היתר כניסה לירושלים

בעתירה, שהוגשה התבקשו צווים על תנאי בעניינים שונים. העותרים ביקשו כי יונפקו להם היתרי מעבר או היתרי כניסה קבועים לירושלים, כך שיוכלו לנוע באופן חופשי מאזור מגוריהם לתחום ירושלים. להלן פסק דין בנושא היתר כניסה לירושלים: פסק-דין השופט ע' פוגלמן: רקע כללי 1. העותרים הינם 75 בגירים, רובם בעלי משפחות, המתגוררים בפאתי שכונת א-טור המצויה במורד המזרחי של הר הזיתים. שכונת א-טור ממוקמת בחלקה בתוך השטח המוניציפאלי של ירושלים ובתוך תחום השיפוט של ישראל, ובחלקה מחוצה להם. משפחות העותרים מונות כ-250 נפש. העותרים כולם הינם תושבי אזור יהודה והשומרון, המחזיקים בתעודות זהות של האזור, ואין להם מעמד בישראל. הבתים בהם הם מתגוררים ממוקמים ברובם מחוץ לתחום המוניציפאלי של ירושלים ומחוץ לתחום מדינת ישראל. עם זאת, מיעוט של העותרים מתגורר במבנים הממוקמים בשטח ישראל. העותרים מציינים כי במשך השנים לא היתה הפרדה בפועל בין שני חלקי השכונה והם נהגו לעבור לחלקה "הישראלי" של השכונה. בניית גדר הבטחון בסמוך לשכונת א-טור, מיקמה את השכונה כולה בחלק "הישראלי" של הגדר. כפועל יוצא, העותרים החלו נתקלים בקשיים ביציאה ממקום מגוריהם לאזור יהודה והשומרון, ובחזרה מאזור זה לתחום השכונה, שכן המעבר היחיד בסמוך לאזור מגוריהם מצוי על כביש ירושלים - מעלה אדומים, והעוברים בו לעבר ירושלים נדרשים להציג תעודת זהות ישראלית או היתר כניסה תקף לישראל. גם המעבר לירושלים נאסר על העותרים, שכן - כמי שאינם תושבי ישראל - אין הם רשאים להיכנס לתחום ישראל. נוצר מצב בו - בלשונם של העותרים - המכשול שהוקם "כלא את העותרים ובני משפחותיהם במובלעת בין הגבול המוניציפאלי של ירושלים לבין מכשול ההפרדה". 2. בעתירה, שהוגשה ביום 30.12.03, התבקשו צווים על תנאי בעניינים שונים. העותרים ביקשו כי יונפקו להם היתרי מעבר או היתרי כניסה קבועים לירושלים, כך שיוכלו לנוע באופן חופשי מאזור מגוריהם לתחום ירושלים; כי יינתן להם ולבני משפחותיהם מדרגה ראשונה מעמד של תושבי קבע במדינת ישראל (או לחלופין, מעמד של תושב ארעי); וכי המשיבים יורו לחיילי צה"ל, לשוטרי משטרת ישראל, או לכל גורם הפועל במחסומים באזור מגורי העותרים, לאפשר להם מעבר חופשי מבתיהם לעבר המרכזים העירוניים והכפרים הפלשתיניים בתחום יהודה והשומרון ובחזרה. כסעד חלופי ביקשו העותרים כי תוקצינה להם חלקות קרקע בחלק "הישראלי" של גדר הבטחון, ויינתן להם פיצוי כספי הולם. נוסף לאלה התבקש סעד לפיו יונפקו לעותרים היתרי בנייה. לאחר מספר דיונים (עליהם נעמוד להלן), ניתן ביום 15.5.06 צו על תנאי (השופטים ד' ביניש, א' פרוקצ'יה, א' א' לוי) שזו לשונו: "ניתן בזה צו על-תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ינפיקו לעותרים ולבני משפחתם הקרובים המתגוררים עמם היתרי כניסה ומעבר קבועים לאזור מגוריהם שבשכונת א-טור או בקרבתה, במרחב שבין גדר הבטחון לתחומה המוניציפלי של ירושלים, כך שיתאפשר להם חופש תנועה בין מקום מגוריהם לבין אזור יהודה ושומרון". נעמוד אפוא על טענות הצדדים והשתלשלות הטיפול בעניינם של העותרים, החל משלביו המוקדמים, בכל הנוגע לנושא שבגדרי הצו על תנאי. טענות הצדדים והשתלשלות הטיפול בעניינם של העותרים 3. העותרים טענו כי בהליכי תכנון והקמת תוואי גדר הבטחון באזורם לא הציגו המשיבים הסדרים שיקלו על מצוקת חיי התושבים, למרות שהיו מודעים לכך שבין הגדר לגבול ישראל מתגוררים עשרות אלפי פלשתינים והעותרים בכללם. העותרים הדגישו כי אינם טוענים נגד חוקיות הקמת גדר הביטחון, או נגד התוואי בו הוקמה, אלא שלטענתם יש לנקוט בצעדים לשמירת זכויותיהם הנפגעות כתוצאה מהקמת הגדר. נטען כי אין כל בסיס חוקי להגבלת כניסתם של העותרים לאזור מגוריהם בקו התפר מכיוון הגדה המערבית, וכי בניית גדר הביטחון מנתקת את העותרים באופן מוחלט מהאזורים הנמצאים תחת שליטה פלשתינית. יוער בהקשר זה, כי בהמשך לפנייה מוקדמת שערכו העותרים ליועץ המשפטי של אזור יהודה והשומרון, נמסר להם במכתב מיום 20.11.03, כי הועברה הנחייה לגורמים הפועלים באזור, לאפשר לעותרים מעבר חופשי מבתיהם אל יתר שטחי יהודה והשומרון. העותרים מסרו, כי מענה זה אינו מספק, שכן החיילים הפועלים באזור לא קיבלו כל הנחייה כאמור, ונמנעת מהם החזרה משטחי יהודה והשומרון לישראל. בתגובה המקדימה שהוגשה הדגישו המשיבים, ברוח האמור לעיל, כי אין הם חולקים על כך שהעותרים זכאים לעבור בחופשיות מבתיהם למרכזים העירוניים ביהודה והשומרון, ובחזרה (בכפוף לצרכי הביטחון) כל עוד הם גרים במקום. המשיבים ציינו כי תנועה כאמור מחייבת מעבר במחסום א-זעים - מחסום קבוע הממוקם על כביש ירושלים - מעלה אדומים, במרחק של כמה עשרות מטרים מגבול השיפוט העירוני. לפיכך, ננקטו צעדים שיקלו על מעבר זה: ניתנה הנחיה לגורמי הביטחון הרלוונטיים לאפשר לעותרים מעבר חופשי מבתיהם ליתר שטחי אזור יהודה והשומרון ובחזרה, ובכלל זה, הועברה להם רשימת העותרים שצורפה לפניית בא-כוחם. נמסר כי הנחיה זו מבוצעת בפועל, ובכל מקרה, יש כוונה לנקוט בצעדים מעשיים נוספים במטרה למנוע תקלות ביישום ההנחיה. 4. ביום 19.1.04 נערך דיון ראשון בעתירה. לאחר הדיון הוגשו, בהתאם להחלטה שניתנה, תצהירים משלימים נוספים, בהם עמדו העותרים על קשיים בהם הם נתקלו במעבר במחסום א-זעים. העותרים הוסיפו וטענו כי חלק מהם נעצר בסמוך לבתיהם, כמי ששהו בתחום ישראל שלא כדין. המדינה מצידה שבה ועמדה על ההסדרים שננקטו על מנת לאפשר את מעבר העותרים במחסום א-זעים ולהקל עליו. כן התייחסה המדינה לעותרים המתגוררים בבתים שבתחום ישראל. צוין כי ההסדרים יחולו גם על עותרים אלה - לפנים משורת הדין - למשך חצי שנה, שכן עותרים אלה אינם בעלי מעמד בישראל, והם מבקשים לעבור במחסום על מנת להיכנס שלא כדין לשטח ישראל. במהלך פרק זמן זה יוכלו לנסות לקבל מעמד שיאפשר להם שהות חוקית בתחום העיר ירושלים. בהמשך הדברים עדכנה המדינה (בהודעה מיום 11.5.06) כי נפתח מעבר נוסף בסמוך למקום מגורי העותרים - מעבר הזיתים (ראס אבו סביטאן), אשר העותרים יכולים לעשות בו שימוש. כן עדכנה המדינה אודות צעדים שננקטו בעקבות קשיים שהעלו העותרים: הופצה פקודה של פיקוד המרכז בנוגע לרשימת העותרים המורשים לעבור במעברים; הוחלט כי יתאפשר לעותרים לעבור רגלית בשני המעברים; כי יתאפשר מעבר מספר מוגבל של כלי רכב במעבר א-זעים, לפי רשימה (ובכפוף לבדיקה בטחונית); וכי לא תוטלנה מגבלות על העברת מוצרי מזון לצריכה עצמית על ידי העותרים. בהודעה נמסר עוד, כי לאחר שיוכרז "מרחב תפר" באזור "עוטף ירושלים", ייכלל בו גם מתחם מגורי העותרים. במצב דברים זה יונפקו לעותרים תעודות תושב מרחב תפר, שתאפשרנה מעבר למרחב יהודה והשומרון באופן חופשי. הובהר כי המשיבים שואפים שמהלך זה יבוצע במועד קרוב, לאחר שיסתיימו ההליכים המשפטיים במספר עתירות עקרוניות הנוגעות לתוואי הגדר באזור "עוטף ירושלים", ותתבהר תמונת המצב ביחס להיקף השטחים שייכללו בהכרזה. כן נמסר כי לעותרים המתגוררים בשטח ישראל, יונפקו היתרי שהייה זמניים בישראל עד לבירור מעמדם על ידי משרד הפנים, כפי שנעשה במקרים דומים. 5. ביום 21.5.06 נערך דיון בעתירה, וניתן בה צו על תנאי, כמפורט לעיל. בהמשך הדברים, הוגשה ביום 28.10.07 הודעה מעדכנת מטעם העותרים. בהודעה נמסר כי בחודש ספטמבר 2006 (לאחר שניתן צו על תנאי בעתירה) הונפקו לעותרים היתרי מעבר אישיים במעבר הזיתים ובמעבר א-זעים. ההיתרים היו תקפים עד ליום 30.12.06. היתרי המעבר לא חודשו, אך ניתנה הנחייה לכבד את ההיתרים הקיימים. העותרים ציינו, כי אזור מגוריהם טרם הוכרז כ"מרחב תפר", ואין לדעת מתי הדבר יבוצע. עוד הלינו העותרים על תקלות שאירעו בעניינם ושנמשכו במהלך התקופה, ובכלל זה, מעצר של עותרים בקרבת בתיהם כשוהים בלתי חוקיים, עיכובם במשך שעות במחסומים, "החרמת" היתרים בחשד כי הם מזויפים, ואיסור העברת מוצרי מזון במחסומים. בהודעה מעדכנת מטעם המשיבים שהוגשה ביום 29.10.07 נמסר כי נוכח העיכוב בהכרזה על האזור בו מתגוררים העותרים כ"מרחב תפר", הוחלט להנפיק לעותרים (חלף היתרי המעבר האישיים) תעודות מטעם המינהל האזרחי, אשר יאפשרו לזהות אותם כ"תושבי מתחם אלזרעי" (להלן: ההיתרים). ההיתרים יהיו זהים בכל לתעודות תושב המונפקות לתושבי "מרחב התפר", פרט לעובדה כי הם יונפקו לעותרים מבלי שהמרחב הוכרז כ"מרחב תפר". המשיבים ציינו, כי בהתייחס לאלה מן העותרים המתגוררים בשטח ישראל, אין במתן ההיתרים לפטור אותם מן הצורך להסדיר את מעמדם. בנוסף, נמסר כי יתאפשר מעבר של העותרים באמצעות מספר מוגבל של כלי רכב, לפי רשימה, במעבר א-זעים, בכפוף לבידוק בטחוני. עוד צוין כי רשימת העותרים תוסיף להימצא בשני המעברים (מעבר הזיתים ומעבר א-זעים) ותעמוד בתוקפה ההנחיה המחייבת לכבד את התיעוד ולאפשר את מעבר העותרים במעברים, בכפוף לבידוק בטחוני, גם בתקופות בהן מוטל סגר, ונאסרת, ככלל, כניסת פלשתינים לירושלים. בנוסף, לא תוטלנה מגבלות על העברת מוצרי מזון לצריכה עצמית על ידי העותרים דרך אותם שני מעברים. המשיבים ציינו כי נוכח התפתחויות אחרונות אלו, העתירה אינה אקטואלית עוד, ודינה להידחות. ביום 15.1.08, לקראת הדיון בעתירה שנערך ביום 22.1.08, הוגשה הודעת עדכון נוספת מטעם המשיבים. בהודעה נמסר כי לאחר שהונפקו ההיתרים, התבקשו העותרים לסור למשרדי מת"ק עוטף ירושלים לקבלתם. במכתב מטעם בא-כוחם נמסר כי "מרשי לא מסכימים לקבל היתר שמשמעותו הסכמה ל'צו מאסר עולם' במתחם המצומצם של בתיהם". לעמדת המשיבים, ההיתרים נותנים מענה ראוי לסוגיה העומדת על הפרק, כפי שנוסחה בצו על תנאי, שכן "ההיתרים שהונפקו לעותרים זהים כמעט בכל להיתרים שהיו ניתנים להם אילו היה מוכרז מתחם מגוריהם כ'מרחב תפר'". בשל כך שבהנפקת ההיתרים ניתן מענה מלא לעניינם של העותרים כפי שבא לידי ביטוי בצו על תנאי, שבו המשיבים על עמדתם כי דין העתירה להידחות. 6. ביום 22.1.08 נערך דיון בעתירה. במהלך הדיון עמד בא-כוח העותרים על בקשת מרשיו להיתר שהייה בירושלים, נוכח הקשיים ביציאה מאזור מגוריהם לשטחי יהודה והשומרון, ובפרט בחזרה מאזור זה, הכרוכה בבידוק במחסום. כן עמדו העותרים על הקושי מולו הם ניצבים כאשר הם שוהים באותם חלקים של שכונת א-טור הממוקמים בשטח ישראל, ובכך חושפים עצמם למעצר כשוהים בלתי חוקיים בישראל. המשיבים ציינו בעניין אחרון זה כי ההיתרים שהונפקו אינם מאפשרים לעותרים לשהות בירושלים, אך בגדר מדיניות האכיפה לא ייעצרו עותרים הנמצאים בסמוך לבתיהם (אך לא בחלקים אחרים של השכונה בנמצאים בשטח ישראל). דיון והכרעה 7. הקמת גדר הביטחון בשנים האחרונות גררה עימה שינוי במציאות החיים של תושבים המתגוררים בסמוך לה. ביטוי בולט לכך הוא במקרים בהם מוקמת גדר הביטחון בתחום אזור יהודה והשומרון, מחוץ לתחום השיפוט הישראלי. במצב דברים זה נוצר "מרחב תפר" - "מובלעת" המצויה מצידה "הישראלי" של גדר הביטחון, אך מחוץ לתחום השיפוט הישראלי. תושבים פלשתיניים המתגוררים באזורים אלה חשופים לפגיעה קשה בשגרת חייהם. מחד אין הם רשאים להיכנס לישראל. מאידך, נגישותם לשטחי אזור יהודה והשומרון נפגעת, נוכח קיומה של גדר הביטחון, אותה ניתן לחצות במעברים מוסדרים בלבד (השוו: בג"צ 7957/04 מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 15.9.05) פסקות 110 - 116 (להלן: עניין מראעבה); בג"צ 4289/05 מועצה מקומית ביר נבאלה נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 26.11.06) פסקות 35, 38). העתירה שלפנינו אינה תוקפת את עצם ההחלטה להקים את גדר הביטחון או את התוואי שנקבע, אך עומדת על הקשיים שהיא מעוררת בהתנהלותם היומיומית של העותרים (והשוו לעניין חובתו של המפקד הצבאי לשקול את טובתם של התושבים המקומיים, שהינם תושבים מוגנים: בג"צ 10309/06 מועצה מקומית אלפי מנשה נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 29.8.07) פסקה 15 (להלן: עניין אלפי מנשה); עניין מראעבה, פסקות 24 - 26). במקרים בהם ממוקמת גדר הביטחון מחוץ לשטח ישראל ונוצרת "מובלעת" כאמור, נוהגות הרשויות לצאת בהכרזה על קיומו של "מרחב תפר" (השוו: עניין מראעבה, פסקה 7). לתושבים קבועים המתגוררים במרחב התפר ניתנים היתרים המאפשרים להם לנוע בתחום המרחב וממנו לשטחי יהודה והשומרון ובחזרה (השוו: עניין מראעבה, פסקות 7, 108; עניין אלפי מנשה, פסקות 11, 19). היתרים אלה אמורים לצמצם את הפגיעה במרקם החיים של התושבים המתגוררים במרחב התפר, ולאפשר להם לשמור על קשרי החיים עם שאר שטחי יהודה והשומרון. נקיטה בדרך פעולה זו הינה מחויבת המציאות, ובענייננו, לא חלקו המשיבים על כך שיש לאפשר לעותרים תנועה חופשית באזור מגוריהם (אשר עתיד להיכלל בתחום מרחב התפר) וממנו לתחום יהודה והשומרון ובחזרה. במקרה שלפנינו, טרם בוצעה הכרזה פורמאלית על האזור בו מתגוררים העותרים כ"מרחב תפר", ומשכך, טרם הונפקו לעותרים ההיתרים האמורים. לעת הזו, כפי שפורט, הונפקו לעותרים היתרים המזהים אותם כ"תושבי מתחם אלזרעי". כפי שעולה מהיתר לדוגמא שצורף להודעת המשיבים, תוקפם של אלה למשך שנתיים (עד ליום 15.11.09). המשיבים מצהירים (והעותרים לא חלקו על כך) כי היתרים אלה שקולים למעשה להיתרים הניתנים לתושבים המתגוררים ב"מרחב תפר". בנסיבות אלו, אנו סבורים כי הסעד המבוקש בעתירה, אשר בגינו הוצא צו על תנאי, ניתן לעותרים, שכן ההיתרים האמורים מאפשרים להם ולבני משפחתם הקרובים חופש תנועה בין מקום מגוריהם לבין אזור יהודה והשומרון. הנחתנו, כי כל עוד לא יושלם תהליך הכרזתו של המרחב בו מתגוררים העותרים כ"מרחב תפר", יוארכו ההיתרים ככל שיידרש; וכי לאחר שתבוצע הכרזה כאמור, יונפקו לעותרים היתרים מתאימים. 8. בא כוחם המלומד של העותרים הוסיף וביקש בדיון לפנינו להעניק לעותרים היתרי כניסה לתחום ירושלים. בקשה זו חורגת מגדרו של הצו על תנאי שניתן בעתירה, ולפיכך דינה להדחות. הדברים יפים הן בהתייחס לעותרים המתגוררים בתחום אזור יהודה והשומרון, הן בהתייחס למקצת מן העותרים המתגוררים במבנים המצויים בתחומי ישראל, שגם להם אין מעמד בישראל. באשר לאלה האחרונים נמסר, כאמור, כי הונפקו להם אותם ההיתרים שהונפקו לשאר העותרים, ואף הונפקו להם בעבר היתרי שהייה זמניים בישראל. כפי שציינו המשיבים, לעותרים אלה עומדת האפשרות לנסות ולהסדיר את מעמדם בישראל, כמי שלטענתם התגוררו בה משך שנים ארוכות, בגדר הוראות הדין והחלטות הממשלה. ככל שההחלטות הפרטניות שיינתנו בעניינם של אלה לא יענו על מבוקשם, נשמרת זכותם להעמיד החלטות אלה לביקורת שיפוטית, אם תהיה עילה לכך. העותרים הוסיפו ועמדו עוד על הקשיים הנגרמים להם מכך שגבול תחומה המוניציפאלי של ירושלים (וגבול תחום השיפוט הישראלי) חוצים את שכונת א-טור, ויוצרים, כך טענתם, הפרדה מלאכותית בין שני חלקי השכונה. לטענתם, כפועל יוצא מכך, נמנעת מן העותרים גישה ליתר חלקי השכונה, ועותרים הנמצאים בחלק "הישראלי" של השכונה חשופים לסכנת מעצר בגין שהייה בלתי חוקית, גם אם נמצאים הם קרוב לבתיהם. המשיבים מסרו בדיון לפנינו כי בגדר מדיניות האכיפה שתונהג, לא ימנעו מן העותרים חופש תנועה באזור מגוריהם. מכל מקום אין בידם להסכים כי לתושבי השכונה המתגוררים בתחומי אזור יהודה והשומרון תינתן גישה חופשית לכל חלקי שכונת א-טור הממוקמים בשטח ישראל. שאלה זו של מדיניות האכיפה לא הועלתה בעתירה, וממילא הצו על תנאי שניתן אינו מתייחס לסוגיה זו. נוכח המציאות המורכבת בתחום עוטף ירושלים, והפגיעה במרקם חייהם של העותרים המתגוררים במרחב התפר, הנחתנו היא כי מדיניות האכיפה שתקבע תיתן ביטוי לנסיבות המיוחדות שנוצרו במתחם הנדון ותמזער את הפגיעה במרקם חייהם של העותרים. הואיל ונושא אחרון זה חורג מגדרו של הצו על תנאי שניתן, אין אנו רואים לקבוע מסמרות בעניין זה במסגרת ההליך הנוכחי. סוף דבר - בכפוף להערותינו לעיל, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ירושליםהיתר כניסה