פרשנות דיני המס היא סוגיה שהעסיקה את בתי המשפט בפסקי דין רבים. בנוגע לכללי הפרשנות החלים על דיני המס, יש לפנות לעקרונות ולכלליים שפורטו בהלכת חצור (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70). נקודת המוצא היא, שאותם כללי פרשנות החלים, בדרך כלל על חוקים, חלים גם על פרשנות דיני המס. לצורך קביעת המשמעות "הנכונה" של מונח בחוק, המקור הראשוני הוא הלשון בה נקט המחוקק, ואולם אין זה אלא אחד מן המקורות לפרשנות. בדומה לפרשנותם של חוזים. אין מקום לילך בדרך של מעבר ממקור פנימי (לשון החוק) למקור חיצוני (היסטוריה חקיקתית וכיוצ"ב) מותנה בתנאים של בחינה מוקדמת של לשון החוק. כלל המקורות משמשים תשתית נדרשת להליך הפרשנות - ואין מניעה להידרש להם בערבוביה - אשר ילך ויתגבש עד לסיומו של ההליך הפרשני. לפיכך, מלאכת פרשנות דיני המס תעשה באופן שלצד בחינת ניסוחו של הסעיף הרלוונטי, יבחנו גם מטרת ההוראה ותכליתה, כאשר גם אלה נלמדים מלשון ההוראה, מהמבנה הכללי של החוק וממקומו במערך החקיקה הכללי, וכן ממקורות שמחוץ לחקיקה עצמה, כגון: המצב המשפטי שהתקיים בטרם חוקק החוק, לרבות ההיסטוריה החקיקתית והפרלמנטארית, והכול תוך ראייה כוללת של הערכים המקובלים של שיטת המשפט הכללית על הייחוד של דיני המס. כאשר מדובר בדיני מסים, אין גם להתעלם מן העובדה כי יש במכלול, הוראות רבות בעלות אופי טכני, בשל הצורך לאפיין את המס כ"מס טוב" ומבלי לפגוע בעקרונות המנחים של שיטת המשפט. דיני המסמיסים