קיזוז הפסדים מס שבח

כאשר מתבקשות רשויות המס לאשר קיזוז הפסדים אל מול חבות במס שבח הרובצת על חברה חדלת פרעון, הרי עליהן לדון בבקשה, וליתן החלטה מנומקת המאשרת או דוחה את הבקשה, וזאת בלא כל-קשר לגורל תביעת חוב שהגישו בכובען כנושה. בית המשפט ציין כי כל ניסיון לערב בין התחומים, ולהשתמש בכובען המנהלי בכדי לקדם את תביעת החוב שהגישו, הינו פסול, ומהווה הפרת חובת ההגינות המוטלת על רשויות המס. להלן החלטה בנושא קיזוז הפסדים מס שבח: החלטה מונחת בפני בקשתה של כונסת הנכסים לנכסי חברת דפתר ביח"ר למוצרי נייר בע"מ, אשר נקלעה לכינוס ופירוק (להלן: "הכונסת" ו"החברה", בהתאמה), כי אאשר לה לחתום על הסכם פשרה מול אגף מס-הכנסה. עיקרה של הפשרה המוצעת הינה לאשר לכונסת לשלם לאגף מס הכנסה סך של 75,000 ₪, עבור יתרת חוב הניכויים של החברה, כנגד השבת ערבות אשר ניתנה לטובת מס שבח, בקשר לנכס מקרקעין של החברה, ועניינה הבטחת תשלומי מס שבח בגין עסקת מכר הנכס. כאשר ביקשה הכונסת אישור מפקיד השומה בדבר הפסדים עסקיים הניתנים לקיזוז כנגד מס השבח, התנה פקיד השומה (להלן: "המשיב"), את מתן האישור על ההפסדים בתשלום יתרת חובות הניכויים, בסך 75,000 ₪. 1. בבקשתה, מבקשת הכונסת לאשר את הפשרה, בטענה כי אי-אישורה יגרום לחילוט מלוא הערבות לטובת מס שבח. הכונסת עצמה מעירה, כי לא מצאה מקור בדין לדרישתו של מס הכנסה, אולם היא מבקשת לאשר את הפשרה בכל-זאת, מכוחם של כל הנימוקים הבאים: א. הפשרה "תציל" סך של 150,000 ₪, אשר בנסיבות אחרות ירד לטמיון. ב. אישור הפשרה יבטל את תביעת החוב של מס הכנסה (רובה בדין קדימה). ג. הנושים המובטחים מסכימים להליך. 2. כונס הנכסים הרשמי, המשמש כמפרק החברה, מתנגד לאישורה של הפשרה, בטענה כי לא ניתן כל נימוק משפטי המצדיק זאת. אגף מס הכנסה, אשר צורף כמשיב לבקשה, על כל המשתמע מכך, בהחלטתי מיום 23.2.04, טוען כדלקמן: א. האישור לקיזוז הפסדים ניתן למרות חילוקי דעות לגבי זכאות החברה להנות מקיזוז הפסדים מול מס שבח, הכל במסגרת הפשרה הכוללת. ב. ההתנייה לא נועדה להעדיף את פקיד השומה, אלא נעשתה במסגרת הבנה כוללת בין הצדדים במסגרת המחלוקת השומתית בתיק זה. ג. יתכן ולא תיווצר בסופו של יום כל העדפת נושים, באשר הנושה המובטח מסכים לפשרה. ד. בהחלטות שיפוטיות קודמות, ניתנו לעיתים אישורים להעדפות של ספקים חיוניים, חרף העובדה כי דובר בחובות עבר. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי: 3. אקדים ואעיר, כי אין בפני נתונים הדרושים לשם הכרעה בכל האמור בסוגיית זכאותה של החברה לקיזוז הפסדים מול החבות במס שבח, סוגייה אשר הכרעתה מסורה לועדת הערר ולערכאת הערעור השיפוטית המופקדת מעליה. עם זאת, יודגש כי מכתבי הטענות עולה בבירור, כי אין עסקינן במקרה בו סירב פקיד השומה, משיקולים מהותיים ולאחר בדיקה מעמיקה ונטולת פניות, לאשר את הקיזוז. בעניין זה, דומה כי יש ליתן אמון באמור בטענות הכונסת. זאת, לא אך ורק בשל מעמדה כבעלת תפקיד אובייקטיבית המהווה את "ידו הארוכה" של בית המשפט, אלא גם ובעיקר משום שכתב-טענותיה אינו מכוון להשיג סעד כנגד רשויות המס, נהפוך הוא; כל כתב-טענותיה של הכונסת לא בא אלא בכדי לשכנע את בית המשפט לאשר (חרף התנגדות הכונס הרשמי) את הסכם הפשרה, אשר אמור להעביר לידי מס הכנסה את הסכומים אותם הוא דורש, או חלק ניכר מהם. דומה, כי נסיבות המקרה מלמדות, באורח ברור, כי רשויות המס ערכו "עירוב תחומים", וכל פעולתן לא היתה אלא התנייה של הוצאת אישור הדרוש לצרכי קיזוז כלפי מס שבח, בתשלום לאלתר של חוב-עבר לטובת מס הכנסה. עיינתי בתגובת המשיב, ולא מצאתי כל נימוק מהותי אשר יכול להצדיק התניה אשר כזו. 4. מן המפורסמות הוא, כי רשויות המס, בכובען כרשויות ציבוריות, חבות בחובה גבוהה יחסית של תום-לב, הגינות וזהירות הן כלפי בעלי-תפקיד מטעם בית המשפט, והן כלפי כל נושה העשוי להפגע בשל פעולתן. זאת ועוד; מן הראוי להעיר, כי ככל שברשויות המס עסקינן, אין עסקינן בנושה רגיל גרידא, אלא בנושה אשר המחוקק העניק לו כלי-פעולה ועדיפויות גורפות - הן בפקודת החברות עצמה, שם ניתן להן מעמד של נושה בדין קדימה, הן באמצעים העומדים בפניהם בפקודת המיסים (גביה), והן ב"הגנה הפרוצדורלית" הנרחבת שהוענקה להן בפסיקה, אשר קבעה לפני שנים רבות כי מפרק אינו רשאי לדחות תביעת חוב של רשויות המס, אלא עליו להגיש השגה, כאילו היה נישום רגיל. על מעמד מועדף זה נמתחה אף ביקורת רבה, אשר עיקרה הוא כי אין זה בטוח כי ראוי ליתן העדפה כה גורפת לרשויות המס, כאשר מולן לא ניצב הנישום המשתמט ממס, אלא נושים אחרים, אשר אין "חטאם" אלא בכך שאותו נישום חב אף להם כספים. בין אם מן הראוי לקבל ביקורת זו ובין אם לאו (דבר אשר אין אני נזקקת להכריע בו במסגרת החלטתי זו), הרי מן הראוי להדגיש באורח שאינו משתמע לשתי פנים: דווקא בשל כללי העדיפות הגורפים אשר ניתנו לרשויות המס, גוברת עוד יותר חובת ההגינות המוגברת ותום-הלב המוטלות עליהן ביחסיהן עם בעלי התפקיד בחדלות פרעון ועם יתרת הנושים. לכן, עניין בל-יסבל הוא, כי רשויות המס ינסו "למתוח את הקו" עוד-יותר, ולהשיג לעצמן עדיפות שלא ניתנה להן בדין; במיוחד כאשר הן עצמן לא יכולות להצביע על מקור שבדין לדרישתן. דומה, כי אין צורך להכביר מילים על כך, כי מעמדן המיוחד הופך פעולות מעין אלו לחמורות פי-כמה מנסיונות העדפה מקבילים הנעשים על-ידי נושה רגיל, החושש כי לא יטול את הדין לידיו, עשוי הוא לצאת כשידיו על ראשו. 3. אי לכך, כאשר מתבקשות רשויות המס לאשר קיזוז הפסדים אל מול חבות במס שבח הרובצת על חברה חדלת פרעון, הרי עליהן לדון בבקשה, וליתן החלטה מנומקת המאשרת או דוחה את הבקשה, וזאת בלא כל-קשר לגורל תביעת חוב שהגישו בכובען כנושה. כל נסיון לערב בין התחומים, ולהשתמש בכובען המנהלי בכדי לקדם את תביעת החוב שהגישו, הינו פסול, ומהווה הפרת חובת ההגינות המוטלת על רשויות המס. לעניין דומה התייחסתי בעבר, בהחלטתי בעניין פש"ר 713/97 בש"א 13126/00 בן-דוד נ' מועצת לב השרון. שם, סירבה מועצה מקומית ליתן אישורים הדרושים למכר נכס של פושטת-רגל בידי הנאמנת שמינה בית המשפט, תוך שהיא מתנה זאת בתשלום חובות ארנונה, אליהם צורפו שלא כדין היטלים ואגרות נוספים. זאת, בלא שטרחה המועצה להגיש תביעת חוב כנדרש על-פי חוק. בהחלטתי, שללתי דרך התנהלות זו, וקבעתי כדלקמן: "עמדת המועצה הנסמכת כל סעיף 324 א' לפקודת העיריות כפי שכבר רמזתי לעיל, הינה נסיון לא נאות לעקוף את דיני פשיטת הרגל והפירוק, על עקרונות השויון בדיני הקדימה הקוגנטים שלהם ולעשות נסיון להשיג למשיבה מעמד עדיף על יתר הנושים וגם זאת שלא כדין. המועצה מבקשת למעשה להכיר במעין עכבון לטובתה. דבר שלא מוכר בדין שלפני הוראת השעה" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). דין זה יפה, בשינויים המחוייבים, אף בנסיבות המקרה דנן; אם אין החברה זכאית, באורח מהותי, לקזז את הפסדיה מול מס השבח, הרי שעל רשויות המס לדחות את בקשת הכונס לאלתר ולא "להתמקח" עימה; מאידך גיסא, אם הבקשה מוצדקת, הרי מכח קל וחומר אין רשויות המס רשאיות "לערב תחומים" ולהתנות אישור אשר הכונסת זכאית לקבלו על-פי דין, במעשה שאין הוא אלא בגדר העדפת נושים מוצהרת של מס-הכנסה, אשר עשויה לבוא לא רק על חשבון הנושה המובטח, אלא גם על חשבון הנושים בדין קדימה הקודמים לרשויות המס על-פי דין - כולל ובעיקר עובדי החברה. עניין לנו בצעד הנחזה על-פניו כהתניה פסולה של שירות בהעדפת נושים, ואין לי אלא להצטער על כך כי רשויות המס מצאו לנכון לנהוג כך. 4. עיינתי בקפידה בטענות הצדדים, ובעיקר בטענותיהן של רשויות המס, ולא מצאתי כל נימוק אשר יצדיק העדפת נושים כזו. ראשית יאמר, כי אמנם זכאי הנושה המובטח (ככל גוף סולבנטי) לוותר על מקצת מהמגיע לו כלפי פלוני, מטעמי כדאיות כאלו ואחרים. אלא, שאין בהסכמת הנושה המובטח בכדי לרפא את הפגיעה בנושים בדין קדימה הקודמים לרשויות המס. בעניין זה, חלה הלכה פשוטה וברורה: רשויות המס, כנושה בדין-קדימה, אינן זכאיות לקבל מאומה על חשבון חובן, כל עוד לא לא שולמו החובות בדין קדימה לטובת העובדים, במלואם. זאת ועוד; אין כל עילה לגזור גזירה שווה מן ההחלטות שצוטטו בעניין פויכטוונגר; א. ראשית, באותו מקרה דובר בהקפאת הליכים, ובספקים שהמשך ההתקשרות עימם היה הכרחי להמשך תפעולה של החברה כעסק-חי, דבר שאינו עומד כלל ועיקר על הפרק בנסיבות המקרה דנן. ב. שנית, וחשוב אף יותר; אף אם נאלץ בית המשפט, במקרים חריגים ומיוחדים, ליתן אישור להעדפה מסויימת של ספקים, הרי אין פירוש הדבר, כי נושים רשאים להיתלות בכך, ולהפוך את עניין ההעדפה למעשה של "יום ביומו", כאילו עניין לנו בפעולה כדין, שלא נפל בה כל פסול. זאת ועוד; אותן העדפות ספקים נעשו, אך ורק משום ששירתו אינטרס חיוני של הנושים הבלתי-מובטחים, אשר הם הנפגעים לכאורה מאותה העדפה, ודי בכך בכדי למנוע גזירה שווה למקרה הנוכחי העומד בפני. 5. אי לכך, הגעתי להחלטה הבאה: זכותו של הנושה המובטח עומדת לו להתפשר, וזאת על-חשבון זכויותיו שלו בלבד. לכן, הפשרה מתאשרת אך ורק בכפוף לכך, כי הנושה המובטח יפקיד בידי כונס הנכסים הרשמי (בכובעו כמפרק החברה) כתב שיפוי בגובה הסכום שישולם לרשויות המס, וזאת להבטחת תשלום מלוא החובות בדין קדימה, הקודמים לנשייתן של רשויות המס. כמו כן, מותנה אישור הפשרה בהסכמה מצד הנושה המובטח כי הסכום המשולם לרשויות המס יופחת מסך הנשיה המובטחת, ואי-לכך, לא יבוא בשום פנים ואופן על חשבון הנושים הבלתי-מובטחים, אם וככל שישארו בקופה כספים לאחר תשלום החובות המובטחים. 6. בכפוף לכל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. בנסיבות המקרה, ונוכח נסיונו של אגף מס-הכנסה להעדיף עצמו שלא כדין על חשבון יתרת הנושים, ישא אגף מס הכנסה בהוצאות הכונס הרשמי, בכובעו כמפרק החברה, ובשכר טרחת-עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. קיזוז הפסדים / העברת הפסדיםקיזוזמיסיםמס שבח