##האם אפשר להגיש תביעה אישית נגד רשם בית בית משפט ?## סעיף 8 לפקודת הנזיקין קובע כי לא ניתן להגיש תביעה נגד רשם בית משפט. ##האם ניתן לחייב את המדינה במעשים או מחדלים עוולתיים שביצע רשם בית משפט ?## נראה כי הגישה הרווחת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים היא כי עניין לנו בחסינות מהותית או רחבה, שאינה מאפשרת לחייב את המדינה באחריות שילוחית לפעולות השיפוטיות של נושא משרה שיפוטית, אף אם לקו ב"רשלנות רבתית" [ע"א (מחוזי ת"א) 35684-10-11 מדינת ישראל נ' טוטיאן (10.7.2012); ע"א (מחוזי ת"א) 56740-10-13 עו"ד רפאל שטוב נ' שינפלד ואח' (16.8.2015 )]. ראו גם ישראל גלעד, "אוי לדור ששופטיו צריכים", עלי משפט, כרך ב' (תשס"ב) 255. גישה אחרת שאומצה על ידי מספר מותבים, והולדתה בבר"ע (מחוזי י-ם) 2315/05 מדינת ישראל נ' פרידמן ואח' (2001), היא כי החסינות שבסעיף 8 אינה חוסמת כליל הגשת תביעות נגד המדינה באחריות שילוחית בשל רשלנות של נושא משרה שיפוטית, אולם כך ניתן לעשות רק במקרים בהם נושא המשרה השיפוטית פעל ב "רשלנות בוטה מאוד". גישת ביניים גורסת כי רק פעולה שפעל נושא המשרה השיפוטית בזדון או תוך חריגה מודעת מסמכות יכולה לחייב את המדינה באחריות שילוחית למעשיו [ע"א (מחוזי חיפה) 59340-01-14 אלתר נ' מדינת ישראל ואח' (20.7.2015) ; ת"א (מחוזי י-ם) 62749-02-16 רווה נ' מדינת ישראל (12.11.2017) ]. ראו גם ד' אבניאלי, "מי ישפוט את שופטים וכיצד?", הפרקליט מז, חוברת א' (תשס"ד) 77. ##דוגמא לכתב תביעה נגד רשם## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע: מר _________ ת.ז. _________, תושב _________, _________. 2. הנתבע: מר _________, רשם בית משפט השלום ב_________, בתפקידו כרשם. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע, מר _________, בתשלום פיצויים לתובע בסך כולל של 500,000 ש"ח, בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו כתוצאה ממעשיו ומחדליו הרשלניים והבוטים של הנתבע, אשר חרג מסמכותו ופעל בזדון, כמפורט להלן. 4. הסכום המבוקש כולל פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן הכנסות, הוצאות משפטיות, פגיעה במוניטין וכל נזק אחר שייקבע על ידי כבוד בית המשפט, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. 5. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על חיוב הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ, כפי שיקבע כבוד בית המשפט. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. התובע, מר _________, הגיש בקשה לביצוע פסק דין כספי כנגד חייב, בתיק הוצאה לפועל שמספרו _________, בלשכת ההוצאה לפועל ב_________. 7. במסגרת הליך ההוצאה לפועל, הגיש החייב בקשה בטענת "פרעתי", אשר הועברה לדיון בפני הנתבע, מר _________, בתפקידו כרשם בית משפט השלום ב_________. 8. הנתבע, תוך חריגה בוטה מסמכותו ותוך התעלמות מוחלטת מהוראות הדין והפסיקה, קיבל את טענת "פרעתי" של החייב, וזאת מבלי שניתנה לתובע הזדמנות נאותה להגיב לבקשה, ומבלי שנדרשו ראיות מספקות לביסוס הטענה. 9. הנתבע פעל בחוסר סבירות קיצוני, תוך התעלמות מראיות שהוצגו בפניו על ידי התובע, אשר סתרו באופן מובהק את טענות החייב, ובכך גרם לעיכוב בלתי סביר בגביית החוב ולנזקים כספיים משמעותיים לתובע. 10. עילת התביעה נולדה ביום _________, עת ניתנה החלטת הנתבע, אשר קיבלה את טענת "פרעתי" של החייב, וזאת בניגוד לדין ולפסיקה, ובאופן שגרם לתובע נזקים כבדים. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. סמכותו העניינית של כבוד בית המשפט לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה, העולה על סמכותו של בית משפט השלום, וכן מהיותה תביעה נזיקית כנגד נושא משרה שיפוטית, אשר נגרמה עקב רשלנות בוטה וחריגה מסמכות. 12. סמכותו המקומית של כבוד בית המשפט נובעת ממקום מגוריו של התובע, וכן ממקום התרחשות האירועים נשוא התביעה, אשר התרחשו בתחום שיפוטו של כבוד בית המשפט. ## ה. פירוט הטענות ## ## חסינות רשם בית משפט ## 13. התובע יטען כי חסינותו של רשם בית משפט, כפי שנקבעה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין, אינה חסינות מוחלטת ואינה חלה במקרים של רשלנות בוטה, זדון או חריגה מודעת מסמכות, כפי שאירע במקרה דנן. 14. הגישה הרווחת בפסיקה, לפיה חסינות נושא משרה שיפוטית היא מהותית ורחבה, אינה חלה כאשר מדובר במעשים או מחדלים שאינם בגדר פעולה שיפוטית לגיטימית, אלא חורגים באופן קיצוני ממתחם הסבירות. 15. התובע יטען כי מעשיו של הנתבע חרגו באופן מובהק ממתחם הסבירות והשיקול הדעת השיפוטי, והיו נגועים ברשלנות בוטה, אשר מצדיקה את הסרת החסינות ואת הטלת אחריות אישית עליו. 16. הפסיקה הכירה באפשרות להטיל אחריות על נושא משרה שיפוטית במקרים חריגים של רשלנות בוטה מאוד, וזאת על מנת למנוע מצב שבו אזרחים יישארו ללא סעד בגין עוולות חמורות שנגרמו להם. 17. התובע יטען כי התנהלות הנתבע במקרה זה עולה כדי "רשלנות בוטה מאוד", כפי שהוגדרה בפסיקה, ועל כן אין מקום להעניק לו חסינות מפני תביעה אישית. ## רשלנות בוטה של הנתבע ## 18. הנתבע פעל ברשלנות בוטה כאשר קיבל את טענת "פרעתי" של החייב מבלי לבחון כראוי את הראיות שהוצגו בפניו, ומבלי לדרוש מהחייב להציג אסמכתאות מספקות לביסוס טענתו, בניגוד לכללי הפרוצדורה והדין. 19. התובע יטען כי הנתבע התעלם במפגיע מראיות מהותיות שהוצגו על ידו, אשר סתרו באופן חד משמעי את טענות החייב, ובכך פעל בחוסר סבירות קיצוני ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם תפקידו השיפוטי. 20. הנתבע לא נתן לתובע הזדמנות נאותה להגיב לבקשת החייב, ובכך פגע בזכותו הבסיסית להליך הוגן ולשימוע, דבר המהווה רשלנות חמורה וחריגה מכללי הצדק הטבעי. 21. התובע יטען כי הנתבע לא הפעיל שיקול דעת שיפוטי סביר, אלא פעל באופן שרירותי ובלתי מבוסס, אשר גרם לעיכוב בלתי מוצדק בגביית החוב ולנזקים כספיים כבדים לתובע. 22. התנהלות הנתבע, אשר כללה התעלמות מהוראות דין מפורשות ומהפסיקה הרלוונטית, מהווה רשלנות בוטה המצדיקה הטלת אחריות אישית עליו בגין הנזקים שנגרמו לתובע. ## חריגה מודעת מסמכות ## 23. התובע יטען כי הנתבע חרג מסמכותו המהותית כאשר קיבל החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה, ובכך פעל מחוץ למתחם הסמכות שהוקנתה לו כרשם בית משפט. 24. חריגתו של הנתבע מסמכות באה לידי ביטוי בכך שקיבל טענת "פרעתי" ללא בסיס ראייתי מספק, ובכך למעשה ביטל פסק דין חלוט, פעולה שאינה בסמכותו של רשם. 25. התובע יטען כי הנתבע היה מודע לכך שפעולותיו חורגות מסמכותו, וכי למרות זאת בחר לפעול כפי שפעל, ובכך גילה זדון או לפחות עצימת עיניים כלפי תוצאות מעשיו. 26. הפסיקה קבעה כי פעולה שנעשתה בזדון או תוך חריגה מודעת מסמכות יכולה לחייב את נושא המשרה השיפוטית באחריות אישית, וזאת על מנת להגן על זכויותיהם של אזרחים. 27. התובע יטען כי מעשיו של הנתבע עולים כדי חריגה מודעת מסמכות, ועל כן יש להטיל עליו אחריות אישית בגין הנזקים שנגרמו לתובע. ## זדון או עצימת עיניים ## 28. התובע יטען כי התנהלות הנתבע, אשר כללה התעלמות מוחלטת מראיות ומהוראות דין, מעידה על זדון או לפחות על עצימת עיניים מכוונת כלפי הנזקים שייגרמו לתובע. 29. הנתבע, בהיותו רשם בית משפט, מחויב לפעול ביושר, בהגינות ובמקצועיות, והתנהלותו במקרה זה סוטה באופן קיצוני מחובות אלו, ומעידה על כוונה לפגוע בתובע או על אדישות מוחלטת לתוצאות מעשיו. 30. התובע יטען כי הנתבע ידע או היה צריך לדעת כי החלטתו שגויה וכי היא תגרום נזק לתובע, ובכל זאת בחר לקבלה, דבר המצביע על זדון או על חוסר תום לב קיצוני. 31. הפסיקה הכירה בכך שפעולה שנעשתה בזדון או בחוסר תום לב קיצוני מצדיקה הטלת אחריות אישית על נושא משרה שיפוטית, וזאת על מנת להבטיח את אמון הציבור במערכת המשפט. 32. התובע יטען כי מעשיו של הנתבע עולים כדי זדון או עצימת עיניים, ועל כן יש להטיל עליו אחריות אישית בגין הנזקים שנגרמו לתובע. ## הפרת חובת זהירות ## 33. הנתבע, בתפקידו כרשם בית משפט, חב חובת זהירות כלפי התובע, ככל בעל דין המופיע בפניו, לפעול במקצועיות, בהגינות ובהתאם לדין, וזאת על מנת למנוע גרימת נזק. 34. התובע יטען כי הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, כאשר קיבל החלטה שגויה ובלתי מבוססת, אשר גרמה לתובע נזקים כספיים ועוגמת נפש רבה. 35. הפרת חובת הזהירות באה לידי ביטוי בכך שהנתבע לא בחן כראוי את הראיות, לא נתן לתובע הזדמנות להגיב, והתעלם מהוראות דין מפורשות, ובכך פעל באופן רשלני. 36. התובע יטען כי אדם סביר וזהיר, בתפקידו של הנתבע, לא היה פועל כפי שפעל הנתבע במקרה זה, וכי התנהלותו של הנתבע חורגת באופן קיצוני מסטנדרט ההתנהגות המצופה מרשם בית משפט. 37. הפרת חובת הזהירות של הנתבע היא הגורם הישיר והבלעדי לנזקים שנגרמו לתובע, ועל כן יש לחייב את הנתבע בפיצוי התובע בגין נזקים אלו. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 38. התובע יטען כי קיים קשר סיבתי ישיר וברור בין מעשיו ומחדליו הרשלניים והבוטים של הנתבע לבין הנזקים שנגרמו לתובע, כמפורט לעיל. 39. אלמלא החלטתו השגויה והבלתי מבוססת של הנתבע, אשר קיבלה את טענת "פרעתי" של החייב, היה התובע גובה את חובו במועד, ולא היה נגרם לו כל נזק. 40. התובע יטען כי הנזקים שנגרמו לו, לרבות אובדן הכנסות, הוצאות משפטיות ועוגמת נפש, הם תוצאה ישירה וצפויה של התנהלותו הרשלנית של הנתבע. 41. הקשר הסיבתי מתקיים הן במבחן "הסיבה בלעדיה אין" והן במבחן "הסיכון", שכן התנהלותו של הנתבע יצרה את הסיכון לגרימת הנזק, והנזק אכן התממש כתוצאה ישירה מכך. 42. התובע יטען כי אין כל גורם זר מתערב שניתק את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבע לנזקים, וכי הנתבע אחראי באופן מלא לנזקים שנגרמו לתובע. ## נזקים שנגרמו לתובע ## 43. כתוצאה ממעשיו ומחדליו של הנתבע, נגרמו לתובע נזקים כספיים משמעותיים, לרבות אובדן הכנסות עקב עיכוב בגביית החוב, והוצאות משפטיות ניכרות שנאלץ לשאת בהן. 44. התובע יטען כי בנוסף לנזקים הכספיים הישירים, נגרמה לו עוגמת נפש רבה, טרחה, בזבוז זמן ופגיעה במוניטין, כתוצאה מההתנהלות השגויה והבלתי מקצועית של הנתבע. 45. הנזקים שנגרמו לתובע הם נזקים ממשיים, הניתנים לכימות, והם נובעים באופן ישיר ובלעדי ממעשיו ומחדליו של הנתבע, אשר פעל ברשלנות בוטה וחריגה מסמכות. 46. התובע יטען כי סכום הפיצוי המבוקש, בסך 500,000 ש"ח, משקף באופן הולם את מכלול הנזקים שנגרמו לו, הן הישירים והן העקיפים, לרבות עוגמת הנפש והטרחה. 47. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע את מלוא סכום הפיצוי המבוקש, בתוספת ריבית והצמדה, על מנת להשיב את המצב לקדמותו ולפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו. ## אחריות אישית של הנתבע ## 48. התובע יטען כי במקרים של רשלנות בוטה, זדון או חריגה מודעת מסמכות, יש להטיל אחריות אישית על נושא המשרה השיפוטית, וזאת על מנת להבטיח את שלטון החוק ואת אמון הציבור במערכת המשפט. 49. הטלת אחריות אישית על הנתבע במקרה זה תהווה מסר ברור כי נושאי משרה שיפוטית אינם חסינים מפני תביעות כאשר הם פועלים בחוסר סבירות קיצוני ובניגוד לדין. 50. התובע יטען כי אין מקום להסתפק באחריות שילוחית של המדינה במקרים כה חמורים, שכן הדבר עלול לרוקן מתוכן את חובת הזהירות המוטלת על נושאי משרה שיפוטית. 51. הפסיקה הכירה באפשרות להטיל אחריות אישית על נושאי משרה שיפוטית במקרים חריגים, וזאת על מנת להגן על זכויותיהם של אזרחים מפני עוולות חמורות. 52. התובע יטען כי מעשיו של הנתבע עולים כדי המקרים החריגים המצדיקים הטלת אחריות אישית עליו, ועל כן יש לחייבו בפיצוי התובע. ## פגיעה בזכות לגישה לערכאות ## 53. התובע יטען כי התנהלות הנתבע, אשר כללה קבלת החלטה שגויה ובלתי מבוססת, פגעה בזכותו החוקתית לגישה לערכאות ולסעד משפטי יעיל, וזאת על ידי עיכוב בלתי מוצדק בגביית חובו. 54. הזכות לגישה לערכאות היא זכות יסוד חוקתית, והתנהלות הנתבע פגעה בזכות זו באופן מהותי, ובכך מנעה מהתובע לממש את זכויותיו המשפטיות. 55. התובע יטען כי הפגיעה בזכות לגישה לערכאות מהווה נזק בפני עצמו, המצדיק פיצוי, וזאת בנוסף לנזקים הכספיים הישירים שנגרמו לו. 56. הפסיקה הכירה בחשיבותה של הזכות לגישה לערכאות, וקבעה כי יש להגן עליה מפני פגיעות בלתי מוצדקות, לרבות פגיעות הנגרמות על ידי נושאי משרה שיפוטית. 57. התובע יטען כי מעשיו של הנתבע פגעו בזכותו לגישה לערכאות באופן חמור, ועל כן יש לחייבו בפיצוי בגין פגיעה זו. ## עוגמת נפש ופגיעה במוניטין ## 58. התובע יטען כי כתוצאה ממעשיו ומחדליו של הנתבע, נגרמה לו עוגמת נפש רבה, תסכול, כעס ודאגה, וזאת עקב העיכוב בגביית חובו והצורך להתמודד עם הליכים משפטיים מיותרים. 59. בנוסף לעוגמת הנפש, נגרמה לתובע פגיעה במוניטין, שכן ההחלטה השגויה של הנתבע יצרה מצג שווא כאילו התובע אינו זכאי לחובו, דבר שפגע במעמדו הכלכלי והחברתי. 60. התובע יטען כי עוגמת הנפש והפגיעה במוניטין הם נזקים בלתי ממוניים, אך הם ממשיים ומשמעותיים, והם מצדיקים פיצוי הולם מצד הנתבע. 61. הפסיקה הכירה באפשרות לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה במוניטין במקרים של עוולות נזיקיות, וזאת על מנת לפצות את הניזוק על סבלו. 62. התובע יטען כי סכום הפיצוי המבוקש כולל גם פיצוי הולם בגין עוגמת הנפש והפגיעה במוניטין שנגרמו לו כתוצאה ממעשיו של הנתבע. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. רשםשאלות משפטיות