הבנק הגיש לבית המשפט בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, בה עתר לצו שיאסור לבצע העברת זכויות בדירה ו/או רישום לרבות תיקון רישום של זכויות. להלן פסק דין בנושא תיקון ברישום זכויות בדירה: פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) מיום 12.10.2009 לדחות את בקשת המבקש, בנק המזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק), למתן צו מניעה זמני המונע או לחלופין קובע סייגים לביצוע פסק דין ופסיקתא שניתנו בהליך שהבנק לא היה צד בו. על פי הוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן החלטתי מהנימוקים שיפורטו להלן כי הערעור דינו להתקבל. 1. ביום 30.10.2006 רכשה המשיבה 1, גב' מיכל נדב (להלן: נדב), את מלוא הזכויות בדירה בפתח תקווה הידועה כגוש 6389 חלקה 35 מגרש 9 (להלן: הדירה). לצורך מימון רכישת הדירה נטלה נדב מהבנק הלוואה בסך של 880,000 ₪ וסמוך לאחר מכן נרשם אצל רשם המשכונות שעבוד בדרגה ראשונה לטובת הבנק על זכויותיה של נדב בדירה הרשומות אצל המשיב 6, מינהל מקרקעי ישראל (להלן בהתאמה: המשכון ו- המינהל). המינהל מצידו התחייב כלפי הבנק לרשום משכנתא לטובתו על זכויותיה של נדב בד בבד עם רישום הזכויות בדירה על שמה בלשכת רישום המקרקעין. בשנת 2008 הגישו המשיבות 5-3 (להלן: המשיבות) לבית המשפט המחוזי מרכז תובענה נגד המשיב 2, מר בנימין חזי (להלן: חזי), הנסמכת על הוראת סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בה עתרו לסעד המצהיר כי חזי הוא הבעלים של מחצית הזכויות בדירה וכן עתרו למתן צו עיקול על זכויותיו אלה (להלן: תובענת המשיבות). בתובענתן טענו המשיבות כי חזי ונדב מתגוררים בדירה יחד כידועים בציבור וכי חזי הינו בעל זכויות בדירה אך נמנע מלרשום אותן על שמו כדי שהמשיבות לא תוכלנה לממש מתוך זכויות אלה חוב פסוק שהוא חב להן על פי פסק דין משנת 2007. 2. בפסק דינו מיום 21.8.2009 (להלן: פסק הדין) קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' יעקב) את תובענת המשיבות וקבע בין היתר כי נדב וחזי הינם בעלים משותפים בדירה בחלקים שווים ביניהם, בהתאם להסכם יחסי ממון עליו חתמו. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי על עיקול זכויותיו של חזי בדירה לטובת המשיבות, לצורך מימוש החוב הפסוק שהוא חב להן כאמור. בעקבות פסק הדין אף נחתמה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 26.8.2009 פסיקתא לפיה ניתן צו המופנה לרשם המקרקעין ו/או למינהל לרשום את חזי ואת נדב כבעלים משותפים של הדירה בחלקים שווים ביניהם וכן ניתן צו המורה לרשם המקרקעין ו/או למינהל לרשום עיקול לטובת המשיבות על זכויותיו של חזי שתירשמנה כאמור (להלן: הפסיקתא). 3. הבנק לא צורף כבעל דין לתובענת המשיבות ופסק הדין בתובענה ניתן בלא שנשמעו טענותיו בעניין זה, אף שהינו בעל משכון רשום על מלוא זכויותיה של נדב בדירה. משנודע לבנק דבר מתן פסק הדין ולאחר שמגעים שקיים עם המשיבות בניסיון להגיע לפתרון פרקטי לא צלחו, הגיש הבנק לבית המשפט המחוזי ביום 5.10.2009 בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, בה עתר לצו שיאסור על המשיבות וכן על המינהל לבצע העברת זכויות בדירה ו/או רישום לרבות תיקון רישום של זכויות כלשהן על שם חזי בה, וכן עתר לצו שיאסור על רישום העיקול לטובת המשיבות על הדירה בגין חובותיו של חזי ו/או מימושו של עיקול זה והכל עד למתן החלטה שיפוטית אחרת. בו ביום ניתן על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' יעקב) צו ארעי ונקבע דיון במעמד הצדדים, אך במהלכו ולאחר שמיעת טענותיהם דחה בית המשפט את הבקשה בציינו כי המשיבות הצהירו בפניו שכל זכויותיהן מתוקף פסק הדין שניתן בתובענה כפופות לזכויותיו של הבנק ונוכח הצהרה זו סבר בית המשפט כי אין כל מקום לחשש שהעלה הבנק שמא תיפגענה זכויותיו. החלטה זו מיום 12.10.2009 היא נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי. 4. בבקשתו טוען הבנק כי שגה בית משפט קמא בקובעו שהצהרת המשיבות לפיה כפופות זכויותיהן כמעקלות לזכויותיו של הבנק כממשכן, יש בה משום מענה לחשש שהועלה על ידו. הבנק מדגיש בהקשר זה כי החשש שהעלה נובע בעיקרו של דבר מן העובדה כי על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתובענת המשיבות ניתן צו הקובע כי מחצית הזכויות בדירה שייכות לחזי, בעוד אשר המשכון שנרשם לטובת הבנק כנגד הלוואה שניתנה על ידו לנדב לצורך רכישת הדירה, חל על מלוא הזכויות בדירה אותן רכשה נדב על פי חוזה המכר. על כן, כך טוען הבנק, משמעותו של פסק הדין שניתן הוא צמצום המשכון באופן שיחול על מחצית בלבד מן הזכויות בדירה השייכות לנדב על פי פסק הדין ולא על הזכויות במחצית האחרת של הדירה אותן על פי פסק הדין יש לרשום בדרך של תיקון הרישום במינהל על שמו של חזי, שאינו חתום על הסכם ההלוואה עם הבנק ואף לא על שטר המשכון שניתן לטובתו להבטחת פירעונה. בנסיבות אלה סבור הבנק כי אי צירופו לתובענת המשיבות ואי שמיעת טיעוניו פוגמים בתוקפו של פסק הדין שניתן בתובענת המשיבות והוא אף הגיש לבית המשפט המחוזי ביום 18.10.2009, סמוך לאחר מתן ההחלטה נשוא הבקשה, תובענה (ה"פ (מחוזי מרכז) 2349-10-09) בה ביקש להורות על בטלותו של פסק הדין ולחלופין על סיוגו באופן שיבטיח שמירה על הזכויות שרכש מתוקף המשכון באופן שיחולו על מלוא הדירה. 5. המשיבות, מצידן, סומכות ידיהן על החלטתו של בית משפט קמא ומציינות כי נודע להן לראשונה על דבר קיומו של המשכון רק לאחר שעיינו בכתבי הטענות שהגיש המינהל במסגרת התובענה. לטענתן, מעולם לא היתה מחלוקת כי זכויותיו של הבנק מכוח המשכון עדיפות על שלהן ולפיכך לא היה כל צורך לצרף את הבנק להליך. המשיבות מדגישות בהקשר זה כי הן רשאיות לפעול למימוש זכויותיהן, בין היתר על דרך של מינוי כונס נכסים למימוש הדירה, אולם זאת תוך הקפדה על העקרון בדבר עדיפות זכויות הבנק מכוח המשכון. לפיכך סבורות המשיבות כי לא נגרם לבנק כל נזק כתוצאה ממתן פסק הדין. לבסוף מציינות המשיבות כי בבקשה למתן צו מניעה זמני ביקש הבנק את כל הסעדים העיקריים שנתבקשו על ידו בתובענה שהגיש וכי די בטעם זה כדי להוביל לדחיית הבקשה. נדב לעומת זאת אינה מתנגדת לבקשת הבנק בציינה כי צו המניעה הזמני שנתבקש על ידו עולה בקנה אחד עם האינטרס שיש לה לעכב את ביצועו של פסק הדין בתובענת המשיבות עד להכרעה בערעור שהגישה עליו לבית משפט זה ביום 22.11.2009 (ע"א 9377/09). עוד מציינת נדב בתגובתה כי בית משפט קמא דחה בקשה מטעמה לעיכוב ביצוע של פסק הדין וכי בדעתה להגיש בקשה דומה לבית משפט זה בפניו תלוי ועומד הערעור (במאמר מוסגר יצוין כי נכון למועד מתן החלטה זו טרם הוגשה על ידה בקשה כאמור). 6. כפי שצוין בפתח הדברים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה וכן החלטתי כי הצדק במקרה דנן עם הבנק ועל כן דין הערעור להתקבל. אחת השאלות המרכזיות שנדונה ונתבררה על ידי בית המשפט המחוזי בתובענת המשיבות היא השאלה האם זכאי חזי למחצית הזכויות בדירה. בעניין זה ראוי היה לשמוע את טענות הבנק בהיותו בעל משכון על מלוא הזכויות בדירה. משכון זה נרשם לטובת הבנק כמי שמימן את רכישתה של הדירה על ידי נדב בהלוואה שהעמיד לה לצורך כך, וזאת בהסתמך על חוזה המכר ועל רישומי המינהל לפיהם נדב הינה בעלת מלוא הזכויות בדירה כאמור. עיקול כידוע אינו מקנה זכויות מהותיות ועל כן הצהרתן של המשיבות לפיהן הזכויות הנתונות להן מתוקף פסק הדין כפופות לזכויות הבנק אין בה כדי לשפר את מעמדו של הבנק בהקשר זה. אכן, הקושי המרכזי שנוצר בעקבות פסק הדין מבחינת הבנק, כפי שנטען על ידו בצדק, נוגע למערכת יחסיו עם חזי אשר על פי פסק הדין אמור להירשם כבעל מחצית הזכויות בדירה בדרך של תיקון הרישום במינהל ולאחר מכן ברשם המקרקעין. קושי זה נובע מכך שטענותיו של הבנק בסוגיה זו לא נשמעו וממילא אין בפסק הדין שניתן בתובענת המשיבות כל התמודדות או התייחסות אל מעמדו של הבנק כבעל משכון על מלוא הזכויות בדירה. הצהרת המשיבות בדבר כפיפותן לזכויות הבנק אין בה כדי לרפא קושי זה ומשכך, יש לאפשר לבנק להעלות עתה את טענותיו בנדון במסגרת התובענה החדשה שהגיש ואין זה ראוי לשנות את הסטטוס-קוו הקיים באשר לרישום הזכויות בדירה, עד אשר תתלבנה ותוכרענה טענות אלה. אשר על כן, הערעור מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 12.10.2009 מתבטלת וניתן בזה צו זמני המורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן ביום 21.8.2009 בתובענת המשיבות (ת.א. (מחוזי מרכז) 3859-01-08), במובן זה שלא יבוצע לעת הזו כל תיקון ברישום הזכויות הנוגעות לדירה במינהל או בלשכת רישום המקרקעין עד להכרעה בתובענה שהגיש הבנק בה.פ. (מחוזי מרכז) 2349-10-09. המשיבות 5-3 ישלמו למבקש שכר טרחת עורך דין בבקשה בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. זכויות בדירהרישום זכויות