להלן גזר דין בנושא בריחה מניידת משטרה: גזר דין 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ונהיגה ברכב שאינו מורשה בנסיעה, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה, התשכ"א 1961. 2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה, נהג הנאשם ביום 21.8.07 בשעה 22:50, באשקלון, ברכב מסוג אלפא רומאו שלא היה מורשה לנסיעה מאז חודש דצמבר 2006. לצידו של הנאשם ישב נוסע נוסף. הנאשם פנה במהירות גבוהה מרח' משה דורות לדרך הטייסים, שם מוקם אותה עת מחסום משטרתי שכלל שתי ניידות משטרה גלויות, ושוטרים שלבשו מדי משטרה ואפודים זוהרים, ביצעו בדיקת רישיונות לכלי רכב שחלפו במקום. אחד משוטרי המחסום אותת לנאשם לעצור באמצעות פנס, וחזר על פעולה זו כאשר הבחין כי הנאשם אינו מאט את מהירות נסיעתו; הנאשם התעלם מדרישת השוטר, חלף במהירות על פני המחסום והמשיך בנסיעה לכיוון דרום. רכב משטרתי נוסף שנסע אותה עת בדרך הטייסים, לפני רכבו של הנאשם, נתבקש בקשר המשטרתי לעצור את רכבו של הנאשם, ולאחר שנוצר קשר עין בין הניידת לרכבו של הנאשם, הורו לו השוטרים לעצור את רכבו, אולם הנאשם התעלם גם מהוראה זו, ועקף את הניידת תוך חציית פס הפרדה רצוף. הניידת החלה לדלוק אחרי הנאשם, והשוטרים הורו לו לעצור, תוך שימוש במערכת הכריזה והפעלה רצופה של צופר חירום. הנאשם האיץ את רכבו והמשיך בנסיעה עד לצומת שדרות בן גוריון שהינו רחוב ראשי, בעל שני נתיבי נסיעה כל כיוון, והחל לנסוע במהירות לכיוון מזרח. בשלב זה, הצטרפו למרדף שתי הניידות שעמדו קודם לכן במחסום. כדי לחמוק מהניידות נהג הנאשם בנהיגת עקלתון, במהירות גבוהה, תוך מעבר בין שני נתיבי הנסיעה, ועקיפת כלי רכב שנסעו בשני הנתיבים. התנגשות בכלי הרכב נמנעה רק בשל כך שהנהגים סטו לצדדים ואחד מהם אף בלם בלימת חירום. הנאשם המשיך ופנה לרחובות החוצים, תוך כדי שהוא ממשיך בנסיעה, במהירות גבוהה פראית כשכל העת דולקות אחריו ניידות המשטרה המורות לו לעצור. בשלב זה בוצעה חסימה נוספת על ידי ניידת משטרתית שהועמדה לרוחב הכביש ברחוב הבעל שם טוב; הנאשם החל לנסוע במהירות גבוהה לעבר הניידת החוסמת ועם הגיעו אליה הצליח לעקפה, והמשיך בנסיעה במהירות גבוהה ופראית ברחובות הסמוכים. 2 ניידות נוספות הוצבו בחסימה על נתיב נסיעתו של הנאשם (רח' שפינוזה - ביאליק), ומשהבחין בכך הנאשם פנה במהירות לרחוב סמוך, שהינו רחוב ללא מוצא, ושם, משנחסמה דרכו, עצר את הרכב. 3. מתסקיר שירות המבחן מיום 29.7.08, עולה כי הנאשם בן 23, סיים 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי, שירת שירות צבאי מלא. הנאשם בן למשפחה נורמטיבית וישרת דרך, והוא נעדר עבר פלילי. כיום עובד כמכונאי רכב בחב' "סופרבוס". בחוו"ד סמנכ"ל תפעול בחברה, צויין כי הנאשם מבצע את עבודתו בצורה יסודית ואמינה, ללא כל בעיות משמעת, והחברה מבקשת להעסיקו עוד תקופה ממושכת. גם מפקדו של הנאשם בתקופת השירות הצבאי, העיד לעניין תפקודו החיובי של הנאשם בתקופת השרות, וציין ואת העובדה כי הנאשם לא היה מעורב כמעט בעבירות משמעת כלשהן. שירות המבחן התרשם כי לנאשם אין דפוסי התנהגות אלימה או נורמות התנהגות עבריינית. הוא מבין את חומרת מעשיו, ומכה על חטא התנהגותו. משפחתו של הנאשם עברה טלטלה קשה עקב הסתבכותו של הנאשם במעשה העבירה, ואביו תאר בעדותו בבית המשפט את עוגמת הנפש שנגרמה למשפחה, והקשיים שהיא חווה מאז האירוע. הנאשם שלל צורך לשילובו בהליך טיפולי, ובנסיבות אלה, אין שירות המבחן בא בהמלצה טיפולית, ואף אינו מביע עמדה לעניין הענישה. 4. ב"כ המאשימה טען כי מעשיו של הנאשם מצויים ברף חומרה גבוה בעבירות מסוג זה. מדובר באירוע שנמשך זמן ארוך יחסית, בשעת לילה לאורך רחובות רבים, בתוככי עיר. עקב הנהיגה נגרם סיכון ממשי לעוברי דרך, והנאשם נמלט שלוש פעמים מחסימות משטרתיות, ונדרשו שש ניידות כדי להביא לעצירת המשך ההימלטות. חרף הנסיבות האישיות החיוביות שצויינו, מבקשת התביעה כי יוטל על הנאשם מאסר ממשי לתקופה ממושכת, וכן עונשי פסילה וקנס. 5. ב"כ הנאשם ציין בטיעוניו, כי הסתבכותו של הנאשם באירועי הנהיגה הינם בבחינת אירוע חד פעמי, שאינו מאפיין כלל את אורח חייו התקין והנורמטיבי כפי שעלה מהעדויות. הרכב בו נהג, לא היה שייך כלל לנאשם, אלא לדודו, והנאשם עבד אותה עת כמכונאי רכב באשקלון בעסקו של הדוד. הנאשם יצא אותה עת לדוג עם חבר, ובשל החלטה נמהרת, נוכח העובדה כי הרכב לא היה מורשה בנסיעה - עבירה שהינה בגדר עבירת קנס בלבד - נמלט מהשוטרים, והאירועים הלכו והסלימו, תוך אובדן שליטה. נוכח אופיו החיובי של הנאשם, שוחרר הנאשם ממעצרו זה מכבר, והוא מצוי תקופה ארוכה בתנאים מגבילים מכבידים; תסקיר שירות המבחן מצביע על נסיבותיו האישיות החיוביות של הנאשם, וכל רצונו של הנאשם להמשיך בחיים נורמטיביים, ולבוא בברית הנישואין, לאחר שהתארס זה מקרוב. לנוכח עברו התקין של הנאשם, נטילת האחריות והחרטה הכנה, שהתבטאה גם בהודאתו של הנאשם במעשיו, סבור ב"כ הנאשם כי יש מקום להסתפק בהטלת מאסר בדרך של עבודות שירות, וזאת כפי שנפסק במקרים אחרים, בנסיבות דומות, בהן ניתן ביטוי ממשי לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים. 6. הנאשם הביע בדברו האחרון חרטה עמוקה. הוא ציין כי עוברת עליו ועל משפחתו תקופה קשה, וכי מדובר במעשים שלא יישנו. 7. נראה כי לא ניתן לחלוק על חומרת מעשיו של הנאשם. בשל עבירת רישוי, החל הנאשם במסע הימלטות פרוע ברחובותיה של עיר, תוך ביצוע עבירות תעבורה מהחמורות ביותר, והעמדה בסיכון כבד של שוטרים ונהגים תמימים שנקלעו לנתיב הנסיעה. מעלליו של הנאשם חייבו היערכות מיוחדת - שעה שלא היה ברור בשלבי המרדף מהי זהותו של הנהג הנמלט, ומה עמד ביסוד הימלטותו הנחושה מהמשטרה; נדרשו לפיכך מספר ניידות וביצוע חסימות של כבישים, בניסיון למנוע המשכה של הנסיעה הפראית, עד שהגיע הנאשם למבוי סתום, ונאלץ, בלית ברירה אחרת, לעצור רכבו. לא ניתן כלל להבין, כיצד אדם צעיר שהתנהגותו נורמטיבית על פי הנטען, ובמהלך השנים ידע לכבד ערכי משמעת ועבודה כפי שעלה מהעדויות, והוא נעדר עבר ודפוסי התנהגות פליליים, מגלה תעוזה עבריינית, תוך ניסיונות עיקשים להתגבר על ה"מכשולים" שהציבו השוטרים בדרכו, והתעלמות בוטה מהוראותיהם שנועדו למנוע את המשכה של נסיעת האמוק, בעיבורה של עיר. 8. אין להקל ראש בנסיבותיו האישיות החיוביות של הנאשם, וברי כי אירועי הנסיעה הינם לכאורה, חריג שהנאשם מתחייב שלא יישנה. מניח אני כי נוכח נסיבות אלה, הרי שתקופת מעצרו של הנאשם, התנאים המגבילים בהם הוא נתון תקופה ארוכה, הליכי המשפט, והמהפך שחל באורחות חייו, הינם בבחינת גורמים מרתיעים, שיש בהם כדי ללמד את הנאשם לקחו, כפי שגם עולה מהתרשמות שירות המבחן. בנוסף, יש לראות בחיוב רב את הודאתו בכתב האישום, והבעת החרטה שגילה, שנראה כי הינה כנה. עוד אציין כי יש לשקול לקולא, כי חרף סיכוני הנהיגה, לא הסתיימה זו בפגיעות גוף או רכוש, והנאשם שעשה אומנם כל מאמץ להתחמק מהשוטרים, לא העז - כפי שרואים אנו מעת לעת במקרים אחרים מעין אלה - לנסות ולסכל את תפיסתו בדרך של פגיעה בשוטרים ובניידות הדולקות אחריו. 9. מן המפורסמות הוא כי בית משפט זה נאלץ, מעשה של יום ביומו, לדון במקרים חמורים של נהיגה משתוללת מעין זו שבפנינו. תופעה זו בין שהיא מכונה "מכת הדרום", או אף כ"מכת מדינה" תיקרא, הניעה את בית המשפט העליון להנחות להחמרה ממשית בענישה, במסגרת מלחמת החורמה המתנהלת לביעור תופעה מסוכנת זו, כפי שעתר התובע גם במקרה זה. די אם אציין בעניין זה את דבריו של כב' השופט לוי, במסגרת ע"פ 2079/06, אבו עצא נ. מ"י, (ניתן ביום 7.6.2006), בו הוטלו על הנהג הנאשם, באותו מקרה, 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, חרף נסיבות אישיות: "לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר באדם צעיר, חסר הרשעות בפלילים. ברם, שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטייה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלו, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה (השוו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן, לא פורסם; ע"פ 3383/05 אלעסם אנוואר נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, לא פורסם). עם זאת יצויין כי לא אחת, בעת שנוצר קיטוב של ממש בין נסיבות וצורכי שיקום אישיים העומדים על הכף, לבין צורכי הכלל וההרתעה הנשקלים מנגד, הרי שניתן להקל מנוקשותה של ענישה, גם בסוג עבירות אלה, ובלבד שנסיבותיהן מאפשרות ומצדיקות הקלה מעין זו (ראו בעניין לעניין הדילמה הענישתית המתוארת, דבריו של כב' השופט רובינשטיין, במסגרת דעת הרוב שניתנה ב- ע"פ 10341/07, מ"י נ. חובלשוילי, ניתן ביום 6.2.2008; דעת הרוב ב- ע"פ 3141/08 מ"י נ. מרעי דבארי, ניתן ביום 28.7.2008; ע"פ 3007/08 שמעון כהן נ. מ"י,ניתן ביום 13.8.2008). 10. סופו של דבר, לאחר שבחנתי הנסיבות החמורות של התנהגותו של הנאשם אל מול הנסיבות המקלות שצויינו, גוזר אני על הנאשם, עונשים אלה: 36 חודשי מאסר, מהם 24 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה מותנית לשלוש שנים, שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע. ממניין המאסר תנוכה תקופת המעצר בין 21.8.2007-10.9.2007. הנאשם ייפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים, מתום מאסרו. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש העליון. משטרהמשפט תעבורהסיכון חיי אדם בנתיב תחבורהבריחה משוטרתחבורה