פסק - דין השופטת ב. אופיר-תום, אב"ד - ס"נ רקע ועובדות 1. זהו ערעורה של המדינה על קולת העונש שהטיל בית המשפט קמא הנכבד (כב' השופט דן מור) על המשיב, בת"פ 7537/06 בגין שתי עבירות מס בהן הורשע על פי הודאתו. שתיים בעיקר הן טענותיו של ב"כ המערערת כנגד גזר דינו של השופט קמא. האחת, שכלל לא התיחס בגזר דינו אל המשיבה מס. 1, היא, חברת רפלקס מחסני אופנה בע"מ, בבעלות המשיב 2; והשניה, שהטיל על המשיב 2, עונש של מאסר בעבודות שירות בלבד, אף שעבר שתי עבירות חמורות על חוק מע"מ, ואף שלא הסיר את מלוא המחדל עד עצם היום הזה. לשיטתו של ב"כ המערערת, עו"ד פינקלשטיין, לא בדין סבר השופט קמא כי די בענישתו של המשיב בלבד, תוך זניחת ענין המשיבה; ולא בדין, הסתפק בהטלת עונש חסר כל פרופורציה על המשיב 2 עצמו, כפי שהיה מתחייב ממעשיו, על פי הדין והפסיקה. 2. להבהרת האמור, יש להזכיר כי עסקינן במשיב 2, שהיה בתקופה הרלוונטית, עוסק מורשה אשר ניהל את חברת הטקסטיל, רפלקס מחסני אופנה בע"מ, היא , המשיבה 1, בבעלותו. בדיון בעניינם של המשיבים בבית המשפט קמא, הודה המשיב 2, מיד בתחילת הדיון כי אכן הגיש למנהל מע"מ, שני דוחות בשם המשיבה 1, לשנים 2003-2004, בהם דרש החזר מס תשומות ביתר. באחד, כך הסכים, דרש החזר מס תשומות שלא הגיע לחברה כדין, בסך 1,735,184 ₪ על מחזור עסקים של 1,566,057 ₪, ובשני, דרש החזר מס תשומות בסך 2,169,013 ₪ על מחזור עסקים של 1,801,041 ₪. בסך הכל, כך נקבע בהכרעת הדין שהתבססה על הודייתו של המשיב, נטלו המשיבים במירמה מקופת האוצר, סכום כולל של 537,099 ₪ כהחזר על מס תשומות שבו לא נשאו כלל. בעקבות הודייתו, הורשעו שני המשיבים, בשתי עבירות לפי סעיף 117 (ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ז-1977 (להלן - חוק מע"מ) ועל כך נדון המשיב 2, הוא לבדו, לשישה חודשי מאסר בפועל, שאותם אמור היה לרצות בעבודות שירות, לצד עונש מאסר על תנאי לתקופה של שמונה-עשר חודש, ולקנס כספי ע"ס 30,000 ש"ח. 3. בטיעוניו בפנינו, עמד בא כוחה המלומד של המערערת, על חומרתן הרבה של העבירות נשוא הערעור דנא, ועל משמעותם של מעשי הגניבה שבצעו המשיבים, פשוטו כמשמעו, מאוצר המדינה; מעשים הפוגעים לשיטתו, בסדר החברתי ובעקרון של נשיאה שוויונית בנטל המס שהשתבש בעניננו. לשיטתו של ב"כ המערערת, ברור היום שעונשו של מי שעובר עבירות מס על ידי שליחת ידו אל קופת הכלל, הוא, עונש מאסר בפועל בין כתלי בית הכלא; מה עוד, כאשר מסתבר שעבריין מס זה, לא דאג להסרת המחדל. נסיבות אישיות קשות, כך הסביר, דינן להידחק לשולים, בפני אינטרס הציבור, הדורש ענישת עברייני מס, בדרך בה נענש כל עבריין רכוש השולח ידו אל כיסו של היחיד. בעניין זה נסמך ב"כ המערערת על פסק הדין בע"פ 30003/06 מאהר בשיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(ניתן ביום 29 במרץ 2006) שבו נדחה ערעורו של מי שניכה תשומות ביתר בסכום 827,000 ₪, ולאחר שהשיב 155,000 ₪, שנענש במאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים בנוסף למאסר על תנאי וקנס על סך 25,000 ₪. 4. לא כך גרס, מדרך הטבע, בא כוחם המלומד של המשיבים, אשר מיקד כל טיעוניו במצב הכלכלי האנוש אליו נקלעו המשיב 2 וחברתו, עובדה שגרמה לו למשיב, מצד אחד, ליטול כספים לא לו מקופת המדינה, ומצד שני, מנעה השבתם לידי הרשות על מנת לתקן המחדל. לטענת עו"ד גולדמן, גם אם מדובר בעונש מתון שראה השופט קמא הנכבד להטיל על המשיב 2, אין לשכוח כי ברקע מעשיו, עמדו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב, שהצדיקו הליכה לקראתו, כולל, הימנעות משליחתו למאסר בין כתלי בית הכלא, שהיה מתחייב גם אליבא דעו"ד גולדמן, בנסיבות אחרות. לדידו של עו"ד גולדמן, נכון עשה השופט קמא שהעדיף במקרה זה את טובת היחיד, אשר נקלע למשבר כספי קשה, ואשר כבר נענש לא מעט, עקב קשייו לכלכל היום את משפחתו בת ששת הילדים התלוים בו, כולל, בתו הצעירה חולת הסרטן. אשר לחובו של המשיב למדינה, שאת קופתה גזל בסכום נכבד, בענין זה סבר עו"ד גולדמן, אין מנוס מלהמתין למימוש העיקול שהוטל על ביתו, שיאפשר פרעון חובו במידה כזו או אחרת, גם למנהל מע"מ, המצוי ברשימת נושיו. דיון 5. לא בקלות החלטנו לדחות את החלק העיקרי של הערעור, הגם שענין לנו אכן, כפי שטען ב"כ המערערת, בעבירות של גניבה פשוטה מקופת האוצר, על ידי הצגה מירמתית של תשומות שלא יצאו להם למשיבים, וקבלת ההחזר בגינן בניגוד לחוק ולהגינות האלמנטרית. למותר להזכיר, כי התנהלות עבריינית כמו זו, בתחום המס, אכן מחייבת התיחסות כבדת ראש מצד רשויות האכיפה, במטרה למנוע ריקונה של קופת הציבור על ידי עוסקים שאין דרכם דרך האמת והחוק. העונש שהיה מתחייב מלכתחילה על המשיב 2, הוא מאסר בפועל בין כתלי בית הכלא, וכך למיצער, כל עוד לא הוסר מחדלו. דא עקא, שעקרון ענישתי זה אינו עומד במנותק מסביבתו. אין לשכוח במקביל, כי בית המשפט של ערעור, לא יתערב בפסק דין של הערכאה הדיונית, אלא אם כן מצא שנפלה בו שגגה קשה, שאין כל אפשרות והצדקה להותירה על כנה. בית המשפט שלערעור, כך נקבע, איננו מושך להטלת העונש שהיה הוא מטיל על העבריין אילו נדון בפניו מבראשית, אלא, בוחן סבירות הפסק וסבירות תוצאותיו. לא נוכל לומר בענייננו, שגישתו של השופט קמא הנכבד, אל המערער הזה, היתה נגועה בטעות מהותית או בשגגה כזו, המחייבת התערבות של ערכאת הערעור, וזאת בעיקר, על רקע אותן נסיבות אישיות שמנה הסניגור בפנינו. ההתמוטטות הכלכלית של עסקו של המשיב 2, לצד הנטל הכבד מנשוא שהונח על כתפיו בעקבות מחלת בתו, כאשר פרנסתם של עוד חמישה ילדים קטנים מוטלת על כתפיו, הם נימוקים שהיה מקום להביאם חשבון לעת גזירת הדין, כך שאין לה לערכאת הערעור מקום להתערב בו ולשנותו, גם אם על פני הדברים חורג הוא לצד הקולא. 6. לא כך בהתייחס אל המשיבה 1, שהיתה בפועל מי שהתיצבה מול רשות המס, ומי שנשאה בחובת תשלומו, על פי דין. אילו נטען בפנינו, או, בפני בית המשפט קמא, שענין לנו בחברה שאיננה פעילה עוד, או שנעדרת היא כל הכנסות, היה מקום לשקול פיטורה מכל עונש. לא שמענו דבר על מצבה של החברה היום, וגם בגזר הדין דלמטה, לא נאמר דבר לגבי אי יכולתה לשאת בעונש, בשל העדר כל הכנסות אצלה. על רקע האמור, יתקבל ערעורה של המדינה על גזר הדין נשוא הערעור דנא, בחלקו זה, כך שעל המשיבה 1, יוטל קנס כספי ע"ס 50,000 ₪, שאותו יהיה עליה לשלם בתוך חודש מהיום. אי תשלום הקנס במועדו, יחייב נקיטת צעדים משפטיים כנגד המשיבה ומנהלה, כנקוט בחוק. 7. סוף דבר, דין הערעור שבפנינו להתקבל לגבי המשיבה מס. 1, ולהידחות לגבי המשיב 2, הכל, על רקע הנסיבות שהובהרו לעיל. עבירות מסערעורמיסים