פסק דין 1. עניינו של פסק דין זה הוא בתביעת מזונות שהגישה קטינה, באמצעות אמה, נגד אביה. 2. הורי הקטינה נישאו בבריה"מ ביולי 87' בנישואין אזרחיים. האם נוצריה והאב יהודי. הקטינה נולדה ביום 25.3.88. הורי הקטינה התגרשו ברוסיה ולאחר מכן שבו ונישאו בנישואי פרגוואי. לא ברור מתי ההורים הגיעו לישראל אולם הם רכשו דירה בראשון לציון. בקדם המשפט שהתקיים ביום 22.6.97 הודיעו ההורים כי הם מסכימים להתיר את נישואיהם. ההורים גם הסכימו כי הדירה תמכר (המשכנתא אינה משולמת) וכי האם תקבל את מחצית ההפרש השייכת לאב שתיוותר, לאחר תשלום המשכנתא, וסכום זה יקוזז מחיובו של האב במדור הקטינה, במידה ויחוייב, כי האב יפסיק להתגורר בדירה והמכונית תהיה בבעלותו. כן הוסכם כי הילדה תהיה במשמורת אמה והוסכם על הסדרי ראיה, וכי יוצא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הקטינה. הצדדים הודיעו כי יביאו הסכם לאישור בית המשפט עפ"י האמור לעיל, אולם לא הצליחו להגיע לנוסח מוסכם. בקדם המשפט שהתקיים ביום 28.6.98 הודיעו ההורים, כי הם מסכימים שינתן פסק דין לפיו המשמורת של הקטינה תהיה בידי אמה וכן הוסכם על הסדרי ראיה. ואכן ניתן ביום 28.6.98 פסק דין הקובע זאת. 3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 22.6.97 נחקרו הורי הקטינה וביום 11.8.97 ניתנה החלטה בדבר המזונות הזמניים (ההחלטה התעכבה הואיל והצדדים היו אמורים להביא לאישור הסכם גירושין כולל, כאמור). הנתבע חוייב לשלם עבור מזונותיה הזמניים של הקטינה סך של 1,060 ש"ח בחודש והוצאות רפואיות חריגות, לרבות טיפולי שיניים. 4. בקדם המשפט שהתקיים ביום 28.6.98 הצדדים הודיעו כי הבנק התחיל בהליכי מימוש המשכנתא ופתח תיק הוצל"פ והם מסכימים למכור את הדירה וינסו לעכב את הליכי מימוש המשכנתא וכי יתרת התמורה תופקד בידי עו"ד ברוקס בא כח הקטינה להבטחת תשלום מזונותיה. 5. הואיל ואימה של הילדה היא נוצריה ואביה הוא יהודי, הנתבע אינו חייב במזונותיה של הקטינה לפי דיני ישראל "כי לפיהם אין הוא מחוייב אלא לגבי ילדיו, כלומר אלה שלפי הדין נחשבים כילדיו והרי לפי הדין "בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הנכריה קרוי בנך אלא בנה". לפיכך אין האב היהודי חייב מן הדין במזונות הוולד שילדה לו נכריה, אין לו זיקה אליו, הוא אינו מחוייב לטפל בו" (ר' שרשבסקי, דיני משפחה, מה' 4, עמ' 397). לפיכך, עפ"י הוראות סעיף 3 (ב) סיפא לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959 (להלן: חוק המזונות), חלים על מזונותיה של הקטינה הוראות סעיף 3 א לחוק המזונות הקובע: "(א) אביו ואמו של הקטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". סעיף 3 א לחוק המזונות, חל על מזונות הקטינה, לפי הוראות סעיף 19 (ב) לחוק המזונות, הואיל ומקום מושבה של הקטינה הוא בישראל; סעיף 19 (ב) קובע: "על חובת מזונות של אדם לילד קטין יחול דין מקום מושבו של הילד". (ר' גם ע"א 211/80 פלונית נ' אלמוני פד"י לה (1) 462 וההסתמכות על ההלכה שנקבע שם בע"א 3077/90 פלונית נ' אלמוני פד"י מט (2) 578, דינים עליון בעמ' 26). לפיכך יש לקבוע את צרכיה של הקטינה, את הכנסותיהם של כל אחד מהוריה ולחייב אותם בשיעור יחסי להכנסותיהם כאמור בסעיף 3 א (ב) לחוק המזונות. 6. סעיף 3 א (ב) אינו מתייחס לצרכיהם של כל אחד ההורים עצמם, יתכנו מצבים שלאחד מההורים צרכים העולים על צרכי משנהו ולפיכך היה נכון לקבוע, כי יש להתייחס להכנסותיהם הפנויות של כל אחד מההורים ואכן כך הוחלט בע"א 218/82 גלבר נ' גלבר שם קובע השופט שינבויים לגבי סעיף 3 א': "עניינו של סעיף זה שאביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא. בע"א 591/81 פורשו הדברים, כי הכוונה היא להכנסותיהם הפנויות לכך של ההורים. הווה אומר: שתוצאות החיוב לפי סעיף 3 א כאשר אין לקטין להתפרנס משלו היא, כתוצאה של חובת המזונות מדין צדקה". (ר' ע"א 218/82 גלבר נ' גלבר פד"י לה (2) 14, דינים עליון בעמ' 6). בהמשך פסק הדין בענין גלבר קובע השופט שינבויים: "מן הראוי לקבוע את הצרכים בדרך שהותוותה בע"א 756/77 פד"י לב (2) 1470 ובעקבותיו גם בע"א 591/81 הנ"ל. לצורך זה יש לבחון את הכנסות שני ההורים, כדי להסיק מהי חלוקה סבירה שתבטיח את צרכיהם של הקטינים ותשאיר בידי ההורים אמצעים כספיים, לצורך כיסוי צרכיהם הם" (ההדגשה שלי - י.ג.) (ר' ע"א 218/82 גלבר, דינים עליון עמ' 7 ור' 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז פד"י לו (3) 449). לפיכך, יש לקבוע את צרכיה של הקטינה, ואת הכנסותיו הפנויות של כל אחד מההורים כדי לחייב אותם במזונות הקטינה בשיעור יחסי להכנסותיהם הפנויות. 7. נושא נוסף שיש להתייחס אליו ושהצדדים הקדישו לו זמן רב בשלב ההוכחות, הוא הסכום שהנתבע שילם ברוסיה בסך 12,000 רובל. הנתבע טען שסכום זה שולם עבור מזונות הקטינה, כתנאי ליציאתו מרוסיה ואילו אם הקטינה טוענת, כי הסכום הזה לא שולם עבור מזונות הקטינה. סעיף 12 (א) לחוק המזונות קובע: "הסכם בדבר מזונות של קטין וויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין, כל עוד לא אושר על ידי בית המשפט". הנתבע הודה כי גם ברוסיה "אם רוצים לאשר הסכם מזונות צריך לאשר את זה בבית המשפט" אך לא היה לו זמן, לטענתו, לעשות זאת (ר' עמ' 9 ש' 28 ועמ' 10 ש' 4, 5). כמו כן הנתבע הודה: "אין לי מסמך חתום על ידה שהכסף ניתן עבור מזונות הילדה עד גיל 18" (ר' עמ' 9 ש' 27). לפיכך מכיוון שלא נעשה הסכם בין ההורים כי הסך של 12,000 רובל הוא עבור מזונות הקטינה וכמובן הוא גם לא אושר בבית המשפט, אין צורך להכנס לדיון ולהכריע לגבי הסכום הזה, במסגרת תביעת המזונות של הקטינה. כאמור, לפי סעיף 12 (ב) לחוק המזונות, גם לו נערך הסכם כזה בין ההורים הוא לא היה מחייב את הקטינה. צרכי הקטינה 8. בכתב התביעה נתבע סכום של 2,250 ש"ח בחודש עבור צרכיה של הקטינה, כאשר סכום זה כולל מזון 1,000 ש"ח, ביגוד והנעלה 300 ש"ח, הוצאות החזקת הבית 250 ש"ח, רפואה והגיינה 50 ש"ח, נסיעות 50 ש"ח, לימודים 250 ש"ח, חוגים וטיולים 200 ש"ח, בילויים וכו' 150 ש"ח וכן בנוסף בגין מדור סך 250 דולר והוצאות טיפול שיניים. אם הקטינה הודתה בחקירתה כי הסכום שהיא מוציאה עבור מזון בסופרמרקט, בחנות המכולת, באיטליז ובחנות הירקות מסתכם בסך של 1,250 ש"ח בחודש וזה עבור שתיהן, דהיינו צרכי הילדה על מזון הם בסך 625 ש"ח בחודש. לפיכך, אני מעריך את צרכיה הכרחיים של הקטינה בסכום של 1,200 ש"ח בחודש כולל קצבת ילדים, כאשר סכום זה אינו כולל את הוצאות המדור וההוצאות הרפואיות החריגות כולל טיפולי שיניים. הכנסות הנתבע 9. על פי האמור בסעיף 28 לכתב הגנתו, הנתבע עבד והשתכר סך 4,500 ש"ח בחודש והוא פוטר לפני חצי שנה דהיינו באמצע אוקטובר 1996 (כתב ההגנה יוגש ביום 15.4.97). ואילו בחקירתו הנגדית הנתבע אמר כי הוא מובטל מיום 1.7.98 (ר' עמ' 11 ש' 18). הנתבע לא פירט בהרצאת הפרטים את הכנסותיו ב- 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה ולא צירף ולו תלוש משכורת אחד לכתב הגנתו. הנתבע צירף 6 תלושי משכורת לתצהיר עדות ראשית שלו ומהם עולה כי משכורתו נטו בששת החודשים הסתכמה בסך של 29,793 ש"ח, דהיינו 4,965 ש"ח בחודש נטו. מכאן ניתן להבין גם את דבריו כי דמי האבטלה שקיבל הם בסך 4,000 ש"ח בחודש (ר' עמ' 11 ש' 18) ור' גם אישור המל"ל על דמי האבטלה שצורף לתצהירו. הנתבע טוען שהוא תבניתן במקצועו וכי במקצועו קשה למצוא עבודה וכי הוא מחפש עבודה גם באמצעות שירות התעסוקה וגם באופן פרטי (ר' עמ' 11 ש' 22-19 לפרוטוקול). מאידך הנתבע העיד בחקירתו הנגדית, כי יש לו מכונית והוא משלם עבור ביטוח המכונית 5,000 ש"ח בשנה ודלק 500 ש"ח בחודש וכן יש לו הוצאות בגין התיקונים במכונית וכן הוא משלם 1,000 ש"ח בחודש עבור שכר דירה (ר' עמ' 13 ש' 9-7). בהמשך הנתבע העיד כי הוא מוציא על עצמו כמעט 3,000 ש"ח בחודש כולל דלק לאוטו, שכר דירה ואוכל (ר' עמ' 13 ש' 20-19). כמו כן הנתבע הודה כי הוא פורע הלוואה בסך 1,000 ש"ח בחודש במשך השנה וחצי האחרונות (ר' עמ' 13 ש' 26, 27). דהיינו, הנתבע המוציא על עצמו ועל החזר הלוואה, לפי דבריו סך של 4,000 ש"ח בחודש ומכאן שיש לו הכנסה המתאימה להוצאות אלו. בא כוחו של הנתבע, עו"ד יוסף ורון, טוען בסיכומיו כי הוצאותיו של הנתבע על עצמו מגיעות לסך של 3,500 ש"ח בחודש, לא כולל מזונות לפי הפירוט שהוא מסר בסעיף 5 ג' לסיכומיו: דמי שכירות 250 דולר - 1,050 ש"ח מחיה ומזון- 1,000 ש"ח החזקת דירה - 1,000 ש"ח כלליות ונסיעות - 450 ש"ח 3,500 ש"ח אם נוסיף את הוצאות הרכב להוצאות הנ"ל מתקבל סכום של כ- 4,250 ש"ח בחודש לפחות שהנתבע מוציא על עצמו. הכנסות אם הקטינה 10. אם הקטינה אינה עובדת. היא העידה כי היא לבורנטית במקצועה, אך מכיוון שהיא חסרת נסיון במקצוע זה, לא ניסתה למצוא עבודה במקצוע (ר' עמ' 3 ש' 8). אם הקטינה עבדה בשקם והרוויחה כ- 1,200 ש"ח בחודש. אם הקטינה נסעה ליוון פעמיים בשלוש השנים האחרונות ועשתה זאת על חשבון אמה שגרה ביוון (ר' עמ' 3 ש' 17, 18). אם התובעת מודה שעבדה בעבודות נקיון (ר' סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית שלה). בחקירתה הנגדית העידה כי היא עבדה 4 עד 6 שעות ביום וקיבלה 20 ש"ח לשעה ועבדה 2 עד 4 ימים בשבוע; דהיינו לאם התובעת היתה הכנסה מנקיון בתים בסך 1,350 ש"ח בחודש בממוצע. אם התובעת טוענת כי אמה עוזרת לה ומממנת אותה. עובדות אלה לא נסתרו ולא הוזמו ע"י הנתבע. צרכיהם של הורי הקטינה והכנסותיהם הפנויות 11. לא יכול להיות ספק כי אם הנתבע זקוק למחייתו לסך של כ- 4,000 ש"ח בחודש, אף אם הקטינה זקוקה לסכום כזה. כידוע צרכיהן של נשים עולות בד"כ על צרכי גברים הואיל ויש להן הוצאות מיוחדות. הכנסותיה של אם הקטינה, גם אם תעבוד בנקיון יעמדו על מכסימום של 1,500 ש"ח בחודש ואילו לנתבע הכנסות של למעלה מ- 4,000 ש"ח בחודש ובכל אופן הוא יכול להרוויח סוכם זה. כמו כן הנתבע מחזיק מכונית שוודאי אינה צורך הכרחי למובטל ומוציא על החזקתה כ- 1,000 ש"ח בחודש. לפיכך אני קובע כי הנתבע מסוגל לזון את הקטינה לפי צרכיה ההכרחיים ואילו אם הקטינה אינה יכולה לעשות זאת. הנתבע ניתק את עצמו מהילדה ומגידולה, לפיכך כל הנטל נופל על אם הקטינה. 12. לפיכך אני מחייב את הנתבע לשלם לידי א. ק', בגין מזונותיה של התובעת, סך של 1,050 ש"ח בחודש וכן עבור כל הוצאה רפואית שאינה מכוסה ע"י קופת חולים לאחר שהצורך לכך נקבע ע"י רופא, לרבות טיפול ויישור שיניים וכן לשלם בנוסף סך של 820 ש"ח לחודש בגין מדור, מהיום שבו האם והקטינה יפסיקו לגור בדירת הצדדים. (להלן: סכום המזונות). 13. סכום המזונות ישולם לידי האשה לא יאוחר מ- 3 לכל חודש החל מיום 3.3.97 ועד מלאת לקטינה 18 שנה או עד סיום לימודיה בבית ספר על יסודי, עפ"י המאוחר מבין השניים. 14. חובת המזונות לא תחול כאשר הקטינה נמצאת מחוץ לישראל בתקופה העולה על שלושה חודשים ברציפות. 15. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ויתעדכן מדי שלושה חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיבים, כאשר המדד הבסיסי הוא המדד הידוע היום (המדד שפורסם ביום 15.2.97). 16. סכום המזונות או חלקו שלא ישולם במועדו, ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום שנועד לתשלום ועד למועד התשלום בפועל. 17. קצבת הילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי, תשולם לאשה ותהיה בנוסף לסכום המזונות הנ"ל. 18. הנתבע ישלם לאם התובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בחודש ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום שנועד לתשלום ועד מועד התשלום בפועל. קטיניםמזונות