להלן החלטה בנושא סעיף 29 לחוק הבוררות: החלטה מבוא: בפני בקשה לפי סעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות") לחיוב המשיבים במתן ערובה וזאת לצורך הבטחת תשלום פסק הבוררות נשוא המרצת הפתיחה שבכותרת. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות מן הטעמים המפורטים בתגובתם ולכל היותר יש לחייבם אך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט אשר עשויות להיגרם למבקשת במסגרת עתירתם לביטול פסק הבורר . המבקשת השיבה לתגובת המשיבים. הרקע לבקשה: המבקשת הינה חברה קבלנית לבנייה והמשיבים 7-2 הינם שותפים במשיבה 1, שהיא שותפות שנוסדה למטרת הקמת פרויקט בנייה ברח' הרצל 108 תל אביב, על המקרקעין הידועים כחלקה 145 גוש 7084 (להלן: "השותפות"). בין המשיבים למבקשת נחתם ביום 5.4.00 הסכם לביצוע עבודות בנייה להקמת הפרויקט. ההסכם האמור נחתם לאחר שהמשיבים פנו למספר קבלנים, לרבות המבקשת, בהליך של מכרז סגור לקבלת הצעות מחיר לביצוע הפרויקט. עם סיומה של הבנייה סרבו המשיבים לשלם למבקשת את יתרת התמורה המגיעה לה בגין ביצוע הפרויקט בטענה כי לא עמדה במועד שנקבע בהסכם להשלמת העבודות ושאף נגרמו להם נזקים בשל ליקויי בנייה שבוצעו על ידי המבקשת. בין הצדדים נפתחו הליכים משפטיים שלבסוף נותבו להליך בוררות בפני כב' השופט (בדימוס) חנוך אריאל (להלן: "הבורר "). ביום 10.10.07 ניתן פסק הבורר , אשר סיים למעלה מ- 4 שנות התדיינות בלתי פוסקות בין הצדדים. בהתאם לפסק הבורר , על המשיבים לשלם למבקשת סך כולל של 2,884,526 ₪ בתוספת מע"מ וריבית חריגה. לעמדת המבקשת, עומד פסק הבורר כערכו להיום על סך של 6,000,000 ₪, אשר לא שולם. ביום 26.12.07 עתרו המשיבים, במסגרת ההליך שבכותרת, בבקשה לביטול פסק הבורר . על פי הנטען, הבורר לא הכריע בכל השאלות שנמסרו להכרעתו, לא נימק את הפסק ואף חרג מסמכותו. בתשובתה לבקשת הביטול טענה המבקשת, כי דין הבקשה להידחות על הסף, או למצער, לגופה. על פי הנטען, המדובר בבקשה לביטול שהוגשה ממניעים טקטיים בלבד, מתוך רצון לדחות את הקץ ותוך עשיית שימוש לרעה בהליך משפטי. ביום 10.2.08 באה בפני הבקשה דנן, במסגרתה עותרת המבקשת לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת ביצוע פסק הבוררות בסך כולל של 6,000,000 ₪. טענות הצדדים: המבקשת טוענת כי קיים חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הבוררות, אם וכאשר יאושר על ידי בית המשפט. לטענתה, מצבה הכלכלי של השותפות הנו בכי רע והיא מצויה בכינוס נכסים. לא זו אף זו, למרות שבניית הפרויקט הסתיימה, על כל החברות המרכיבות את השותפות רובצים שעבודים ללא הגבלה בסכום. לטענתה, האמור נכון בייחוד נוכח סיכוייה הקלושים של הבקשה לביטול פסק בורר להתקבל ולאור הסכום הניכר אשר נפסק לטובת המבקשת. המשיבים טוענים כי סיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר להתקבל גבוהים וכי המבקשת לא הוכיחה את יסוד ההכבדה על ביצוע פסק בורר. לטענתם, טענות המבקשת בנוגע למצבם הכלכלי של השותפים בשותפות סתמיות ובלתי מבוססות. זאת ועוד, חיוב בהפקדת ערובה בסכום של 6,000,000₪ מהווה פגיעה עכשווית ומיידית שמשקלה גובר על כל פגיעה אפשרית תיאורטית, אשר עשויה להיגרם, אם בכלל, למבקשת. זאת במיוחד שעה שהמבקשת כלל לא ביססה ולו בבדל ראיה כי ייגרם לה קושי כלשהו במימוש פסק הבורר , אם יאושר לבסוף. דיון והכרעה: כללי: סעיף 29 לחוק הבוררות קובע, כדלהלן: "(א) משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל-הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות. הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה. (ב) הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה בשינויים המחויבים." בדומה לשיקולי בית המשפט בבוחנו בקשה למתן סעד זמני, גם בבחינת מתן סעד זמני בבקשה לביטול פסק הבוררות יבחנו סיכויי הצלחתו של המבקש לבטל את הפסק וכן מאזן הנוחות בין הצדדים. עם זאת, יש להתחשב במאפיינים המיוחדים של בקשה לביטול פסק בוררות בבחינה זו; התערבות בית המשפט בפסק בוררות היא מצומצמת ביותר ומתוחמת הן על-ידי חוק הבוררות שקובע בסעיף 24 רשימה סגורה של עשר עילות אפשריות לביטול הפסק והן על-ידי ההלכה הפסוקה. לפיכך, מלכתחילה עומד מאזן השיקולים לטובתו של מבקש הסעד הזמני. על הצד שמבקש את ביטול הפסק יהיה מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו לביטול הפסק גבוהים למרות הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה. לחילופין, יהיה עליו לעמוד בנטל כבד להראות כי מאזן הנוחות נוטה לצידו באופן משמעותי, שהרי ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש ביטול הפסק פוחת המשקל הנדרש להוכחת סיכויי הצלחה בבקשה, כל עוד אין מדובר בתביעת סרק [ראה רע"א 4758/05 דוד אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 23.8.05)]. מן הכלל אל הפרט: באשר לסיכויי הצלחתם של המשיבים בביטול הפסק: בבקשתם לביטול פסק הבורר טוענים המשיבים כי הפסק אינו מנומק, כי אין בו דיון והכרעה בכל אותן מחלוקות שהועלו ונמסרו להכרעת הבורר וכי הבורר חרג מסמכותו כאשר הכריע בשורה של עניינים מקצועיים ייחודיים לתחום הבנייה, מבלי להיוועץ במומחה מטעמו. פסק הבורר כולל סקירה של הרקע העובדתי וטענות הצדדים, תוך אזכור מכלול העדויות שנשמעו במהלך ההליך, המוצגים והמסמכים שהוגשו, סיכומי הצדדים בכתב ובעל-פה. הבורר מציין, במפורש, כי עיין בכל החומר הרב שהובא על ידי הצדדים ובטענותיהם בכתב ובעל-פה, דבר שהצריך זמן ממושך מאד בהתחשב בכמות העצומה של המסמכים וכי כתוצאה מכך "ניתנה בידי האפשרות לקצר במתן פסק הבורר אך ורק לדברים הצריכים לעניין מבלי להרחיב את היריעה שהצדדים הרחיבוה מאד על פני עמודים רבים, לפרטי פרטים." עוד מציין הבורר , כי שליטתו בחומר אף תאפשר לו "להסתמך על טענות ב"כ הצדדים לענינים מסוימים מבלי לחזור על טענותיהם ונימוקיהם שהובאו בצורה מסודרת, תוך שאציין שהם מקובלים עלי או שאינם מקובלים עלי, אלא אם כן יהא צורך לפרט את הדברים." בפסק הגדיר הבורר את השאלות שבמחלוקת שעל בסיסן נתן את פסק הבוררות ובהמשכו של הפסק השיב על שאלות אלה במלואן, תוך אזכור סעיפי חקיקה, פסיקה והוראות מתוך הסכם הפרויקט ותוך התייחסות לעדויות שנשמעו בפניו. הנה כי כן, על פניו, נראה כי עסקינן בפסק מנומק, תמציתי ובהיר. באשר לטענת העדר הסמכות שהעלו המשיבים, הרי שלמקרא השתלשלות העניינים המפורטת בתגובת המבקשת לבקשה לביטול פסק הבורר , נראה- לפחות לכאורה- כי הצדדים בחרו לסטות מהסכם הבוררות המקורי, בין במפורש ובין מכללא, ואפשרו לבורר להחליט בעצמו לעניין הצורך במינוי מומחה. במצב דברים זה אין לומר כי סיכויי הצלחתם של המשיבים בביטול הפסק הינם גבוהים. בשולי הדברים אעיר, כי נראה, לכאורה, שעילות הביטול שמכוחן מבקשים המשיבים לבטל את פסק הבורר יכולות, לכל היותר, להביא להחזרת הפסק לבורר לצורך השלמתו, הא ותו לא. גם מטעם זה אין לומר כי סיכויי הצלחתם של המשיבים בביטול הפסק הינם גבוהים. באשר למאזן הנוחות: אין מחלוקת, כי השותפות נמצאת מזה זמן בכינוס נכסים, עקב הליכים למימוש משכנתא בהם נקט הבנק המלווה של הפרויקט. זאת ועוד, מתדפיסי רשם החברות אשר צורפו לבקשה עולה, כי גם בחברות המרכיבות את השותפות ישנם שעבודים לטובת בנקים מלווים בגין הפרויקט. במצב דברים זה, ובשים לב לגובהו של הסכום שנפסק לטובת המבקשת, אכן קיים חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הבוררות. חשש זה נותר בעינו לנוכח התצהיר שצורף לתגובת המשיבים, באשר לא מצאתי במסגרתו כל הצהרה פוזיטיבית על מצבם הכספי ויכולתם של המשיבים לעמוד בפסק הבורר , עניין העומד בעוכריהם של המשיבים. לאור האמור, אני נעתרת לבקשה ומורה על הפקדת ערובה, אם כי לא במלוא סכום פסק הבורר , שכן יהיה בכך משום נטל כבד מדי על המשיבים בטרם התבררה בקשתם. הסכום שעל המשיבים להפקיד בקופת בית המשפט או ליתן ערבות בנקאית הינו 3,000,000 ₪ וזאת בתוך 45 יום מהיום. סיכומם של דברים: הבקשה מתקבלת. אני מחייבת את המשיבים, ביחד ולחוד, להפקיד בקופת בית המשפט סך של 3,000,000 ₪ להבטחת מילויים של המשיבים אחר פסק הבורר . הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית, צמודה למדד יוקר המחיה, על הסך הנ"ל, תחשב לקיום ההחלטה. אם המשיבים לא יפקידו את הסכום האמור או ערבות בנקאית על הסכום האמור בתוך 45 יום מיום החלטה זו, כי אז אורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הבורר ועל אישור פסק הבורר . הוצאות הבקשה בסך 10,000₪ בצירוף מע"מ לפי התוצאות בתיק העיקרי. יישוב סכסוכיםבוררות