הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד

אין מרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד מתחיל אלא מיום שהומצאו למשיב כתב הערעור והודעה על הפקדת ערבון, והחל ממועד זה עומדים לרשותו 30 ימים להגשת הערעור. להלן החלטה בנושא הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד: ה ח ל ט ה הקדמה: לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על פסק דינו של כב' השופט דני צרפתי מיום 19/6/08 בת.א. 5845/04 בבית משפט השלום בנצרת. ביום 14/8/08 הגיש המשיב (התובע בהליך בפני בית המשפט קמא) את הודעת הערעור מטעמו. ביום 25/8/08 ניתנה החלטה בדבר הפקדת עירבון בקופת בית המשפט. המבקשת הגישה את בקשתה להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד רק ביום 2/10/08, ואולם לא טרחה לציין בבקשתה את המועד המדויק בו קיבלה לידיה את כתב הערעור ו/או את ההחלטה בדבר הפקדת עירבון. במסגרת הודעה על הפסקת ייצוג שהגיש בא כוחה הקודם של המבקשת, עו"ד מאיר זנטי, לבית המשפט, ציין כי ביום 26/8/08 קיבל לידיו את הודעת הערעור וכי העביר את הודעת הערעור לידי המבקשת. בהודעת המשיבה מיום 22/10/08 בהתאם לתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), ציין בא כוחה הנוכחי של המבקשת כי הודעת הערעור הומצאה למבקשת עצמה רק ביום 22/9/08. טענות המבקשת: בראש ובראשונה מציין ב"כ המבקשת כי ביום 29/9/08 חל ערב ראש השנה והחל מיום 30/9/08 החלה חופשת עיד אלפיטר, כאשר בתקופה שבין 2/10/08 עד למוצאי 5/10/08 שהה בחו"ל בחופשה שתוכננה מבעוד מועד, כך שלא עלה בידיו להגיש את הערעור שכנגד במועד. בנוסף, מציין ב"כ המבקשת כי התיק טופל בגלגולו הקודם בבית משפט השלום על ידי עו"ד אחר, שעדיין מחזיק בחלק מהמסמכים השייכים לתיק. לפי הנטען בבקשה, ב"כ הנוכחי של המבקשת זקוק לזמן קצר נוסף בכדי ללמוד את התיק ולקבל את המסמכים הרלוונטיים במלואם. לטענת ב"כ המבקשת, פסק הדין נשוא הערעור מעלה שאלות משפטיות חשובות, שמן הראוי לבררן עד תום, בייחוד מקום בו בית המשפט קמא היה ער לצורך בהכרעת ערכאת הערעור בעמדות הצדדים ואף המליץ במרומז על הגשת ערעור (יצוין כי המשיב בתגובתו כופר בטענה זו). כן ממשיך ב"כ המבקשת וטוען כי בדעתו להגיש ערעור מפורט ומקיף, שישטח את מלוא השגות המבקשת כנגד קביעות בית המשפט קמא, ואין בכוונתו להגיש ערעור לאקוני ללא נימוקים, כך שגם מטעם זה יש להאריך את המועד להגשת הערעור שכנגד. טענות המשיב: לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות, וזאת ממספר נימוקים. לטענת המשיב, הבקשה הוגשה ללא תצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות הנטענות בה, וכבר מטעם זה יש לדחות אותה על הסף. כמו כן, לטענת המשיב, הבקשה הינה כללית ואינה מפורטת די הצורך, לרבות בכל הנוגע לפירוט המועדים המדויקים להגשת הערעור שכנגד (המועד בו הומצא פסק הדין של בית המשפט קמא לב"כ הקודם של המבקשת והמועד בו הומצאה לו הודעת הערעור) וגם מטעם זה מן הראוי לדחותה. לגופה של הבקשה, טוען המשיב כי המבקשת לא הצביעה על כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור שכנגד. לשיטתו, היה על המבקשת להגיש את הערעור בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין (היינו עד ליום 21/9/08), כך שבהתחשב בפגרת הקיץ, עמדו לרשותה בסך הכל למעלה מ-100 ימים להכנת הערעור והגשתו במועד, ובקשתה הנוכחית לארכה של 39 ימים נוספים אינה סבירה ויש לדחותה. לטענת המשיב, המבקשת לא ציינה בבקשה אימתי מינתה את בא כוחה הנוכחי. כן טוען המשיב כי טענת המבקשת לפיה פסק הדין מעורר שאלות חשובות, הינה סתמית וכללית ולא פורטה כנדרש. בנוסף, לטענת המשיב העובדה שבכוונת המבקשת להגיש ערעור מפורט אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. אשר לטענות בדבר נסיעת ב"כ המבקשת לחו"ל, הרי שלטענת המשיב, טענות אלו לא נתמכו בתצהיר ולא פורטו כנדרש, ודינן להידחות, מה גם שלא הוברר האם ב"כ המבקשת הוא עו"ד יחיד במשרד והאם לא נמצאים במשרדו עו"ד נוספים שיכלו לעמול על הגשת הערעור במועד. לא זו בלבד אלא שלטענת המשיב, המבקשת כלל אינה מתייחסת בבקשתה לשאלת סיכויי הערעור, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה. אם לא די בכך, הרי שלטענת המשיב אף הבקשה להארכת המועד לא הוגשה בטרם חלף המועד להגשת הערעור, אלא רק לאחר מכן, וגם לנתון זה יש ליתן את המשקל המתחייב. דיון והכרעה: תקנה 434 לתקסד"א קובעת בזו הלשון: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור לפי תקנה 420 או ניתנה החלטת הפטור לפי תקנה 432(א) אם ניתנה במעמד המשיב, או נמסרה ההודעה לפי תקנה 432(ב) אם ניתנה שלא במעמד המשיב, אולם לא יאוחר משבעה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק מההודעה יומצא לכל בעל דין העלול להיפגע מטענה זו". אי לכך, אין מרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד מתחיל אלא מיום שהומצאו למשיב כתב הערעור והודעה על הפקדת ערבון, והחל ממועד זה עומדים לרשותו 30 ימים להגשת הערעור. הואיל והמועד להגשת ערעור שכנגד קבוע בחיקוק, חובה על מבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 לתקסד"א. עם זאת, כבר נקבע בפסיקה כי יש להגמיש את נוקשותו של הכלל האמור במקרים בהם מבוקש להאריך את המועד להגשת ערעור שכנגד, ובמקרים כאלה, כאשר תלוי ועומד לפני בית המשפט ערעור באותו עניין, יכולה עובדה זו, במידה וקיים טעם סביר לאיחור, לשמש טעם מיוחד להארכת מועד שהוחמץ (ראה ע"א 7044/93 אסתר גורה נ' מרדכי גורה, תק-על 94(4) 218 (1994); כן ראה לעניין השיקולים בנדון בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל, תק-על 2004(4) 499 (2004)). עם זאת, עצם קיומו של הליך תלוי ועומד לא ישמש תמיד "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בבש"א 9157/01 שמואל רווה נ' דניאל אשטמקר, תק-על 2001(4) 71 (2001) קבע כב' השופט אוקון בהקשר זה את הדברים הבאים: "גם במקרה של ערעור שכנגד לא יוארך המועד להגשתו אלא אם הצביע המבקש על טעם מיוחד המצדיק הארכה כזו. עם זאת, חומרתו של הכלל במקרה של ערעור שכנגד פחותה. עצם קיומו של ההליך הערעורי יכול שיטה את הכף לצד המבקש ארכה. עמד על כך בית המשפט בב"ש 230/86 עצמון נ' מ"י, פ"ד מ(2)353. וכך אומר שם כב' השופט ד' לוין: הייתי מאבחן גם בין מקרה בו הוגש בלאו הכי במועד, ערעור על אותו פסק דין, והבקשה מתייחסת להגשת ערעור על ידי המשיב באותו ערעור, לבין מקרה בו אין ערעור התלוי ועומד והענות לבקשה היא שתעמיד את פסק הדין לדיון נוסף. הטעם להבחנה זו הוסבר בב"ש 1186/85 (ע"א 107/84), איליט בע"מ ואח' נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ ואח',פ"ד מ(2) 15, 18: אם ממילא עניין מסויים תלוי ועומד לפני בית המשפט וטרם נדון, אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר, אשר נסב על אותו עניין והוגש באיחור, שהרי לא נגרם עיכוב בעבודת בית המשפט ולא עינוי דין לצדדים". במקרה שלפנינו, לא טרחה המבקשת לציין בבקשתה אימתי קיבלה לידיה את כתב הערעור ו/או את ההחלטה בדבר הפקדת עירבון והותירה את העניין בסימן שאלה. רק בהודעה מיום 22/10/08 ציין ב"כ המבקשת כי הודעת הערעור הומצאה ישירות למרשתו ביום 22/9/08. מבלי להכריע בשאלה אם עו"ד זנטי מוסמך היה לקבל כתבי בי דין בשמה של המבקשת ביום 26/8/08, אם לאו, שכן באותו מועד טרם ניתנה החלטה בדבר שחרורו מייצוג, הרי משעו"ד זנטי הביא את כתב הערעור לידיעת המבקשת, כך בהתאם להודעה שמסר, נראה כי לכאורה, בהתחשב בפגרת הקיץ, מנין הימים להגשת הערעור שכנגד הסתיים ביום 30/9/08, יומיים עובר להגשת הבקשה דנא (השווה ע"א 4588/96 ישראל חרמץ נ' זלמן מרגוליס, פ"ד נו(6) 742 (2002)). כפועל יוצא, המבקשת איחרה בהגשת הבקשה, לכל היותר, בימים ספורים. הואיל ומדובר באיחור קצר בלבד, אם בכלל, ולנוכח יציאת ב"כ המבקשת לחופשה פרטית שתוכננה מבעוד מועד בדיוק בתקופה בה הגיעו לקיצם מניין הימים להגשת הערעור שכנגד וכן בשל חילופי עורכי הדין של המבקשת, ותוך שאני נותן משקל בכורה לעובדה כי הבקשה שלפני עניינה הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, כאשר הערעור העיקרי תלוי ועומד בבית המשפט וטרם נקבע בו דיון, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ולהאריך למבקשת את המועד להגשת ערעור שכנגד כמבוקש. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל ובכדי שבפני ההרכב שידון בערעור תעמוד תמונה מלאה של מכלול הטענות הנוגעות לפסק הדין של בית המשפט קמא, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת המועד להגשת הערעור שכנגד כמבוקש. הערעור שכנגד יוגש עד ולא יאוחר מיום 12/11/08. אין צו להוצאות. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור שכנגדערעור