לצורך הוכחת העילות להרמת מסך ההתאגדות על התובע להוכיח כי מצבה הכלכלי של החברה בעת שנוצרה ההתקשרות עם התובע ובעת שביצעה את הזמנותיה מהתובע, היה כזה שלא היה ביכולתה לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה וכי בעת ביצוע ההזמנות היתה קיימת סבירות גבוהה מאוד לפיה החברה תהפוך לחדלת פירעון. עוד יש להוכיח כי הנתבעים או החברה ביצעו את הזמנות הסחורה בחוסר תום לב תוך רצון להתחמק מחובות החברה ותוך ניצול עקרון הפרדת האישיות המשפטית לרעה. רק הוכחת כל אלה במצטבר, תביא להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לביו הנתבעים והטלת חיובי החברה על הנתבעים באופן אישי. להלן פסק דין בנושא תנאים להרמת מסך: פסק דין 1. התובע, אשר בבעלותו מחסן לירקות ברח' נווה דוד בחיפה, סיפק במועדים הרלוונטיים לתביעה זו ירקות לנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") על פי הזמנתה. נגד החברה, אשר היתה חברה בעירבון מוגבל, הוצא צו פירוק והתביעה נגדה הוקפאה. הנתבעים 2 ו-3 הם בעלי המניות של החברה. לטענת התובע, במועדים הרלוונטיים היה הנתבע 2 גם מנהל החברה. 2. בתקופה שבין 1.1.00 לבין 20.4.00 סיפק התובע לחברה סחורה על פי הזמנתה, כעולה מתעודות המשלוח החתומות על ידי מי מטעם החברה, אולם חרף הספקת הסחורה, לא פרעה החברה את חובה לתובע. חוב זה של החברה מהווה את עילת התביעה דנן. 3. לטענת התובע, התקשרותו עם החברה החלה בסמוך להיותה על סף פירוק ותוך ידיעה ברורה מצידה ומצד מנהלה ובעלי מניותיה כי לא יהיה באפשרות החברה לכסות את החוב. לטענתו, נתבעים 2 ו-3 לקחו בכך על עצמם סיכון בלתי סביר ובשל התנהגותם זו, יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבעים 2 ו-3 ולפיכך, יש לייחס את חובה של החברה לנתבעים באופן אישי. עוד טוען התובע כי עם תחילת ההתקשרות עם החברה, לא מסרו לו הנתבעים כי החברה מצויה בקשיים כלכליים וכי היא עומדת על סף פירוק ולמעשה ניצלו הנתבעים את מסך ההתאגדות לרעה באופן שהמשיכו להזמין סחורה, בשם החברה, על אף שלא היה כיסוי להזמנות. 4. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה שכן לא הוכחו העילות להרמת מסך ההתאגדות ביניהם לבין החברה. לטענתם, בעת ההתקשרות עם החברה, החברה כלל לא היתה על סף פירוק ולא היו לה כל קשיים לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובע. עוד טוענים הנתבעים כי בתקופה הרלוונטית הם לא ניהלו את החברה וממילא אין להטיל עליהם כל אחריות אישית לחובות החברה. דיון 5. שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, באשר התובע לא הוכיח את תביעתו ואת העילות להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים לבין החברה. 6. כיום, מעוגנות העילות בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, הקובע כדלקמן: "(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג). (ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה: (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; (2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה". ככלל, הרמת מסך ההתאגדות בין חברה לאורגנים שלה הוא חריג ואין לעשותו כדבר שבשגרה. ראה רע"א 1759/93 שמעון כהן נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מח(2), ע"מ 143, 152 "כאשר עוסקים בחברה בעלת אישיות משפטית נפרדת, הרמת מסך, המסמל את זהותה ואישיותה הנפרדת של החברה, היא החריג, ואין לעשותה כדבר שבשגרה. על המבקש להראות נסיבות מיוחדות שיצדיקו נקיטת צעד זה". 7. לצורך הוכחת העילות להרמת מסך ההתאגדות בענייננו, על התובע להוכיח כי מצבה הכלכלי של החברה בעת שנוצרה ההתקשרות עם התובע ובעת שביצעה את הזמנותיה מהתובע, היה כזה שלא היה ביכולתה לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה וכי בעת ביצוע ההזמנות היתה קיימת סבירות גבוהה מאוד לפיה החברה תהפוך לחדלת פירעון. עוד יש להוכיח כי הנתבעים או החברה ביצעו את הזמנות הסחורה בחוסר תום לב תוך רצון להתחמק מחובות החברה ותוך ניצול עקרון הפרדת האישיות המשפטית לרעה. רק הוכחת כל אלה במצטבר, תביא להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לביו הנתבעים והטלת חיובי החברה על הנתבעים באופן אישי. 8. שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח אף לא אחד מהתנאים המפורטים לעיל, ולפיכך, דין התביעה להידחות. מצב החברה בתקופה הרלוונטית 9. כאמור, כדי להוכיח בענייננו את קיומה של העילה להרמת מסך ההתאגדות בין החברה למי מהנתבעים, על התובע להוכיח, בראש ובראשונה, את טענתו כי בעת ביצוע ההזמנות על ידי החברה, היתה החברה במצב של חדילת פירעון או קרוב למצב זה, אשר בעטיו היו הנתבעים מודעים היטב להעדר סיכוי סביר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה (כאמור בסעיף 6 ג(2) לחוק). 10. הלכה פסוקה היא כי לא די בחשש כלשהו לקריסתה של החברה אלא יש צורך בקיומו של חשש ממשי וקונקרטי להפיכת החברה לחדלת פירעון במועד ביצוע העסקאות. ראה ע"א 9183/99 פינגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ (לא פורסם): "השאלה איננה אם קינן בלב הנתבעים חשש כלשהו, ולו גם רחוק ובלתי ממשי (לפי תפיסתם הסובייקטיבית) לקריסתה של החופר. חשש עמום וכללי מעין זה מתלווה, מטבע הדברים, כמעט לכל פעילות עסקית... השאלה שעליה יש ליתן את הדעת היא אם במועדים הרלוונטיים קינן בלב הנתבעים חשש ממשי וקונקרטי להפיכתה של החופר לחדלת פירעון". עוד ראה ע"א (ירושלים) 1390/00 חברה לבניין מלון הנביאים בע"מ נ' אליהו פז ואח' (תק - מח 2001 (1) 710) "לא אחת נמצאים תאגידים בדחק כלכלי, שטרם הבשיל למצב של חדלות פירעון, אשר בעטיו המנהלים כבר מודעים היטב להעדר סיכוי סביר לפירעון החובות לנושים, וחרף זאת ממשיכים להפעיל את התאגיד וליצור לו חיובים חדשים. דרישה מאורגנים להימנע מלנסות ולהציל תאגיד המצוי בקשיים, בשל סיכון מוגדל לנושים, תהא תקנה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. ספק גם אם היא תפעל לטובת הציבור, שכן לא אחת קורה, כי תאגיד המצוי בקשיים שב לאחר מכן לאיתנו, העובדים אינם מפורטים וחובות כל הנושים נפרעים. בנסיבות אלו, מובנת הקביעה בפסיקה לפיה "יהא זה מרחיק לכת לדרוש מבעל עסק, כי כל אימת שהוא נמצא בקשיים עסקיים הוא יפרוש לפני לקוחותיו את קשייו, דבר שבהכרח ירחיק לקוחות מעסקו ובכך יחמיר את מצבו עוד יותר (ע"פ 223/88 לארי נ' מ"י, פ"ד מג (3) 11, 19 מול ה' וכן ע"פ 130/88 גרוסמן נ' מ"י פ"ד מג (4) 599, 602 מול ז')". 11. מכאן עולה כי אין די בהיות חברה בקשיים כלכליים ובהימנעות מנהליה מלגלות עובדה זו, כדי לקבוע שיש נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות, שכן קביעה זו משמעה: "גזירה שאין הציבור העיסקי יכול לעמוד בה ואין הוא צריך לעמוד בה. שכן, מתעורר חשש כבד מפני תופעת כדור שלג לפיה כל אימת שחברה תיתקל בקשיים כלכליים כלשהם במסגרת פעילותה העסקית הרגילה, מיד תחול עליה חובת גילוי כלפי נושיה. אלו האחרונים, מטבע הדברים יפסיקו עימה את הקשר ואף ידרשו את פירעון חובותיהם המיידי. התוצאה העגומה היא מניעה מראש של כל סיכוי להצלת העסק. שכן, בכך נמנעת מההנהלה האפשרות לנסות לשקם ולהציל את החברה שנקלעה לקשיים. בעצם הטלת חובת הגילוי במקרים כגון דא, מביאים את הקץ על כל חברה שנקלעת לקושי כלכלי. למותר לציין את משמעות הדברים האמורים במצב בו שרוי המשק הכלכלי בארצנו בעת זו" (ע"א מחוזי ת"א 2643/43 כץ ואח' נ' טיצר סופט (טרם פורסם). ומן הכלל אל הפרט; 12. שוכנעתי כי לא רק שלא עלה בידי התובע להוכיח כי בתקופה שבין ינואר 2000 לבין אפריל 2000,החברה היתה על סף קריסה או עמדה להפוך לחדלת פירעון באופן שלא היה סיכוי כי החברה תעמוד בהתחייבויותיה, אלא שאף לא עלה בידי התובע להוכיח כי החברה היתה נתונה בכלל בקשיים כלכליים בתקופה זו. 13. התובע לא המציא כל ראיה של ממש שיהיה בה כדי להוביל למסקנה האמורה בדבר חדלות פירעון החברה. אין ממש בטענתו של התובע לפיה סמיכות הזמנים בין הפסקת פעולתה של החברה (יוני 2000) לבין מועד ביצוע ההזמנות, מעידה כי כבר בתקופה זו היתה החברה נתונה בקשיים כלכליים. כך אין ממש בטענתו לפיה יש להסיק על מצבה הכלכלי הקשה של החברה מתוך עיון בדפי הבנק מהן עולה כי גירעונות החברה הלכו וגדלו מ-1989, ללא כל הזרמת הון עצמי על ידי בעלי המניות. ראשית; כאמור לעיל, הימצאות חברה בקשיים כלכליים, אינה עילה להרמת מסך ויש צורך להוכיח הרבה מעבר לכך ושנית; - וזה העיקר - שוכנעתי כי בתקופה הרלוונטית, בעת ביצוע ההזמנות, היתה החברה במצב טוב וכי הפסקת פעילות החברה בחודש יוני 2000 היתה בלתי צפויה ונבעה מפיגור של חובות לקוחותיה, מביטול בלתי צפוי של הזמנות, וממקרה מצער של הרעלת מזון המונית. אעיר כי עדותו של הנתבע בעניין זה הותירה עלי רושם מהימן ומכל מקום, עדות זו לא נסתרה. 14. גם יתר טענות התובע לפיהן, היות החברה ביתרת חובה ונטילת הלוואות מהבנק בתקופה זו, מעידים הם על היותה על סף קריסה, דינן להידחות. הנתבע מס' 2 העיד כי כל פעילות החברה בתקופה הרלוונטית היתה במסגרת פעילות מאושרת בבנק (עמ' 18 שורה 4 לפרוטוקול). כך, אין בעצם נטילת הלוואות מהבנק כדי להצביע על חדלות פירעון החברה. נדמה כי משנעתר הבנק להעניק לחברה הלוואות, מעיד הדבר דווקא על יכולת פירעון של החברה, שהרי, מטבע הדברים, בהעדר יכולת פירעון מבוססת, ללא ביטחונות מתאימים וללא בדיקה מקדימה של מצבה הפיננסי של החברה על ידי הבנק, לא היו ניתנות לחברה ההלוואות הנדונות (יוער כי מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה חלק מההלוואות ניתנו לחברה על סמך יתרת החובה שהיתה ללקוחות החברה כלפיה ובין היתר חוב של רפא"ל כלפיה). 15. כאמור, אין די בהעלאת טענות בעלמא ללא הנחת תשתית ראייתית מתאימה, כדי להרים את הנטל המוטל על התובע. משלא עמד התובע בנטל ולא הוכיח כי החברה עמדה באופן ממשי וקונקרטי בפני קריסה בעת ביצוע ההזמנות וכי ניהול עסקי החברה בעת ביצוע ההזמנות היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, (כך לדוגמה - הגבלת חשבונות הבנק של החברה, הטלת עיקולים ושעבודים על כל נכסי החברה, אי כיבוד כל המחאות החברה וכן הלאה), הרי שדין תביעתו, להרמת מסך ההתאגדות, להידחות. די בכך כדי לדחות את התביעה ואולם למען הזהירות אוסיף את הדברים הבאים: העילה כנגד הנתבעים 16. בבסיס טענת התובע להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לנתבעים, עומדת ההנחה לפיה הנתבעים הם אלה אשר ביצעו את הזמנות הסחורה מהתובע וכן כי בעת ביצוע ההזמנות על ידי הנתבעים, ידעו הם כי קיימת סבירות גבוהה מאוד לפיה החברה תהפוך לחדילת פירעון ולא גילו עובדות אלה לתובע ועל כן פעלו בחוסר תום לב תוך ניצול מסך ההתאגדות לרעה. 17. שוכנעתי כי לא הונחה תשתית ראייתית, ולו לכאורה, להנחה זו כנגד התנהגות הנתבעים באשר לא רק שהנתבעים לא ביצעו את ההזמנות מהתובע, אלא הוכח להנחת דעתי כי הנתבעים כלל לא עסקו בענייני החברה או בניהולה בכל דרך שהיא בתקופה הרלוונטית (בין 1/00 ל-4/00). הנתבע מס' 1 פרש מניהול החברה עוד ב-31.8.99. לאחר מועד זה המשיך עוד כחודשיים לייעץ לחברה ולמנהל שנבחר להחליף אותו, מר יוני קרייצר, ולקראת סוף שנת 1999 חדל לחלוטין לנהל את החברה. עובדות אלה לא נסתרו על ידי התובע. שוכנעתי כי עם פרישתו של הנתבע 1 מניהול החברה, נוהלה החברה על ידי מנהלים שכירים, מר יוני קרייצר, שהיה סמנכ"ל תפעול ואחראי על כל מחוז הצפון ומר אריה גולן שהיה מנהל המפעל. 18. אשר לנתבע מס' 2; לטענתו, הוא סוכן ביטוח במקצועו ועובד בעיסוק זה מזה כעשרים וחמש שנה ומעולם לא עסק בניהול החברה וכי הוא הסכים לשמש כבעל 50% ממניות החברה רק נוכח בקשתו של אחיו, הנתבע מס' 1, כי יהיה בעל מניות בחברה. טענותיו אלה של התובע לא נסתרו ולא הובאו כל ראיות על ידי התובע לביסוס טענותיו כלפי הנתבע 2 לפיהן עסק הנתבע במועד כלשהו בניהול החברה ו/או היה קשור באופן כלשהו לחברה, מעבר להיותו בעל מניות בחברה. 19. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח עדותו של עד התביעה, מר משה שפיצר, מי שהיה בתקופה הרלוונטית שכיר של החברה. בהתאם לעדותו, הוא זה אשר באופן אישי ביצע את ההזמנות מהתובע, זאת לאחר שקיבל את כל ההוראות לכך ממר יוני קרייצר, מי שהיה כאמור, סמנכ"ל החברה. לטענתו, יוני קרייצר בלבד הוא זה אשר נתן לו מדי יום ביומו הוראות לביצוע ההזמנות מהתובע. העד אישר בעדותו כי לא היה לו כל קשר עם מי מהנתבעים במהלך כל תקופת עבודתו בחברה. לאמור יש להוסיף את עדותו של התובע עצמו לפיה "זה נכון שלא ליאור ולא פטר הזמינו מעולם סחורה ישירות מאתנו. הכל היה באמצעות המנהל מר שפיצר או השף" (פרוטוקול מיום 27.2.03 ע"מ 10). כן העיד התובע כי הוא מעולם לא פגש את הנתבע מס' 2 ו/או שוחח עימו בטרם הגשת התביעה. לכך יש להוסיף את עדותו של אחיו של התובע שעבד עם התובע בעסק ואישר כי הוא מעולם לא פגש את מי מהנתבעים עד לשנת 2002. 20. די באמור לעיל כדי לשמוט את הבסיס לחיובם של הנתבעים בעילות הטעיה, תרמית, אי גילוי עובדות וחוסר תום לב, באשר הנתבעים לא עסקו בניהול החברה בתקופה הרלוונטית ולא ביצעו את הזמנות הסחורה. התחייבות אישית של הנתבע מס' 2? 21. התובע טוען עוד כי הנתבע מס' 2 נתן לו התחייבות אישית לשאת בכל חובות החברה כלפיו. הנתבע הכחיש כל מתן התחייבות זו או אחרת לתובע או למי מטעמו. 22. שוכנעתי כי טענת התובע בעניין זה נעדרת כל בסיס בחומר הראיות. התובע ביסס טענתו זו על שיחת טלפון שהתקיימה בין הנתבע מס' 2 לבין אחיו של התובע במהלכה התחייב הנתבע לשאת באופן אישי בחובות החברה. ראשית; עדותו של התובע לגבי תוכן השיחה מהווה עדות שמיעה ואין להסתמך עליה. שנית; עדויות התובע ואחיו בעניין תוכנה של השיחה ובעניין קיומה של שיחה נוספת, סתרו זה את זה וזה את עצמו ונמצאו כבלתי מהימנים לחלוטין. אחיו של התובע הצהיר כי בשלב כלשהו בחודש נובמבר 1999 התקשר אליו הנתבע מס' 2 וביקש ממנו כי ילחץ על התובע לספק לו ירקות תוך שהבטיח כי לא יהיה קשיים בתשלום וכי הוא ידאג אישית לתשלום. בעדותו, חזר בו האח מעמדה זו וטען כי יכול להיות שהנתבע לא אמר שהוא ישלם באופן אישי את החובות (עמ' 8 שורה 9 לפרוטוקול). די בכך כדי לקבוע כי לא ניתנה לתובע כל התחייבות של ממש ו/או כל התחייבות רצינית על ידי הנתבע לחיובו באופן אישי בכל חובות החברה. 23. זאת ועוד; כאמור, עדויות התובע ואחיו בעניין שיחות הטלפון עם הנתבע, הותירו עלי רושם בלתי מהימן לחלוטין ואין ליתן כל משקל לעדויות אלה. כך, הצהרת אח התובע לעיל לפיה הנתבע פנה אליו תחילה בטרם פנה אל התובע, אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובע לפיה הנתבע פנה תחילה אליו ורק לאחר מכן פנה לאחיו (ראה סעיף 3 לתצהיר התובע). התובע סתר עצמו בעניין תוכן השיחה שהתקיימה בינו לבין הנתבע. בעדותו העיד התובע כי במהלך שיחת הטלפון כלל לא נזכר מצבה הפיננסי של החברה (עמ' 9 שורה 14 לפרוטוקול), זאת בניגוד לאמור בסעיף 3 לתצהירו לפיו הנתבע עסק במהלך השיחה בשכנועו בדבר מצבה הפיננסי האיתן של החברה. בהמשך דבריו העיד התובע כי הנתבע לא אמר לו שהמצב של החברה איתן (זאת כאמור בניגוד לאמור בתצהיר) וכי ההפך הוא הנכון, הנתבע אמר לו שלחברה יש קשיים בתנאי התשלום. בניגוד לדברים אלה העיד בעניין זה אחיו של התובע כי "לפי ידיעתי לא היו להם קשיים" (עמ' 7 שורה 28 לפרוטוקול). 24. אשר על כן, שוכנעתי כי אין ליתן אמון בעדויות התובע ואחיו בכל הנוגע לקיומן של שיחות טלפון עם הנתבע ובנוגע לתוכנן ולפיכך, נשמט הבסיס מטענת התובע בדבר התחייבות אישית של הנתבע לשאת בחובות החברה ודין טענה זו אף היא להידחות. 25. יוער כי טענות התובע בסיכומיו בעניין העלמת חומר על ידי הנתבעים, אי גילוי חומר רלבנטי או מניעת כל מידע מהתובע, אינן במקומן באשר הטענות הועלו על ידי התובע במהלך ניהול המשפט ונדחו על ידי בית המשפט. 26. סוף דבר; התובע לא הוכיח קיומן של העילות להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבעים ולפיכך, אין להטיל על הנתבעים את חובות החברה ודין התביעה נגדם להידחות. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסכום של 6,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הרמת מסך