מהי משמורת ? הביטוי "משמורת" הוא למעשה סוג של מעצר. מטרתו של המעצר היא להבטיח את קיומם התקין של הליכי הרחקה מישראל. דהינו - ניתן להגדיר את הליך ההחזקה במשמורת בהתאם להוראות הפרק הרביעי של חוק הכניסה לישראל כהליך של מעצר עד לתום ההליכים - כאשר ההליכים הם הליכי ההרחקה מישראל. הוראות הפרק הרביעי לחוק הכניסה לישראל קובעות את סדרי הדיון בהרחקת אדם מישראל, כללי החזקתו במשמורת ותנאי שחרורו בערובה. הוראות אלו, שהן ההוראות החלות על המקרה שבפני, חוסות בצילו וכפופות להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועקרונות יסוד חוקתיים של המשפט בישראל, לרבות דיני המעצר, זאת גם אם הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 לא הוחלו על הליכי משמורת לפי חוק הכניסה לישראל (למעט הוראות חוק ספציפיות). יש לפרש את הוראות חוק הכניסה לישראל באופן שבו הן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק היסוד ועם עקרונות בסיסים של דינים העוסקים בפיקוח על מעצרו של אדם. החזקת אדם במשמורת/מעצר, בהתאם להוראות חוק זה (אשר הפרק הרלבנטי שבו תוקן לאחר חקיקתו של חוק היסוד), צריכה לעמוד בתנאי הוראות סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. להלן פסק דין בנושא שחרור ממשמורת: פסק דין רקע כללי ותמצית המחלוקת: בפני ערעור על החלטות בית הדין למשמורת שוהים שלא כדין במתקן משמורת מיכ"ל אשר מכוחן מוחזק העורר במשמורת כבר מיום 11/5/06, דהינו למעלה משמונה חודשים. העורר הוא קטין. גילו המדויק אינו ברור ואולם ככל הנראה ועל פי בדיקות רפואיות שנערכו לו גילו אינו עולה על 15 שנים. מוצאו ממדינת גינאה קונאקרי שבאפריקה. העורר הגיע לארץ בדרך לא דרך כשהוא נסחר ע"י סוחרי אדם למטרות עבודה. אין ברשותו מסמכים מזהים. כשהגיע לארץ מצא דרכו לעבודה במסעדה בתל אביב ושם נעצר ע"י משטרת ההגירה. מאז מוחזק במשמורת ובית הדין למשמורת הורה מעת לעת על המשך החזקתו כאמור. עקב העדר קשרים סדירים בין מדינת מוצאו למדינת ישראל לא ניתן להסדיר את החזרתו לארצו, לפחות בעתיד הנראה לעין. ב"כ העורר פנו בערר לבית משפט זה בו טוענים הם כנגד חוקיות המשך החזקתו של העורר במשמורת. בערר המפורט מעלים עורכי הדין שורה של טענות כנגד הליכי הדיון בבית הדין למשמורת וכן כנגד עצם המשך ההחזקה במשמורת. לטענתם על המדינה להסדיר את שהייתו של העותר במסגרות אחרות ולספק לו טיפול שלו הוא נזקק כקטין ואין מקום להמשך החזקתו במשמורת, זאת כאשר לא ניתן לממש את הליך ההרחקה מישראל, הכל מסיבות שאינן קשורות בעורר. טיעוניהם מבוססים על אמנות בין לאומיות והדין בישראל. המדינה אינה מתכחשת לעצם הבעייתיות של החזקת קטין במשמורת אלא טוענת, למעשה, כי לעת הזו לא ניתן לספק מענה הולם להחזקתו של העורר. יצוין כי עוד בדיונים בבית הדין למשמורת נעשה נסיון למצוא עבור העורר מוסד חינוכי בו יוכל להיקלט, ללא הואיל. במהלך הדיון בערר הורה בית משפט זה לשירות למען הילד להכין תסקיר כדי לבחון חלופות אפשריות להחזקתו של העורר במשמורת. השירות לילד ולנוער הגיש תסקיר לבית המשפט בו בחן את מצבו של העורר ובסיכומו קבע כי אין לשירות האמצעים המוסדיים לספק חלופה הולמת. בהתאם קבע השירות לנוער כי החזקתו של העורר במשמורת היא הפתרון הסביר הקיים להמשך החזקתו של העורר בישראל. עוד טוענת המדינה כי הטענה לפיה יהיה על המדינה לספק שירות סעד לכל קטין המגיע לתחומה אינו סביר וגם אינו בר יישום. כפי שיובהר אינני סבור כי על בית משפט זה, במסגרת ערר על החזקה במשמורת של שוהים בלתי חוקיים, להכריע בכל הנוגע למידת הסיוע ושירותי הסעד שעל המדינה לספק לקטין במצבו של העורר. עניין זה צריך להתברר במסגרת דיונית אחרת. במסגרת דיון זה על בית המשפט לבכריע בסוגיה אחת והיא המשך החזקתו של העורר במשמורת. בעניין זה סבור אני כי המשך ההחזקה במשמורת יהווה החזקת אדם במעצר ללא עילה ושלא כדין. בהתאם אורה על שחרורו של העורר ממשמורת. החזקה במשמורת והליכי הדיון בבית הדין למשמורת - הפאן הנורמטיבי: הביטוי "משמורת" הוא למעשה סוג של מעצר. מטרתו של המעצר היא להבטיח את קיומם התקין של הליכי הרחקה מישראל. דהינו - ניתן להגדיר את הליך ההחזקה במשמורת בהתאם להוראות הפרק הרביעי של חוק הכניסה לישראל כהליך של מעצר עד לתום ההליכים - כאשר ההליכים הם הליכי ההרחקה מישראל. הוראות הפרק הרביעי לחוק הכניסה לישראל קובעות את סדרי הדיון בהרחקת אדם מישראל, כללי החזקתו במשמורת ותנאי שחרורו בערובה. הוראות אלו, שהן ההוראות החלות על המקרה שבפני, חוסות בצילו וכפופות להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועקרונות יסוד חוקתיים של המשפט בישראל, לרבות דיני המעצר, זאת גם אם הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 לא הוחלו על הליכי משמורת לפי חוק הכניסה לישראל (למעט הוראות חוק ספציפיות). יש לפרש את הוראות חוק הכניסה לישראל באופן שבו הן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק היסוד ועם עקרונות בסיסים של דינים העוסקים בפיקוח על מעצרו של אדם. החזקת אדם במשמורת/מעצר, בהתאם להוראות חוק זה (אשר הפרק הרלבנטי שבו תוקן לאחר חקיקתו של חוק היסוד), צריכה לעמוד בתנאי הוראות סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. סבור אני כי כך יש לבחון הן את תכלית המשמורת/מעצר והן את ההליכים בהם מתקבלות החלטות בעניין החזקתו של אדם במשמורת, לרבות העורר שבפני. בבואי לבחון את החזקתו של העורר סבור אני כי אין מנוס אלא להגיע אל המסקנה כי החזקתו במשמורת אינה לתכלית ראויה ובמידה הסבירה ביחס לנדרש. כמו כן סבור אני כי בבחינת ההליכים שננקטו בעניינו בבית הדין למשמורת נפלו פגמים דיוניים מהותיים שיש בהם פגיעה בעקרונות יסוד של שיטת משפט מתוקנת ופגיעה בזכויותיו של העורר, המחייבים את התערבותה של ערכאת הערעור. אבהיר להלן. כאמור, העורר קטין ואינו דובר עברית ואף לא אנגלית. עיון בפרוטוקולים הדיון בעניינו בבית הדין למשמורת מגלה גם כי לא הייה מיוצג במהלך הדיונים ע"י עורך דין שיכול היה לסייע בידו בהצגת עניינו. למעשה, מעיון בפרוטוקולים עולה כי הטיעונים שהושמעו בכולם היו זהים לחלוטין (וככל הנראה הועתקו מדיון לדיון). אמנם בית הדין ניסה למצוא פיתרון למצוקת הקטין ואולם איני סבור כי ניתן לכנות את הדיון שהתקיים שם כהליך ראוי בו נשמרות כדין זכויות הקטין. חוק הכניסה לישראל אינו קובע סדרי דין ברורים לניהול דיון בבית הדין למשמורת. בית הדין למשמורת גם אינו בגדר של בית משפט כמשמעו בחוק בתי המשפט. ואולם מכך אין להסיק כי בית הדין אינו כפוף לעקרונות יסוד של שפיטה ראויה. בהעדר הוראות סותרות ייחודיות סבור אני כי כל מוסד שיפוטי ומעין שיפוטי כפוף לעקרונות יסוד של ניהול הליך הוגן. כך לא נעשה במקרה שבפני. כאמור העורר קטין ואינו דובר עברית. בנסיבות אלו די בכך כדי שתקום חובה למנות לו עורך דין שייצגו בהליך המתנהל בבית הדין למשמורת, וזאת ביוזמת בית הדין. הזכות להיות מיוצג ע"י עורך דין היא זכות יסוד והוכרה ככזו בפסיקה. ראה: ע"פ 5121/98 טור' (מיל') רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, תק-על 2006(2), 1093; ע"פ 648/77 שמואל קריב נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2), 729; ע"פ 307/60 יאסין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז(3), 1541. מעבר לכך - כאשר מדובר במשמורת, ולמעשה במעצר, ניתן להסיק לקיומה של חובת ייצוג מהוראות חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982. אמנם אין מדובר בהליך פלילי ואולם סבור אני כי ניתן להסיק מהוראות החוק המפורטות שם לעקרונות יסוד ראויים שיחולו גם על הליך זה. סעיף 15 לחוק קובע את המקרים בהם ימונה סניגור במסגרת הליך פלילי. בין הייתר ימונה סניגור כאשר מדובר בנאשם/חשוד שגילו צעיר מ- 16 (סעיף 15(א)(2)) או כאשר הוא מחוסר אמצעים (סעיף 15(ג)) או בהליך בו צפוי מאסר (סעיף 15(א)(5)(6)). אמות מידה דומות נקבעו גם בחוק הסניגוריה הציבורית התשנ"ו 1995, בסעיף 18 לחוק. כאמור הוראות חוקים אלו לא הוחלו במפורש על ההליך המתנהל לפי חוק הכניסה לישראל ואולם סבור אני כי הכללים שבבסיס הוראות חוק אלו מחייבים גם כל ערכאה שיפוטית ומעין שיפוטית שבכוחה להורות בפועל על שלילת חירותו של אדם, יהיה כינוי שלילת החירות אשר יהיה. ראה לעניין זה דברים שנכתבו ברע"ב 9470/00 אברהם סמסון נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(2), 502: "סעיף 18 (ב) של חוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו -1995 קובע כי בית המשפט רשאי למנות "לנאשם" סניגור אם הוא סבור שאינו יכול לנהל את המשפט, כאשר "הנאשם" אינו מיוצג. כבר הערתי כי התיבה "נאשם" אינה מוצלחת, ויש שהיא מתייחסת ל"עצור", אשר אינו בבחינת "נאשם", או ל"כלוא" ביחס לתנאי כליאתו (אף אם ההליכים המשפטיים לבירור אשמתו הסתיימו). למעשה יש לפרש ביטוי זה בהרחבה, תוך מתן הגנה למי שחירותו עלולה להישלל או נשללה בפועל, וזאת ביחס להליכים בהם נשללת החירות, או להליכים הנוגעים לתנאי הכליאה". במקרה שבפני לא היה הקטין מיוצג בפני בית הדין. כאמור, הוא גם מחוסר אמצעים ולמעשה גם אינו דובר את השפה. מכאן שהעדר ייצוג בהליך בו מורה בית הדין על שלילת חירותו מהווה פגם היורד לשורשו של ההליך, פגם הפוגע בזכויות יסוד בסיסיות של העורר. סבור אני כי פגם דיוני זה משמיט את הקרקע תחת חוקיות ההחלטות שהתקבלו בעניינו של העורר בהליך בו לא התאפשר לו בפועל למצות זכויות יסוד של אדם הניצב בפני הרשות העומדת לשלול את חירותו. די בכך כדי שההחלטות בעניינו יבוטלו. מעבר לכך - הליך המשמורת הוא למעשה בגדר של מעצר עד לתום ההליכים. ההליכים הם הליכי ההרחקה מישראל. ניתן ללמוד מהוראות סעיף 13ו(א)(4), הקובעות כי אם שוהה אדם במשמורת יותר משישים ימים ברציפות, כי אז ניתן יהיה לשקול שחרורו בערובה, כי המחוקק ראה בפרק זמן זה מתחם לסיום הדיון בעניינו של אדם הצפוי להרחקה מהארץ. המחוקק אמנם קבע בחוק הכניסה לישראל גם סמכויות להאריך את תקופת החזקתו של אדם במשמורת מעבר ל 60 ימים ואולם זאת במקרים בהם כתוצאה ממעשיו או מחדליו של המוחזק במשמורת לא ניתן להרחיקו מהארץ. לא זה המקרה שבפני. העורר הגיע לישראל כקרבן סחר בבני אדם. שהייתו כאן היא מלכתחילה שלא מרצונו. אין לו ולא הייתה לו שליטה על עצם הבאתו לישראל. מפרוטוקול הדיונים בבית הדין למשמורת ניתן ללמוד כי העורר רוצה לחזור לארצו. עקב בעיות הקשורות במערכת היחסים שבין מדינתו לישראל אינו יכול לשוב לארצו ולא ברור לעת הזו אם יוכל לעשות כן בעתיד הנראה לעין. בפועל העורר עצור עד לתום ההליכים כאשר אין כלל הליכים להרחקתו מהארץ ולא ברור מתי ניתן יהיה לנקוט בהליכים אלו. הליך ההחזקה במשמורת בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל הוא במטרה להבטיח את הרחקתו של שוהה בלתי חוקי מישראל. ההחזקה במשמורת מותנית בקיומו של הליך הרחקה. כאשר אין כלל הליך להרחקתו של אדם, ולא ניתן להרחיקו מטעמים שאינם תלויים בו, ממילא נשמט הבסיס לחוקיות החזקתו במשמורת. דיני המאסר והמעצר בישראל, בין אם במסגרת של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, בין אם במסגרת הוראות חוק העונשין התשל"ז- 1977, ובין אם במסגרת של מעצר מנהלי לפי הוראות חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), תשל"ט-1979, מחייבים לשם שלילת חירות הליך ועילה. במסגרת שבפני אין הליך ואין עילה להמשך החזקתו של העורר במעצר וסבור אני כי פירוש הוראות חוק הכניסה לישראל באופן המאפשר להחזיק בפועל אדם במעצר לתקופה בלתי מוגבלת, בלא שמתנהל הליך להרחקתו מהארץ וללא עילה, הוא פירוש שאינו מתיישב עם משטר חוקתי בשיטת משפט דמוקראטית. סבור אני כי לעניין הפרשנות הראויה של כללי ההחזקה במשמורת על פי הוראות חוק הכניסה לישראל ניתן ללמוד מדברים שנאמרו לעניין מעצר בהליכים פליליים ונכונים על דרך של קל וחומר, לענייננו, ראה דנ"פ 2316/95, בש"פ 537/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4), 589 ,עמ' 639-640: "חוק היסוד הציב בהצבה נורמטיבית על-חוקית את העקרון המנחה לאורו עלינו לפרש כל חוק ישן והתיקון בכלל זה. הוא קבע את נקודת המוצא ממנה יש לצאת ואת מרכז הכובד אליו יש להתייחס כתשתית רעיונית לפרשנות ראויה של הוראות התיקון. אם קודם לחקיקתו עמד לנגד עינינו סעיף 21א(א) שנקודת המוצא בו היא הסמכות של בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם, הרי שכיום עומד לנגד עינינו, קודם לכל, סעיף 5 לחוק היסוד הקובע את זכותו של כל אדם לחירות. אם קודם עמד לנגד עינינו במקרים המנויים בתיקון, בראש ובראשונה, האינטרס הציבורי המסמיך הגבלת חירותו של אדם, עומדת כיום לנגד עינינו קודם לכל זכות יסוד של אדם לחירות שרק אינטרס ציבורי מובהק מצדיק להגבילה. סעיף 21א(א), המעניק לבית המשפט סמכות לשלול את החירות ולהורות על מעצרו של הנאשם בהתמלא תנאים מסויימים ניצב בפרמידה מתחת לזכות היסוד לחירות. החוק שינה את סדר העדיפויות. הוא שינה את האיזון בין זכותו של אדם לחירות לבין סמכותו של בית המשפט לשלול אותה ממנו. נראה לי, כי גם קודם לחוק היסוד וקל וחומר לאחריו, עלינו להציב כנר לרגלינו את זכות האדם לחירות, המעוגנת בחוק היסוד. עלינו לפרש את הוראות התיקון לאורה של זכות זו לאור חוק היסוד, ועלינו להשיג את האיזון הראוי בינה לבין האינטרס הצבורי על-פי התפיסה החוקתית, בכך שנפעיל את סמכויות המעצר שבידינו במידה הראויה בכל מקום בו הדבר הוא דרוש והכרחי". (ההדגשות הוספו ר.ש). פירוש אחר להוראות חוק הכניסה לישראל, המאפשר החזקתו של אדם במשמורת לתקופה בלתי מוגבלת, כאשר לא מתקיים בפועל הליך להרחקתו מהארץ וכאשר הדבר אינו תלוי בו כלל, אינו מתיישב עם עקרונות יסוד של שיטתנו המשפטית ושל משפט חוקתי במדינה דמוקראטית. אוסיף עוד כי הפירוש המאפשר להשאיר אדם כלוא במשמורת בהעדר הליך הרחקה יוצר מצב לפיו עילת המשמורת/מעצר היא עצם היותו זר בארצנו. ב"כ העורר ביססו טיעוניהם כנגד תוצאה זו על בסיס אמנות בין לאומיות רבות. סבור אני כי אין כל צורך להיזקק לאמנות אלו. ואוסיף עוד כי עצם ההיזקקות לאמנות אלו מהוות עלבון למורשתנו הלאומית. מתן הזכויות השוות לגר החי בקרבנו היה בבסיס תפיסת העולם ביהדות. עוד במקורותינו נקבע כי "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה...". ראה: ויקרא פרק כד' פסוק כב וכן "חוקה אחת לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהיה לכם בפני יהווה; תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" במדבר פרק ט"ו פסוק ט"ו - ט"ז. ראה עוד לעניין שוויון הזכויות והדאגה לגר: ויקרא פרק כה' פסוק לה ועוד. לא בכדי הייתה ההתייחסות לגר כראוי להגנה ויחס שוויוני: "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" שמות כב' פסוק כ'. "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים..." ויקרא יט פסוק לד'. ראה עוד בגליון "פרשת השבוע" שבהוצאת המחלקה למשפט עברי שבמשרד המשפטים, גליון 207, פרשת קדושים תשס"ה, והדברים שנכתבו שם ע"י עו"ד יהושוע שופמן, המשנה ליועמ"ש לעניני חקיקה וכן בגליון 194, פרשת יתרו תשס"ה, נכתב ע"י האלוף (כתוארו אז, שופט דהיום) דר' מנחם פינקלשטיין, שם נאמר "אהבת הגר מצוות עשה היא, ויש שכללו בה אף את עצם קבלת הגרים". ניתן ללמוד כי ההגנה על זכויות הגר היא ערך יסודי ובסיסי במורשת היהודית. סעיף 1א' לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי "חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית." ""מדינה יהודית" היא מדינה שערכיה שאובים גם ממסורתה הדתית, שהתנ"ך הוא הבסיסי שבספריה ונביאי ישראל הם יסוד מוסריותה. "מדינה יהודית" היא מדינה שהמשפט העברי ממלא בה תפקיד חשוב. "מדינה יהודית" היא מדינה שבה ערכיה של תורת ישראל, ערכיה של מורשת היהדות וערכיה של ההלכה היהודית הם חלק מערכיה הבסיסיים. ...... האם ערכיה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית גורעים מכוחו של עקרון השוויון? התשובה היא בשלילה. ערכיה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית דוגלים אף הם, כערכיה כמדינה דמוקרטית, בעקרון השוויון. כך בהיבט המורשתי של המדינה היהודית. עולמה של ההלכה מתגלם, לעניין זה, בציווי: "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה." (ויקרא כד, כב.) בצדק ציין השופט מנחם אלון: "יסוד מוסד בעולמה של יהדות הוא רעיון בריאת האדם בצלם אלוקים (בראשית, א', כז). בכך פותחת תורת ישראל, וממנה מסיקה ההלכה עקרונות יסוד בדבר ערכו של האדם - כל אדם באשר הוא - שוויונו ואהבתו." ... אכן, הציונות באה להקים מדינה יהודית. היא הצליחה בכך. אין ספק כי ישראל היא מדינה יהודית על-פי מורשתה, סמליה וחגיה, שפתה ותרבותה, וסממנים אחרים העושים אותה מדינה יהודית. אך כמו מדינות-לאום נאורות, עליה להתייחס אל כל אדם היושב בקרבה, גם אם הוא נמנה עם מיעוט שאינו יהודי, באופן שוויוני". ראה: אהרן ברק, מדינת-ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, עיוני משפט כ"ד 9, תש"ס, עמוד 10. סבור אני כי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינם מתישבים עם פרשנות לדבר חקיקה שיאפשר מעצר ללא גבולות לאדם שכל חטאו היותו זר בארצנו, הגם ששוהה הוא שלא כחוק, וזאת בנסיבות שאינן באשמתו. מכאן שאיני נדרש כלל לאמנות בין לאומיות כאלו או אחרות כדי להגיע אל המסקנה כי כליאת אדם בנסיבות אלו אינה מתיישבת עם עקרונות היסוד של מדינה יהודית ודמוקרטית. אשר על כן ובסיכומו של דבר אני קובע כי בנסיבות שבפני המשך החזקתו של העורר במשמורת, כאשר לא מתקיים כל הליך להרחקתו, הוא בגדר של מעצר שלא כדין וללא תכלית. כפועל יוצא מכך סבור אני כי יש להורות על שחרורו ממשמורת. שאלה נפרדת היא האם חובה על המדינה לדאוג לצרכיו כקטין נזקק. סבור אני כי אין צורך להכריע בשאלה זו במסגרת הליך שעניינו ערעור על החלטת בית הדין למשמורת. אבהיר כי לכאורה מקובלת עלי עמדת המדינה כי אין להטיל עליה לדאוג לכל צרכי כל קטין שנמצא בישראל שלא כדין ואולם לא במסגרת הליך זה הצורך להכריע בסוגיה. כשישוחרר העורר, ואם סבור פקיד סעד כי הוא בגדר של קטין נזקק, כמשמעו בחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך - 1960, כי אז רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן סעדים אלו או אחרים. אם סבורים ב"כ של העורר כי על המדינה החובה לספק לו שירות זה או אחר כי אז יתכבדו ויפנו לרשות המוסמכת ואם פנייתם לא תעלה כי אז יוכלו לפנות בעתירה מתאימה לבית המשפט המוסמך. לעת הזו, ובמסגרת ההליך שבפני, אין מקום שאכריע בסוגיות נכבדות אלו ודי בכך שאורה על שחרורו ממשמורת תוך קביעת סדרים שיאפשרו לאתרו בעתיד, אם וכאשר ניתן יהיה להרחיקו מהארץ. אוסיף עוד כי הודע לבית המשפט ע"י הפרקליטות כי נעשים בימים האחרונים מאמצים למצוא פיתרון הולם לעורר. יש לקוות כי מאמצים אלו יישאו פרי ועניין החזקתו עד להרחקתו יוסדר. אשר על כן ובסיכומו של דבר אני קובע כדלקמן: אני קובע כי הליך הדיון בבית הדין למשמורת שוהים בלתי חוקיים שהתקיים בעניינו של המערער היה פגום באופן שבו קופחו זכויותיו הדיוניות והמהותיות עד כדי עיוות דין. בהתאם דין ההחלטות שהתקבלו שם להתבטל. אני קובע כי החזקתו של העורר במשמורת בהעדר הליך להרחקתו מהארץ ובהעדר אפשרות להרחיקו מהארץ, זאת ללא הגבלת זמן, היא החזקה במשמורת שלא כדין. בהתאם אני מורה לשחרר את העורר ממשמורת. כדי לאפשר לרשויות לנסות ולהסדיר עבור המשיב מקום שהייה שיספק את צרכיו כקטין אני מורה לעכב את שחרורו ממשמורת עד ליום 11/2/07 שעה 24:00 . בפרק זמן זה יוכלו ב"כ העורר לפעול במקביל בפניה לרשויות המדינה ובמידת הצורך לבית המשפט המוסמך בעניין סעד ודאגה להספקת תנאי מחיה הולמים לעורר. החל ממועד שחרורו ממשמורת ועד למועד יציאתו מהארץ יהיה על העורר להתייצב אחת לשבוע, ביום ג', בתחנת משטרה שתקבע בתאום בין ב"כ העורר וב"כ המדינה, וזאת כדי שניתן יהיה לאתרו לפי הצורך. פסק דין זה מותר בפרסום, למעט שמו של העורר. משרד הפניםשחרור עובדים זרים ממעצרשאלות משפטיות