החלטה א. המסגרת הדיונית: 1. תביעה של אשה כנגד בעלה לפירוק שיתוף בדירת מגורים ובתכולה של מטלטלין המצויים בה. הנכסים נשוא הדיון הם נכסים משפחתיים מובהקים. 2. התביעה נשלטת ע"י הוראת סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (בעניין דירת המשפחה) והוראת סעיף 10 לחוק המטלטלין תשל"א - 1971 (בענין תכולת הדירה). 3. הוראה נוספת קבועה בסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה 1995, שבה נאמר: "הליכי ביצוע. . . בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג... יבוצעו עפ"י החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובפיקוחו... כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין". 4. החלטת הפירוק אינה סוף-פסוק בהליך, באשר בית המשפט מוסיף ומפקח אחר ביצוע הפירוק. הליך הפירוק, כהליך דו-שלבי מביא לסיווג החלטת הפירוק - כהחלטה אחרת, ואישור המכירה, המסיים את ההליך - כפסק-דין . ראה: ע"א 613/78 אניס נ' פוירשטיין פ"ד לד (1) 32, 36-35. ע"א 805/80 שוילי נ' שוילי פ"ד לה (4) 384, 387. בר"ע 183/89 קמחי נ' קמחי פ"ד מג (2) 95. 5. ההסכמות בין הצדדים פורטו בע' 7-9 לפרוטוקול: (א) בע' 7 לפרוטוקול שורות 29-31 הודיע ב"כ הנתבע: "אני מסכים שתינתן החלטה לפרק את השיתוף בדירה. אני מבקש ששני עורכי הדין ימונו ככונסי נכסים. אני מסכים שהדירה תימכר כפנויה". (ב) בע' 8 לפרוטוקול שורה 14 ויתר ב"כ הנתבע על הטענה בעניין חוסר תום לב. (ג) בע' 9 לפרוטוקול שורות 30-31 הודיע ב"כ הנתבע, שאינו טוען בשם הנתבע טענה של הסדרת מדור חלופי. 6. הפלוגתאות שהוצבו להכרעת בית המשפט היו: (א) מועד פירוק השיתוף בדירה. האם יש לעכב את פירוק השיתוף עד לסיום ביצוע ההרחבה בבית המשותף. במסגרת הרחבה זו תוכנן להוסיף 2 חדרים לכל דירה. הנתבע גרס שיש להמתין עם המכירה, באשר לאחר סיום ההרחבה ערך הדירה יעלה מ- 270,000 דולר ל- 340,000 - 320,000 דולר. (ב) האם יש לחלק את פדיון המכירה 50% לבעל ו- 50% לאשה (עפ"י רישום הזכויות בטאבו) או 75% לבעל ו- 25% לאשה, כרשום בהתחייבות בכתב (מוצג נ/1). לגרסת הנתבע התחייבות זו לוותה בחתימה על שטר (מוצג נ/2). 7. במסגרת הצבת הפלוגתאות, לא הועמדה פלוגתא להכרעת בית המשפט בענין פירוק השיתוף בתכולת דירת המשפחה. ב. פירוק השיתוף בתכולת הדירה 8. בע"א 595/69 אפטה נ' אפטה פ"ד כה (1) 561, 566 אומר השופט ברנזון : "חוקה על זוג נשוי הגרים ביחד ובשלום במשך תקופה ארוכה שהם מתכוונים לשותפות בכל נכסיהם שווה בשוה. חזקה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בנכסים המשמשים את המשפחה בחיי יום-יום, כלומר דירת מגורים וחפצי בית". 9. בני הזוג נישאו זל"ז ב- 1973, נולדו להם 3 ילדים, ותכולת הדירה שימשה אותם בחיי יום-יום במשך כ- 23 שנים. רשימת התכולה פורטה כדבעי וצורפה לכתב התביעה. 10. תכולת דירת המשפחה משתייכת לקטגוריה של נכסים משפחתיים מובהקים. לאחר 23 שנות נישואין על נכס זה חלה חזקת השיתוף. הנתבע לא הרים את נטל השכנוע ולא הביא ראיות, השוללות את השיתוף בתכולת הדירה. 11. בנסיבות אלה אין מניעה להורות על פירוק השיתוף בתכולת הדירה עפ"י הרשימה שצורפה לכתב התביעה, בכפוף לאמור בסע' 12 להחלטה. 12. באשר לפריטים הבאים: מזנון, עגלת עץ וזכוכית, ויטרנה עץ וזכוכית, שולחן עץ בצבע חום עם רגלי עץ ופיתוח מתכת ו- 2 כינורות, הסכימו הצדדים בע' 14-15 לפרוטוקול: (א) לא תינתן הכרעה בתביעה זו. (ב) פריטים אלה אינם בבעלות הנתבע. (ג) היריבות בענין פריטים אלה היא בין התובעת לכנו של הנתבע, שאינו צד לתביעה זו. 13. בנו של הנתבע הצהיר שיגיש תביעה בעניין פריטי תכולה אלה עד 25.8.96, אולם תביעה זו לא הוגשה. לאור ההצהרה של הנתבע שפריטים אלה אינם בבעלותו (ע' 15 שורות 5-6, פריטים אלה ישארו, במסגרת פירוק השיתוף, בחזקת התובעת, אולם הדבר לא יהווה מעשה בי"ד בהתדיינות בין התובעת לבנו של הנתבע. 14. פירוק השיתוף בתכולת הדירה יבוצע ע"י ב"כ הצדדים, שימונו ככונסי נכסים. הדרך הראויה לחלק את הפריטים בין בני הזוג. בהעדר הסכמה, יגישו כונסי הנכסים בקשה למתן הוראות. ג. מועד פירוק השיתוף 15. טוען הנתבע בסעיף 10 ד. לכתב ההגנה: "מכירת הדירה ופירוק השיתוף בה מיידית יגרמו נזק רב לצדדים ובמיוחד לנתבע שכן ערכה של הדירה יעלה בהרבה לאחר ההרחבה והשיפוצים". 16. בע' 8 לפרוטוקול נטען שדיירי הבית המשותף קיבלו רשות להרחיב את שטח הבנין , וניתן להוסיף 2 חדרים לכל דירה. לגרסת הנתבע, ביצוע הרחבה זו יעלה את ערך הדירה מ- 270,000 דולר ל- 320,000-340,000 דולר . 17. בעדותו בע' 7-8 הוסיף הנתבע והעיד: "יש לנו 3.5 חדרים. קיבלנו זכות מיוחדת. הקבלנים בונים עוד 2 חדרים של 24 מ"ר. מחיר 5 חדרים היום מינמום בלי מעלית, בלי הסקה מרכזית 70,000 דולר לחדר (350,000 דולר לדירה - י.ג). 18. בסיכומיו טוען הנתבע ש"דירת הצדדים הורחבה בפועל למרות שעדיין לא בוצעה הפתיחה למעטפת". 19. מלכתחילה לא היתה הצדקה לעכב את הפירוק השיתוף עד להשלמת ההרחבה של הבית המשותף (הוספת שני חדרים לכל דירה בבית המשותף). (א) אין מניעה למכור זכויות במקרקעין לרבות זכויות הרחבה. גם לזכויות הרחבה ערך כספי. (ב) בהסכמת הצדדים מונה לעניין זה שמאי, כמומחה מטעם בית המשפט. השמאי בחוות דעתו (ראה תיק הפרוטוקול) מדגיש: שווי הדירה 255,000 דולר. שווי הדירה לאחר ביצוע ההרחבה 290,000 דולר. עלות ביצוע ההרחבה 25,000 דולר. עפ"י תחשיב זה הרווח לכל צד לאחר ביצוע ההרחבה 5,000 דולר. 5,000 = 10,000:2 =25,000 - 255,000 - 290,000 דולר דולר דולר דולר דולר רווח צפוי של 5,000 דולר לכל צד אינו מוכר כעילה בדין לעיכוב ביצוע פירוק שיתוף במקרקעין . (ג) יתכן אף, שאם דברי הנתבע מדוייקים, הדירה הורחבה כיום בפועל והפלוגתא אינה רלוונטית עוד (ראה ע' 2 לסיכומי הנתבע) . (ד) הפסיקה גם לא ראתה עילה למנוע פירוק שיתוף במקרקעין מתוך ציפיה להאמרת מחירים באיזור או המתנה לתקופה של גאות בשוק המקרקעין . לעניין זה אומר השופט לנדוי בע"א 47/78 חלקה 3 נ' בן אפרים פ"ד לב (3) 723, 727, מול האות ב': "כלל גדול הוא בדיני מקרקעין שלנו שבעל משותף במקרקעין יכול לבקש את פירוק השיתוף בכל עת. כך מורה סעיף 37 (א) של חוק המקרקעין , תשכ"ט - 1969... הדברים נאמרו כאשר אחד הבעלים המשותפים רצה לדחות את המכירה, בציפיה למחיר יותר גבוה בעתיד - כמו כאן". (ה) מאז הגשת התביעה חלפה כשנה, ואינני רואה מקום לעכב עוד את ביצוע פירוק השיתוף בדירה. ד. חלוקת פדיון המכירה 20. בחוזה הרכישה של הדירה מ- 1973 (ראה ת/1) רשומים שני בני הזוג כרוכשי הדירה. 21. הזכויות הקנייניות נרשמו ב- 1985 בלשכת רשם המקרקעין בחלקים שווים על שם שני בני הזוג. 22. הדירה נשוא הדיון היא דירת המגורים של המשפחה. 23. בפסיקתו, קבע בית המשפט העליון, כי נכס הרשום על שני בני זוג, יש בכך בטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהיה חלקו של כל צד בהשקעה, אשר יהיה. ראה: ע"א 66/88 דקר נ' דקר פ"ד מג (1) 122. עוד נקבע בסעיף 28 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969: "חלקיהם של כל אחד מהשותפים במקרקעין , חזקה שהם שווים" 24. לאחרונה בע"א 819/94 לוי נ' לוי פ"ד נ (1) 300 הדגיש השופט בך: (א) כאשר מדובר בדירת מגורים המשמשת את הזוג בעת נישואיהם, נטל ההוכחה הרובץ על התובע להוכיח שיתוף בדירה הוא קטן . (ב) גובה השקעתו של כל אחד מבני הזוג בבניית בית המגורים לא הוא הגורם הקובע לעניין קיום חזקת השיתוף. אין מדקדקים בחלקו המדוייק של כל אחד מהם במאמץ זה. 25. הנתבע מבקש מבית המשפט להורות על חלוקת פדיון מכירת הדירה, בניגוד לרישום הזכויות בטאבו, וזאת על סמך עיסקת יסוד אחרת המעוגנת במסמכים נ/1 ו- נ/2 מ- 1973. 26. במוצג נ/1 מ- 30.5.73 נאמר: "אני החתומה מטה (האשה - י.ג)מפקידה בידי בעלי התחייבות זו... אם וכאשר נשואינו יסתיימו מסיבה כלשהיא... אני אפקיד בידי בעלי שטר חוב... בעלי יהיה רשאי למלא בשטר את הסכום ואת תאריך פרעון של השטר. הסכום יהיה שווה ל- 25% מערך הדירה הנ"ל ביום מכירתה, אשר אותם אני (האשה - י.ג) מתחייבת לשלם לבעלי בנוסף לזכויות בסך 50% שיהיו רשומות לזכותו בטאבו". 27. מבלי לגרוע מהזכויות הרשומות בטאבו (זכויות קניניות, שעל פיהן כל אחד מבני הזוג בעלים של מחצית הזכויות בדירה) המסמך נחזה להיות התחייבות של האשה לשלם לבעל 25% נוספים מערך הדירה נכון ליום מכירתה, אם הנישואין יסתיימו. זאת בנוסף ל- 50% מהזכויות הרשומות על שם הבעל בטאבו. להתחייבות זו צורף גם שטר חוב חתום ע"י האשה עסקת יסוד זו, אם קמה, מעמידה זכות חויית לקבל מחצית שווי של 25% מהזכויות בדירה ואינה פוגעת בזכות הקניינית הרשומה ע"ש שני בני הזוג, בחלקים שווים, אצל רשם המקרקעין . עסקה זו גם אינה נוגדת את עסקת הרכישה המקורית, על פיה נרשמו הזכויות הקניניות בדירה. 28. מעדות הנתבע ניתן לדלות על גרסתו את הנתונים הבאים: (א) הנתבע לא חתם על מסמך עסקת היסוד מ- 1973 (נ/1). (ב) כתב ההתחייבות (נ/1) נחתם לגרסת הנתבע ב- 30.5.73, יום לאחר חתימת הסכם רכישת הדירה נשוא הדיון (ראה ת/1). (ג)מספר שטר החוב הוסף ע"י הנתבע בכתב ההתחייבות, שלא בנוכחות התובעת (ראה ע' 11 לפרוטוקול שורות 18-14). (ד) הנתבע ראה בשטר שנלווה להתחייבות שטר בטחון (ראה נ/2) - ע' 11 לפרוטוקול שורות 10-11. בשטר החוב, למעט חתימת התובעת, לא נרשם דבר. (ה) התובעת חתמה על השטר (נ/2) במועד אחר מהמועד בו חתמה על כתב ההתחייבות (נ/1) - ראה ע' 11 לפרוטוקול שורות 17-20. 29. גרסת התובעת הובאה בעדותה בע' 2 לפרוטוקול: (א) "עיינתי במסמך ... והופתעתי. מעולם לא חתמתי על מסמך כזה (בהתייחס לנ/1 - י.ג) ... אני לא חתמתי על המסמך הזה. זה זיוף ... אני פשוט מזועזעת מהחתימה המזויפת". גרסה זו מתייחסת לכתב ההתחיבות (נ/1). (ב) באשר לנ/2 (שטר הבטחון): "על מוצג נ/2 אני מזהה את חתימתי יכול להיות שזה היה על המשכנתא". 30. התובעת, הכחישה בעדותה את עסקת היסוד. טענה שמעולם לא התחייבה בהתחייבות זו, והמדובר בזיוף. באשר לשטר הבטחון , טענה התובעת שזו חתימתה, אולם אין לשטר זה כל זיקה לעסקת היסוד שטוען הנתבע. השטר נחתם, לגרסתה, בנסיבות אחרות. השטר נ/2 נחתם ריק ואפילו ללא תאריך. 31. בנסיבות אלה, כאשר הועלתה טענה של זיוף כלפי עיסקת היסוד, ומול עדות הבעל עומדת עדות האשה, מינה בית המשפט בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט - גרפולוג. 32. הגרפולוג אברהם לוי קובע במפורש בחוות דעתו (ת/4): (א) "נמצאו הבדלים בסיסיים בתכונות הכתיבה ביניהן הדוחים בשלב זה את האפשרות שהחתימה במחלוקת (על כתב ההתחייבות נ/1) נחתמה ע"י (התובעת - י.ג) הממצא: החתימה על כתב ההתחייבות (נ/1) אינה חתימת התובעת. (ב) החתימה על שטר החוב הריק (ללא תאריך) היא חתימת התובעת. 33. בתשובה לשאלות הבהרה מדגיש הגרפולוג (ראה נ/7): (א) שהיתה בפניו שורה של חתימות התובעת, שנחתמו בתקופות שונות כולל ת/5. (ב) שהיו בפניו חתימות מקוריות של התובעת שנחתמו בסמוך לתאריך המודפס בכתב ההתחייבות. (1)הסכם רכישת הדירה נחתם ע"י התובעת ב- 29.5.73 (ראה ת/1 - סומן ע"י הגרפולוג ד.ב 4 - עמוד אחרון של החוזה). כתב ההתחיבות (נ/1) נושא תאריך 30.5.73. (2)מסמכי ההלוואה המקוריים עליהם חתמה התובעת ב- 1974 (ראה נ/4 - סומן ע"י הגרפולוג ד. ב 1, ד.ב 2, ד.ב. 3 - 5 חתימות של התובעת). (ג) החתימה על נ/1 (כתב ההתחייבות) אינה חתימת התובעת לאור ההבדלים הבסיסיים והחריגות: בתנועה המוטורית, בפרופורציות האותיות, בחיבורים, בבסיס השורתי, במהירות הביצוע, בסדירות ובמבנה הכללי . להמחשה ניתן להשוות את החתימות המובאות בת/5 עם החתימה העליונה ת/5 (החתימה הנבדקת) שנלקחה מכתב ההתחייבות (נ/1). הגדלה זו (ת/5) שימשה בסיס לבדיקת הגרפולוג. 34. בפני הגרפולוג היו חתימות שנחתמו ב- 1973 בהפרש של יום, לגרסת הנתבע. ראה סעיף 33 (ב) (1), וכן במסגרת מימון אותה עיסקה של רכישת הדירה - ראה סעיף 33 (ב) (2) להחלטה. לכן ההשוואה של החתימות לא היתה מבוססת על חתימות שנחתמו על ידי התובעת בהפרש של שנים רבות. 35. הגרפולוג בעדותו בע' 7 לפרוטוקול שורות 17-19 הבהיר שהניסוח "בשלב זה" בת/4 אין לו כל כעמעות והמסקנה של תוצאות הבדיקה חד משמעית. 36. עוד העיד הגרפולוג בע' 7-8: "יש נגודים לא זהים... הוא לא כתב ה' (בחתימה על נ/1 יש חתימה ולא - י.ג)... יש בשני המסמכים תנועה מוטורית שונה". 37. עדותו של המומחה שמינה בית המשפט מהימנה. גם אם בית המשפט היה משווה את החתימה על נ/1 לחתימה על ת/1, שלגרסת הנתבע נחתם בהפרש של יום בלבד, במאי 1973, ניתן לראות שיש שוני מהותי בצורת החתימות. 38. משאימצתי את ממצאי הגרפולוג, שמונה כמומחה ע"י בית המשפט, לא הוכחה עסקת היסוד הנוספת בין התובע לנתבע (נ/1, נ/2). לפיכך יש להורות על חלוקת הפדיון בחלקים שווים בין בני- הזוג, עפ"י הרישום בטאבו. 39. טעם זה אינו הטעם היחיד המביא לדחיית טענת הנתבע על קיום עיסקת היסוד (נ/1). (א) הנתבע העיד בע' 11 לפרוטוקול שורה 6: "מכיוון עהמסמך לא היה. הוא נעלם. לא ידעתי בכלל שהוא קיים" הנתבע לא זכר על קיום עיסקת היסוד (נ/1 ו- נ/2), לפיכך לא ניתן לסמוך על זכרונו לגבי פרטי עיסקה, שנטען שנעשתה ב- 1973, לפני 23 שנה. (ב) בסעיפים 6 ו- 8 לכתב ההגנה, שאומת בתצהיר הנתבע, נאמר: "מלכתחילה השקיע הנתבע בדירה המשותפת. . . בגובה 75% מערכה, והתובעת תרמה... כ- 25% מערכה בלבד. .. לפיכך עם רכישתה של הדירה... הפקידה התובעת בידיו של הנתבע שטר חוב וכתב התחייבות (על 25% משווי הדירה - י.ג) (ג) במועד הרשום על ההתחיבות (נ/1) 30.5.73 - לא יכול היה הנתבע לדעת מה יהיה חלקה של התובעת במימון רכישת הדירה. דירת הורי האשה נמכרה רק ב- 10.4.74 (ראה ת/2) ובכספי הפדיון סייע אבי האשה לבני הזוג. זאת ועוד גם חוזה המשכנתא נחתם רק ב- 20.8.74 (ראה נ/4). עקב מלחמת יום כפור נדחו גם מועדי התשלום לקבלן בגין עיסקת רכישת הדירה. (ד) כל הגרסה של הנתבע שהוא ידע ב- 30.5.73 איזה חלק ישקיע בדירה ואיזה חלק אשתו תשקיע אינה מהימנה עלי. ההשקעה של אשתו בדירה בוצעה בפועל לאחר 10.4.74. (ה) הנתבע גם העיד בע' 12 לפרוטוקל שורות 6-7: "כאשר אני חתמתי על ההסכם (ב- 29.5.73 - י.ג) ידעתי שיכולה להיות עזרה, אך לא הייתי בטוח". ואם הנתבע לא היה בטוח, הכיצד יכול היה ב- 30.5.73 לדעת שחלקה של האשה בדירה 25% בלבד. (ו) לפיכך הכנת כתב ההתחיבות ושטר על 25% משווי הדירה (לפי השקעת הצדדים ברכישת הדירה 75% - הבעל, 25% - האשה) ב- 30.5.73 מעוררת תמיהות ומוסיפה אי אמינות לכל עיסקת היסוד. (ז) ואם תאמר שמסמך עיסקת היסוד נחתם בפועל לאחר 10.4.74, לאחר שאבי האשה העביר כספים למימון הדירה עם מכירת הנכס שבבעלותו, הרי במועד זה נכנס לתוקף חוק יחסי ממון בין בני הזוג תשל"ג - 1973. נ/1 - הינו בגדר הסכם ממון באשר נאמר בו מפורשות "אם וכאשר נישואינו יסתיימו מסיבה כלשהיא". ראה: דברי השופטת בן פורת רע"א 169/83 שי' שי פ"ד לט (3) 776, 782 מול האות ב'. בהעדר אישור בית המשפט, כנדרש עפ"י חוק יחסי ממון, כתב ההתחייבות אינו תקף עפ"י חוק, ואין לו נפקות משפטית. 40. יש צורך בראיות ברורות וחדות כדי לחלק פדיון מכירת דירה לא עפ"י רישום הזכויות בטאבו. 41. עיסקת היסוד הנטענת (נ/1 ו- נ/2) לא הוכחה ואף נשללה. הראיות שהובאו לעניין קיומה של עסקת היסוד - אינן מהימנות. חוות הדעת של הגרפולוג חותכת את העניין כנגד גרסת הנתבע. לפיכך הפדיון של מכירת הדירה יחולק בחלקים שווים בין בני הזוג עפ"י רישום הזכויות בטאבו. 42. הרישום של הזכויות בטאבו תואם את "חזקת השיתוף" החלה על דירת מגורים של בני הזוג הנשואים כ- 23 שנה, שלהם 3 ילדים בגירים. סוף דבר 43. אשר על כן הנני מורה כדלקמן: (א) השיתוף בדירה הידועה כגוש 6207 חלקה 760/19 יפורק ע"י מכירת הדירה כפנויה. (ב) הנני ממנה את עו"ד ריגלר אהובה ועו"ד יונתן דה-פריס ככונסי נכסים לצורך ביצוע המכירה. (ג) פדיון המכירה, לאחר נכוי ההוצאות, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים. (ד) חוות דעת השמאי, שהוגשה לתיק בית המשפט, תשמש גם לצורך ביצוע המכירה. (ה) כונסי הכנסים רשאים להגיש בקשה למתן הוראות לצורך ביצוע המכירה. (ו) השיתוף במיטלטלין המפורטים ברשימת התכולה, שצורפה לכתב התביעה, יפורק בכפוף לאמור בסעיף (ז). כונסי הנכסים שמונו יפעלו גם לביצוע פירוק השיתוף במיטלטלין. בהעדר הסכמה לחלוקה בעין בין בני הזוג, יגישו כונסי הכנסים בקשה למתן הוראות. (ז) הפריטים שפורטו בסעיף 12 להחלטה ישארו בחזקת התובעת ולא יחולקו במסגרת פירוק השיתוף. הדבר לא יהווה מעשה בית-דין בהתדיינות בין התובעת לבנו של התובע. (ח) בשלב זה, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח + מע"מ, צמוד למדד ונושא ריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. בפסיקת ההוצאות הנני מביא בחשבון את המספר הרב של הישיבות שהתקיימו בתובענה. (ט) בנוסף ישלם הנתבע לתובעת את החלק ששילמה בגין : שכ"ט השמאי ושכ"ט הגרפולוג כשהסכום צמוד ונושא ריבית מיום התשלום ע"י התובעת ועד החזרתו בפועל ע"י הנתבע. פירוק שיתוף במקרקעיןפירוק שיתוף