להלן פסק דין בנושא גובה מזונות לילד: פסק דין 1. א. ביום 9.1.00 אושר בביהמ"ש הסכם גירושין ויחסי ממון בין התובעת 1 והנתבע. (להלן: "הסכם הגירושין" ) . ב. בס' 6(א) להסכם הסמיכו השניים את ביהמ"ש לקבוע את שיעור המזונות עבור הקטין-התובע 2 ,תוך שהם קובעים, כי קיצבת הילדים תשולם לידי התובעת 1 בנוסף לדמי המזונות וכי ההוצאות הרפואיות החריגות להן יזדקק הקטין ושאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי יחולו עליהם בחלקים שווים. 2. הטיעונים בנוגע למזונות הקטין הושמעו ע"י ב"כ הצדדים ביום 15.12.99 ואף הועלו על הכתב בסיכומים אשר הוגשו על ידם לתיק ביהמ"ש. 3. הקטין יליד 96 . חובת הנתבע במזונותיו על פי הדין האישי החל עליו, הוא הדין העברי, הינה מדין תורה והיא אבסולוטית כדי צרכיו ההכרחיים. מעבר לצרכים אלה החובה היא מדין צדקה ולענין זה שווים האב והאם. הלכה בענין זה ידועה וברורה עד כי אינה צריכה ראיה. 4. א. צרכי הקטין פורטו במאוחד עם צרכי האם, התובעת 1 (למעט מרכיב דמי טיפול וגן חובה) וזאת בניגוד להוראת תקנה 261(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 , (להלן: "התקנות".) ב. בישיבת יום 15.12.99 נחקרה התובעת 1 ע"י ב"כ הנתבע ובית המשפט בנסיון להתחקות אחר הכנסותיה מחד וצרכי הקטין מאידך, ולהלן המימצאים: - גן - 150 ש"ח לחודשיים. - שכר דירה - 1,200 ש"ח לחודש. אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבע בס' 11 לסיכומיו, כי בסכום ששולם לתובעת 1 לפי ס' 9 להסכם הגירושין יש משום סילוק התביעה למדור. אין בס' 9 כל אסמכתא לקשר הנטען בין הסכום לבין חובת המדור, המוטלת על הנתבע. מעבר לכך דומה שבהמשך סיכומיו חזר ב"כ הנתבע מטענתו זו, (ס' 18-20). בשכה"ד המשולם נכללים גם הוצאות החזקת הבית, כך הודתה התובעת 1 בחקירתה (עמ' 2 לפרוט'). סכום השכירות הנדרש הינו סביר ביותר ואינני מקבל את טענת הנתבע לשכירות של 150 דולר. חוזה השכירות הוצג בפני (צורף לכה"ת) ותוכנו לא נסתר. מעבר לכך אין כל סיבה שהאשה והילד ימשיכו להתגורר בחדר בדירה כך שממילא אם יעברו להתגורר בדירה שכורה בנפרד בוודאי אין לומר ששכ"ד של 300 דולר הינו מופרז או בלתי סביר. חיובו של הנתבע בשכ"ד כולל הוצאות החזקת הבית יעמוד אם כן על 90 דולר שהם 360 ש"ח לחודש. - מזון - התובעת 1 לא סיפקה פרטים בענין זה לביהמ"ש. בחקירתה היא אמרה, כי היא "לא יכולה להגיד כמה אני קונה אוכל". בכה"ת דרשה התובעת כמרכיב מזונות - 2,500 ש"ח לחודש. לעומת זאת בחקירתה הודתה, כי סכום זה מספיק לה לכל צרכיה למעט השכירות. (עמ' 1 לפרוט') בנסיבות אלה אני מעריך את מזונות הקטין בסכום של כ- 800 ש"ח לחודש. - ביגוד והנעלה, צעצועים - אעריך זאת בסכום של 150 ש"ח לחודש. התובעת 1 לא סיפקה נתונים כלשהם בענין זה. - דמי טיפול - התובעת 1 עובדת כקופאית בסופר סנטר בת"א. עבודתה היא במשמרות ואלה מפורטות בעדותה בישיבת יום 15.12.99. ברור לחלוטין שהילד זקוק למטפלת בשעות בהן האם לא נמצאת עמו שלעתים הן שעות ערב ולילה. עלות של 800 ש"ח לחודש שנדרשה בכה"ת נשמעת סבירה בהחלט. לסיכום: נראה לי לנכון להעמיד את צרכי הקטין כולל דמי טיפול, שכ"ד והחזקת הבית על סך של 2,150 ש"ח לחודש. 5. השתכרות התובעת 1 - 2,500 ש"ח לחודש. על נתון זה לא חלק הנתבע. משכורת זו, לדבריה מספקת לצרכיה ולצרכי הקטין למעט תשלום השכירות. ללמדך שיש ביכולתה להשתתף קמעה בצרכי הקטין, לפחות במרכיב דמי הטיפול. 6. הכנסות הנתבע - א. בכתב התביעה טענה התובעת 1, כי הנתבע מועסק כנהג לימוזין בחברת הסעות משפחתית. לדבריה ההכנסות החודשיות מתחלקות שווה בשווה בין אבי הנתבע והנתבע וכי המשכורת שהוא מקבל אינה משקפת את הכנסתו בפועל. ב. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי הוא עובד כשכיר בחברה ומשכורתו מגעת לכדי 2,500 ש"ח לחודש. בנוסף טען הוא, כי אין הוא מסוגל לעבוד יותר מ- 6 שעות ביום בשל תאונת דרכים שעבר. ג. מעיון בתלושי המשכורת שצורפו לכה"ת עולות העובדות והמסקנות הבאות: - כל תלושי השכר הופקו באותו יום, 6.9.99 הגם שהם לחודשים נובמבר 98 עד אוגוסט 99'. - מועד הפקת התלושים מלמד שהם הופקו לצורך כתב ההגנה אשר הוגש ביום 13.10.99 לביהמ"ש. - העובדה שהתלושים הופקו במועד מאוחר יותר לחודשי ההשתכרות הרלבנטיים (בין חודש ל- 10 חודשים) מעלה את החשד שכלל לא הופקו בזמנו תלושי משכורת באופן עוקב לכל חודש השתכרות כפי שנהוג ומקובל במקומותינו. מדוע לא הוצגו בפני ביהמ"ש תלושי השכר שהנתבע כעובד קיבל ,אם קיבל, בצמוד להפקדת המשכורת החודשית בידיו או לבנק? - המשכורות כמעט ללא שינויים - ברוטו ונטו למעט שינוי קל ממשכורת אפריל 1999. הנסיון מלמד שיש שינויים, ולו גם קלים בין תלוש משכורת אחד לשני גם אם שכר הבסיס אינו משתנה, יש והשינויים נובעים מהעדר ימי עבודה או של שעות עבודה ויש והשינויים נובעים בחודשים מסויימים משום קבלת הטבות שונות כמו דמי הבראה, קצובת ביגוד, חופש, מתנה לחג ועוד כהנה וכהנה שעובד שכיר במדינת ישראל מקבל. מעיון בתלושי השכר מתקבל הרושם, כי מדובר בתלושי שכר מוזמנים לפי מתכונת קבועה. אפילו ימי העבודה בכל חודש אותו דבר, כך גם שעות העבודה. אין הפרשות לקופת גמל, אין זכר להטבה כלשהי שעובד שכיר מקבל. היעלה על הדעת שהנתבע במשך שנה שלמה לא נעדר יום אחד מהעבודה ושעה אחת מהעבודה כדי שהדבר יקבל ביטוי בתלוש? אין אף יום חופש! אין אף יום מחלה! וכי בכל החודשים בשנה יש 22 ימי עבודה? ומה עם ימי שישי ושבתות? הלימוזינה שובתת בימים אלה? - בתלושי השכר מצויין שבן הזוג, דהיינו אשת הנתבע, אינה עובדת וליד מספר הילדים לא מצויין שיש ילד. מדוע? זה נשכח במהלך הפקת התלושים? - הנתבע טען שהוא עובד 6 שעות ליום עבודה, בלילה. לפי התחשיב מתלוש המשכורת הנתבע עובד 6.8 שעות ליום עבודה. ד. בכה"ת טענה התובעת, כי לנתבע חשבון בנק משלו וכן חשבון בנק משותף עם בני משפחתו. (ס' 9 לכה"ת). בכתב ההגנה הכחיש הנתבע מכל וכל טענה זו. (ס' 9 לכתב ההגנה). בחקירתו הנגדית הכחיש הנתבע כל קשר עם החשבון שיש לאביו בבנק דיסקונט. בהמשך הודה, כי היה לו קודם יפוי כח בחשבון ולבסוף הוא אמר "יכול להיות שאני מושך כסף מהחשבון הזה לדלק". ה. לא מצאתי כל בסיס ראייתי רפואי לקבל את טענת הנתבע, כי הוא לא מסוגל לעבוד יותר מ- 6 שעות ביום. לנתבע אין אחוזי נכות וכאבי ראש אינם סיבה מוצדקת לשעות עבודה מעטות אלא אם מדובר בבעיה כרונית מה שלא נטען והוכח בפני. ו. הנתבע מקבל טיפים בסדר גודל של 20, 30 שקל. לא ברור לי אם זה לנסיעה או ליום אך גם אם זה ליום הרי לך כמה מאות שקלים נוספים תוספת הכנסה לנתבע על משכורתו המגעת לדבריו לכ- 2,600 ש"ח. 7. על מנת לעזור לביהמ"ש להגיע למימצאים עובדתיים במסגרת הליכים משפטיים המתנהלים בפניו, העניק לו המחוקק את היכולת לסטות מסדרי דין וראיות ואף אפשר לו לקבל כראיות קבילות ראיות שאינן קבילות בבימ"ש אחרים. כך בס' 8(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995 וכך גם בתקנות 258ב(ג), ו- 258יד(א) לתקנות. בתביעות מזונות על ביהמ"ש לקבוע ,בין היתר, מימצאים עובדתיים בנוגע לגובה השתכרותו של הנתבע. קל הדבר בנתבעים שכירים העובדים במקום עבודה מוסדר. קשה הדבר בנתבעים העובדים בעסק או מפעל של מי מבני משפחתם בוודאי הורים. בהחלטתי בתמ"ש 77610/98, בדיחי נ' בדיחי קבעתי כי כדי להקל על ביהמ"ש בקביעת מימצאים, בנושאים שבעיקרם ידועים לבני הזוג המתדיינים יכול ביהמ"ש להשתמש במסגרת הנורמטיבית של שיקולי צדק הקבועה בס' 8(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה ולפתח דיני ראיות וסדרי דין משלו בבימ"ש לענייני משפחה. כך למשל אין לעניות דעתי כל מניעה לשנות במקרים מתאימים את כללי הנטלים והחזקות ולהעבירם על שכמו של הנתבע הגם שבאופן רגיל מוטלים הם על שכמו של התובע בבחינת 'מוציא מחברו עליו הראיה'. בהתאם לכך יועבר הנטל בכל הנוגע לקביעת גובה הכנסתו של בעל העובד שנים במפעל של אביו ואמו או של מי מבני משפחתו, על שכמו של הבעל/ הנתבע לשכנע את ביהמ"ש שמשכורתו הינה בגובה של משכורת מינימום ואם הוא לא יעמוד בנטל ניתן לקבוע על בסיס הראיות המסתברות יותר לאור רמת החיים, רמת הצריכה, אופן ואופי ניהול משק הבית וכו' רמת הכנסות גבוהה יותר. 8. ברוח הדברים לעיל קובע אני ,כי לא עמד הנתבע בנטל המוטל עליו לשכנע את ביהמ"ש שמשכורתו אכן 2,500 ש"ח נטו לחודש, ומכל מקום אינני מאמין לו שכך הם פני הדברים גם אם הנטל היה מוטל על התובעת 1. 8. פסיקת המזונות ההלכה מעמידה את המזונות ההכרחיים של ילד על סך של כ- 1,000 ש"ח לחודש. לסכום זה יש להוסיף מדור והחזקת בית וכן חלק מעלות מעון, גן ו/או דמי טיפול. ר' לענין זה בר"ע 2114/99, רחמים נ' רחמים (לא פורסם). בנסיבות הענין שלפנינו סבור אני שיש להטיל על הנתבע מתוך צרכי הקטין העומדים על 2,150 ש"ח סך של 1,700 ש"ח, בנוסף לקיצבת הילדים. סוף דבר א. הנתבע ישלם למזונות התובע 2 לידי אמו, התובעת 1 דמי מזונות בסך של 1,700 ש"ח לחודש החל מיום 1.7.99 ובכל 1 לחודש. (להלן: "דמי המזונות"). ב. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עידכון אחת לרעותה. ג. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש פברואר 2000 שפורסם ביום 15.3.00. ד. כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל. ה. הנתבע יהא זכאי לנכות כל סכום ששילם לידי התובעת 2 , כמזונות עבור התובע 1 בגין תקופת החיוב לשעבר. ו. סכומי המזונות אשר הצטברו לחובת הנתבע, מיום 1.7.99 ועד היום ישולמו ע"י הנתבע בשישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מהתשלום הראשון למזונות ויחד עימו - 1.4.00. ז. קיצבת הילדים של ה-מ.ל.ל. עבור התובע 2 תשולם לידי האם ותיתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל. ח. בנסיבות הענין ולאור ההליך בו נקטו בני הזוג איני עושה צו להוצאות. קטיניםמזונות ילדיםמזונות