להלן פסק דין בסוגיית רשימת שמאי חוץ: פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בעתירה זו מבקשים העותרים כי נורה למפקח על הביטוח כי יבטל את רשימת "שמאי החוץ" על פי ההסדר שנקבע בחוזר ביטוח 2007-1-8 (להלן: החוזר), שהוצא על ידו, וכי במקום הסדר זה יורה המפקח להחליף את הרשימה האמורה ברשימה שתכלול את כל השמאים הרשומים בפנקס השמאים כמשמעותו בצו הפיקוח על מוצרים ושירותים (שמאי רכב), התש"ם - 1980. 2. הרקע לעתירה זו הובא בהרחבה בפסק דינו של בית משפט זה ב-בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' ה מפקחת על הביטוח, פ"ד נ"ה (3) 625 (2001) (להלן: פסק הדין הקודם). כדי שלא להאריך במקום שניתן לקצר אפנה לאמור בפסק הדין הקודם ואציין בקצרה כי באותו עניין עשה בית משפט זה צו החלטי בו הורה ל מפקחת על הביטוח לקבוע הסדר ראוי אחר במקום ההסדר שנהג אותה עת בענין "שמאי בית", וזאת בשל חשש אפשרי לפגיעה בציבור המבוטחים בשל כך ששמאי הבית, שהם עובדים של חברות הביטוח, ייתנו חוות דעת מוטות לטובת מעבידתם, חברת הביטוח. בית המשפט הורה ל מפקחת על הביטוח "לקבוע הסדר שיאזן כראוי, בהתאם לתכלית החוק, בין הצורך להגן על המבוטחים לבין הזכות של חברות הביטוח להעסיק שמאי בית" (שם, בעמ' 660). 3. בהתאם לפסק הדין הקודם פורסם, תחילה, ביום 24.6.2002 חוזר של המפקח על הביטוח (להלן: החוזר הקודם) שקבע, לראשונה הסדר של שמאי חוץ. כפי שבואר בתגובת המדינה לעתירה בבסיס ההסדר שבחוזר הקודם עמד העיקרון לפיו חברות הביטוח לא יוכלו עוד לבסס את החלטותיהן על בסיס שומה ראשונית של שמאי בית. חברות הביטוח יוכלו להמשיך ולהעסיק שמאי בית, אך זאת רק לצורך ביקורת על שומות של שמאיים חיצוניים שיבצעו את השומות הראשוניות. לפי החוזר הקודם על כל חברת ביטוח לקבוע רשימות של שמאי חוץ שהיא מתחייבת לקבל את השומות שימציאו לה, בכפוף ליכולתה לקיים ביקורת מטעמה, ובמקרים מתאימים להודיע על רצונה לערער על הצעת התיקון של שמאי החוץ לשמאי מכריע. ערעור כזה יש להגיש תוך יום עבודה אחד מיום עריכת הצעת התיקון על ידי שמאי החוץ או שבוע מהעברת השומה לחברת הביטוח. "שמאי חוץ" הוגדר בחוזר הקודם על דרך השלילה כ"שמאי שאינו שמאי בית ונכלל ברשימת שמאי החוץ...". שמאי בית הוגדר כך: "שמאי שעלול להימצא במצב של ניגוד עניינים בשל קשר מיוחד עם המבטח, לרבות: א. שמאי שהוא עובד קבוצת הביטוח; ב. שמאי שלמעלה מ-25% מסך כל הכנסותיו משמאות ועסקים אחרים עם מבטחים הינם מקבוצת הביטוח; ג. חברת שמאות אשר קבוצת הביטוח מחזיקה בלמעלה מ-5% מאמצעי השליטה בה." 4. עוד נקבע בחוזר הקודם כי כל מבטח יכין רשימה של שמאי חוץ לכל מחוז בפיזור גיאוגרפי נאות שתועבר למבוטח בקרות מקרה הביטוח ותהיה זמינה לציבור. על הרשימה לכלול לפחות שמאי חוץ אחד לכל 3500 כלי רכב המבוטחים בביטוח רכוש אצל המבטחת ולא פחות מחמישה שמאים בכל מחוז. בנוסף נקבע כי חברות הביטוח אינן רשאיות להשפיע על שקול דעתו המקצועי של שמאי החוץ ואינן רשאיות להטיל עליו מטלות שאינן עולות בקנה אחד עם תפקידו כשמאי. 5. תוקף החוזר הקודם היה לארבע שנים ונקבע כי הוראותיו ייקבעו מחדש לקראת תום התקופה. נגד החוזר הקודם הוגשה עתירה של שמאי בית שכירים, אך בהמלצת בית המשפט חזרו בהם העותרים שם מן העתירה (בג"ץ 8022/02). העותרים שלפנינו, שחלקם היו משיבים בעתירה הנזכרת, לא תקפו את ההסדר הזמני שבחוזר הקודם. 6. ביום 29.4.2007 נקבע חוזר חדש הוא החוזר העומד ביסוד העתירה הנוכחית. החוזר החדש הוא תוצאה של הפקת לקחים מהחוזר הקודם. לפני פרסום החוזר פורסמה טיוטה שהועברה לתגובת גורמים שונים ובהם גם העותרת הראשונה שטענה, בין השאר, כי ההסדר בחוזר הקודם לא מילא את ייעודו - ביטול ניגוד העניינים ותלותם של השמאים במבטחים. בסופו של דבר, ולאחר התייעצות בוועדה המייעצת שלפי סעיף 4 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 פירסם המפקח על הביטוח את החוזר נשוא ענייננו שתחילתו מיום 1.10.2007. במסגרת חוזר זה הורחבה רשימת שמאי החוץ בעשרות אחוזים. נקבע שרשימת שמאי החוץ תיקבע על בסיס שמאי חוץ אחד לכל 2000 כלי רכב המבוטחים בביטוח רכב רכוש אצל המבטח (בשונה מדרישה של שמאי חוץ אחד לכל 3500 כלי רכב בחוזר הקודם) וכן נקבע כי בכל מקרה מספר השמאים בכל מחוז לא יפחת משבעה (בשונה מדרישה של חמישה בחוזר הקודם). מצד שני הורחב שיעור ההכנסות המקסימאלי המותר מקבוצת ביטוח לשמאי חוץ ל-30% (בשונה מהכנסה של עד 25% בחוזר הקודם). לגבי שמאים חדשים שטרם חלפו שנתיים מהיום בו נרשמו לראשונה בפנקס השמאים נקבע כי שיעור ההכנסות המקסימאלי יעמוד על 50% כדי לאפשר גם להם להיכלל ברשימה. החוזר כולל שורת הוראות המגבילות את יכולת חברות הביטוח להשפיע על שמאי החוץ. כך, למשל, נקבע בסעיף 6 לחוזר כי לא תוטל כל הגבלה על המבוטח לפנות ישירות לשמאי וזאת בעקבות טענות כי פנייה שכזו נמנעה בעבר. בסעיף 6(ב) לחוזר נקבע כי בהליך הערכת הנזק אסורה מעורבות של כל גורם זולת שמאי החוץ. על פי סעיף 6(ה) לחוזר לא יוטלו על השמאי מטלות שאינן עולות בקנה אחד עם תפקידו ובפרט לא ידרשו ממנו להפנות מבוטחים למוסכי הסדר. כמו כן נקבע בסעיף 6 כי בדיקה של ממוצע עלויות התביעה של סך דוחות השמאות שנעשו על ידי אותו שמאי ללא ניתוח מפורט תחשב השפעה אסורה של המבטח על שיקול דעתו המקצועי של השמאי. 7. על פי המנגנון שנקבע בחוזר המבוטח הוא שבוחר את שמאי החוץ וזאת מתוך רשימת שמאי החוץ שתורכב על ידי חברת הביטוח. חברת הביטוח היא שנושאת בעלות שכר הטרחה של שמאי החוץ ושומת שמאי החוץ מחייבת אותה אלא אם כן תוצג על ידה שומה נגדית והיא תודיע על רצונה לערער. המבוטח גם הוא רשאי לערער על שומת שמאי החוץ ובלבד שיציג הצעת תיקון נגדית ויודיע על רצונו לערער. המבוטח רשאי גם לבחור שמאי שאינו נכלל ברשימת שמאי החוץ, וזאת בתנאי שיאפשר למבטח לבדוק את הרכב תוך יום עבודה אחד מקבלת הצעת התיקון של השמאי האחר. במקרה שהמבוטח הודיע שאין לו העדפה לשמאי חוץ מסויים מתוך הרשימה על המבטח לבחור שמאי חוץ באופן אקראי שיבטיח כי לא תהיה בכל עת העדפה של שמאי מסויים. החוזר מוסיף וקובע מגבלות על הוצאת שמאים מהרשימה כאשר מבטח רשאי להוציא שמאי רק לאחר שהמבקר הפנימי של המבטח קיים דיון בעניין; נמסרה לשמאי הודעה מנומקת על הכוונה להוציאו מהרשימה 21 יום לפחות לפני קבלת החלטה בעניין; ניתנה לשמאי הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו בפני המבטח בטרם קבלת החלטה; ואם הוחלט על הוצאה מהרשימה לאחר כל אלה - תינתן לשמאי החלטה מנומקת. בנוסף על המבטח להעביר למפקח אחת לשנה את שמות השמאים שהוצאו מרשימת שמאי החוץ של המבטח ולפרט את הסיבות לכך. 8. החוזר קובע גם הוראות של גילוי נאות מול המבוטח לפיהן על המבטח למסור למבוטח במועד כריתת החוזה דף הסבר אשר יכלול מידע מפורט בנוגע לבחירת שמאי והליך השומה. כמו כן קובע החוזר כי רשימת שמאי החוץ המעודכנת תהיה זמינה לציבור לרבות באתר האינטרנט של המבטח והיא תועבר למבוטח בכל מועד על פי דרישתו. בהתאם לחוזר בעת מקרה ביטוח על המבטח להודיע למבוטח על זכותו לבחור שמאי חוץ או שמאי אחר ועל ההבדלים ביניהם. 9. העותרים טוענים כי אף שהחוזר כולל הוראות שנועדו לצמצם את ניגוד העניינים בו נמצאים השמאים הרי למעשה ניגוד העניינים חמור משהיה. לטענתם, כדי למנוע את ניגוד העניינים יש לכלול ברשימה את כלל השמאים. לטענתם הצרכן התמים עלול לחשוב כי שמאי החוץ, להבדיל משמאי הבית, אינו מצוי בניגוד עניינים. העותרים טוענים גם כי גורמים נוספים תומכים בעמדתם. החוזר קובע איזון בלתי ראוי ואינו מגן על המבוטחים כפי שחייב המפקח לעשות. עוד טוענים הם כי בביצוע ההסדר מתגלים כשלים רבים. 10. לא ראינו אפשרות להיעתר לעתירה. 11. בפסק הדין הקודם הסביר בית המשפט כי הבעיה הניצבת בפני המפקח היא, כלשונו, "בעיה רב-קדקודית". וכך באר בית המשפט: "18. [...] במקרה הנדון הדרך של התערבות רחבה אינה ראויה. מדוע? חוק הפיקוח הקנה למפקחת את הסמכות להורות על תיקון ליקוי בתחום הביטוח, ועל-פי החוק עליה להפעיל את הסמכות לפי שיקול-הדעת שלה. בנסיבות המקרה קיימות דרכים שונות לתיקון הליקוי, ולאו דווקא הדרך של איסור על העסקת שמאי בית. הבחירה בין דרכים אלה היא עניין לשיקול-דעת. ראוי שהבחירה תיעשה, בהתאם לחוק, על-פי שיקול-הדעת של המפקחת, על יסוד המומחיות, הניסיון והמדיניות שלה. אין זה ראוי שבית-המשפט ישים את שיקול-הדעת שלו במקום שיקול-הדעת של המפקחת. 19. כך הדבר במיוחד לאור אופי הבעיה העומדת להכרעה במקרה הנדון. אפשר לחלק את הבעיות הבאות להכרעה במסגרת הביקורת השיפוטית על המינהל הציבורי לשני סוגים עיקריים: בסוג הראשון נכללות בעיות שניתן למקדן בהתמודדות בין שני גורמים מרכזיים: שתי נורמות או שני אינטרסים או שתי דרכים: בבעיה מסוג זה בית-המשפט מתבקש להעדיף נורמה אחת על פני האחרת או לפסוק אם זכות מסוימת קיימת או אינה קיימת או להחליט אם הפרשנות של נורמה היא זאת או אחרת וכיוצא בכך. לדוגמה: האם פלוני חייב לשלם מס? האם יש לו זכות לקבל רישיון? האם מותר לו להתבטא בדרך מסוימת? האם החלטה מסוימת פסולה בשל חריגה מן הסמכות או בשל פגם משפטי אחר? בדרך-כלל בעיה מסוג זה צריכה תשובה של כן או לא, מותר או אסור, זה או זה, כך או כך. לכן אפשר לכנותה בעיה דו-קדקודית, משל יש לה שני ראשים שצריך לבחור ביניהם. זוהי בעיה טיפוסית לביקורת שיפוטית. ניתן להכריע בה באמצעות כלל משפטי, כגון נוסחת איזון הקובעת את היחס בין שתי הנורמות או בין שני האינטרסים המתמודדים. ההכרעה בבעיה כזאת היא, על-פי רוב, תפקיד הולם לבית-המשפט. בסוג השני נכללות בעיות המורכבות ממספר ניכר של גורמים: נורמות, אינטרסים ודרכים. כל אחד מאלה ראוי להתחשבות בדרך לפתרון המתגבש, וצריך לקבל ביטוי בפתרון שיינתן. בעיה כזאת היא רב-קודקודית. כזאת היא, לדוגמה, הכנה של תכנית מיתאר לעיר. תכנית כזאת צריכה לתת ביטוי מאוזן לאינטרסים רבים: פני השטח, אופי המקום, צורכי תעסוקה, קווי תחבורה, מוסדות ציבור, שימור מבנים ועוד. בדומה לכך גם קביעת תוואי לסלילת דרך או קו שירות לאוטובוס, נקיבת מחיר מרבי למצרך או שירות או כתיבת תקנות לביצוע חוק. בעיה מסוג זה לא ניתן לפתור בתשובה של כן או לא, מותר או אסור, זה או זה. לכן גם קשה מאוד, ואולי אף אי אפשר, לפתור אותה באמצעות כלל משפטי או בנוסחת איזון. כדי לפתור אותה צריך להכין תכנית שתהיה מורכבת מן האינטרסים המעורבים בבעיה, כל אחד לפי מהותו ומשקלו, מעשה פסיפס. זהו תפקיד מובהק לרשות מינהלית, שיש לה התמחות וכלים הנדרשים לפתרון הבעיה, והיא יכולה לפעול באופן גמיש, תוך התייעצות ותיאום בין הגורמים המעורבים בעניין. זה אינו תפקיד הולם לבית-משפט. אין פירושו של דבר שבית-המשפט ימשוך ידו מכל טיפול בבעיה רב-קדקודית. הוא מוסמך לטפל בבעיות כאלה, כגון בתכנית מיתאר או בתוואי לדרך, ובפועל הוא מטפל בהן מעשה שיגרה. אך הוא מגביל עצמו בדרך הטיפול. מצד אחד, הוא אינו מוכן לשים עצמו במקום הרשות המינהלית ולמלא את התפקיד שהוטל עליה, כגון להכין תכנית מיתאר או לקבוע תוואי לדרך או להורות לה מה תהיה התכנית או מה יהיה תוואי. מצד אחר, הוא מוכן, במקרה של מחדל שלא כדין, לצוות על הרשות המינהלית להפעיל את סמכותה, כגון להכין תכנית מיתאר לפי שיקול-דעתה. כמו כן לאחר שהרשות המינהלית הפעילה את סמכותה, הוא מוכן לבקר את חוקיות הפעולה, כגון את חוקיות התכנית כולה או חלקה." (שם, בעמ' 645-644). 12. לא ראיתי אפשרות להתערב בשיקול דעתו של המפקח באופן שתבוטל רשימת שמאי החוץ ותוחלף ברשימת כלל השמאים. בראש ובראשונה - אין אני רואה אפשרות שהמפקח על הביטוח יכפה על חברות הביטוח לקבל כל שומה של שמאי בו יבחר המבוטח (או צד ג) ללא עוררין. לחברת הביטוח יש, על דרך העיקרון, זכות לבדוק את השומה מטעם המבוטח. עליה לעשות כן בתום לב, בזריזות ראויה ואף לשלם כל סכום שאינו שנוי במחלוקת בתום לב. עם זאת זכותה היא לבדוק את השומה. על עניין זה עמדנו בשעתו בבית הדין להגבלים עסקיים, בהרכב בו נטלתי חלק (ה"ע 465/96 דטה-קאר נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (30.5.1996) (להלן: פרשת דטה-קאר)). כפי שכתבנו שם, בפסקה ח: "אנו סבורים לגוף הענין, לאחר ששמענו את כל טענות הצדדים, כי אכן זכאיות חברות הביטוח לערוך ביקורת כזו [על שומה מטעם המבוטח - מ.נ.]. אין צריך לומר כי בהפעילן את מערכת הביקורת על חברות הביטוח לפעול בתום לב בלי התערבות פסולה בשיקול דעתו של שמאי, כשהן מביאות בחשבון את זכויות המבוטחים על פי הפוליסות, ולא רק את רצונן שלהן לשלם כמה שפחות. אנו סבורים כי חברות הביטוח זכאיות לבדוק שאין מוליכים אותן שולל (כגון באמצעות 'הסדרים' בין מוסך פלוני ושמאי אלמוני שמביאים להעשרת המוסך ללא הצדקה). הן זכאיות גם לבדוק ששמאים לא התרשלו כלפיהן בעריכת השומה." כשזו נקודת המוצא דומני כי יש טעם בטענת המשיב 2 (איגוד חברות הביטוח) בתגובתו לעתירה לפיה אם יבוטל הסדר שמאי החוץ הרי שלא ניתן יהיה לכפות על חברות ביטוח לקבל ככתבה וכלשונה שומה שבאה אך ורק מטעמו של התובע (ראו סעיפים 41 ו- 50 לתגובה המקדמית מטעם המשיב 2). עמדה זו (בין השאר) עמדה מול עיני המפקח בעת עריכת החוזר. המדינה מפנה בהקשר זה להוראות סעיפים 23 ו- 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 המאפשרים לחברת הביטוח לברר את חבותה. ודוק: גם לפי החוזר הנוכחי המבוטח זכאי להציג לחברת הביטוח כל שומה של כל שמאי מטעמו. איש אינו כופה עליו לפנות ל"שמאי חוץ" שברשימה, דווקא ואין עוררין על זכותו זו. אלא שהעותרים מבקשים להפוך את הדברים כך שהמבוטח יוכל מלכתחילה לפנות לכל שמאי והנטל יהיה על חברת הביטוח לתקוף את השומה. בהצעת העותרים בדבר תוכן החוזר שעל המפקח לקבוע חבויה הנחה לפיה חברת הביטוח תקבל כל שומה של כל שמאי. גם תשלם עבור עריכתה, וגם תקבל אותה, לפחות בדרך כלל. ואולם בהיעדר אפשרות לכפות על חברת הביטוח לקבל דווקא את שומת השמאי מטעם המבוטח קיים קושי של ממש בהצעת העותרים. ההצעה למעשה טומנת בחובה סיכון משמעותי של כפל שמאויות. בסופו של יום העלות של כפל שמאויות עלולה להתגלגל לפתחם של המבוטחים באמצעות ייקור הפרמיות. גם ניפוח תביעות, ככל שיהיה כזה על ידי שומות "מטעם" המבוטח או צד ג' או המוסך, עלול להביא לייקור הפרמיות. הדבר גם עלול להאריך את משך זמן הטיפול בתיקון הרכב. קשה לראות כיצד יכול המפקח על הביטוח לכפות על חברות הביטוח הסדר כמוצע על ידי העותרים שהרי כלל לא ברור כי הסדר שכזה יבוא בסופו של יום להגנת המבוטחים, הגנה שכפי שנקבע בפסק הדין הקודם מהווה את "השיקול האולטימטיבי" שעל המפקח לשקול (שם, בעמ' 651). 13. העניין נשוא הדיון בפנינו שב ועולה, בוריאציות שונות בפני בית משפט זה שוב ושוב. מעורבים בו אינטרסים רבי עוצמה, המנוגדים זה לזה. ישנם אינטרסים לגיטימיים; האינטרסים של המבוטחים, שהם כאמור עיקר מעיינו של המפקח על הביטוח, שרכבם יתוקן כדבעי ובמהירות ושיוכלו לחזור לשגרת חייהם; אינטרסים של חברות הביטוח שלא לשלם עבור שומות מופרזות; אינטרסים של השמאים לבצע עבודות שמאות, ולקבל שכר עבורן; אינטרסים של המוסכים לבצע עבודות במחירים ראויים; אני נמנעת מלהתייחס לאינטרסים לא לגיטימיים שמייחסים חלק מן "השחקנים" ל"שחקנים" האחרים. הדבר בא לידי ביטוי גם בפרשת דטה-קאר הנזכרת. על המפקח על הביטוח ליצור איזון בין כל הגורמים הראויים להגנה לגיטימית. הוא אינו יכול לכפות את שהדין אינו מאפשר לו לכפות. מלאכתו אינה קלה. לא אמרנו שלא יתכן הסדר שונה מזה שנקבע על ידו. ואולם, כפי שנקבע בפסק הדין הקודם והדברים כבר צוטטו "ראוי שהבחירה תיעשה, בהתאם לחוק, על-פי שיקול-הדעת של המפקחת, על יסוד המומחיות, הניסיון והמדיניות שלה. אין זה ראוי שבית-המשפט ישים את שיקול-הדעת שלו במקום שיקול-הדעת של המפקחת" (שם, בעמ' 644). על פי כללי ההתערבות המקובלים עלינו אין מקום להתערב בהחלטת המפקח אלא אם החלטתו חורגת ממתחם הסבירות וזאת לא אוכל לומר על החלטת המפקח בענייננו. 14. בטרם סיום אבקש להדגיש כי הגם שלא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המפקח, יש להדגיש כי על המפקח לבחון כל העת האם ההסדר שנקבע על ידו אכן מגשים את התכלית שלשמה הוא נועד. עליו לפעול לצמצום ניגודי העניינים. עליו לוודא כי שמאי החוץ לא הופך הלכה למעשה ל"שמאי בית" על כל הבעייתיות הטמונה בכך. בהקשר זה עליו להמשיך ולבחון את אחוז ההכנסות המקסימאלי המותר לשמאי חוץ שנקבע על ידו. עליו לבדוק כל העת אם ניתן לשפר את הדרישות המוגדרות בחוזר. כך, למשל, על המפקח לבחון לפי האופן בו מיושם החוזר אם יש צורך לשנות את מספר שמאי החוץ שיכללו ברשימה. שהרי, ככל שמספר השמאים מצומצם יותר ומשותף ליותר חברות ביטוח מתעורר חשש של פגיעה במבוטח ובתחרות על כיסו (ראו והשוו פרשת דטה-קאר, פסקה ז). על המפקח גם לדאוג שלא תיווצר רשימה מצומצמת ומשותפת שתהיה בעלת כוח מכריע בשוק (ראו והשוו לפסק דיני ב- בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 2.10.2008)). בנוסף אך מובן הוא כי על המפקח לדאוג כי חברות הביטוח יקיימו את הוראות החוזר וישמרו על זכויות המבוטחים לפיו. העותרים העלו לפנינו טענות שונות בהקשר זה. לטענתם, המבטחים מפעילים לחץ על מבוטחים לבחור שמאים דווקא מהרשימה שאם לא כן יעוכבו תשלומים. כמו כן הם טוענים כי בפועל מפנות חברות הביטוח מבוטחים רק לחלק מהשמאים שברשימה וגם זאת בניגוד לחוזר. נטען גם כי קיימות חברות ביטוח המאיימות על שמאים בהוצאתם מהרשימה. לטענת העותרים טיפול המפקח בעניינים אלו, אם בכלל, נעשה ביד רפה. לטענת העותרים בידיהם עוד דוגמאות רבות של הפרות אך הם לא פורטו כדי לא "להפוך את בית המשפט לערכאה הדנה במחלוקות עובדתיות בנוגע כל הפרה והפרה". מעניין לציין כי בהמשך גלגוליה של פרשת דטה-קאר נטענו גם כן טענות נגד התנהלות חברות הביטוח ונמצא בטענות ממש (ראו ה"ע 7009/02 דטה קאר ישראל בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים (14.6.2004)). בעניין שלפנינו ציינה המדינה בתגובתה כי בשנת 2007 בוצעה ביקורת לקיום הוראות החוזר ונמצאו ליקויים שאף הביאו להטלת עיצומים. המדינה הוסיפה כי בכוונת המפקח לבדוק גם את אופן ביצוע החוזר הנוכחי. בענייננו איננו מביעים כל עמדה לגבי הפרות פרטניות אך למותר לציין כי על המפקח ליתן דעתו לדבר ולבדוק בקפידה את אופן ביצוע החוזר, כפי התחייבות המדינה לפנינו. אם יסתבר כי חברות הביטוח מפרות את החוזר באופן הפוגם בהגשמת תכליתו, דהיינו התכלית להגן על המבוטחים, על המפקח לפעול כפי סמכויותיו מול חברות הביטוח, לרבות במידת הצורך בדרך של שינוי החוזר. אם יסברו העותרים כי המפקח אינו פועל כפי סמכותו - דלתות בית המשפט פתוחות שהרי כפי שנקבע בפסק הדין הקודם "תפקידו של בית-המשפט הוא לפקח על המפקחת שתמלא את התפקיד שהוטל עליה בחוק בהתאם לתכלית החוק" (שם, בעמ' 650). 15. לבסוף, לא מן המותר להפנות את חברות הביטוח והשמאים כאחד למה שנקבע בפרשת דטה-קאר בדבר חובותיהם של שמאים שלא להטות פנים, ועל הסיכון לו הם חשופים במקרה שיפעלו שלא כדין. 16. אשר על כן, אם תשמע דעתי תדחה העתירה בלא צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. שמאות