שריפה במפעל - ביטוח

להלן פסק דין בנושא שריפה במפעל - ביטוח: פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב שריפה שפרצה במפעלה ביום 22.6.96 ( להלן " ארוע השריפה או מקרה הביטוח " ). 2. ברקע התביעה עומדות העובדות להלן: התובעת הינה חברה העוסקת בייצור ומחזור עץ. בשנת 1995 ביטחה את התכולה והמלאי שלה עד לסך של 80,000 ₪ אצל הנתבעת ( כיסוי תכולה עד לסך של 50,000 ₪ וכיסוי מלאי לקוחות עד לסך של 30,000 ₪ ) ( להלן "הפוליסה או הפוליסה הראשונה" ). הביטוח נרכש באמצעות נתבע מס' 2 ששימש כסוכנה של הנתבעת ( להלן " מר אזולאי" ). בשנת 1996 חודשה הפוליסה באותם התנאים לתקופה שמיום 1.2.96 ועד ליום 30.1.97. 3. באותה עת רכשה התובעת ביטוח נוסף מאת חברת "המשמר" - חברת בת של הנתבעת - לכיסוי מלאי עצים אשר ברשותה עד לסך של 250,000 ₪. הביטוח נרכש באמצעות סוכן ביטוח בשם יורם תיכון ( להלן "מר תיכון" ). תוקף הפוליסה היה מיום 17.6.95 ועד ליום 31.5.96 ( להלן "הפוליסה השניה" ). 4. ביום 22.6.96 פרצה שריפה במפעלה של התובעת שגרמה לה נזק בסך של 190,060 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. הצדדים חלוקים בדעותיהם באשר לכיסוי הביטוחי שהיה לתובעת בעת ארוע מקרה השריפה, ובאשר למילוי אחרי הדרישות שנקבעו בפוליסות על ידי התובעת. 5. להלן אדון בטענות הצדדים לפי סדרן: הטענות בעניין הכיסוי הביטוחי אין חולק כי בעת ארוע מקרה הביטוח, היה לתובעת כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת עד לסך של 80,000 ₪ בהתאם לפוליסה הראשונה שהיתה בתוקף. המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה מתמקדת בפוליסה השנייה שהכיסוי הביטוחי בה עבור מלאי העץ, הוא עד לסך של 250,000 ₪. כזכור, תוקפה של פוליסה זו פג ביום 31.5.96, כאשר מקרה הביטוח ארע ביום 22.6.96. 6. לטענת התובעת, לקראת סיום תוקפה של הפוליסה השניה, סוכם בעצה אחת עם שני סוכני הביטוח, מר אזולאי ומר תיכון, ועם נציג התובעת מר אליצור בלום ( להלן "מר בלום" ), לאחד את שתי הפוליסות, קרי הפוליסה הראשונה והשניה, לפוליסת ביטוח אחת אצל הנתבעת, שתכלול את הכיסוי הביטוחי של שתי הפוליסות הנ"ל ( ראה סעיף 18 לתצהיר מר בלום ת/4 ), ובמילים אחרות, שהפוליסה אצל הנתבעת תורחב באופן שתכלול את הכיסוי הביטוחי של הפוליסה השניה. הסיכום נסגר טלפונית בין מר בלום לבין מר אזולאי עוד קודם שהסתיים תוקפה של הפוליסה השניה ( ראה סעיפים 20 ו-21 לתצהירו ת/4 ). על כן, טוענת התובעת כי בעת ארוע מקרה השריפה היה לה כיסוי ביטוחי מורחב בגובה סכום הביטוח של שתי הפוליסות ביחד. 7. הנתבעת הכחישה את הסיכום הנטען, וטענה כי לא נתבקשה ולא הופקה על ידה כל פוליסה נוספת על שם התובעת מלבד הפוליסה הראשונה. 8. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעת בעניין זה. ראשית - לא הוצג על ידי התובעת כל מסמך או כל הוכחה אחרת התומכת בטענתה כי הביטוח הורחב על פי גרסתה, והמסמך היחידי שהוצג על ידה ( ת/2 ) שהינו מכתב מיום 3.6.96, תומך דווקא בגרסת הנתבעת כי לא נכרת בינה לבין התובעת חוזה ביטוח מורחב הכולל את הכיסוי הביטוחי של הפוליסה השניה. במכתב ת/2 ששוגר בפקס על ידי התובעת למר אזולאי צויין כדלקמן: "אנו מבקשים לקבל הצעה עבור ביטוח אש ל 200 קוב עץ. את הביטוח הנ"ל נוסיף לביטוח הקיים. בברכה ממתינים לתשובה תודה " מר אזולאי אישר קבלת מכתב זה וטען כי המדובר בפניה של התובעת לקבלת הצעת מחיר עבור ביטוח אש ל- 200 קוב עץ כמצויין במכתב לעיל, פניה שנעשתה שלושה ימים לאחר שפג תוקפה של הפוליסה השניה. הוא תיאר את השתלשלות העניינים ובין היתר את פנייתו בחזרה אל התובעת בכדי לקבל תשובה לגבי ההיקף הכספי של הכיסוי המבוקש על ידה ( בתשובתה ביקשה התובעת להעמיד את הכיסוי על סך של 80,000 ₪ ), את פנייתו לנתבעת בנדון, ואת הודעתה של הנתבעת בעניין משלוח סוקר מטעמה, דבר שלא הספיקה לעשותו עקב פריצת השריפה, ודבריו הנ"ל נתמכו גם בעדותה של גב' מוסי שולמית ששימשה כחתמת של הנתבעת בתקופה הרלוונטית. מר אזולאי, הפנה לנוסח המכתב הנ"ל וליום משלוחו וטען כי הדברים הנ"ל מחזקים את גרסתו כי עד המועד הנ"ל, לא היה סיכום בינו לבין התובעת בדבר הרחבת הפוליסה אלא המדובר הוא בפנייה מטעם התובעת לקבלת הצעת מחיר בלבד. בעדותו מסר: "הטענה שלי היא שבעל עסק אחראי ויש לו פוליסה של 250,000 ₪ מלאי עץ שבדל סיגריה קטן מצית את הכל, מסתיימת לו הפוליסה ב- 30/5, אין לו פוליסה חדשה, 3 ימים אחרי כן הוא שולח לי הצעה על 200 קוב שלימים נודעו ששוויים 80,000 שקלים - אני אומר לאן נעלמו ה- 250,000 שקלים אם חצי שנה קודם התבקשו להגדיל ל- 250,000 שקלים. 3 ימים הם בלי ביטוח על מלאי עץ בשווי של 250,000 שקלים? ( ראה עדותו בעמ' 15 ש' 16-20 לפרוטוקול). 9. לעומתו, טענו נציגי התובעת כי ניסוחו של מכתב זה בטעות מקורו וכי מכתב זה נועד להעלות על הכתב את הסיכום שהיה בין מר אזולאי לבין מר בלום בדבר הרחבת הפוליסה. לתמיכת טענתה, הגישה התובעת תצהיר של הפקידה שערכה אותו מכתב, גב' עינת פורמן ( ת/1 ), ובו היא מצהירה כי ביום 3.6.96 ביקש ממנה מר בלום לפנות אל מר אזולאי ולבקש ממנו אסמכתא בכתב על הסיכומים ביניהם, וזו היתה כוונתה מאחורי ניסוח המכתב כמצויין לעיל. 10. לצערי, אין בידי לקבל טענה זו. לא השתכנעתי כי המדובר בטעות בניסוח. נוסח המכתב ת/2 הינו ברור דיו והפרשנות שהתובעת מנסה לייחס לו הינה דחוקה ביותר. קשה להלום כי מטרתו של מכתב זה הוא העלאת סיכום על הכתב כפי שטוענת התובעת. המכתב מדבר מפורשות על בקשה להעברת הצעת מחיר, עם פירוט ולו מינימלי, באשר להיקף הכיסוי המבוקש. המכתב מסתיים במשפט "ממתינים לתשובה", והרי לאיזה תשובה המתינה התובעת, אם אכן היה מדובר על "סיכום" לגרסתה! יתרה מכך, בתצהירו של מר בלום ( ת/4 ), שהוא זה שביקש מגב' פורמן לפנות אל מר אזולאי בכדי להעלות את הסיכום על הכתב כמתואר לעיל, אין שום זכר לבקשתו הנ"ל. אי איזכור הבקשה הנ"ל ואי התייחסותו למכתב ת/2 בתצהירו, אומרת דרשני. עם זאת, הוא מצהיר ( ראה סעיף 17 לתצהירו ) כי פנה לבקש הצעות מחיר ממספר סוכנים כדבריו, והדבר מחזק את המסקנה דלעיל שהמכתב ת/2 אינו אלא הצעת מחיר כגרסת הנתבעת. 11. זאת ועוד, מר בלום הפנה ל"נוהג" שהיה קיים בינו לבין מר אזולאי בביטוחים אחרים בנוגע ל"סגירה" הטלפונית. אם כך נשאלת השאלה, מדוע היה צורך במשלוח מכתב לאישור הסיכום הנ"ל אם אכן הסיכום נסגר בינו לבין מר אזולאי עוד קודם לכן, ואם אכן מר בלום סמך על הנוהג בדבר "הסגירה הטלפונית" שהיה קיים בינו לבין מר אזולאי כמתואר לעיל? עוד נשאלת השאלה הכיצד מתיישבת טענתה של התובעת בעניין קיומו של כיסוי ביטוחי נוסף על סך של 250,000 ₪, כאשר הכיסוי הנוסף שנתבקש על ידה במכתב ת/2 היה 80,000 ₪ !! 12. יודגש כי מר אזולאי ששימש כסוכנה של הנתבעת בתקופה הרלוונטית, הכחיש בתוקף את הגרסה של התובעת בדבר הסיכום הטלפוני שהיה בינו לבין נציג התובעת מר בלום בעניין הרחבת הפוליסה ( ראה עדותו בעמ' 15 ש' 10-11 לפרוטוקול ). הוא מסר הסבר מפורט וענייני לגבי המקרים בהם "נסגרים" חוזי ביטוח באמצעות הטלפון כגון חידושים ו/או תוספות לביטוחי רכב ו/או דירה, להבדיל מפוליסות של בתי עסק ( ראה עדותו בעמ' 11 ש' 8-14, ועמ' 13 ש' 13-26 לפרוטוקול ). הוא הסביר את היקף הסמכויות שלו ואת הצורך בקבלת ההסכמה של חברת הביטוח לגבי כל תוספת "מהותית" כדבריו. הוא תיאר את הבעייתיות במתן כיסוי ביטוחי למלאי של עץ מוגמר שעומד תחת כיפת השמיים כדבריו ואת הצורך בקבלת הסכמת חברת הביטוח לכיסוי זה, ודבריו היו סבירים ומקובלים עלי ( ראה עדותו בעמ' 13 ש' 27-31 לפרוטוקול ). יצויין כי גם עדותה של גב' מוסי שולמית תמכה בעדותו הנ"ל של מר אזולאי לרבות בכל הקשור לעריכת סיכומים בטלפון ( ראה עדותה בעמ' 19 ש' 29-31 ועמ' 20 ש' 1-9 לפרוטוקול ). בנוסף, מר אזולאי נתן הסבר לגבי שתי חברות הביטוח שהנפיקו את הפוליסה הראשונה והשניה, "סהר" ו"המשמר", והסביר כי המדובר בשתי אישיות נפרדות עם נוהל עבודה ומערך חתמים אחר ( ראה עדותו בעמ' 14 ש' 8-13 לפרוטוקול ). בכך, הוא הפריך את טענת התובעת ולפיה לא היתה כל בעיה באיחוד שתי הפוליסות מכיוון ששני סוכני הביטוח, הוא ומר תיכון, עבדו עם אותה חברת ביטוח, ובכך הוא הפריך גם את דברי מר בלום בתצהירו ת/4 "הטענות של שמעון אזולאי שכביכול החברה מסרבת לבטח אותנו על המלאי הנוסף מעוררת גיחוך, הלא אותה חברה בדיוק ביטחה אותנו על אותו מלא בדיוק עד ליום 31.5.95 " ( ראה סעיף 26 בתצהירו). 13. טעם נוסף המביא להעדפת גרסתה של הנתבעת בדבר אי קיום הסיכום הנטען בדבר הרחבת הפוליסה הוא אי זימונו של מר יורם תיכון, שבעצה אחת איתו הוסכם, על פי הנטען, לאחד את שתי הפוליסות כמצויין לעיל ( ראה סעיף 18 לתצהיר מר בלום ת/4 ), ומיותר לציין כי אי זימונו של עד זה, שהיה ביכולתו, ללא ספק, לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים, פועל לחובתה של התובעת על פי ההלכה הפסוקה. 14. לתמיכת טענתה בדבר כריתת חוזה ביטוח בעל פה ואף באמצעות הטלפון, הפנתה התובעת לפסקי דין ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פ"ד מה (2) עמ' 811, ת.א (חיפה), 8069/03 בילאל גנאים נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ( לא פורסם) ולדברי המלומד ירון אליאס בספרו דיני ביטוח סעיף 8.14, אך לא במחלוקת על צורת החוזה עסקינן, אלא בשאלה האם נכרת חוזה ביטוח בין התובעת לנתבעת, ובמקרה דנן כפי שצויין לעיל, לא הוכח שהיה קיבול מטעם הנתבעת להצעה שהועברה לה על ידי התובעת, ובנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי נוצר חוזה בין הצדדים. 15. המסקנה מכל האמור לעיל היא שהתובעת לא הרימה את נטל הוכחת טענתה בדבר קיום הביטוח המורחב, על כן הנני קובעת כי בזמן ארוע מקרה הביטוח, התובעת היתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח אחת בלבד היא הפוליסה הראשונה שהכיסוי בה הינו עד לסך של 80,000 ₪ ( כיסוי תכולה עד לסך של 50,000 ₪ וכיסוי מלאי לקוחות עד לסך של 30,000 ₪ ). 16. הטענה בדבר אי מילוי אחרי דרישות הפוליסה ברשימת הפוליסה ( נ/7 ) תחת הפרק "תנאי ערובה לנגריות" פורטו הדרישות שעל התובעת לעמוד בהן כתנאי לקיום הביטוח נגד סיכוני אש, כגון התקנת שילוט האוסר על עישון, ניקוי שטח האחסנה מקוצים וצמחים יבשים ופסולת בעירה ועוד. כמו כן תחת הפרק "תנאי מיגון" נקבע שאחריות הנתבעת מותנית בביצוע וקיום אמצעי מיגון ובטיחות תקינים בכפיתה לדו"ח של צבי וייספלד מיום 28.10.93, שכללו בין היתר, דרישות להתקנת מטפי כיבוי אש ועמדות כיבוי אש ( ראה דף 3 ברשימת הפוליסה ). אין חולק כי על התובעת רובץ נטל ההוכחה לעניין מילויין של דרישות אלה המהוות כאמור תנאי לקיום הכיסוי הביטוחי. ברם, התובעת לא רק שלא טרחה להוכיח את מילויין של דרישות אלה, אלא שבגליון חקירת הדליקה ( נספח ט/2 לתצהיר מר בלום ) צויין בסעיף 10: " מקורות המים של המקום היו דלים מאד ולא היתה הספקת מים לצורכי כיבוי דבר אשר גרם לכבאים לנסוע עד לכפר איבטין על מנת למלא מים בכבאיות". הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח מזכר שרותי הכבאות מיום 28.4.96 ( נספח ז' לתצהיר מר בלום ) דהיינו כחודשיים לפני ארוע מקרה השריפה, ובו נדרשה התובעת להתקין ברזי מים בהספקים שונים, לנקש את העשביה, להתקין מאצרה סביב מיכל סולר מחומרים עמידי אש ועוד. התובעת לא הוכיחה שמילאה אחרי דרישות אלה. גם דו"ח סקר הגנות שנערך מטעם התובעת בחודש 7/96, דהיינו כחודש לאחר ארוע מקרה הביטוח ( נספח י"ד לתצהיר מר בלום ) מחזק אף הוא את המסקנה כי התובעת לא מילאה אחרי הדרישות הנ"ל ( ראה עמ' 3 בדו"ח ). 17. סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 קובע: " אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט." אין ספק כי עמידתה של התובעת בדרישות הנ"ל ובמיוחד בדרישות של התקנת מטפי אש ועמדות אש כנדרש, היה בו כדי להקטין את הנזק, על כן, בנסיבות אלה, הנני קובעת כי חבותה של הנתבעת תופחת בשיעור של 20%, בגין מחדליה של התובעת בהקטנת הנזק כמתואר לעיל. 18. הוכחת הנזק הלכה פסוקה היא כי על התובעת להוכיח לא רק את עצם קיומו של הנזק אלא גם את שיעורו. בכדי לצאת ידי חובתה בנדון היה על התובעת להוכיח מהו המלאי והציוד שניזוק בעקבות השריפה, סוגו, כמותו ושוויו. ומה עשתה התובעת בנדון? התובעת לא צירפה כל חוות דעת מקצועית להוכחת הנזק ולא טרחה להגיש אישור של רואה או מנהל חשבונות לגבי המלאי ו/או הציוד שנשרף ולגבי סכומי הרכישה שלו או שוויו. במקום זאת, היא הגישה רשימה שנערכה על ידי נציגה מר ציון דדון שכותרתה " פירוט מלאי נזק אש " ( נספח ב' לתצהיר מר דדון ת/3 ) ובה פורטו הפריטים שניזוקו לטענתה בשריפה והשווי שלהם. בנוסף הגישה התובעת אסופה של קבלות וחשבוניות שחלקן שייך לתקופה שלאחר מועד קרות השריפה ( ראה נספחים ד', ו', ז/3, ח' לתצהיר מר דדון ת/3 ) וחלקן האחר מפרט כמויות שונות של רכישות אף כשנתיים לפני ארוע המקרה ( ראה נספחים י/1, י/2-י/10 לתצהיר מר דדון ). לטענתה, מסמכים אלה נועדו לתת אומדן על אופן ניהול המפעל ועל כמות הסחורה היוצאת והנכנסת, אומדן שיכול להעיד על מה שהיה במפעל בעת השריפה. אך למה לנו באומדן הנסמך על מסמכים לפני ואחרי שנים מיום ארוע מקרה הביטוח, כאשר בפני התובעת עמדה האפשרות לערוך חישוב, במידת וודאות סבירה, לגבי הנזק שנגרם לה בעקבות ארוע השריפה? במה דברים אמורים? בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד, לה(2) עמ' 800, בעמ' 808 נפסק: " הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט.................... שאלה אחרת היא, מהי מידת הוודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה ? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע ? הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים" ( ע"א 525/79 בעמ' 285 ) "מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק (ע"א 525/79, בעמ' 285). תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (REASONABLE CERTAINTY), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין............. על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראה: ע"א 711/72, בעמ' 400; ע"א 304/68, בעמ' 371). על-כן נפסק, כי "מכיון שלא ניתן היה במקרה דנא להוכיח במדוייק את שיעור הנזק, רשאי היה בית-המשפט המחוזי לעשות אמדן של הנזק" (ע"א 525/74. בעמ' 288). ( ההדגשות אינן מקור ) ועוד בע"א 294/92 חיה דרוק ו-8 אח' נ' אליאסיאן אהרון ו-2 אח', פ"ד מז(3), 23 ,עמ' 34-35, נקבע: "יצויין עוד, כי בהקשר הנדון אין נפקא מינה אם מדובר בפיצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי. גם במסגרת דיני הנזיקין נערכת ההבחנה בין מצבים בהם הוכחת שיעור הנזק היא בעייתית, ובין מצבים בהם ההוכחה מעשית ואף פשוטה, אך למרות זאת לא השכיל בעל הדין לגבשה בחומר ראיותיו (ר' למשל: ע"א 525/74 אסבסטוס נ' פזגז, פ"ד ל (281 (3). השימוש בכלי האומדנא נשמר גם בפסיקת פיצויים נזיקיים לנסיבות בהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדוייקת ומלאה. (ר' למשל: ע"א 427/82 "השתיל" נ' אגן יצרני כימיקלים, פ"ד מ(309 (4). 19. ולענייננו, התובעת הינה חברה המנהלת את ספריה כחוק ( ראה עדותו של מר דדון בעמ' 4 לפרוטוקול ). הנזקים הנטענים על ידה אינם מסוג הנזקים שיש להעריכם על פי האומדנה אלא המדובר בנזקים הניתנים לשומה ו/או להערכה כספית. אף בהנחה שהמלאי או הציוד שנשרף לא היה ניתן להערכה באופן מדוייק מפני שהושחת או הוכחד, הרי שעמדה בפני התובעת האפשרות, כפי שכל חברה היתה עושה בנסיבות העניין, להגיש דו"ח של רואה חשבון המראה על כמות המלאי והציוד שהיה בתוך המפעל ביום קרות ארוע השריפה, לעומת המלאי והציוד שנשאר לאחר השריפה, תוך מתן פירוט מדוייק לעניין הכמויות, המחירים, מועדי הרכישות וכו'. עמידה בדרישה הנ"ל היתה מוציאה את התובעת ידי חובתה בהוכחת הנזק הנטען על ידה לפי מידת ההוכחה הדרושה ( מידת וודאות סבירה ). למצער, התובעת לא השכילה לעמוד בנטל הוכחה זה כדבעי. היא לא הגישה חוות דעת מקצועית או אישור של רו"ח או הוכחות אובייקטיביות אחרות לעניין הנזק ושיעורו. כמו כן, לקבלות ו/או לחשבוניות שצורפו על ידה כאמור לא ניתן לייחס כל משקל, הואיל ולא ניתן לבסס עליהן מסקנה לעניין כמות המלאי והציוד שהיו בתוך המפעל בעת ארוע השריפה ו/או אשר נשרפו בפועל ( לא לדבר על קבלות וחשבוניות שאינן נושאות את שם התובעת, או על קבלות שאינן תואמות את המחיר המופיע לגביהן ברשימה, למשל המחיר של כף הזנה לטרקטור ). דין שווה חל גם על הרשימה שהוגשה על ידי התובעת ואשר הוכנה על ידי מי מנציגיה ( נספח ב' לתצהיר מר דדון ). ברשימה זו מפרטת התובעת כמויות של מלאי עץ שנשרף, אולם, הפירוט הנ"ל לא נתמך בכל הוכחה אובייקטיבית והוא מבוסס על הערכה סובייקטיבית של בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך, ומשכך לא ניתן לייחס לרשימה זו כל משקל ראייתי. במצב דברים זה, עולה השאלה מה היה יותר פשוט לתובעת מאשר לצרף אישור של רו"ח המאשר כי אלו הן הכמויות שהיו בתוך המפעל ואשר ניזוקו בפועל בעקבות השריפה !! 20. לכאורה ולמרבה הפלא, נדמה היה שניתן למצוא את תרופתה של התובעת בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת ( נ/10 ) שם העריך השמאי מר יוני המאירי, שביקר במפעל יום אחרי השריפה, את ערך המלאי שניזוק מתוך המלאי כולו שהיה במפעל, ב- 1/3 מכלל המלאי, ואת ערך הציוד שניזוק בכ- 20% מערך הציוד והמכונות שהיה במפעל. דא עקא, בחוות הדעת הנ"ל, לא ניתן למצוא קביעה אובייקטיבית לעניין ערך המלאי הכולל שהיה במפעל ואשר בהסתמך עליה ניתן היה לחשב את שיעור הנזק לפי החלוקה שנקבעה על ידי מר המאירי כמצויין לעיל, והקביעה היחידה בעניין ערך המלאי הכולל ואשר עליה ביסס השמאי את חישוביו לעניין שומת הנזק ( לפי ביטוח חסר לשיטתו ) מבוססת על גרסת התובעת ( מכתבה מיום 28.6.96 ) ולא על נתונים אובייקטיביים ( ראה סעיפים 2 ו-3 בעמ' 9 בחווה"ד ), ומסיבה זו, לא ניתן להסתייע בקביעותיו בכדי להשלים את מה שהחסירה התובעת בעניין הוכחת הנזק. יושם אל לב כי אף ב"כ התובעת פיקפקה בשיטת חישובו של מר המאירי לעניין ערך המלאי הכולל הנסמך כאמור על מכתבה של התובעת דווקא ( ראה סיכומיה בעמ' 13 ). יש גם לציין כי בפני התובעת עמדה האפשרות להוכיח את נזקה על ידי שליחת מומחה מטעמה שיאמוד את הנזקים שנגרמו לה כפי שעשה מר המאירי, ובמיוחד לאור המחלוקת שהתגלעה בינה לבין הנתבעת לאחר ארוע המקרה, ותמוה הדבר שהיא לא נקטה בדרך זו, דבר שהכשיל, בין היתר, את תביעתה. יוער כי מר המאירי ציין בחוות דעתו כי לגבי מחירי התביעה - התביעה סבירה לכאורה ( ראה עמ' 10 בחוות דעתו ), אולם, קביעתו הנ"ל מתייחסת לעניין המחירים להבדיל מעניין הכמות, שנטל הוכחתו של מרכיב זה מוטל כאמור על התובעת. 21. המסקנה מכל האמור לעיל היא שהנני קובעת כי התובעת לא הרימה את נטל הוכחת הנזק הנטען על ידה, למעט הנזק בגין הוצאות מכבי אש בסך של 6,188 ₪, שנתמך בראיות כנדרש ( ראה נספחים י/1-י/2 לתצהיר מר בלום ) והמכוסה בפוליסה על פי סעיף 6.2 שבה. ברם, מסכום זה יש לנכות 20% בגין אשמה התורם של התובעת באי הקטנת הנזק כפי שנקבע בסעיף 17 לעיל, על כן הסכום הנותר עומד על סך של 4,950 ₪. 22. מסקנה זו מייתרת את הדיון בטענה של ביטוח חסר שהועלתה על ידי הצדדים. 23. לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי ומחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 4,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.9.97 ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט החלה על סכום זה, בשערוך ליום תשלומה בפועל. התביעה נגד נתבע מס' 2 נדחית בזאת. לאור תוצאה זו שמשמעותה היא דחיית התביעה במרביתה גם כנד נתבעת מס' 1, תשלם התובעת לנתבעים, שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח שריפהמפעלשריפה