נפילה ברחוב בדרך לעבודה

להלן פסק דין בנושא נפילה בדרך לעבודה כתאונת עבודה: פסק דין בפני תביעה בנזקי גוף במסגרתה עותרת התובעת לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שבהם לקתה כתוצאה מנפילה ברחובה של עיר. לשם ניהול יעיל של התיק פוצל הדיון באופן שתידון לראשונה שאלת החבות. הצדדים וטענותיהם 1. התובעת, ילידת 26/04/45, אם ל- 2 ילידים בגירים עובר לתאונה ועד היום, עובדת כשכירה בחברת "דובק" בפ"ת, החל משנת 1980. הנתבעת 1 הינה עירייה כמשמעות המונח בפקודת העיריות (להלן: "העירייה") הנתבעת 2 הינה חב' לביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים לתביעה, בביטוח המחסה את נזקי הגוף, שיתוארו להלן. טענות התובעת 2. התובעת טוענת שבתאריך 04/08/03 בשעה 07:00 לערך, צעדה בדרכה לעבודתה בחברת "דובק" בקרית אריה רח' מרטין גהל 9 בפ"ת. בעודה צועדת בפינת רחוב היצירה 8 (שם), לפתע מעדה התובעת ונפלה אפיים ארצה, נפצעה בפנים, בראש, ובאף, ונגרם לה שבר בכף יד שמאל (להלן: "התאונה"). 3. בכתב התביעה טוענת התובעת כי בדיעבד התברר לה שנתקלה בפינת המדרכה (סמוך לתחנת הדלק שבמקום) אשר הייתה משובשת, במפלס נמוך, עם חריצים, בליטות ושקערוריות, ואשר היוותה מכשול ברשות הרבים ומלכודת להולכי רגל במקום. 4. התובעת טוענת כי בנסיבות המקרה יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו" וכי חלה על הנתבעת 1 החובה להוכיח העדר רשלנות שתחוב עליה. כן טענה התובעת כי מצבה של המדרכה המשובשת במקום, היוותה מפגע, סיכון ומטרד ברשות הרבים, ועל כן נטל הראיה כי לא התרשלה הוא על הנתבעת 1. 5. בנוסף טענה התובעת כי התאונה, אירעה בשל רשלנותה הבלעדית, או המכרעת, של נתבעת 1, אשר התבטאה, בין היתר, באחד או יותר מהפרטים הבאים: לא דאגה לתקינות המדרכה במקום התאונה, ולא מנעה מפגע, סיכון, מכשול, ומטרד ברשות הרבים, במקום המיועד להולכי רגל. לא דאגה לתקן את המפגע סמוך להיווצרו, או בכל מועד אחר, ועד לקרות התאונה, ואף לאחריה. לא דאגה לסימון, צביעה או שילוט, שיזהיר עוברי דרך תמימים מפני המפגע ומפני מצבה הגרוע של המדרכה במקום. לא נקטה כל אמצעים, או באמצעים מתאימים, למניעת המפגע ולפגיעה בתובעת. התירה (הרשתה) במקום התאונה, קיום מדרכה, שאיננה ראויה למהלך ולמעבר הולכי רגל. לא עשתה דבר, או די, למניעת התאונה. לא נהגה כפי שרשות מקומית סבירה ומיומנת הייתה נוהגת בנסיבות המקרה. לא קיימה את החובות המוטלות על רשות מקומית, המופקדת על פי דין על תקינות, אחזקה ותיקון הדרכים בעיר, ומניעת מפגעים ומטרדים לציבור המשתמש בהם. בעקבות התאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף. טענות הנתבעת 6. הנתבעות טוענות שמהאמור בכתב התביעה עולה כי התובעת מנסה להטיל על הנתבעות אחריות באשר לאירוע שלנתבעות אין ולא היה כל קשר לגביו ו/או אירוע אשר התובעת בעצמה נושאת במלוא האחריות לגביו, ועל כן דין התביעה נגדן להידחות ו/או להימחק על הסף. 7. הנתבעות טוענות כי אירוע התאונה לא אירע כלל ו/או לא ארע בנסיבות להן טוענת התובעת, וכי נזקיה הנטענים והמוכחשים של התובעת אינם תוצאת התאונה הנטענת והמוכחשת, באשר התובעת סבלה מנזקים נטענים אלו עוד קודם לקרות התאונה הנטענת והמוכחשת, בין היתר בשל מומים ו/או תאונות ו/או מחלות ו/או אירועים קודמים ו/או מאוחרים לאירוע התאונה הנטען, וללא כל קשר אליו. 8. הנתבעות טענו עוד כי אופן קרות אירוע התאונה הנטען והמוכחש ונסיבות התרחשותו, מטילות את האחריות ו/או החבות לאירוע הנטען, המוכחש כשלעצמו, לפתחה של התובעת בלבד. 9. הנתבעות הוסיפו וטענו כי אין על מה שתחובנה בגינו, בהיות האירוע מקרה שהינו אופייני לחלק מהסיכונים היום יומיים ושאין להטיל בגינו כל חבות ו/או אחריות כלפי הנתבעות. 10. זאת ועוד, המדובר באירוע אשר ארע בשל חוסר זהירותה ו/או חוסר תשומת לבה ו/או הפעלת שיקול דעת מוטעה של התובעת, ובנסיבות אלו, אין לתובעת אלא להלין על עצמה. 11. הנתבעות מכחישות תחולת התנאים המוקדמים לכלל היפוך נטל הראייה כנטען בכתב התביעה. בנסיבות העניין אין מקום להחלת הכללים הראייתיים האמורים ו/או לא נתקיימו התנאים לקיומם וכי נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעת. מנסיבות המקרה כפי שהן מתוארות בכתב התביעה ברי כי התובעת יודעת היטב את נסיבות קרות האירוע הנטען והמוכחש ואין היא יכולה לטעון לצורך היפוך הנטל לחוסר ידיעה. 12. הנתבעות טענו כי מדרכה איננה דבר מסוכן כמשמעותו בדין. 13. הנתבעות הוסיפו וטענו כי: אינן אשמות בכל מעשה או מחדל של רשלנות ו/או חוסר זהירות בקשר עם אירוע התאונה הנטען והמוכחש. התאונה אירעה בנסיבות בלתי צפויות אשר לא ניתן היה למנען מראש, ואירועה לא היה בנסיבות המטילות אחריות ו/או חבות כלשהי על הנתבעות . מעשיה ו/או במחדליה הרשלניים של התובעת גרמה לקרות האירוע המוכחש ו/או לחילופין הפעילה שיקול דעת מוטעה בנסיבות ו/או לחילופי חילופין תרמה תרומה שבלעדיה לא היה קורה אירוע התאונה הנטען והמוכחש. לחילופין, במידה וקיימת רשלנות כלשהי של הנתבעות המוכחשת כשלעצמה, הרי שהקשר הסיבתי בין רשלנותן ובין התאונה נותק על ידי מעשים ו/או מחדלים ו/או חוסר זהירות של התובע ו/או של אחרים. 14. הנתבעות טענו עוד כי התאונה אירעה אך בשל אשמה ו/או רשלנותה ו/או חוסר זהירותה ו/או פזיזותה ו/או חוסר תשומת לבה ו/או שיקול דעת מוטעה שהפעילה התובעת אשר התבטאו בין היתר במעשיהם או במחדליהם, כמפורט להלן: לא שתה לבה למצוי בדרכה ו/או פעלה בפזיזות ובמהירות. לא בדקה מה מצוי בדרכה ו/או התעלמה מסביבתה. לא נתנה דעתה לאופן הליכתה ו/או לנעשה מסביבה ו/או הלכה תוך פיזור הדעת. לא הסתכלה בדרך ו/או לא בחנה את מדרך רגליה. נהגה בחוסר תשומת לב ו/או בפזיזות. איבדה את שיווי משקלה, דבר שגרם לאירוע הנטען. ידעה והעריכה את מצב הדברים וחשפה עצמה למצב זה מרצונה. לא צפה את הסכנה אעפ"י שיכולה הייתה לעשות כן בנסיבות העניין. לא מנעה את הנזקים אעפ"י שיכולה וחייבת הייתה לעשות כן בנסיבות העניין. נהגה באופן בלתי זהיר ו/או בלתי אחראי תוך אי אכפתיות ו/או אדישות לתוצאות מעשיה. חשפה עצמה מרצון לסיכוני הדרך בכך שלא שמה לב ולא בחנה את סביבתה. לא נהגה כפי שהולך רגל ו/או עובר אורח סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין. דיון 15. כדי להטיל על הנתבעים את החבות לנזקיה הגופניים צריכה התובעת להוכיח כי נפלה ומעדה ביום 04/08/03 בשעה 07:00 לערך, בקרית אריה רח' מרטין גהל 9 בפ"ת בשל מפגע שלו אחראית הנתבעת 1 . 16. בכתב התביעה כותבת התובעת כי בעת שהלכה לעבודתה מעדה ונפלה אפיים ארצה. עוד כותבת התובעת בכתב התביעה כי בדיעבד התברר לה שנתקלה בפינת המדרכה (סמוך לתחנת הדלק שבמקום) אשר הייתה משובשת, במפלס נמוך, עם חריצים, בליטות ושקערוריות, ואשר היוותה מכשול ברשות הרבים ומלכודת להולכי רגל במקום. 17. כתב התביעה לא תוקן ונוכח התנגדות הנתבע לשינוי חזית גדר המחלוקת הוא זה שהוגדר על ידי הצדדים בכתבי טענותיהם. אין בתצהיר התובעת כדי לשנות את גדר המחלוקת לאור התנגדות הנתבעת. התצהיר יכול להבהיר ולפרט את השכתוב בכתב התביעה. 18. התובעת הגישה שני תצהירים חלף עדותה הראשית. בסעיף 3 לתצהיר הראשון מיום 27/1/06 כותבת התובעת : "בהגיעי לפינת רח' היצירה 8 מעדתי לפתע ונפלתי אפיים ארצה .... " ובהמשך בסעיף 4 לתצהיר כותבת התובעת "בדיעבד התברר לי כי נתקלתי בפינת המדרכה (סמוך לתחנת הדלק במקום) שהייתה משובשת במפלס נמוך מחורצת עם בליטות ושקערוריות שלא כדרך מדרכה כילה להולכי רגל" בסעיף 6 לתצהיר נוסף שהגישה ביום 6/2/06 כותבת התובעת באשר לנסיבות המעידה כהאי לישנא: "אנכי, ככל הנראה נתקלתי בחלק צינור שבולט ה 1-2 ס"מ מעל פני המדרכה שמאד קשה להבחין בו במהלך הליכה רגילה ומצאתי את עצמי על המדרכה כשראשי ופני נחבטו בה" 19. התובעת צרפה לכתב התביעה מסמך מיום 20/5/04 מכתב המופנה לחברת דובק חתום על ידי ד"ר דב בן יצחק רופא תעסוקתי שבו נכתב כי מדובר בתאונת דרכים בעבודתה. כך גם ממסמך ת/2 דו"ח ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי נכתב תחת הכותרת תולדות המקרה מפי התובע "נפגעתי בתאונת דרכים טופלתי בחדר מיון ....." כותבי המסמכים דלעיל לא נחקרו בפני ואין לקבלם אפוא לנכונות תכנם. יחד עם זאת התובעת נשאלה בחקירה נגדית בקשר לעובדה שנכתב בת/1 כי מדובר בתאונת דרכים: ש. את הגשת לביטוח לאומי תביעה לתביעת נכות מהתאונה? ת. נכון. ש. התביעה שהגשת והמסמכים שהגשת, כתוב בתולדות המקרה, נפגעתי בתאונת דרכים ,יש לך הסבר לציון? ת. נפגעתי בתאונת דרכים? לא. זה מה שהם כתבו (ר' ע' 5 לפרוטוקול) והדברים מדברים בעדם. 20. כלל הוא שחיי היום יום מלאי סיכונים ועל הולכי הרגל להיות מודעים לכך לפקוח עיניהם ולהיזהר שלא להיכשל בדרכם. הלכה היא כי נפילה הינה תופעה רגילה בחיים ההולך בדרך עשוי למעוד. "חיי היום יום מלאים סיכונים אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו ב אחריות בנזיקין. סיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק- "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ", (ע"א 145/80 ועקנין נ' עירית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (להלן: "עניין ועקנין") כך גם בע"א ע"א 90 / 371 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל מז (3) 345, עמוד 351 שעניינו אמנם חבות מעביד נכתב כי : "..אכן סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום לפלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט.... לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית...." "...יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה מקום חלק... שבו יוכל אדם להחליק ...". בע"א 417/81 מלון רמדה נ' אליהו אמסלם פ"ד לח(1) 72, שגם ענינו תביעה בגין בחבות מעביד כתב בית המשפט (להלן: "עניין מלון רמדה"): "אכן מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים...אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי יום יום ." 21. אמנם אין לצפות כי רחובות הערים יהיו ישרים ללא מתום ללא בליטות שקעים סדקים הפרשי גבהים במידה זו או אחרת. המדובר בקילומטרים רבים של מדרכות וכבישים השאלה היא האם יש להטיל על הרשות ובמשמע על ציבור משלמי הארנונה את הנטל לתקן כל פגם ולו הקטן ביותר. עניין לנו כאן עם מדיניות שיפוטית. חיוב הרשות באחריות בשל נזק שנגרם מפגם כל שהוא, יביא לכך שיושקעו תקציבים גדולים בתיקון הפגמים הללו. תקציבים שיבואו בהכרח על חשבון משלמי הארנונה העירונית. בעניין זה נכתב בע"א (י-ם) 4344/97 - ג'ני כהן נ' עירית ר"ג בזו הלשון: "רחובות ומדרכות עיר אינם משטח סטרילי ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים בליטות וגלים של שיפועים כאלו ואחרים .... זו מציאות הכרחית... מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש ע"י עשרות אלפי אנשים .... מצרך המוני כזה נועד להקל על מעבר אנשים סחורות וכלי רכב ממקום למקום ולא להיות מודל גאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס..."- מרצפות בולטות פה ושם במדרכות הן תוצאת שימוש המוני בדרך בצירוף ארועי טבע (טמפרטורה , לחות , גשם , יובש). ספק אם הציבור עצמו היה מוכן לממן עלויות ההשגחה והתיקון הצפויים לגבי זוטי פגעים מסוג זה . בדומה נפסק גם בת"א 556/92 (ים) בוסקילה נ' עירית ירושלים (לא פורסם): "כבישים ודרכים אינם משטח סטרילי הם משמשים מעבר נוח יחסית להולכי רגל ואולם שקערוריות קטנטנות בליטות קטנות הנובעות מחפצים או ממבנה הכביש הם חלק אינטגרלי מהמבנה ... אינו יכול לגבות מהרשות הציבורית את מחיר אי תשומת ליבו". בת"א (עכו) 2877/96 פלאח סלמאן נ' מועצה מקומית ג'וליס, תקדין שלום 98(2) נקבע כדלקמן: "סיווג מקרה הנפילה ככזה שיש בו או אין בו להטיל אחריות על המחזיק במקרקעין או על הרשות, תלוי בעיקר בשני גורמים: זירת האירוע וגובהו או עומקו של המכשול בגינו אירעה הנפילה. אין להשוות בור בעומק 20 ס"מ לשקערורית בעומק 20 מ"מ . לא דומה שקערורית / מהמורה או בליטה /גבשושית בדרך ציבורית , לגבשושית או שקערורית בגובה זהה בקניון מרוצף, שם ניתן לצפות ל"יושר" מוחלט או כמעט מוחלט של מפלס ההליכה." 22. לעיתים אף מכשול בולט מעל פני הקרקע לא יחייב את הרשות - כך נפסק בת"א 1391/93 (שלום חיפה) - בת שבע דוד נ' עירית חיפה - נדחתה תביעתו של תובע שנתקל בחצי כדור בטון שהותקן למנוע חניית רכבים על המדרכה . 23. ומן הכלל אל הפרט - מתוך שלל הגירסאות מתקבל הרושם שהתובעת אינה יודעת ממה נפלה. התובעת נפלה, לקחה מונית ונסעה לחדר מיון. בדיעבד ניסתה לשחזר מה הייתה הסיבה לנפילתה. הטענה שנפלה לאחר שנתקלה בקטע צינור שבלט מהמדרכה היא טענה חדשה שעלתה לראשונה בתצהיר מיום 6/2/06. אין להתייחס לטענה זו מאחר שהיא מהווה שינוי חזית. לפיכך יש להתייחס לטענה הראשונית כי התובעת נפלה לאחר שנתקלה בשפת המדרכה בהתאם לתמונות ת/1. מעיון בתמונות ת/1, אשר צולמו על ידי התובעת זמן קצר לאחר התאונה נראית המדרכה ששוליה משוקעים דווקא באופן שאינם מהווים מפגע. מכל מקום לא נראה על פניו, כי הקטע שסומן על ידי התובעת כקטע שמהווה את המפגע, יש בו מכשול משמעותי. מן הראוי לציין כי נראה שאותו קטע צינור מצוי במקום אולם התובעת לא ראתה להצביע עליו בתצהירה הראשון כמפגע שגרם לנפילתה. 24. בחקירה נגדית עונה התובעת לשאלות ב"כ הנתבעות ומסבירה כיצד הגיעה למסקנה כי נפלה משולי המדרכה: "ש. בתמונות שצילמת מיד אחרי המקרה, ת/1, מדוע לא צילמת את אותו מקום, שעכשיו צילמת באופן מפורט ת. בתמונות הקודמות זה נמצא על המדרכה, כשנופלים לא יודעים ממה נופלים, באותו רגע שברתי את היד, נזל לי גם מהמצח, לא ידעתי מה קרה לי, רק למחרת בבוקר, באתי לצלם את המקום שנפלתי בו. ש. צילמת מדרכה, אך לא צילמת מפגע מסוים שבגללו את טוענת שנפגעת, רק עכשיו בתמונות הנוספות מינואר 2006 , 3 שנים אחרי המקרה, את מצלמת משהו ספציפי, למה רק אחרי כל כך הרבה זמן ת. דבר ראשון נפלתי ולא ידעתי מאיפה זה בא, עפתי על הפרצוף, חשבתי שמישהו הרים אותי מלמעלה ונפלתי, ממש ככה, למחרת הייתי כולי חבולה, הרגשתי מאוד לא טוב, באתי לצלם את המקום, כי עו"ד שלי אמר שצריך לצלם את המקום, למחרת בבוקר הייתי בבי"ח הייתי פצועה, דיברתי עם העו"ד והוא אמר לי ללכת לצלם את המקום. למחרת המקרה דיברתי עם עו"ד, לא ידעתי מה לעשות, נפלתי, הייתי בדרך לעבודה.ביום אחרי המקרה, כשאני חבולה, זה לא עניין אותי, אך אמרו לי שזה תאונת עבודה בב"ח והעו"ד אמר לי לצלם את המקום, כדי לדעת ממה נפלתי. ש. למה זה היה חשוב, יום אחרי המקרה, לדעת ממה נפלת? ת. אני לא יכולה לענות. אין לי תשובה ש. נכון שאת לא יכולה לומר היום, למה נפלת, את לא יודעת מה הסיבה המדויקת? ת. שהלכנו לראות את המקום, ראינו בדיוק למה נפלתי. ש. במשך 3 שנים עד התמונות האלה, לא ידעת מה הגורם לנפילתך ת. ראיתי לפי התמונות הראשונות שהיה שקע במדרכה, שהמדרכה לא ישרה שם. לפי מה שראיתי אח"כ הבנתי שכתוצאה מהברזל במדרכה עפתי. לא יכול להיות שעפתי בגלל משהו אחר, כנראה מזה, זה השערות שלי. עפתי, הגורם לנפילה, היה כנראה הברזל הזה. ש. זאת השערה שלך, נכון? ת. כן." (פרוטוקול ע' 3) 25. הנה כי כן כל המידע של התובעת מבוסס על השערה. היא יודעת שנפלה ויוצאת מתוך הנחה שאם נפלה משמע שנתקלה במפגע זה או אחר. מהתמונה שצרפה ת/1 לא שוכנעתי כי בקטע המדרכה המדובר יש מפגע (למעט קטע הצינור שאליו לא אתייחס, כמובהר לעיל, מאחר שקיומו כמפגע לא הוגדר כשנוי במחלוקת בין הצדדים על פי כתבי הטענות). לא זו אף זו יש משמעות לדבר שאירוע הנפילה היא בשעה שבע בבוקר ביום קיץ כשיש תאורה מלאה מקום אפילו יש פגם זה או אחר במדרכה הייתה צריכה התובעת להבחין בו. 26. אשר על כן למרות ששוכנעתי כי התובעת נפלה במקום כפי שנטען בכתב התביעה לא שוכנעתי כי נפלה עקב מפגע במדרכה שהיה באחריות הנתבעת 1. אשר על כן אינני סבור כי הנתבעות חבות בנזקי התובעת ודין התביעה להידחות. 27. התובעת תשלם לנתבעות סך כולל של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. 28. לאור העובדה שהתובעת נפצעה עקב נפילתה ואף נקבעו לה אחוזי נכות צמיתה בשיעור של 10% על ידי המוסד לביטוח לאומי והגם שמצאתי שאין הנתבעות חבות בנזקה של התובעת מומלץ לנתבעות לוותר על גביית ההוצאות שנפסקו לזכותן. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהתאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה