האם ועדה רפואית עליונה רשאית להחליט על ביטול נכות או הפחתת נכות מיוזמתה כאשר הנכות כלל לא עמדה לדיון בפניה ? תקנה 4(א) לתקנות הנכים (וועדה רפואית עליונה) תשכ"ד-1969 קובעת כי הוועדה רשאית לאשר החלטת הוועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה בין שהמערער הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים. הפסיקה שדנה ביישום הוראות התקנה, קבעה כי למרות סמכותה הרחבה של הוועדה לשנות ובמשמע גם להפחית אחוזי נכות שנקבעו בעבר, על הוועדה להזהיר את הנכה מפני אפשרות של הפחתה כאשר לא הוגש ערעור בקשר לפגימה שהוועדה סבורה שיש להפחית בגינה את אחוזי הנכות. בית המשפט פסק כי נכון שהועדה הרפואית העליונה מוסמכת להפחית דרגת נכות גם אם דרגה זו לא עומדת לדיון, אולם עליה להודיע מראש על כוונתה להתערב בדרגת הנכות הקיימת כדי לאפשר למערער להערך בהתאם, להביא את ראיותיו ולטעון את טענותיו - דבר שנמנע ממנו אם לא ידע שהועדה תעורר שאלה זו מיוזמתה בזמן מתן ההחלטה ולא בזמן הדיון. להלן דוגמא לפסק דין בנושא ועדה רפואית עליונה - הפחתת נכות: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 26.6.05, לפיה ביטלה הוועדה, ביוזמתה, את החלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון, אשר הכירה בקיומה של נכות נפשית מוסבת בשיעור 10%. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: המערערת, ילידת 1945, שרתה בשירות בתי הסוהר בין השנים 1969-1980. בשנת 1985 אובחנה המערערת כחולה במלנומה. לאחר טיפולים שנמשכו עד שנת 1986 נרפאה המערערת וכיום היא חופשייה מהמחלה ללא גרורות. המערערת הוכרה על ידי וועדת עררים כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 בגין מחלת המלנומה. וועדה רפואית קבעה ב- 18.5.04 את נכותה בשיעור 10% בגין צלקות לאחר כריתת מלנומה, ללא עדות למחלה פעילה מעל שלוש שנים. בתאריך 01.09.03 פנתה המערערת בבקשה להעמידה בפני וועדה רפואית על פי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל-1969 (להלן: "התקנות") בנימוק כי נגרמה לה נכות נפשית כתוצאה מהנכות המוכרת. בתאריך 17.11.04 הכירה וועדה רפואית מהדרג הראשון בהפרעות נפשיות משניות לנכות המוכרת בשיעור 10%. על החלטה זו הוגש ערעור לוועדה הרפואית העליונה, בטענה כי שיעור הנכות הנפשית גבוה מזה שנקבע על ידי הוועדה מהדרג הראשון. הוועדה הרפואית העליונה, בישיבתה מיום 26.06.05, בדקה את המערערת, שמעה את טיעוני בא כוחה ורשמה את תלונותיה. בהחלטתה נשוא הערעור שבפני, דחתה הוועדה את טענות המערערת בקבעה כי למרות שנכותה הנפשית גבוה יותר מזו שהוכרה על ידי הוועדה מהדרג הראשון, נכות זו אינה קשורה לנכות המוכרת ולפיכך, בוטלה ההכרה בנכות הנפשית כנכות מוסבת והופחתו אחוזי הנכות שנקבעו בגינה. בערעור שבפני מלין ב"כ המערערת על כך שהוועדה לא הזהירה את המערערת כי בכוונתה לדון בעצם ההכרה. עוד נטען כי הוועדה לא הייתה מוסמכת לבטל את ההכרה בנכות המוסבת, מכיוון שהעניין לא הובא בפניה כלל. כמו כן נטען לגופו של עניין, כי הוועדה התעלמה מחוות הדעת שהוצגו לה ומחומר רפואי נוסף ומשכך, הנמקתה לוקה בחסר. דיון: תקנה 4(א) לתקנות הנכים (וועדה רפואית עליונה) תשכ"ד-1969 קובעת: "הוועדה רשאית לאשר החלטת הוועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה בין שהמערער הוא הנכה ובין שהוא קצין התגמולים". (ההדגשה שלי, ש.ד.) הפסיקה שדנה ביישום הוראות התקנה, קבעה כי למרות סמכותה הרחבה של הוועדה לשנות ובמשמע גם להפחית אחוזי נכות שנקבעו בעבר, על הוועדה להזהיר את הנכה מפני אפשרות של הפחתה כאשר לא הוגש ערעור בקשר לפגימה שהוועדה סבורה שיש להפחית בגינה את אחוזי הנכות. כך נקבע על ידי כב' סגן הנשיא חיים פורת בע"א 1480/95: "נכון שהועדה הרפואית העליונה היתה מוסמכת להפחית דרגת נכות גם אם דרגה זו לא עומדת לדיון, אולם היה עליה להודיע מראש על כוונתה להתערב בדרגת הנכות הקיימת כדי לאפשר למערער להערך בהתאם, להביא את ראיותיו ולטעון את טענותיו - דבר שנמנע ממנו משום שלא ידע שהועדה תעורר שאלה זו מיוזמתה בזמן מתן ההחלטה ולא בזמן הדיון." בענייננו נושא הערעור בפני הוועדה הרפואית היה שיעור הנכות הנפשית המוסבת. עיון בטענותיו של עו"ד רוזין בפני הוועדה מלמד כי הדיון נסב על שאלת שיעור הנכות הנפשית. למרות שהקשר בין הנכות הנפשית לנכות המוכרת הוזכר בטיעונים, הדגש היה על שיעור הנכות ולא על הקשר בין הפגימות. אין חולק כי ההכרה בנכות מוסבת על פי תקנה 9 לתקנות הנכים הינה בתחום סמכותה של הוועדה הרפואית, וערעור על החלטת וועדה רפואית מהדרג הראשון בשאלה זו נדונה בפני הוועדה הרפואית העליונה, המוסמכת לפסוק בסוגיה זו על פי שיקול דעתה המקצועי. גם בענייננו הייתה הוועדה הרפואית העליונה מוסמכת לקבוע כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין הנכות המוכרת לנכות המוסבת. אולם, היה על הוועדה להזהיר את ב"כ המערערת כי היא שוקלת לבחון את קביעת הוועדה מהדרג הראשון בדבר היות הנכות נכות מוסבת, על מנת לאפשר לו להתייחס לסוגיה בטיעוניו ולהוכיח שאין מקום להתערב בחלק זה של ההחלטה. לאור האמור לעיל החלטתי לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לוועדה הרפואית העליונה, על מנת שתאפשר לב"כ המערערת לשטוח את טענותיו לעניין הקשר בין הנכות המוכרת למצבה הנפשי של המערערת, בנוסף לטיעונים ביחס לשיעור הנכות. על פי שיקול דעתה תהא הוועדה רשאית לשוב ולבדוק את המערערת בטרם תיתן את החלטתה. המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מהיום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. רפואהנכותועדה רפואית