דחיית תביעת פירוק שיתוף

החלטה 1. עניינה של החלטה זו הוא בקשת המבקש "למחיקה ו/או דחייה על הסף" של תביעת המשיב לפירוק שיתוף בדירה, "אשר הוגשה במסגרת תמ"ש 57910/98. בתמ"ש 57910/98, המבקשת היא שהגישה תובענה לפסק דין הצהרתי נגד המשיב, לפיכך כנראה חלה טעות בציון מס' התמ"ש והכוונה לתמ"ש 57911/98 שם הגיש המשיב ביום 28.9.98, תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין ובמיטלטלין. המשיב לא צירף לכתב התביעה כל מסמך על הזכויות במקרקעין (למרות שבסעיף 7 לכתב התביעה נרשם כאילו הנסח מצורף). העתק הרישום מפנקס המקרקעין (להלן: הנסח) צורף לתגובתו של המשיב לבקשה זו. עפ"י הנסח, לכ"א מהצדדים זכויות בעלות בשעור של 1000/7474 במקרקעין הידועים כחלקה 80 בגוש 4040 (להלן: המקרקעין) וכן יש לכל אחד מהם מחצית מזכויות החכירה במקרקעין (מכיוון ששטרות החכירה לא הומצאו לא ברור מהו השטח שהצדדים חוכרים בתוך החלקה הנ"ל המשתרעת על פני 7,474 מ"ר). מכל מקום, המשיב טוען בתגובתו כי מדובר בשטח של 2,000 מ"ר וכי על שטח קטן מתוך 2 הדונם של הצדדים, בנוי בית המגורים. 2. המבקשת הגישה ביום 22.7.98 "תביעה למזונות ולמדור ייחודי" לבית הדין הרבני האיזורי בתל-אביב והמשיב הגיש ביום 1.6.98 תביעת גירושין לבית הדין הרבני. ביום 27.7.98 ניתן פסק דין בתביעת הגירושין של המשיב; בפסק הדין נדחתה תביעת המשיב לחייב את המבקשת בקבלת גט בנגוד לרצונה. וכן נפסק: "ב. ביה"ד מחליט כי האשה זכאית למדור יחודי בדירה בה גרו בניה"ז יחדיו ועתה גרה בה האשה לבדה, הנמצאת בבאר - יעקב רח' איילה 35". 3. המבקשת טוענת, כי המשיב לא ערער על פסק הדין הוא הפך לפסק דין חלוט. 4. בתצהיר שצורף לבקשה טוענת המבקשת כי "על הדירה רובץ עיקול שהוטל על ידי כב' ביה"ד הרבני ואשר נועד להבטיח את מדורי - נספח ג'". המבקשת לא המציאה כל החלטה של בית הדין הרבני על עיקול זכויות המשיב במקרקעין הנ"ל אולם היא צירפה אישור של רשם המקרקעין, לפיו ביום 29.11.98 נרשמה בפנקסי המקרקעין הנ"ל "פעולת צו עיקול מיום 24.11.98 לטובת בית הדין הרבני, על זכויות הבעלות והחכירה של המשיב". הואיל ופסק הדין ניתן ביום 27.7.98, סביר שביה"ד סיים את תפקידו, כך שבהעדר כל מסמך על תביעה או בקשה נוספת, לא הוברר על סמך מה ניתן צו העיקול. 5. בסעיף 4 לבקשה נאמר: "מכח עקרון כיבוד הדדי של הערכאות ו/או בשל העובדה כי פירוק השיתוף בדירה יסכל את זכויותיה של המבקשת למדור, כפי שבאו לידי ביטוי בפסק דינו של כב' ביה"ד, הרי שכב' ביהמ"ש מתבקש להורות על מחיקת התובענה ו/או דחייתה על הסף". 6. בית משפט זה כבר נלאה מלחזור ולהעמיד דברים על דיוקם, דהיינו כי על המבקש דחיית תובענה על הסף, לנמק את העילה לכך עפ"י החלופות שבתקנה 101 (א) לתסד"א ועל המבקש מחיקת תביעה על הסף לנמק את העילה עפ"י החלופות שבתקנה 100 לתסד"א. המבקשת לא השתיתה את בקשתה על אף אחת מהחלופות שבתקנות 100 או 101 (א) לתסד"א ולא טענה כי אחת העילות מתקיימות. "כיבוד הדדי של ערכאות" אינו עילה לסילוק על הסף לפי תקנות 100 ו- 101 (א) לתסד"א, אלא לכל היותר לעיכוב הליכים, מכח סמכות טבועה של בית המשפט. לפיכך אני דוחה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף ולמחיקת התביעה על הסף. 7. יש לשים לב כי קביעת ביה"ד הרבני לגבי המדור היחודי ניתנה במסגרת תביעת הגירושין של המשיב ולא במסגרת תביעת המזונות של המבקשת שהוגשה לו רק ביום 22.7.98 (דהיינו 5 ימים לפני הדיון ולפני פסק הדין). מקריאת פרוטוקול הדיון בביה"ד הרבני מתברר כי שאלת המזונות לא הועלתה כלל ולא נדונה ואף שאלת המדור היחודי לא הועלתה כלל בדיון). 8. המבקשת ביקשה לחילופין "לעכב את הדיון בתובענה, עד להכרעתו של כב' ביה"ד הרבני, אשר פסק בענין במסגרת סמכותו וקנה סמכות ייחודית לדון בנושא" (ר' סעיף 5 לבקשה). מהאמור בסעיף 5 לבקשה לא ברור איזה סמכות קנה בית הדין הרבני ואיזה הכרעה על ביה"ד לתת לאחר שכבר נתן פסק הדין. 9. המבקשת מסתמכת על פסק הדין שניתן בבג"צ 5969/94 אקנין נ' ביה"ד הרבני האיזורי חיפה פד"י נ' (1) 370. בפסק הדין בענין אקנין נקבעה ההבחנה בין החלטה על פירוק השיתוף, לבין התייחסות להחלטתו של ביה"ד הרבני בשלב ביצוע הפירוק, ואלה דבריו של השופט גודלברג: "...כיבוד הדדרי של הערכאות מחייב, כי שעה שיבוא בית המשפט להחליט על ביצוע פירוק השיתוף בדירה (אם יחליט על פירוק השיתוף), לא יתעלם מהחלטתו של בית הדין הרבני שניתנה לראשונה. רק כך תמנע התנגדות חזיתית בין הלכות סותרות שיצאו משתי ערכאות, כשפתרון אחר לענין אינו מצוי בידי בית המשפט אלא בידי המחוקק" (ר' סעיף 11 לפסק הדין) (ההדגשות שלי - י.ג.). גם בע"א 2626/90 ראש חודש קבע השופט גולדברג את ההבחנה בין עצם ההחלטה על פירוק השיתוף לבין החלטה על ביצוע הפירוק, לגבי התחשבות בנושא מדור האשה: "... אין בית המשפט רשאי, שעה שהוא מחליט על ביצוע פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג (להבדיל מהחלטתו על עצם הפירוק), להתעלם מפן נוסף של ההליך שבפניו. דהיינו, כי אין מדובר בשותפים זרים זה לזה, אלא בבני זוג אשר חלים עליהם דיני המשפחה, אשר במסגרתם חב הבעל במדור לאשתו...". (ר' ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש פד"י מד (5) 205 (דינים עליון עמ' 5). (כידוע בעיה זו נפתרה ע"י הוספת סעיף 40 א' לחוק המקרקעין). (ור' גם רזון צבי "יחסי ממון בין בני זוג" ע' 186 ורוזן צבי "דיני המשפחה בישראל" עמ' 448 ואילך, לגבי המצב ששרר לפני חקיקתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה שבמסגרתו יכול כיום ביהמ"ש לדון גם בשאלת פירוק השיתוף וגם בשאלת המדור במסגרת תביעת המזונות ולפני חקיקתו של סע' 40 א' לחוק המקרקעין). עפ"י ההבחנה בין החלטה על פירוק השיתוף ובין ביצוע הפירוק - ניתן להגיש בקשה לעיכוב הביצוע רק לאחר ההחלטה או עובר להחלטה על פירוק השיתוף, אולם אין כל מקום לעכב את הדיון בתובענה כבקשת המבקשת. הדיון בתובענה לפירוק השיתוף לא החל ואף לא נקבע מועד להוכחות. 10. יתר על כן, המשיב טוען, כי בית המגורים משתרע רק על שטח קטן ביותר מתוך השטח של אלפיים מ"ר (2 דונם) וכי רוב השטח הוא שטח בור, כך שניתן בכל מקרה להתייחס, לטענתו, בנפרד לבית המגורים ולשטח הנותר הואיל וגם פסק דינו של ביה"ד הרבני מתייחס אך ורק לדירת המגורים. 11. לפיכך אני דוחה את הבקשה. 12. המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. פירוק שיתוף