הוחזר לבית משפט השלום לשם הדיון בשאלת תשלומי האיזון בלבד. 3. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי הסתבר, כי הצדדים לא פעלו לאישור החלוקה שנקבעה בפסק הדין במוסדות התכנון הרלבנטיים, ולא פעלו לרישום החלוקה בלשכת רישום המקרקעין. בשל כך, ומאחר שהחלוקה טרם אושרה, לא ניתן היה למנות שמאי אשר יתייחס לתשלומי האיזון. על כן, ניתנה על ידי ביום 4/11/08 החלטה בה ציינתי: "מאז מתן פסק דינו של כב' השופט עיילבוני, וגם לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, לא עשו הצדדים דבר כדי לקבל את אישור מוסדות התכנון לחלוקה שנקבעה בפסק דינו של כב' השופט עיילבוני. הם לא פנו לוועדה בבקשה לפתיחת תיק חלוקה ולא הגישו תשריט \ תוכנית חלוקה ע"י מודד בהתאם לפסק הדין. בנסיבות אלה, אין מנוס מקידום העניין על ידי בית המשפט באמצעות המודד שמונה מטעמו. על כן, אני מורה למודד נאדר יוסף מכפר עיילבון להגיש לוועדה לתכנון ובניה בקשה לאישור החלוקה שנקבעה ע"י כב' השופט עיילבוני ולביצוע כל הדרוש לצורך קבלת אישור הוועדה לחלוקה זו ... ". לאחר שהתברר כי המודד נאדר יוסף ירד מן הארץ, הוחלפה זהות המומחה ומונה, בהסכמת הצדדים, המודד סוהיל זידאן לשם ביצוע ההחלטה. 4. ביום 18/12/08 התנהלה ישיבת קדם משפט אליה זומן המודד סוהיל זידאן. בישיבה זו הסביר המומחה, כי הוא נתקל בקשיים באישור החלוקה שנקבעה בפסק הדין, ומנה 3 בעיות המונעות אישור החלוקה. שלוש הבעיות הן: א. התוכנית לא הוכנה בהתאם לתקנות המדידה. ב. בחלק שיועד לתובעים בנויים שלושה בניינים על אותו מגרש ולכן צריך חלוקה פנימית ביניהם. יש אפשרות לחלק בין הבניינים הבנויים בחלק שיועד לתובעים. ג. מאחר ששטח החלקה עולה על 5 דונם, צריך להכין תוכנית מפורטת ורק לאחר מכן להגיש תשריט חלוקה. לדברי המודד, כדי לאשר תשריט חלוקה ללא תוכנית מפורטת, יש לצרף לתשריט החלוקה בקשה להקלה. במהלך הדיון ביקשו התובעים להפסיק את התובענה. לטענתם, הם "האדונים של התביעה" ומאחר שאין הם מעוניינים עוד בתביעה, מן הדין לאפשר להם להפסיקה. לטענתם, התהליך שהוסבר ע"י המודד לאישור החלוקה הוא תהליך ממושך, יקר ולא וודאי, שכן קבלת הבקשה להקלה או דחייתה הוא עניין שבשיקול דעת הוועדה ואין סיבה להניח שהבקשה תתקבל. על כן, כך נטען, ייתכן שבסוף התהליך יתברר כי הצדדים נשאו בעלויות רישום חלוקה שלא ניתנת לאישור ורישום. בהחלטה שניתנה על ידי במהלך הדיון קבעתי, כי בתיק ניתן כבר פסק דין ע"י השופט עיילבוני, אשר אושר במחוזי. על כן, כך נקבע, הבקשה להפסקת התובענה הינה משוללת כל יסוד. בהמשך אותה החלטה מיניתי את המודד סוהיל זידאן "כדי לבצע את כל הפעולות הדרושות לשם אישור החלוקה שנקבעה על ידי השופט עיילבוני" בין ע"י הגשת בקשה להקלה ואישור תשריט החלוקה ובין ע"י הגשת תוכנית מפורטת. 5. התובעים לא השלימו עם ההחלטה הנ"ל בה נדחתה בקשתם להפסקת התובענה, והגישו בקשת רשות ערעור. בפסק דין שניתן ביום 25/3/09 נתן כב' הנשיא בן דוד רשות ערעור לתובעים, קיבל את הערעור ואפשר לתובעים להפסיק את התובענה "בכפוף למילוי תנאים אותם יקבע בית המשפט השלום". נוכח פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי הוריתי בפסק דין שניתן על ידי ביום 6/5/09 על הפסקת התובענה בתנאים שנקבעו בפסק הדין. הנתבעים לא השלימו עם פסק דינו של הנשיא בן דוד, והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט העליון ביום 25/8/09 קיבל כב' השופט רובינשטיין את בקשת רשות הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחזיר את ההחלטה מיום 18/12/08 על כנה. 6. בחזרה בזמן לאחור, בעקבות ההחלטה מיום 18/12/08 ביקש המודד סוהיל זידאן להיכנס למקרקעין על מנת לבצע את המדידות הדרושות לשם הכנת תשריט חלוקה לצרכי רישום ובקשה להקלה. התובעים, אשר התנגדו נחרצות פירוק השיתוף באופן שנקבע בפסק הדין, לא אפשרו למומחה לבצע את מלאכתו ואף איימו לפגוע בו ובעובדיו אם ימשיך בעבודתו. בשל כך הגיש המודד בקשה למתן הוראות בה העלה את טענותיו לעניין התנהלות התובעים. בישיבת יום 12/1/09 התנהל דיון בבקשת המודד, שבמהלכו העיד מר זידאן ונחקר בחקירה נגדית. בסיום שמיעת המודד סיכמו הצדדים את טענותיהם. בהחלטה מיום 22/1/09 נקבע, כי התובעים לא היו רשאים לעשות דין לעצמם ולמנוע מהמודד לבצע את עבודתו בהתאם להחלטה מיום 18/12/08. עוד נקבע, כי משלא הוגשה בקשה לעיכוב ההחלטה ולא ניתנה החלטה המורה על עיכוב הליכים, אין בהגשת בקשת רשות ערעור כדי להביא לעיכוב ההליכים באופן אוטומאטי. 7. ביום 25/3/10 הודיע המודד, כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים אישרה את תשריט החלוקה שהוכן על בסיס פסק הדין של השופט עיילבוני, וביקש לחייב את הצדדים בתשלום שכר טרחתו והוצאות הרישום כמפורט באותה הודעה. התובעים לא השלימו עם החלטת הוועדה המקומית וביקשו לבטלה. בקשתם זו נדחתה ע"י הוועדה המקומית ולפיכך הוגש על ידם ערר לוועדת ערר מחוזית. 8. בהחלטה מיום 28/12/10 קיבלה וועדת הערר המחוזית את ערר התובעים וקבעה, בין היתר, כי לא ניתן, במקרה דנן, לאשר חלוקה בהתאם לתשריט החלוקה שהוגש, גם אם מדובר בתשריט חלוקה המבוסס על פסק דין של בית המשפט. הועדה המחוזית הבהירה, כי היעוד של אחד המגרשים שקיבלו התובעים הינו יעוד מעורב, בחלקו הינו יעוד למגורים א' ובחלקו האחר הינו למסחר ולמגורים, ומשכך לא ניתן לאשר את החלוקה לפני שינוי הייעוד של אותו מגרש. הוועדה המשיכה וקבעה, כי שינוי ייעוד כאמור לא יכול להיעשות בדרך של תשריט חלוקה ולצורך כך יש צורך בהגשת תוכנית מפורטת. הוועדה המחוזית סברה, כי גם מבחינה תכנונית לא ניתן לאשר את תשריט החלוקה המוצע. לדבריה, בהתאם לתשריט, מוצעת דרך גישה ברוחב של 4 מטר בלבד לחלקה המיועדת לנתבעים, שהיא בשטח של 2.5 דונם. בהתאם לתקנון התב"ע החלה על המקום, ניתן לבנות במגרש שיועד לנתבעים 25 יחידות דיור, המחייבות בניית 34 מקומות חניה. דרך מעבר ברוחב של 4 מטר לא תאפשר מעבר בטוח של הרכבים שיעשו בה שימוש, ותהווה סיכון הן לנוסעים בדרך והן להולכי רגל. הוועדה הוסיפה, כי לא ניתן לאשר חלוקה כמוצע מבלי לבדוק האם לאחר אישור התשריט ניתן לקיים את הוראות התוכנית ולמצות את הזכויות במקרקעין ולצורך כך יש להכין נספח בינוי, המפרט את דרך ניצול ומיצוי הזכויות בקרקע. כמו כן, נדרש נספח תעבורה המציג גישה נוספת לחלקה, התואמת את קיבולת כלי הרכב אשר יעשו שימוש בחלקה. על סמך כל האמור קיבלה וועדת הערר המחוזית את ערר התובעים, וביטלה את החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה המאשרת את תשריט החלוקה המבוסס על פסק דינו של השופט עיילבוני. 9. עם קבלת החלטת וועדת הערר המחוזית, ובהתאם לכתב המינוי מיום 18/12/08 בו נקבע, כי על המודד לפעול לאישור החלקה שנקבעה בפסק הדין בין ע"י הגשת בקשה להקלה ובין ע"י הגשת תוכנית מפורטת, ומאחר שבהתאם להחלטת וועדת הערר המחוזית יש לצרף לתוכנית המפורטת נספח בינוי ונספח תעבורה, פנה המודד סוהיל זידאן לאדריכל ומתכנן ערים, מר שחאדה נזמי, לצורך הכנת נספח בינוי ולמתכנן כבישים ומהנדס אזרחי, מר גסאן מזאוי, לצורך הכנת נספח תעבורה. במכתבו מיום 12/3/11 שהופנה לבית המשפט, פירט המודד סוהיל זידאן את עלויות הכנת התוכנית המפורטת ונספח הבינוי והתעבורה כדלקמן: 25,000 ₪ לאדריכל שחאדה נזמי עבור הכנת התוכנית המפורטת עד אישורה בוועדות התכנון, סכום של 12,000 ₪ למהנדס גסאן מזאוי עבור הכנת נספח תעבורה, סכום של 15,000 ₪ למודד סוהיל זידאן לשם הכנת תוכנית חלוקה חדשה לצרכי רישום לאחר אישור התוכנית המפורטת וסכום של 6,000 ₪ עבור אגרות המרכז למיפוי ישראל. 10. מכתבו של המודד סוהיל זידאן הועבר, בהתאם להחלטה מיום 24/3/11, לתגובת הצדדים. הנתבעים הודיעו כבר ביום 18/4/11, כי אין להם התנגדות למתווה שהוצע ע"י סוהיל זידאן ולתשלום מחצית ההוצאות שפורטו במכתבו, ואילו התובעים לא הגישו תגובה למכתבו של המומחה. נוכח המפורט במכתבו של המודד ועמדת הנתבעים, ובהעדר תגובה מטעם התובעים, ניתנה על ידי ביום 12/9/11 החלטה בה נקבע: "לאור המפורט במכתב המומחה, בהתחשב בעמדת הנתבעים ובהעדר תגובה מטעם התובעים, הנני מאשר את שכר הטרחה הנוסף שביקש המומחה בנוסף לאגרות המרכז למיפוי. שכר הטרחה ישולם על ידי התובעים מצד אחד והנתבעים מצד שני בחלקים שווים". בקשת התובעים לביטול החלטה זו עומדת בבסיס ההחלטה דנן. טענות התובעים 11. בבקשה לביטול ההחלטה מיום 12/9/11 טענו התובעים, כי הם לא קיבלו עותק מההחלטה מיום 24/3/11, לא ידעו עליה ולא ידעו על מכתבו של המודד מיום 12/3/11 ולפיכך לא הגישו תגובה לאותו מכתב. לגופם של דברים טענו התובעים, כי המתווה המוצע אינו תואם את החלוקה שנקבעה בפסק דינו של השופט עיילבוני, ומצרף להסדר החלוקה חלקות וצדדים נוספים שלא היו צד להליך המקורי. לטענתם, מתווה זה מהווה מתווה כושל, יקר, מסורבל, לא יעיל, כרוך בבזבוז שטחים יקרים וסיכוייו להיות מאושר במוסדות התכנון אפסיים. התובעים אף תקפו את דרך התנהלותו של מר זידאן וטענו, כי עד כה שילמו לו הצדדים כ-30,000 ₪ , ועל אף התראותיהם, כי הסדר החלוקה המוצע אינו בר רישום ומימוש, המשיך המודד בשלו, ערך תשריט חלוקה מפוקפק שבסוף נדחה ע"י רשויות התכנון, ו"אין מקום להרפתקה נוספת". לשיטתם, המתווה המוצע ע"י מר זידאן הוא בבחינת "שמיניות באויר" וניסיון בלתי צליח לכופף את הישר על פי העקום ו"לחייט" תכנון מפורט נקודתי על פי מידותיו של הסדר חלוקה מוטעה שאינו בבחינת "תורה מסיני". לטענתם, המומחה החליט על דעת עצמו לשכור שירותיהם של בעלי מקצוע חיצוניים, מבלי לקבל את אישור בית המשפט. 12. התובעים הוסיפו וטענו, כי אילו כב' השופט עיילבוני היה מודע לעובדה, כי הסדר החלוקה שנקבע על ידו דורש שינוי המערך החוקי והתכנוני הקיים, בדמות הכנת תוכנית מפורטת, לרבות הוספת חלקות נוספות לחלקה, היו נפתחות בפניו אפשרויות חלוקה נוספות, מוצדקות, הוגנות ויעילות יותר, ולא היה מגיע לאותו הסדר חלוקה מחמת אילוץ. התוכנית יוצרת דרך גישה משותפת לתובעים ולצדדי ג', עובדה אשר יוצרת חיכוך מתמיד בין הצדדים, עובדה שלא נלקחה בחשבון בעת מתן פסק הדין. תכלית דיני פירוק השיתוף היא לצמצם חיכוכים בין בעלים משותפים תוך יצירת הפרדה מלאה ביניהם. המתווה המוצע חותר תחת תכלית זו. החלטת השופט עיילבוני ולפיה נקבעה דרך גישה צמוד לבית התובעים נבעה, לטענת התובעים, מן העובדה שמדובר בדרך גישה פנימית האמורה לשרת את הנתבעים בלבד. אילו ידע השופט עיילבוני שהדרך אמורה לשרת עשרות דיירים ואמורה לשמש מעבר לעשרות מכוניות כפי שנקבע בוועדת הערר, בוודאי שלא היה קובע את אשר קבע. טענות הנתבעים 13. הנתבעים טענו מנגד, כי ההחלטה המורה למודד להכין תוכנית מפורטת לצורך רישום החלוקה שנקבעה בפסק הדין ניתנה בהחלטה מיום 18/12/08, דהיינו לפני כארבע שנים. התובעים לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו ובקשתם היום לביטול ההחלטה מיום 12/9/11 מהווה, בעצם, ניסיון לבטל החלטה חלוטה שאינה ניתנת לערעור. לגופו של עניין טענו התובעים, כי מטרת התוכנית המפורטת היא לאפשר יישום פסק הדין שניתן ע"י כב' השופט עיילבוני ורישום החלוקה בלשכת רישום המקרקעין. לטענתם, כל תוכנית חלוקה בחלקה טעונה תוכנית מפורטת לצורך אישורה וזאת מאחר שבהתאם לחלוקה שנקבעה בפסק הדין אחד המגרשים ממוקם בחלקו בשטח שמיועד למגורים ובחלקו האחר בשטח שיועדו למסחר ומגורים. במקרה כזה יש צורך בשינוי יעוד הקרקע ואת זה לא ניתן לעשות, אלא בדרך של תוכנית מפורטת. 14. הנתבעים דחו את טענת התובעים שמדובר בתוכנית איחוד וחלוקה מחדש ולטענתם המתווה המוצע אינו כולל איחוד וחלוקה של חלקה אחרת. בעניין זה הם מסתמכים על עמדת המודד סוהיל זידאן שנשמעה בישיבת יום 14.11.11. לטענתם, בהתאם למתווה המוצע, חלוקת הקרקע בהתאם לפסק הדין נשמרת, דרך המעבר שנקבעה בפסק הדין עדיין קיימת במקום שנקבע אם כי היא מתרחבת על ידי התחברות לדרך חוקית קיימת מזה עשרות שנים. הטענה, כי התוכנית המפורטת תגרום לפגיעה בכ - 1,000 מ"ר מהחלקה נשוא המחלוקת היא טענה בלתי נכונה, שכן התוכנית המוצעת אינה משנה דבר מדרך החלוקה שנקבעה בפסק הדין. דיון והכרעה 15. תיארתי בהרחבה את השתלשלות האירועים מאז הגשת התביעה, את ההליכים וההחלטות שניתנו במשך השנים במטרה להציג את המחלוקת האמיתית שבין הצדדים ואת הניסיונות של התובעים לסכל כל אפשרות לפירוק השיתוף על פי פסק הדין של השופט עילובני. התנגדותם של התובעים לחלוקה שנקבעה בפסק הדין החלה בטרם ניתן פסק הדין עת התנגדו לחלוקה שהוצעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט (הצעה שאומצה על ידי השופט עילבוני) ובשל כך נשמעו ראיות בתיק וניתן פסק דין מנומק על ידי השופט עילבוני. התובעים לא השלימו עם פסק הדין, הגישו עליו ערעור ובעקבות הערות ההרכב ששמע את הערעור, חזרו בהם התובעים מהערעור, על אף שהם לא היו שלמים עם דרך הפירוק שנקבעה, והמשיכו להתנגד לרישום החלוקה. בהמשך הם ביקשו להפסיק את התובענה במטרה למנוע רישום החלוקה, בקשתם נדחתה והיה צורך להגיע לבית המשפט העליון, על מנת לאפשר לבית המשפט להשלים את מלאכתו. התובעים אף ניסו למנוע מהמודד סוהיל זידאן לבצע את מלאכתו, איימו עליו ועל עובדיו והיה צורך בהתערבות בית המשפט וחיובם בהוצאות ממשיות כדי לאלץ אותם לאפשר למומחה להשלים את מלאכתו. ניסיונות התובעים לסכל את אישור החלוקה ורישומה המשיכה גם במוסדות התכנון, שם הם הצליחו לשכנע את וועדת הערר המחוזית שלא לאשר תשריט החלוקה שנקבע בפסק הדין מהנימוקים שמניתי קודם. ניסיון זה של התובעים לסכל את רישום החלוקה מתבטא גם בבקשתם נשוא הדיון בה הם מבקשים לבטל החלטה המאשרת שכר המומחים שאמורים לפעול מול מוסדות התכנון במטרה לרשום חלוקה שהתובעים מתנגדים לה בתוקף. 16. מכל האמור עולה, כי את טענות התובעים לעניין המתווה המוצע יש לבחון בקפידה ובזהירות כאשר עומדת מול עיני בית המשפט העובדה, כי התנגדות זו נובעת מהתנגדותם הבסיסית לפירוק השיתוף כפי שנקבע בפסק הדין של השופט עילבוני. ברם, פסק דינו של השופט עילבוני דחה את טענות התובעים לעניין אופי הפירוק וקבע, כי הדרך הנכונה והאופטימלית ביותר לפירוק השיתוף במקרקעין היא הדרך שנקבעה בפסק הדין. מכאן עולה, כי הטענות שהעלו התובעים לעניין החלוקה שנקבעה בפסק הדין ושכביכול מדובר בחלוקה "עקומה", "בלתי מוצדקת" ו"בלתי הוגנת" הן טענות שדינן להידחות מכל וכל. 17. יחד עם זאת, מאחר שהועלו על ידי התובעים טענות לעניין המתווה שהוצע על ידי מר זידאן ומאחר שבהתאם לטענות אלו, המתווה המוצע משנה באופן מהותי מהחלוקה שנקבעה בפסק הדין, ראיתי לנכון להציג את טיעוני הצדדים בהרחבה ולתת החלטה מפורטת בעניין, בתקווה שהחלטה זו תביא דברים על דיוקם ותביא, אולי, לסיום הסכסוך סוף סוף. כפי שיפורט להלן, ועל אף שטענות התובעות שובות, לכאורה, את העין, בחינה מעמיקה של עובדות המקרה, החלוקה שנקבעה בפסק הדין והמתווה המוצע על ידי מר זידאן, מביאה למסקנה כי אין ממש בטענות התובעים, כי מדובר בטענות סרק וחסרות בסיס שמקורן בהתנגדותם לפסק הדין שניתן ע"י השופט עילבוני. כפי שיפורט להלן, המתווה המוצע מבוסס על החלוקה שנקבעה בפסק הדין ומטרתו לאפשר אישור החלוקה במוסדות התכנון, ואין בו, כשלעצמו, כל פגיעה בתובעים או במגרשים שיועדו להם. הרושם העולה הוא שהתובעים ממשיכים בניסיונות לסכל רישום החלוקה שנקבעה ולצורך כך הם לא בוחלים בשום אצעי ודרך, לרבות נקיטת איומים וניסיון לפגוע פיזית במודד ובעובדיו. להתנהלות כזו לא ניתן לתת יד. 18. כדי להעמיד את הקורא על "ההבדלים" בין החלוקה שנקבעה בפסק הדין, לעומת החלוקה המוצעת היום, להלן תיאור גס של התשריט שאושר על ידי בית המשפט לעומת התשריט במתווה המוצע. התשריט שאושר התשריט המוצע כפי שניתן להיווכח, אין שום שונה בין התשריט המוצע לבין התשריט שקיבל תוקף של פסק דין, למעט נושא רוחב דרך הגישה שסומנה כתת חלקה (3). כזכור, רוחב דרך הגישה בהתאם לחלוקה שנקבעה בפסק הדין הוא כ-4 מטר. ברם, וכפי שהובא לעיל, בהתאם לקביעת וועדת הערר, אין ברוחב זה כדי לספק את צרכי התעבורה שכן צפויים להיבנות בתת חלקה (2), שיועדה לנתבעים, 25 יחידות דיור. כדי לתת מענה לעניין, הורחבה דרך הגישה על חשבון חלקה 32, כשלושה מטרים לאורך החלקה, בהסכמת ובאישור הבעלים של חלקה 32. למעט שונה זה שבא לתת מענה לצורך בהרחבת דרך הגישה לא השתנה דבר. עולה אם כן, כי לטענות התובעים כי המתווה המוצע יביא לבזבוז קרקע בשטח של 1,000 מ"ר אין כל בסיס. אין גם שחר לטענתם, כי מדובר במתווה מסורבל ובלתי צודק, שאין לאמצו. טענות אלה מקורן כפי שהובא לעיל, בתנגדותם לתשריט החלוקה שכבר קיבל תוקף של פסק דין ולא למתווה המוצע שבעצם מאמץ את אותו תשריט. 19. על אף האמור, חזרתי ובחנתי את טענות התובעים באשר לאפשרויות פירוק השיתוף בדרך אחרת. כפי שיתואר להלן, דרך החלוקה שנקבעה בפסק הדין היא דרך החלוקה היחידה האפשרית בנסיבות העניין, לא ניתן לפרק את השיתוף בדרך אחרת ולפיכך יש להמשיך במאמצים לפירוק השיתוף בהתאם למה שנקבע, גם אם הדבר כרוך בהוצאות יקרות. 20. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חלוקת המקרקעין לתתי חלקות (5), (6), (7) ו - (2) כפי שנקבע בפסק הדין, ואין מחלוקת כי התובעים קיבלו חלקות (5)(6) ו - (7), וכי הנתבעים קיבלו תת חלקה (2). בהקשר זה יש לציין כי בהתאם לפסק הדין שטח המגרשים 5, 6 ו-7 היה שטח אחד שלא חולק, אך מאחר שכבר נבנו על ידי הנתבעים מספר בניינים, היה צורך לחלק את השטח לשלושה מגרשים, מבלי שחל כל שינוי בגבולותיו החיצוניים של השטח ומבלי שנגרע מהחלק שיועד לתובעים שטח כלשהו. המחלוקת בין הדצדים התמקדה בשאלה היכן תעבור דרך הגישה לחלקת הנתבעים וכיצד הם יוכלו לעבור מחלקתם ולחלקתם. במהלך הדיונים שהתנהלו בפני השופט עילבוני נקבע, ובדצק, כי הנתבעים לא יכולים לעשות שימוש בכביש 754 שנמצא מערבית לחלקה מהטעמים שנמנו בפסק הדין, והם אינם יכולים לעשות שימוש בדרך א1 שנמצאת דרומית לחלקה, וגם זאת מהטעמים שנמנו בפסק הדין. על כן, היה צורך למצוא דרך גישה לחלקה, ודרך הגישה היחידה האפשרית, היא הדרך שסומנה כתת חלקה (3) העוברת לאורך גבולם המערבי של מגרשי התובעים. לדרך זו מתנגדים התובעים בתוקף. ברם, אין אפשרות אחרת, ולכן לא ניתן לקבל את התנגדותם. התנגדות התובעים לדרך שנקבעה כתת חלקה (3) נגועה אף בחוסר תום לב. התובעים כבר תפסו חזקה יחודית בחלק מסויים מהחלקה, בנו לעצמם בתי מגורים וסללו לעצמם דרכי גישה. ברם, הנתבעים שמחזיקים בתת חלקה (2) נותרו ללא דרך גישה לחלקה, באופן העלול למנוע מהם לעשות שימוש סביר וראוי בחלקתם. ומה מציעים התובעים ? כלום. המצב יישאר כפי שהוא, הם מחזיקים במגרשים עם גישה נוחה והנתבעים מחזיקים בחלקה שאין לה דרך גישה חוקית. מצב זה לא ניתן לקבל. 21. התובעים טענו, כי המשמעות של הכנת תוכנית מפורטת היא הכפפת דיני התכנון לחלוקה שאינה תואמת את המצב התכנוני הקיים ומהווה, בעצם, "כיפוף היישר והתאמתו לעקום". האמת היא, סברתי תחילה כי מדובר בטענה טובה, שכן באופן עקרוני יש להתאים את תשריט החלוקה למצב התכנוני הקיים ולא להפך. ברם, במקרה דנן ישנן נסיובת חריגות ומיוחדות שאינן מאפשרות פירוק השיתוף בהתאם למצב התכנוני הקיים ומחייבות התאמת המצב התכנוני לנסיבות ולמצב הקיים. במה דברים אמורים? 22. חלק מהחלקה הינו ביעוד מגורים וחלק ביעוד מסחרי - מגורים והוראות התכנון והתקנון החלים בכל אחד מהחלקים שונים לגמרי הן מבחינת אחוזי הבניה ומספר יחידות הדיור המותר לבניה. נושאים אלה פורטו בהרחבה בהחלטת ועדת הערר המחוזית. אחד המבנים שהתובעים בנו נמצא בחלקו בשטח שמיועד למגורים ובחלקו בשטח שמיועד למגורים ומסחרי. בנסיבות אלה, כך בהתאם להחלטת הועדה המחוזית, לא ניתן לאשר תשריט חלוקה כלשהו, מבלי לשנות את יעוד המגרש עליו בנוי אותו מבנה ולהפוך את ייעוד המגרש לייעוד אחד ולא מעורבב. ניתן לשנות ייעוד רק בדרך של הגשת תוכנית מפורטת. הנה כי כן, כדי לאשר כל תשריט חלוקה, בין אם מדובר בתשריט שאושר על ידי השופט עילבוני ובין אם מדובר בכל תשריט אחר, יש לשנות את המצב התכנוני של אחד המגרשים באופן שהייעוד שלו יהיה ייעוד אחד - מגורים או מסחרי ומגורים. 23. זאת ועוד, לנתבעים אין כל דרך גישה לחלקתם מלבד הדרך שסומנה כתת חלקה 3, העוברת כאמור לאורך הגבול המערבי של מגרשי התובעים. ברם, בהתאם למצב הקיים, לא ניתן להעביר משם דרך ברוחב 4 מטר בלבד ולצורך אישור הדרך משם יש צורך בתוכנית מפורטת אליה יצורפו נספח תעבורה ונספח בינוי. עולה, אם כן, כי האפשרויות העומדות בפני הצדדי הם : או שלא יהיה פירוק שיתוף כלל וכל אחד ימשיך להחזיק בשטח שמחזיק בו היום, או שתוכן תוכנית מפורטת שמטרתה אישור פירוק השיתוף באופן שנקבע על ידי השופט עילבוני והכשרת דרך הגישה שנקבעה כדרך גישה ליגיטימית. ברור כי האפשרות הראשונה אינה מתקבלת על הדעת, שכן במקרה זה המצב הקיים, ולפיו אין דרך גישה לחלקה שמחזיקים בה הנתבעים, יונצח ובכך ייגרם להם עוול ונזק בלתי הפיכים. האופציה השניה ולפיה תוכן תוכנית מפורטת בה תורחב דרך הגישה לחלקה המיועדת לנתבעים היא הפתרון הנכון, הצודק וההגון ביותר, וזאת בניגוד לתיאור שנתנו התובעים לאופציה זו. 24. התובעים טענו עוד, כי מדובר בעצם בתוכנית מפורטת שבמהותה מהווה תוכנית של איחוד וחלוקה מחדש של החלקה נשוא התביעה עם חלקה 32 שהיא בבעלות צדדים אחרים, שאינם צד להליך זה. מתווה זה, כך נטען, יוצר חיכוך בלתי רצוי בין התובעים לבין אותם צדדים, עובדה שלא עמדה לעיני השופט עילבוני עת נתן את פסק דינו. הם טענו עוד, כי בהתאם למתווה המוצע אמורים לעבור ליד ביתם עשרות רכבים של הנתבעים ושל צדדי ג' וגם לעובדה זו לא נתן השופט עילבוני את דעתו. גם לטענות אלה, שלכאורה נשמעות ונראות כטענות טובות ושובות את העיין, אין כל בסיס והן מועלות אך ורק עקב התנגדותם העקרונית של התובעים לדרך הגישה שקבע השופט עילבוני. ראשית, כפי שהובא לעיל, דרך הגישה שקבע השופט עילבוני אמורה היתה לשרת חלקה בשטח של 2.5 דונם בה ניתן לבנות 25 יחידות דיור, כך שמלכתחילה היא נועדה לשרת עשרות רכבים ועשרות דיירים. שנית, הדרך לא נועדה לשרת את הנתבעים אלא את החלקה 2 במובן זה שאם הנתבעים ימכרו את זכויותיהם בחלקה 2, או חלק מזכויותיהם, אותה דרך נועדה לשרת גם את אלה שירכשו את זכויות הנתבעים. על כן, טענת התובעים שאילו השופט עילבוני היה יודע שהדרך תשרת צדדי ג' לא היה מאשר אותה, היא טענת סרק. שלישית, דרך הגישה שקבע השופט עילבוני היתה ברוחב 4 מטר בלבד ובהתאם למתווה המוצע, דרך זו אמורה להתרחב בכ - 3 מטר ויותר על חשבון חלקה 32, כך שהמתווה החדש רק משפר את מצבם של הצדדים, לרבות מצבם של התובעים עצמם. סוף דבר 25. הבקשה לביטול ההחלטה מיום 12.9.11 נדחית. המודד סוהיל זידאן ובעלי המקצוע אליהם הוא פנה כמתואר לעיל, ימשיכו במלאכתם לצורך הכנת תוכנית מפורטת כנדרש לשם אישור החלוקה שנקבעה בפסק הדין. הנני מאשר את שכר טרחתם של המומחים כפי שפורט במכתב מר זידאן. שכר זה ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים. יחד עם זאת, ותנאי לתחילת העבודה על ידי המודד ויתר בעלי המקצוע הוא קבלת תצהיר מטעם הבעלים של חלקה 32 ולפיו הוא מסכים למתווה המוצע ומסכים כי דרך הגישה שנקבעה בפסק הדין תורחב על חשבון חלקה 32. 26. התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בגין הליך זה בסך 15,000 ₪. תוכנית בניהבניהתשריט