מהו צו הגנה (משפחה) ? סעיף 6 לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991 קובע כי תוקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חודשים; ביהמ"ש רשאי להאריך את תוקפו של הצו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים. ואולם, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת. כל החלטה בבקשה לביטול צו ההגנה כמוה כהחלטה בבקשה להארכת הצו שהרי אם לא יבוטל הצו ממילא ישאר בתוקף עד להחלטה אחרת, או עד לתקופה קצובה אותה אקבע בהחלטה. אם יבוטל הצו, החלטה שכזו כמוה כדחיית הבקשה להארכתו. סעיף 3 לחוק מסמיך את בית המשפט ליתן צו הגנה כנגד אדם אם נתקיים אחד מאלה: (1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין. (2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן שפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין. (3) התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו. שתי העילות (1) ו - (2) כרוכות זו בזו שהרי בהתקיים העילה הראשונה ממילא האלימות הממשית הפיזית שבבסיסה יוצרת את הבסיס הסביר לקיומה של סכנה גופנית ממשית לבן המשפחה שנמצאת בבסיס העילה השניה. יש ולעיתים ינתן הצו על בסיס העילה השניה בלבד. לאמור, בהתנהגותו של הנטען להיות אלים, הגם שלא הגיעה לאלימות פיזית ממשית בסמוך לפני הגשת התובענה, יש כדי להוות את הבסיס הסביר להניח קיומה של סכנה פיזית גופנית ממשית לבן המשפחה המוגן. בהתקיים אחת העילות או שתיהן ינתן הצו לתקופה של עד שלושה חודשים כאמור בסעיף 5 רישא לחוק. משמתבקש ביהמ"ש להאריך את הצו מעבר לשלושה חודשים, לתקופה כוללת שלא תעלה על שישה חודשים ובוודאי עד ל - 12 חודש, שאז מחוייב הוא "בנימוקים מיוחדים", עליו לבחון אם ביטולו של הצו עלול להביא על בן המשפחה המוגן אלימות פיזית ממשית לאמור, האם התנהגותו של הנטען להיות אלים ממשיכה ונותנת את אותו בסיס סביר להניח קיומה של סכנה גופנית ממשית לבן המשפחה המוגן. על מנת להגיע למסקנה הראויה במקרה הספציפי העומד לדיון יבחן בית המשפט את הנושאים הבאים: (1) את חומרתה של אותה אלימות פיזית ממשית אשר הביאה למתן צו ההגנה מלכתחילה ואת היבטי האלימות שקיימים במשפחה והפעם לאו דווקא בסמוך לבקשה אלא גם לפני כן מבחינה היסטורית. (2) אופיה, טיבה ותדירותה של אותה התנהגות אשר היוותה את הבסיס סביר להניח את קיומה של סכנה גופנית ממשית מכוחה ניתן צו ההגנה מלכתחילה. (3) האם ביצע המורחק במהלך התקופה בה היה צו ההגנה בתוקף, פעולות לפי בן המשפחה המוגן ו/או כלפי הסובבים אותו פעולות, לרבות מילוליות, שיש בהן כדי להשאיר את הבסיס הסביר לקיומה של סכנה גופנית ממשית על כנו גם לאחר תום התקופה, באופן שמצדיק את הארכת הצו. כך למשל, הפרת צו ההגנה ע"י המורחק או ביצוע פעולות שאין בהן משום הפרת הצו במובן הצר שבו הוא ניתן אך יש בהן כדי להצביע על כך כי הסכנה טרם חלפה וכי היא עלולה לחזור ולהתרגש על ראשו של בן המשפחה המוגן מחדש. על מנת להגיע להחלטה ראויה, תוך בחינת השיקולים לעיל, רשאי ואולי אף חייב בית המשפט להיעזר בהערכה אובייקטיבית של הסיכון ע"י הגורם הטיפולי אשר בית המשפט הורה על עירובו מכוח סעיף 6 לחוק וזאת להבדיל מהערכה סובייקטיבית של הסיכון ע"י המעורבים באלימות. ישנן שתי מטרות לחוק -מטרה קרובה ומטרה רחוקה. המטרה הקרובה היא אותה "עזרה ראשונה" שיש ליתן לבן המשפחה המוגן על מנת להגן עליו פיזית מהאלימות שהופעלה כנגדו במשפחה. המטרה הרחוקה היא למנוע הישנותה של האלימות במשפחה ומניעה כידוע אינה לתקופה קצרה אלא לתקופה ארוכה והיא אינה רק עניין לביהמ"ש אלא בראש ובראשונה לגורמים טיפוליים שונים בקהילה ושני אלה (ביהמ"ש והגורמים הטיפוליים) חוברים יחדיו, בהליכה יד ביד, להשגת המטרה החשובה, מיגור האלימות במשפחה אם ניתן, או מציאת דרך נאותה להגנה על בן המשפחה הנפגע לאורך זמן. לב ליבו של החוק הינה אותה מטרה רחוקה, מיגור האלימות במשפחה או מניעתה לאורך זמן. ומדוע! הרחקה לתקופה כלשהי, אפילו לתקופה ארוכה אינה מונעת לחלוטין אלימות במשפחה. יש בהרחקה כדי לצמצם את נקודות החיכוך בין הצדדים ולהקנות במקרה הטוב הגנה יחסית לאותה תקופה קצרה או ארוכה יותר (בגדר החוק) שקצב ביהמ"ש ואולם אין בכך כדי לקנות הגנה מוחלטת. כידוע, האלימות יכולה להתפתח וביתר שאת לאחר תום תקופת ההרחקה (שממילא אינה יכולה להיות לנצח) או להתרחש במהלך התקופה, מחוץ לבית ממנו הורחק בן המשפחה הפוגע. החוק כשמו כן הוא, בא למנוע אלימות (מטרה רחוקה) ולא רק להגן על בן המשפחה המוגן מפני אלימות (מטרה קרובה) . משום כך ראה המחוקק לנכון, לערב גורמים טיפוליים על מנת שניתן יהיה באמצעותם לשנות את דפוסי ההתנהגות של אותם בני משפחה אלימים ולמנוע הישנותה של האלימות בתא המשפחתי שענינו מתברר בבית המשפט. החדרתם של הגורמים הטיפוליים לתוך ההליך השיפוטי באה אך ורק לצורך הליך לפי ס' 4 (ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, זאת אחרי שכבר ניתן צו ההגנה כשביה"מש נדרש לשאלה אם להאריך את הצו שניתן במעמד צד אחד - הכל כאמור בס' 6 לחוק. בית המשפט פסק כי סדר הדברים האמור מלמד על סדר העדיפויות הנכון - קודם כל טיפול באלימות ע"י מתן צו הרחקה והארכתו במקרים הנכונים והמתאימים. במקביל, יערב ביהמ"ש גורמים טיפוליים שונים הן לצורך הערכה של היבטי האלימות במשפחה והן לצורך קבלת המלצות טיפוליות במסגרת המטרה הרחוקה של החוק כגון קבלת טיפול כאמור בס' 2 א' לחוק. ההערכה של היבטי האלימות ע"י הגורם המטפל יש בה כדי לסייע בידי ביהמ"ש במתן החלטתו להארכת צו ההגנה אם לאו. צו הגנהצווים