נפילה על בטונדה

פסק דין חלקי בפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מנפילה. עניינו של פסק דין חלקי זה הוא הכרעה בשאלת האחריות בהתאם להחלטה מיום 8/1/06. טענות התובע 1. התובע תושב טבריה יליד 8.7.58, רכש כרטיסים למופע בשם "המורדים", עבורו ועבור בתו. המופע התקיים בהיכל הספורט בשכונת "יד אליהו" בתל-אביב ביום 20.4.03. במועד האמור בסביבות השעה 11.00 בבוקר, הגיע התובע יחד עם בתו, והחנה מכוניתו במגרש החנייה הסמוך להיכל הספורט. לאחר החניית הרכב, צעדו התובע ובתו לכוון היכל הספורט, אשר היה הומה מקהל ובעיקר בני נוער. סביב היכל הספורט, הוצבו מחסומי מתכת ארעיים של עיריית תל-אביב, אשר מנעו את הכניסה להיכל הספורט, וניתבו את הקהל להיכנס מבעד הפתח או פתחים שיועדו לכך ואשר מהן נמשך תור לכוון הקופות. 2. מחסומי הברזל ביחד עם הקהל הרב שהתנקז למעבר, הסתירו מעיני התובע עמודי בטון נמוכים (להלן: "בטונדות") בגובה של כ- 30 או 40 ס"מ, שהותקנו על שפת המדרכה שסביב היכל הספורט. התובע נתקל בבטונדה, נפל על בטונדה אחרת, נחבל קשות באזור שורש כף היד השמאלית ובית החזה שלו. התובע טוען שהצבת הבטונדות, המחסומים הארעיים מברזל ושילובם של השניים, ביחד עם ניתוב הציבור לכוון פתח צר אחד, הינם בגדר מעשים ופעולות רשלניים של הנתבעת. מעשים אלה הם שגרמו לתאונה. 3. מיד לאחר המקרה, קיבל התובע טיפול בתחנת מגן דוד אדום סמוכה וממנה נשלח לביה"ח איכילוב, לצורך קבלת טיפול רפואי ראשוני, התובע נסע לטבריה ובבית החולים "פוריה" אובחן כסובל משברים בידו השמאלית. טענות הנתבעת 4. לשיטת הנתבעת דין התובענה דנן להידחות ו/או להימחק על הסף בשל העדר עילה ו/או חוסר יריבות, שכן מן האמור בכתב התביעה עולה כי התובע מנסה להטיל עליה אחריות באשר לאירוע שלנתבעת אין ולא היה כל קשר לגביו ועל כן דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות ו/או להימחק על הסף. 5. ראשית טענה הנתבעת כי המחסומים והאבטחה במקום אירוע התאונה הנטען והמוכחש לא הוצבו ובוצעו ע"י עיריית ת"א, אלא ע"י גורמים אחרים. שנית טענה הנתבעת כי אירוע התאונה לא אירע כלל ו/או לא אירע בנסיבות להן טוען התובע, וכי נזקיו הנטענים והמוכחשים של התובע אינם תוצאת התאונה הנטענת והמוכחשת, באשר התובע סבל מנזקים אלו עוד קודם לקרות אירוע התאונה הנטען והמוכחש ולאחריה. שלישית, הוסיפה הנתבעת וטענה כי בנפילתו זו של התובע כטענתו, אין על מה שתחוב בגינו, בהיות אירוע התאונה מקרה שהינו אופייני לחלק מהסיכונים היומיומיים ושאין להטיל בגינו כל חבות ו/או אחריות כלפי הנתבעת. 6. לשיטת הנתבעת המדובר בתאונה אשר ארעה בשל חוסר זהירותו ו/או חוסר תשומת לבו של התובע, ואשר לא נגרמה בשל קיומו של מכשול ו/או ליקוי ו/או סיכון כלשהו בדרך ו/או הפעלת שיקול דעת מוטעה של התובע ובנסיבות אלו, אין לו אלא להלין על עצמו. 7. הנתבעת טענה להעדר כל קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת והמוכחשת לבין אירוע התאונה הנטען. הנתבעת אינה אשמה בכל מעשה ו/או מחדל של רשלנות ו/או חוסר זהירות, בקשר עם אירוע התאונה הנטען והמוכחש כשלעצמו. התאונה אירעה בנסיבות בלתי צפויות אשר לא ניתן היה למנען מראש, ואירועה לא היה בנסיבות המטילות אחריות ו/או חבות כלשהן על הנתבעת. 8. הנתבעת הוסיפה וטענה כי במעשיו ו/או במחדליו הרשלניים גרם התובע לקרות אירוע התאונה הנטען והמוכחש כשלעצמו ו/או לחילופין, תרם תרומה מכריעה שבלעדיה לא היה קורה אירוע התאונה הנטען והמוכחש כשלעצמו. לחילופין, טענה הנתבעת כי במידה וקיימת רשלנות כלשהי של הנתבעת, המוכחשת כשלעצמה, הרי שהקשר הסיבתי בין רשלנותה ובין אירוע התאונה הנטען והמוכחש, נותק על ידי מעשים ו/או מחדלים ו/או חוסר זהירות של התובע. 9. מבלי לגרוע מכלליות האמור והנטען דלעיל, טענה הנתבעת, כי התאונה אירעה אך בשל אשמתו ו/או רשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או פזיזותו ו/או חוסר תשומת ליבו ו/או שיקול דעת מוטעה שהפעיל התובע, אשר התבטאו בין היתר, במעשיו ו/או במחדליו, כמפורט דלהלן: לא שת לבו למצוי בדרכו ו/או פעל בפזיזות ובמהירות. לא בדק מה מצוי בדרכו ו/או במדרך רגליו ו/או התעלם מסביבתו. נהג בחוסר תשומת לב ו/או בפזיזות. ידע והעריך את מצב הדברים באופן לקוי ו/או חשף עצמו למצב זה מרצונו. לא צפה את הסכנה אעפ"י שיכול וחייב היה לעשות כן בנסיבות העניין. לא מנע הנזקים אעפ"י שיכול וחייב היה לעשות כן בנסיבות העניין. נהג באופן בלתי זהיר ו/או בלתי אחראי, תוך אי אכפתיות ו/או אדישות לתוצאות מעשיו. נהג כפי שאדם סביר ונבון לא היה נוהג בנסיבות העניין. 10. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי גם אם נפגע התובע בפגיעה הנטענת, היו הפגיעות קלות, שתוצאותיהן חלפו, ואם נגרמו לו נזקים כלשהם, היו אלה נזקים מזעריים, זניחים ובלתי משמעותיים. לא זו אף זו הוסיפה הנתבעת וטענה כי אם אכן קיימים לתובע נזקים כלשהם, הרי שהם תולדה של מחלות ו/או של תאונות קשות רבות קודמות ו/או של ליקויים ו/או של מומים, אשר התובע סבל מהם עוד לפני הפגיעה הנטענת ו/או לאחריהם וללא כל קשר עמם. דיון והכרעה 11. התובע ובתו העידו מטעם התובע, מטעם הנתבעת העיד מר איל חכים - אחראי על נושא החזקת מסעות (כבישים) ומדרכות של עיריית תל אביב. מהראיות שעמדו בפני נותן לקבוע את העובדות כדלקמן: 12. עיריית תל אביב הציבה בטונדות מבטון בסמוך להיכל הספורט ביד אליהו. הבטונדות נועדו, כפי הנראה, למנוע עליית/חניית כלי רכב על המדרכה. ביום 20/4/03 בעת שהתקיימה הופעה של "המורדים" בהיכל הספורט. נעשה שימוש במחסומי ברזל ניידים של עיריית תל אביב כדי לכוון את קהל המשתתפים. מחסומי הברזל הונחו כך שיצרו נתיב הליכה וכניסה לכיוון המופע. דע עקא, מחסומי הברזל של העירייה הועמדו באופן כזה שהבטונדות היו בתוך נתיב ההליכה לקהל שהותווה על ידי מחסומי המתכת. על האופן בו הוצבו מחסומי הברזל ניתן ללמוד מתצהירו של התובע, מעדויותיהם של התובע ובתו ומתוך התשריטים ששרטטו שניהם במהלך החקירה הנגדית - ת/1 ו- ת/2 עולה כי גירסת התובע בעניין זה לא הוזמה ונתמכה כדבעי בעדותה של בתו וראיתי לתת בה אמון. 13. במקרה זה איננו נדרשים לשאלה האם הבטונדות כשלעצמן היוו מכשול. השאלה הרלוונטית היא האם העמדת מחסומי הברזל באופן שתואר לעיל, כשהבטונדות נמצאות בנתיב ההליכה של הקהל, מהווה מכשול והאם יש לעיריית תל אביב כבעלת מחסומי הברזל אחריות להצבתם. הגם שאין מחלוקת כי מחסומי הברזל הצהובים הם בבעלות העירייה, אליבא דנתבעת המחסומים לא היו במועדים הרלבנטיים בחזקתה ו/או בשליטתה ו/או לא הוצבו על ידה ו/או ע"י מי מעובדיה. האישיות המשפטית של מארגנת המופע/האחראית על היכל הספורט 14. הצדדים ייחדו חלק ניכר מסיכומיהם לדיון בשאלת אישיותה המשפטית של האחראית על המופע. לשיטת הנתבעת חברת היכלי הספורט תל-אביב - יפו בע"מ היא בעלת אישיות נפרדת לעיריית תל-אביב ואין בעובדה כי העירייה בעלת מניות בחברת "היכלי הספורט" כדי לייחס לה חבות כלשהי כלפי התובע. הנתבעת טענה בסיכומיה כי יש להטיל את מלוא האחריות לקרות התאונה על חברת ההפקה "יאיר דורי תקשורת בע"מ" שהפיקה את מופע "המורדים" ובהוראת משטרת ישראל היו האמונים על הסדרי האבטחה סביב היכל הספורט, לרבות הצבת המחסומים וכן על "חברת יבטח בע"מ" שעסקה במתן שירותי אבטחה, הכוונה וסדרנות ואשר הייתה אחראית, בין היתר, על שמירת הסדר והביטחון מחוץ להיכל הספורט. בהחלטת ביניים נמחקה ההודעה לצדדים שלישיים שהוגשה על ידי הנתבעת בשל מחדלים פרוצדוראליים של האחרונה והכל כמובהר בהחלטה מיום 2/4/06 ע' 5-6 לפרוטוקול. 15. התובע טוען כי היכל הספורט הינו בבעלות הנתבעת. התובע מסתמך על עדותו מר אייל חכים העד מטעמה של הנתבעת שאישר בעדותו כי היכל הספורט הוא נכס של עיריית תל-אביב. ועל דברי עד זה הגם שהחזקתו וניהולו של היכל הספורט, מסורים בידי חברת היכלי הספורט תל-אביב יפו בע"מ (להלן: "היכלי הספורט"), בפועל גם מגרש החנייה הסמוך להיכל הספורט, הינו בבעלות העירייה ומוחזק ע"י חברת היכלי הספורט. כך גם ראה התובע להסתמך על תדפיס רשם החברות (נספח ב' לתצהירו) ועל תדפיס רשימת התאגידים העירוניים כפי שפורסם ע"י הנתבעת, ת/3, מהם עולה כי חברת היכלי הספורט הינה תאגיד עירוני של עיריית תל-אביב בבעלות מלאה של העירייה ובשליטתה המוחלטת. 16. לשיטת התובע מהראיות שלעיל עולה כי העירייה מתפעלת את רוב נכסיה, לרבות חניוניה, תשתיותיה התחבורתיות, מערכות המים הביוב והניקוז, פרויקטים עירוניים, החוף, נכסים קונקרטיים רבים ובתוכם היכל הספורט, מוסדותיה החינוכיים והתרבותיים ועוד כהנה וכהנה, באמצעות תאגידים עירוניים ואין בכך כדי לשחררה מכל אחריות או חובה שבדין. הגם שהצדדים ראו לשחת מילין הרבה על חובות העירייה והזיקה המשפטית בין עיריית תל אביב וחברת היכלי הספורט, נדמה כי לעניינינו אינני נזקק להכרעה בשאלות נכבדות אלה. האם בעלות העירייה במחסומי הברזל יוצרת חבות לנזק שנגרם מהצבתם 17. אפילו תתקבל עמדת הנתבעת בדבר אישיותה המשפטית השונה של חברת היכלי הספורט, השאלה הרלוונטית היא, לאור העובדה שאין מחלוקת בדבר בעלותה של הנתבעת על מחסומי הברזל, האם העמדת מחסומי הברזל באופן שתואר לעיל, כשהבטונדות נמצאות בנתיב ההליכה של הקהל, מהווה מכשול והאם יש לעיריית תל אביב כבעלת מחסומי הברזל אחריות להצבתם. בעלותה של הנתבעת במחסומי הברזל, יוצרת חבות ללא כל קשר לזהות המציב. הנתבעת כבעלת מחסומי הברזל אינה יכולה להפקירם ברחובה של עיר. אין ספק שבנסיבות מסוימות יכולים מחסומי הברזל להוות מכשול. העירייה חבה חובת זהירות כבעלים של מחסומי הברזל וחובתה לוודא שלא יעשה בהם כל שימוש שיש בו כדי לגרום לנזק. כל זאת במנותק מחובותיה המוגברות כרשות עירונית למנוע יצירת מפגעים במרחב המוניציפאלי. האם הנחת מחסומי הברזל כפי שהונחו היוותה מפגע 18. מחסומי המתכת שבבעלות הנתבעת הועמדו באופן כזה שהבטונדות היו בתוך נתיב ההליכה לקהל שהותווה על ידי המחסומים. על פי תצהירו של התובע, שלא נסתר בחקירה נגדית, מחסומי הברזל ביחד עם הקהל הרב שהתנקז לשביל שנוצר בין שני מחסומים , הסתירו מעיניו את הבטונדות. אכן יש הגיון רב בדבריו של התובע, ניסיון החיים מלמד כי הליכה בתוך קהל רב וצפוף אינו מאפשר להבחין במכשולים על פני הקרקע. ואפשר שבטונדה על גבי מדרכה בנסיבות רגילות לא תהווה מכשול כלל ועיקר תהווה מפגע כאשר היא בנתיב הליכה של קהל רב אשר מסתיר את הקרקע כפי שקורה חדשות לבקרים בעת שמספר גדול של אנשים יוצר צפיפות באזור ממוקד. כך גם אפילו נקבל את עמדת העירייה המסתמכת על ת.א. 1391/93 (שלום חיפה) - בת שבע דוד נ' עיריית חיפה - שבו נדחתה תביעתו של תובע שנתקל בחצי כדור בטון שהותקן למנוע חנית רכבים על המדרכה. אפשר שכדור בטון או בטונדה על שולי מדרכה לא יהווה בנסיבות רגילות מכשול או מפגע לציבור המשתמשים. יחד עם זאת בטונדה כזו, שנמצאת בנתיב הליכה של קהל צפוף, בהחלט יכולה להוות מכשול בשל העובדה שקהל צפוף אינו מאפשר למשתמש להבחין בבטונדה. אשר על כן בנסיבות האמורות יש במחסומי המתכת כפי שהונחו, באופן שהבטונדות נמצאת בנתיב ההליכה של הקהל, כדי להוות מפגע לציבור אשר יכול להיתקל בבטונדות שהם סמויות מהעין כשיש קהל רב במעבר שנוצר בין מחסומי המתכת. האם התובע נפל עקב היתקלות בבטונדה 19. הנתבעת טענה עוד בכתב הגנתה כי אירוע התאונה כלל לא אירע ו/או לא אירע בנסיבות להן טוען התובע. לשיטתה עדותו של התובע לפיה נפל, כשעמד בתור למופע של המורדים ביד אליהו, על בטונדה שהייתה בתוך המחסום עצמו אינה מתיישבת עם הגירסה שמסר לרופא חדר המיון של ביה"ח מיום האירוע לפיה: "לדבריו היום תוך כדי טיול נפל, נחבל". 20. הנתבעת סבורה כי מסמך ראשוני ואותנטי זה הינו בעל חשיבות רבה ביותר, ויש בו כדי ללמד אודות עצם קרות האירוע ונסיבות התרחשותו. עוד טוענת הנתבעת כי היה על התובע להביא את אנשי מד"א לעדות על כך שאמרו לו שנפלו עוד אנשים כמוהו. 21. דבריו של התובע בדבר נסיבות נפילתו נתמכו בדברי בתו. הגם שמדובר בעדות של בת משפחה ראיתי כאמור לתת אמון בגירסת התובע. הנתבעת יכולה הייתה לנסות להזים את גירסתו בחקירה נגדית. אך אם רצתה להסתמך על מכתב השחרור של ביה"ח פוריה היה עליה להביא את כותב המכתב. על פי עדותו של התובע הגיע לבית החולים פוריה שעות רבות לאחר הנפילה ביד אליהו. ובטופס הבדיקה במד"א בתכוף לאירוע נכתב "נפל מבטונדות שנמצאות צמוד להיכל הספורט". גם איש מד"א שמילא את טופס הבדיקה והטיפול לא העיד בפני. ככל שיש משקל למסמכים הללו ללא עדויות עורכיהם, יש בהם כשלעצמם לאיין אחד את משנהו. 22. אשר על כן לא ראיתי ליחס משקל כל שהוא למסמכים הכתובים ללא עדות עורכיהם יחד עם זאת למרות שדברי התובע נתמכו בעדות בתו בלבד, שוכנעתי במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי התובע נפל עת נתקל בעמוד בטון בגובה של כ- 30-40 ס"מ (להלן: "בטונדה") שנמצא על שפת המדרכה הסמוכה להיכל הספורט ביד אליהו בנסיבות שתוארו בכתב תביעתו. בנסיבות אלה לא מצאתי שלתובע אשם תורם לנפילתו. כאשר יש קהל רב וצפוף לא ניתן לדרוש מאדם שנדחק בין הקהל הרב, להסתכל לרצפה ולהבחין במכשולים. סביר בעיני שאדם סביר יחשוב שאם מאן דהוא הניח את המחסומים כפי שהניחם, כי אז וידא עובר להנחתם שאין כל מכשול בנתיב שנוצר. לסיכום 23. בעלותה של הנתבעת במחסומי הברזל, יוצרת חבות ללא כל קשר לזהות המציב. הנתבעת חבה חובת זהירות כבעלים של מחסומי הברזל וחובתה לוודא שלא יעשה בהם כל שימוש שיש בו כדי לגרום לנזק. יש במחסומי המתכת כפי שהונחו, באופן שהבטונדות נמצאת בנתיב ההליכה של הקהל, כדי להוות מפגע לציבור אשר יכול להיתקל בבטונדות שהם סמויות מהעין כשיש קהל רב במעבר שנוצר בין מחסומי המתכת. התובע נפל לאחר שנתקל בבטונדה ובנסיבות האמרות אין לו כל אשם תורם. 24. אשר על כן במידה שנגרם לתובע נזק בעקבות הנפילה חבה הנתבעת בנזק זה. 25. הנתבעת תשלם הוצאות פסק דין חלקי זה בסך כולל של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ סכום זה היה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. נפילה