הפחתת מזונות ילדים

להלן פסק דין בסוגיית הפחתת מזונות ילדים: פ ס ק - ד י ן 1. השאלה העומדת להכרעה בעניינינו היא, האם יש להענות לתביעת התובע ולהפחית את סכום המזונות שהוא חויב בו, עפ"י פסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין שהוא עשה עם אם הקטין ואם התשובה היא חיובית, - באיזה סכום המזונות יופחתו. 2. ביום 13.6.94 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כב' השופט צ. מ. הכהן, תוקף של פסק דין להסכם הגירושין הכולל הסכמות גם בענין משמורת הקטין ומזונותיו (תמ"א 94/1086). 3. סעיף 4 להסכם/פסק הדין קובע כי משמורת הקטין תהיה בידי אמו "ועליה לדאוג לכל צרכיו ומחסורו לרבות ביטוח רפואי ומדור". בסעיף 2 להסכם/פסק הדין נקבע כי האשה תקבל ממכירת הדירה ומהבעל סכום של 90,000 דולר וכי שליש מסכום זה הוא עבור הקטין וכי על האשה להשתמש בסכום הנ"ל כדי לרכוש דירה עבורה ועבור הקטין וכי שעור חלקו של הקטין בדירה יהיה בהתאם לסכום של 30,000 דולר במחיר הדירה. בסעיף 5 להסכם/פסק הדין נקבע כי הבעל ישלם לאשה עבור מזונות הקטין סך של 1,750 ש"ח בחודש, כי הסכום הנ"ל צמוד למדד וכי "סכום זה כולל את כל צרכיו של הקטין, לרבות ביטוח רפואי ומדור", בהוצאות רפואיות חריגות לרבות טיפול שיניים, ההורים ישאו בחלקים שווים. בתקופת השירות הצבאי יעמוד סכום המזונות על סך 750 ש"ח בחודש, צמוד מיום 13.6.94. קצבת הילדים תועבר לאשה בנוסף לסכום המזונות. הצדדים הסכימו כי "סכום המזונות הנ"ל הינו תוצאה של שיקלול וממוצע חודשי לכל התקופה ומבוסס הן על כל צרכי הילד בהווה והצפויים בעתיד והן על ההכנסות של כל אחד מבני הזוג בהווה והצפויות בעתיד". בסעיף 6 (ב) להסכם/פסק הדין נקבע כי תכניות החסכון שע"ש הילד לבדו ישארו בבעלותו של הילד. 4. התובע טוען כי הנסיבות השתנו באופן מהותי וכי הדבר "מצדיק ואף מחייב הקטנת סכום המזונות" (ר' ס' 3 לכתב התביעה). התובע טוען כי סכום המזונות המעודכן, עפ"י ההצמדה למדד, עומד ע"ס 2,450 ש"ח בחודש. 5. שינוי הנסיבות, לטענת התובע, נגרם בעטיים של העניינים הבאים: שינויים שחלו אצל התובע: א. לתובע בת נוספת, מנישואין קודמים, לטענתו היא בת 16 בעת הגשת התביעה, הבת היתה במשמורת אמה בגרמניה ובעת שנעשה הסכם הגירושין שבינו לבין אם הנתבע, הוא לא שילם לה מזונות; אולם מדצמבר 1995 הבת נמצאת בישראל ובחזקתו והוא מספק את כל צרכיה; הבת נמצאת בפנימיה והוא משלם לפנימיה 6,000 ש"ח בשנה,דהיינו 500 ש"ח בחודש וכן הוא קונה לבת בגדים, נותן לה דמי כיס ומממן את הביטוח הרפואי שלה. עפ"י דפי הבנק נ/ 2, התובע משלם סך 628 ש"ח בחודש לבית הספר. התובע לא צירף את הסכם הגירושין שהוא עשה עם אמה והדבר אומר דרשני. יש להניח כי עם העברתה של הבת לאב, התובע והאם עשו ביניהם הסכם נוסף ולא הסתפקו ביפוי הכח הנ"ל, אך כל מסמך כזה לא הוגש. יש להניח כי התובע מקבל עבור בתו קצבת ילדים, אך הכנסה זו לא צוינה על ידו. הבת נולדה ביום 3.3.1980, כך שביום 2.3.1998 ימלאו לה 18, והחובה לזון אותה, במידה והיא מוטלת על התובע, תסתיים ואילו הנתבע יהיה בן 9 במועד זה. ב. התובע נישא בשלישית ביום 5.10.95 ומנישואין אלה נולדו לו שני ילדים שנולדו האחד ביום 19.8.96 והשני ביום 11.7.97 וכי עליו לזון אותם. התובע טוען כי אשתו לא חזרה ואף לא תחזור לעבוד "שכן העלות של העסקת מטפלת לשני תינוקות גבוהה בהרבה משכרה, כך שאני נותרתי מפרנס יחידי" (ר' סעיף 12 לתצהיר עדות ראשית של התובע) וכי ממשכורתו, כצורף, בסך של כ- 3,500 ש"ח בחודש, עליו לפרנס את עצמו, את אשתו ואת שני ילדיו התינוקות. שינויים שחלו אצל הנתבע: ג. בעת עשיית הסכם הגירושין, הקטין היה מקטני קטנים ואילו בעת הגשת תביעה זו הוא בן 2/1 7 שנים ועל אמו להשתתף במזונותיו מדין צדקה. ד. שינויים בהכנסות והוצאות של אם הנתבע - בעת עשיית ההסכם היא עבדה חצי משרה וכעת היא עובדת במשרה מלאה וכן בביתה מתגורר חברה לחיים. 6. התובע טוען כי הוא משלם שכר דירה בסך 650 דולר בחודש וכי העלות הכוללת של שכר הדירה והוצאות החזקתה מסתכמים בסך של 3,000 ש"ח בחודש (ר' סעיף 11 לסיכומי התובע). ב"כ הנתבע, עו"ד ד. טיטונוביץ, ניתח, בסיכומיו, את הכנסותיו והוצאותיו של התובע, עפ"י דפי חשבון הבנק וכרטיס האשראי שלו וערך אותם בטבלה. הטבלה אכן מרכזת את האמור במסמכים של התובע. מסתבר כי חרף מצבו הכספי הקשה, כביכול, של התובע הוא חוסך מדי חודש 770 ש"ח והוא מנוי על השירות הבולאי, לתובע חסכון בסך כ- 50,000 ש"ח (ר' אישור הבנק הבינלאומי מיום 2.7.97); הוא מחזיק מכונית פרטית, התובע העיד כי ההוצאות בגין המכונית מסתכמות בכ- 1,000 ש"ח בחודש (ר' עמ' 9 ש' 28-26 לפרוטוקול). והוא לא כלל בכך הטיפולים העתיים ואת התיקונים, כך שהחזקת הרכב מסתכמת בלפחות 1,200 ש"ח בחודש. עיון בדפי חשבון הבנק של התובע - נ/2 - מעלה את הממצאים הבאים: התובע משלם הלוואות לבנק בסך של למעלה מ- 1,100 ש"ח בחודש. התובע משלם לסלקום סך של כ- 400 ש"ח בחודש בממוצע. התובע משלם כל חודש בהוראת קבע מעל 2,200 ש"ח בחודש. התובע משלם ריבית בסך 110 ש"ח בחודש (330 ש"ח כל 3 חודשים). התובע משלם באמצעות ויזה בממוצע 2,600 ש"ח בחודש (ינואר 97' עד אפריל 97'). 7. לאחר שמסכמים את כל הוצאותיו של התובע, מסתבר כי התובע משלם כל חודש סכום של למעלה מ- 12,000 ש"ח (בי"ס לבת, בגדים והוצאות לבת, שכ"ד והוצאות החזקת הבית, החזר הלוואות, סלקום, תשלום בהוראת קבע, החזקת רכב, ריביות וויזה). התובע גם משלם לדבריו 2,450 ש"ח בחודש למזונות הנתבע וגם אם עפ"י תחזיות ריאליות שלו תביעתו תתקבל והמזונות יופחתו הרי בכל מקרה הם לא יופחתו לסכום של פחות מ- 1,500 ש"ח בחודש, כך שבך כל הוצאותיו מסתכמים בסך של 13,500 ש"ח בחודש לפחות (אם אכן הוא, אשתו ושני ילדיו מספקים בסך 2,600 ש"ח בחודש). כאשר מסכמים את הכנסותיו של התובע רק עפ"י האמור בדפי הבנק שלו - נ/2, מסתבר כי בחודשים ינואר עד אפריל 1997, חשבונו זוכה בסך של 28,910 ש"ח (לא כולל ההלואה), דהיינו סך של 7,227 ש"ח בחודש. לפיכך איני נותן אמון בדבריו של התובע כי כל הכנסתו מסתכמת במשכורתו בסך של כ- 3,500 ש"ח נטו בחודש. התובע טוען "אני ממש במצוקה אני לא יודע איך אני אממן" אבל מודה שהוא הכניס הביתה מתקן "נביעות" שעולה 30 ש"ח בחודש (ר' עמ' 8 ש' 26-24 לפרוטוקול), האם אדם הנמצא לטענתו במצוקה כה רבה יכול להרשות לעצמו מתקן "נביעות", ואם הוא מרשה זאת לעצמו, האם הוא אמנם במצוקה? 8. כידוע אין דינו של פסק דין למזונות כדין כל פסק דין, הואיל והוא ניתן לשינוי עקב שינוי נסיבות מהותי, ואין זה משנה אם פסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות או עפ"י הסכם (ר' ע"א 81/363 פייגה נ' פייגה פד"י לו (3) 187). אולם שינויו של פסק דין שניתן עפ"י הסכם יעשה רק במקרים נדירים, כפוף לשלשה תנאים מצטברים (התנאים נקבעו ע"י הנשיא שמגר בע"א 83/442 קם נ' קם, פד"י לח (1) 767): א. כי עקב שינוי הנסיבות לא יהיה זה צודק להשאירו על כנו(ר' פס"ד קם בעמ' 771 א'). או כי עקב שינוי הנסיבות אכיפתו הפכה לבלתי צודקת לחלוטין (ר'פס"ד קם בעמ' 771 ז') ב. הצדדים השאירו פתח לשינוי, במפורש או במשתמע (ר' פס"ד קם בעמ' 771 ג') השופט (כתוארו אז) י' כהן קבע בפסק דין שטראוס כי: "ניתן לכלול בחוזה תנאי מכללא רק אם אין מקום לספק שתנאי זה מבטא את כוונת כל הצדדים להסכם בעת שהוא נעשה (ע"א 72/597 (1), בעמ' 454,453-452), ועל בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בענין זה, מכיוון שחזקה על הצדדים לחוזה שכלול בו כל שהוסכם ביניהם (ע"א 47/39 (2), בעמ' 540; ע"א 71/131 (3)". (ר' ע"א 75/295 שטראוס נ' שטראוס פד"י ל (2) 358 (פסקה 2 לפס"ד). ג. על מבקש השינוי לפעול בתום לב ובנקיון כפיים (ר' פס"ד קם בעמ' 772 ה') 9. עפ"י העובדות שהבאתי לעיל, התובע לא עמד בתנאי השלישי, התובע לא בא לבית המשפט בתום לב ובנקיון כפיים. התובע הסתיר את הכנסותיו ובכל מקרה לא נתן כל הסבר מניח את הדעת כיצד הוא ממן את הוצאותיו בפועל, העומדים על סכום של לפחות 13,000 ש"ח בחודש (התובע אמר בחקירתו הנגדית כי הוריו עזרו לו לפני שנה וחצי אבל כיום מצבם לא טוב "עכשו הם כבר לא מסוגלים לעזור לי" (ר' עמ' 5 ש' 5,4 לפרוטוקול). 10. לנוכח הכנסותיו של התובע או לפחות לפי ההוצאות שהוא מוציא בפועל, כאמור לעיל, לא יהיה זה בלתי צודק להשאיר את המזונות על כנם ללא שינוי. 11. טענת התובע כי הילד כיום מעל גיל 6 ולכן יש לחייב גם את אמו להשתתף במזונותיו, נדחית משלושה נימוקים: א. האם משתכרת 3,000 ש"ח בחודש וברור כי היא נזקקת לסכום זה לצרכיה היא. ב. אין לשנות את גובה המזונות כל עת שהחובה העקרונית של האב היתה משתנה עפ"י הדין האישי, עקב גדילתו של הקטין. ג. "בדרך כלל ההוצאות למזונות הילדים אינן פוחתות כשהילדים גדלים ולא פעם הן אף גדלות" - דברי השופט י' כהן בפס"ד שטראוס הנ"ל, בפסקה 2). 12. הצדדים כאן לא רק שלא השאירו פתח לשינויו של סכום המזונות, אלא קבעו במפורש כי "סכום המזונות הנ"ל הינו תוצאה של שיקלול וממוצע חודשי לכל התקופה ומבוסס הן על כל צרכי הילד בהווה והצפויים בעתיד והן על ההכנסות של כל אחד מבני הזוג בהווה והצפויות בעתיד" (ר' סעיף 5 להסכם/פסה"ד). בענין זה יש להביא את דבריו של השופט י' כהן בפס"ד שטראוס: "קשה להאמין שהם חשבו באותו זמן, שבמהלך השנים יקטנו צרכי הילדים ויספיק סכום קטן מזה לשם סיפוק צרכיהם" (ר' שם). האם האמור לעיל בהסכם, אינו מכסה גם את הסיטואציה של נישואי התובע בשלישית והולדת ילדים נוספים? בכל מקרה הנטל מוטל על התובע להראות זאת, אך הוא לא חקר כלל את האם בענין זה ולא הרים אותו. לפיכך אני קובע כי התובע מחוייב עפ"י הסכמתו והוא אינו רשאי לשנות את ההסכם/פסק הדין רק בשל כך שנולדו לו שני ילדים. כמובן שאין בהסכמה הנ"ל כדי למנוע הפחתת מזונות או הגדלתם, בעקבות שינוי דרסטי, למשל, במצב בריאותו של התובע עקב נכות גמורה, המונע ממנו לעבוד ולהתפרנס או מקטין את כושר עבודתו במידה ניכרת או בצרכיו של הקטין עקב ארועים בלתי צפויים ובלתי רגילים. (ר' בענין זה את דברי השופט לנדוי (כתוארו אז) בפס"ד שטראוס הנ"ל הנשיא שמגר קבע בע"א לב-רן נ' לב-רן, דינים עלין. כי: "פסק דין, שניתן בהסכמה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי" (ר' שם עמ' 3 פסקה 5). בע"א 87/147 בירנבוים נ' בירנבוים, דינים עליון, דחה הנשיא שמגר תביעה של האב להפחתת סכום המזונות, כאשר האב טען כי נולדו לו שני ילדים מאשתו האחרונה, ואלה דבריו: "הולדת שני ילדים היה בהם, לכאורה, כדי להצדיק החלטה בדבר שינוי נסיבות. דא עקא, בית המשפט קמא סבר כי לא הובאה, בפניו תמונה מלאה ואמיתית של העובדות" (ר' שם פסקה 3). השופט לנדוי קובע בפס"ד שטראוס הנ"ל כי "נישואיו השניים של המשיב והחובות החומריות הנוספות שהמשיב קיבל על עצמו בעקבות נישואיו אלה היו בגדר הצפוי מראש". 13. התובע גם טוען כי עקב עליית המדד, הגיע סכום המזונות, מסך של 1,750 ש"ח בחודש לסך 2,450 ש"ח בחודש. בענין זה כבר קבע השופט לנדוי בפס"ד שטרואס הנ"ל: "שיטת ההצמדה של המזונות למדד יוקר המחיה היא שיטה טובה, כדי למנוע פניות חוזרות אל בית המשפט (ע"א 74/175 (5) בע' 48 ו'), ומשנקטו בני הזוג שיטה זו בהסכם שביניהם, הביעו את רצונם מראש שכך ולא אחרת יותאם סכום המזונות לשינויים ביוקר המחיה". הנשיא שמגר קבע אף הוא הלכה זו בע"א 80/296 קנטי נ' קנטי פד"י ל (4) 633 ואלה דבריו: "ההצמדה למדד יוקר המחיה יש בה כדי לענות להתייקרות, יהיה קצב ההתייקרות אשר יהיה ולא נמצא הסדר טוב מהסדר ההצמדה כדי לפתור את שאלת ההתייקרות באופן יעיל וכדי למנוע התדיינות חוזרת ונשנית" (ר' פסקה 6 לפסק הדין). בע"א 81/177 גלעדי נ' גלעדי קבע מ"מ הנשיא שמגר (כתוארו אז) כי עליה מסחררת ובלתי צפויה במדד יוקר המחיה, שלא ניתן היה לצפות אותה מהווה שינוי נסיבות מהותי שבגינו ניתן לשקול מחדש את גובה המזונות, אולם כידוע שיעורי מדד יוקר המחיה הולכים ונעשים נמוכים יותר משנת 1994 (שנת ההסכם) ועד היום. 14. לפיכך אני דוחה את התביעה. 15. התובע ישלם לנתבע שכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח ועוד מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהיום ועד מועד התשלום בפועל. למניעת ספק, הסכום הנ"ל יגבה כחוב מזונות. קטיניםמזונות ילדיםהפחתת מזונותמזונות