הורים לא נשואים - מזונות ילדים

להלן פסק דין בנושא הורים לא נשואים - מזונות ילדים: פסק דין 1. עניינו של פסק דין זה הוא בתביעה שהגישה אם הילדים נגד אביהם של הילדים, למזונותיה ולמזונות הילדים. הורי הילדים אינם נשואים זה לזה ואף לא היו נשואים מעולם. הם גם לא חיו אף פעם כידועים בציבור. התובעת 1 רווקה; הנתבע נשוי לאחרת, הוא חי עם אשתו במשך כל שנים ומנשואיו נולדו לו ולאשתו 4 בנות, מהם שתיים בוגרות, אחת כבת 17.5 והאחרת בת כ15- שנים. 2. הילדים - התובעים הם ילדיו של הנתבע שהכיר באבהותו עליהם: ר' ע-א - יליד 13.10.86; ר' ע-א - ילידת 23.5.90; ז' ע-א - יליד 7.1.94. 3. תביעת המזונות של הילדים מסתמכת על חובתו של הנתבע כאביהם לזון אותם. 4. התובעת 1 סומכת את תביעתה למזונות, על התחייבויותיו בכתב של הנתבע כלפיה, כפי שיפורט בהמשך. 5. בין הורי הילדים נוצר קרע. כל אחד מהם נותן הסבר אחר לקרע. התובעת 1 טוענת, כי הנתבע ניתק איתה את הקשר לאחר שלא יכלה לקיים איתו יחסי מין, בגין בעיה רפואית ואילו הנתבע טוען, כי הסיבה לכך היא לאחר שחזרה בתשובה והתקשרה לש"ס. מזונות הילדים 6. בכתב התביעה נתבע סכום של 4,700 ש"ח עבור שלושת הילדים ביחד, מבלי שפורטו צרכיו של כל קטין בנפרד (כדרישת תקנה 261 (ג) לתסד"א). בתצהיר עדות ראשית, פורטו צרכיו המיוחדים של כל אחד מהקטינים כדלהלן: א. ר- לימודים בסך 1,302 ש"ח בשנה, דהיינו 108 ש"ח בחודש (צורף אישור). נסיעות 130 ש"ח בחודש (לא צורף כל מסמך). שכר לימוד אצל ה"מורי" 100 ש"ח (לא צורף כל מסמך). טיפול שיניים בסך 707 ש"ח (טרם בוצע). טקס בר-מצווה 10,000 ש"ח - אין זכר לכך בכתב התביעה ואף בשלב הראיות (ההוצאה לא נתמכה בכל אישור או קבלה). ב. ר - בתצהיר עדות ראשית נתבע סכום של 200 ש"ח בשנה עבור ספרי לימוד (דהיינו, 17 ש"ח בחודש) ו200- ש"ח בשנה עבור צרכי לימוד אחרים (דהיינו, 17 ש"ח בחודש) ושכר לימוד בסך 200 ש"ח בחודש כולל נסיעות. ג. ז - עבור מעון תת חובה בסך 132 ש"ח בחודש. סל תרבות 180 ש"ח לשנה (דהיינו, 15 ש"ח בחודש). טיפול שיניים עתידי בסך 602 ש"ח. 7. בסיכומי התובעים נאמר לגבי צרכי הילדים: " אם התובעים פרטה באריכות את צרכי הילדים ויש לקבל את תביעתם למזונות עפ"י האמור בכתב התביעה". דהיינו, צרכיהם המיוחדים של הילדים הם כנראה חלק מ"הוצאות חינוך כולל גן 1,000 ש"ח", שנתבעו בכתב התביעה. לכל שאר פירטי הוצאות הקטינים לא הובאה כל קבלה או אישור על הוצאותיהם, ולפיכך אין מנוס אלא להעריך ולאמוד את צרכי הקטינים עפ"י נסיון החיים שלי כשופט היושב בתוך עמו (ר' ע"א 246/69 אל-על נ' אל-על, כ"ג (2) 305, 306; ע"א 935/85 שגב נ' שגב, פד"י ל"ט (3) 822, 828 וגם ע"א 600/82 נחום נ' נחום פד"י ל"ז (4) 677 וע"א 687/83 מזור נ' מזור, פד"י ל"ח (3) 29). 8. אני מעריך את צרכי הילדים בגבולות המזונות ההכרחיים שנקבעו ע"י סה"נ השופט ח. פורת בבר"ע 21148/99 רחמים נ' רחמים, ביום 2.3.99, דהיינו בסך 1,000 ש"ח לילד, כאשר סכום זה אינו כולל את קצבת הילדים והוצאות גן ומדור, ואף לא דמי טיפול. לתובעים אין הוצאות מדור, הואיל והם גרים בדירתה של תובעת 1. 9. לגבי עלות הגן של הקטין ז - יש לשלם את הסך של 147 ש"ח (גן וסל תרבות) עד כניסתו לגן חובה. 10. התובעים הכלילו בטעות את דמי הטיפול בילדים, בסך 800 ש"ח בחודש, במסגרת מזונות התובעת 1, וזאת בניגוד להלכות הקובעות כי החובה היא כלפי הילד ולא כלפי אמו (ר' שרשבסקי, דיני משפחה עמ' 375 ע"א 4280/90 כהן נ' כהן דינים עליון). על הנתבע לשלם גם עבור דמי טיפול, אותם אני מעריך בסך של 800 ש"ח בחודש, דהיינו 267 ש"ח בגין כל אחד מהילדים. הכנסות הנתבע 11. איני מאמין לדברי הנתבע, כי הכנסותיו מסתכמות בסך 2,500 ש"ח בחודש, כאמור בסעיף 9 לתצהירו המשלים. הנתבע הוא מורה לנהיגה עצמאי, הוא מפרנס את אשתו וילדיו כדבעי; בעבר התעסק ביהלומים ואף נסע לרוסיה בענייני עסקאות יהלומים. הנתבע גם היה נותן כספים לתובעת 1 (ר' ת4/), כך שהנתבע צריך ויכול להרוויח מספיק על מנת לזון את ילדיו הקטינים- התובעים בהתאם לצרכיהם ההכרחיים לפחות. כיום 2 מילדיו מאשתו בגרו ובתו השלישית מאשתו תגיע לבגרות ביום 14.9.00. 12. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם עבור כל אחד מהילדים ר ור סך של 1,267 ש"ח בחודש ועבור הקטין ז סך של 1,414 ש"ח בחודש וזאת עד כניסתו לגן חובה וסך של 1,267 ש"ח בחודש, ממועד כניסתו לגן חובה ואילך. וכן לשאת בכל ההוצאות הרפואיות החריגות של הילדים אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות וקופ"ח, כאשר הצורך לכך נקבע עפ"י אישור רפואי, לרבות טיפולי שינים (להלן: סכום המזונות). תביעתה של תובעת 1 למזונותיה 13. כאמור, בין התובעת 1 לנתבע לא התקיימו כל יחסים של בני זוג, הם לא היו נשואים ואף לא היו ידועים בציבור, הם אף לא התגוררו ביחד מעולם. לפיכך אין הנתבע חייב במזונותיה של תובעת 1 לפי כל דין ואף לא לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959 (להלן: חוק המזונות), לרבות לפי סעיפים 2 (א) ו4- לחוק המזונות. 14. התובעת 1 מבססת את תביעת המזונות שהגישה נגד הנתבע כך: "הנתבע חייב לספק מזונות לתובעת 1 מכח התחייבותו המפורשת - כאמור בנספחים א' ו- ב'". (ר' סעיף 9 לכתב התביעה). יש לציין כי התובעת 1 לא תבעה כי הנתבע יספק לה את צרכי מחייתה, מכח טיפולה בילדים, כדברי שרשבסקי: "הוא מחוייב לשלם לה למחייתה, אם הילד זקוק לה והיא מטפלת בו ובגלל זה אינה יכולה לצאת לעבוד ולהרוויח את לחמה". (ר' שרשבסקי, דיני משפחה, עמ' 376). לפיכך הדיון יתמקד בטענת התובעת 1, כפי שנטענה בכתב התביעה, דהיינו בטענתה כי הנתבע התחייב כלפיה מפורשות ובכתב לזון אותה ולפרנס אותה כל עוד הוא בחיים וכן התחייב לתת למזונותיה 1,000 דולר בחודש עפ"י נספחים א', ב' ו- ג' לכתב התביעה. 15. הנתבע הגיש בקשה (בש"א 8641/98) לסילוק על הסף של תביעת התובעת 1 למזונותיה. בהחלטתי, קיבלתי את טענת הנתבע כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לדון בתביעת המזונות של תובעת 1 כלפיו, הואיל והם אינם בני משפחה עפ"י סעיף 1 (2) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה). אולם, הנתבע הסכים כי תובעת 1 תצורף לתביעת המזונות של הילדים, לפי סעיף 6 (ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה (ר' החלטה מיום 16.12.98 ותגובת הנתבע מיום 10.1.99). השאלה השניה - האם מדובר בתביעת מזונות או בתביעה כספית לתשלום עתי הוכרעה בהחלטתי מיום 6.5.99 (בבש"א 8641/98), בה קבעתי: "בהתאם להלכה שנקבעה ביגר נ' פלביץ ובלופו ועפ"י סעיפים 12 ו19- לחוק המזונות, אני קובע, כי תביעת המשיבה היא בגדר תביעה למזונות, דהיינו תביעה לספק לה את צרכי מחייתה ואין להתייחס אליה כתביעה לתשלום כספי עתי". קביעה זו התבססה על הוראות סעיפים 12 (ב) ו12- (ג) ו19- (ג) לחוק המזונות, הקובעים כי בוגרים יכולים לעשות הסכמים לגבי מזונות ועל ע"א 548/72 לופו נ' לופו פד"י כ"ז (1) 748 שם קובע השופט ברנזון: "דעתו של השופט המלומד בבית המשפט המחוזי כי סעיף זה (דהיינו סעיף 12 - י.ג.) מתייחס אך ורק להסכם בדבר מזונות של בגיר שאדם חייב במזונותיו לפי אותו חוק עצמו, אין לה על מה שתסמוך. הסעיף אינו מסווג תנאי כזה וגם אין למצוא לו כל הצדקה על שום מה ימנע אדם, שאינו חייב במזונות בגיר לפי החוק, ליטול על עצמו מרצונו חבות כזאת?". בהמשך השופט ברנזון מסתמך גם על סעיף 19 (ג) לחוק המזונות. בהחלטתי הנ"ל הבאתי גם את פסקי דינם של השופטים ע. זמיר א. מצא וסה"נ ח. פורת בעניין זה. השופט ע. זמיר קבע בפסק דינו בתמ"א 2285/91 גלודובסקי נ גלודובסקי, דינים ועוד, מחוזי, כי מזונות ניתנים רק על פי הדין וההתחייבות שלם סכום חודשי לאשה שאינה אשתו אינה בגדר מזונות אלא חיוב כספי חוזי. השופט א. מצא קבע בהמ' (ת"א) 2296/84, 2267; תמ"א 1340/84, פס"מ תשמ"ה ג' עמ' 9, כי מדובר בתביעה כספית והפנה את האשה להגשת כתב תביעה בסדר דין רגיל. סה"נ השופט ח. פורת קבע בעע"מ 17/97 מלאך נ' מלאך מיום 19.7.98 , כי הסכם לתשלום מזונות גרושה שאושר ע"י בית משפט, דינו כדין חיוב במזונות ויש לבצעו עפ"י סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל והוא מסתמך, בין השאר, על סעיף 12 (ב) ו- (ג) לחוק המזונות. בהחלטתי מיום 6.5.99 קבעתי כי אין באמור בהחלטה כדי לקבוע איזו שהיא עמדה לגבי תקפם של המסמכים עליה מסתמכת תובעת 1. איני סבור שהתחייבות הנתבע לשלם לתובעת 1 מזונות נוגדת את תקנת הציבור. זוהי התחייבות לגיטימית שאדם יכול לחייב בה את עצמו לספק אמצעי מחיה למי שהוא קיים עמה יחסי מין במשך שנים רבות ושילדה לו שלושה ילדים. המסמכים 16. כאמור, התובעת 1 מבססת את תביעתה למזונות כלפי הנתבע על המסמכים הנתבע כתב, שהיא רואה בהם התחייבות מפורשת לזון אותה. מסמך א' הוא הצהרה של הנתבע מיום 30.9.95 (להלן: המסמך מיום 30.9.95) שבה הנתבע כותב: "אני ר' ע. מס' ת. זהות .... מצהיר בזאת: 1. שאני אוהב את ב... בת אהרון א.... 2. אני חי איתה 20 שנה בכבוד ובאהבה. 3. יש לי ממנה 3 ילדים מקסימים. 4. ...... 5. ב... לכל עניין ודבר היא אשתי באופן מלא ומוחלט ללא סייגים או עוררין. 6. "אני בראש ובראשונה מחוייב בה ובמזונותיה כל עוד אני חי" (ההדגשה שלי י.ג.). הנתבע העיד כי הוא קרע את המסמך מיום 30.9.95, לאחר שכתב אותו וכי התובעת 1 הדביקה אותו. הנתבעת 1 הודתה בכך בחקירתה באומרה: "כעבור כמה חודשים אמרתי לו שאם אתה משקר לי בכל כך הרבה דברים, בשביל מה כתבת את המכתב הזה, אז הוא קרע אותו; אותו לילה הוא נטש. מאותו לילה הוא הפסיק לבוא. הוא התנתק ממני ומן הילדים. אני הדבקתי את זה" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). לאחר שחייבתי את תובעת 1 להמציא את המסמך המקורי, התברר כי הוא אכן נקרע לשניים ושני הקרעים הודבקו. מה משמעותה של קריעת המסמך ע"י הנתבע? האם משמעותה ביטול המסמך והאמור בו? 17. כידוע יש להבחין בין טענות כנגד המסמך לבין טענות כנגד התביעה (ר' ע"א 138/56 דוידון נ' חב' בוני חיפה בע"מ, פד"י י"א 1474). הנתבע תוקף הן את המסמך עצמו בכך שטען כי הוא כתב אותו בהיותו שיכור. הנתבע הודה כי המסמך כתוב בכתב ידו וחתום על ידו וכי גם טביעת האצבע היא שלו (ר' עמ' 12 לפרוטוקול). הנתבע לא הביא סיוע לדבריו כי היה שיכור בעת כתיבת המסמך. הנתבע יכול היה לבקש מבית המשפט למנות גרפולוג שיתן חוות דעת של מומחה לגבי השאלה, האם כתב היד יכול ללמד כי הנתבע היה שיכור בעת כתיבת המכתב, אך הוא לא עשה זאת. הואיל ומדובר בעדות של בעל דין שאין לה כל סיוע, איני יכול לפרט מדוע אסתפק בעדותו של הנתבע (עפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), כנגד עדותה של תובעת 1 שהנתבע לא היה שיכור בעת כתיבת המסמך ולפיכך אני דוחה את גירסת הנתבע כי הוא היה שיכור בעת שכתב את המסמך. 18. טענה נוספת בפי הנתבע והיא כלפי התביעה הנסמכת על המסמך מיום 30.9.95; טענת הנתבע היא כי, המסמך בוטל בהתנהגות הצדדים. את הביטול בהתנהגות מבסס ב"כ הנתבע בסיכומיו על קריעת המסמך על ידו ועל העובדה כי המסמך לא בוצע מעולם, הואיל והתובעת 1 מעולם לא דרשה תשלום כזה. התובעת 1 הודתה, כי הנתבע לא שילם לה מזונות, אך נתן דברים אחרים (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). ב"כ הנתבע לא הביא כל אסמכתא לכך שהסכם או התחייבות שלא בוצע משמעה ויתור על הזכות לאכיפתו. לא כן הדבר לגבי קריעת המסמך על ידי הנתבע. קריעת מסמך על ידי כותבו מלמדת בד"כ כי הכותב חזר בו מהתחייבותו עפ"י המסמך, דהיינו לזון את תובעת 1 כל עוד הוא חי. מאידך, הנתבע כתב וחתם ביום 13.1.96, דהיינו כמה חודשים בלבד לאחר כתיבת המסמך הקודם את המסמך השני, עליו נסמכת התביעה (להלן: המסמך מיום 13.1.96) במסמך זה הנתבע כותב לתובעת 1: "את תקבלי 1,000 דולר לחודש (אלף דולר במילים)" הנתבע הודה כי המסמך מיום 13.1.96, נכתב בכתב ידו והחתימה היא חתימתו (ר' עמ' 12 לגבי נספח ג'). השאלה היא האם כתיבת המסמך מיום 13.1.96 לא מחייבת את המסקנה כי הנתבע לא רק שלא ביטל את התחייבותו לשלם מזונות לתובעת 1, אלא אף נקב בסכום אותו הוא מתחייב לשלם? 19. שני המסמכים הם בגדר התחייבות חד צדדית של הנתבע, דהיינו התחייבות להענקת חסד בעתיד, עליה חל סעיף 5 (א) לחוק המתנה, תשכ"ח - 1968 (להלן: חוק המתנה). הנתבע טען בחקירתו כי הוא כתב את המסמך מיום 13.1.96 לאחת העובדות וכי התובעת 1גנבה את המסמך מתיקו (ר' עמ' 12 לפרוטוקול). איני מאמין לנתבע כי הוא כתב את המכתב לאחת העובדות ולא לתובעת 1 ואיני מאמין לו כי התובעת 1 גנבה את המסמך הזה. יתר על כן, הנתבע טען בכתב הגנתו לגבי המסמך מיום 13.1.96 כי: "אין בנספח זה כל התחייבות לתשלום מזונות עבור התובעת לא עולה מהנספח על מה מדובר ובודאי שלא מדובר על תשלומי מזונות לתובעת" (ר' סעיף 7 לכתב ההגנה). טענה אחת נעדרת מכתב ההגנה והיא שהמסמך מיום 13.1.96 לא היה מיועד לתובעת, אלא למישהו אחר. הנתבע לא העלה טענות אלו בכתב הגנתו ואף לא בתצהירו המשלים מיום 6.5.99. הנתבע מנסה בעדותו, באמצעות טענות שקריות אלה להתחמק מהתחייבותו שניתנה לתובעת 1. לפיכך אני דוחה את טענותיו אלה של הנתבע כטענות שיקריות שהומצאו על ידו על מנת לנסות ולהדוף את התחייבותו המפורשת שבמסמך מיום 13.1.96. 20. סעיף 5 (ב) לחוק המתנה קובע: "כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי נותן המתנה לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו". כיוון שמדובר בהתחייבות לתת מתנה בעתיד הנתבע רשאי לחזור בו מהמתנה והתנגדותו לחייבו על פי המסמך מלמדת על מימוש רצונו לחזור בו מהתחייבותו. כידוע חזרה מהתחייבות לתת מתנה אינה צריכה להיות בכתב ר' פרידמן וכהן "חוזים" כרך א' עמ' 491 בה"ש 84). עפ"י סעיף 5 (ב) לחוק המתנה הנתבע רשאי לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה, "זולת אם ויתר על רשות זו". הרישא לסעיף 5 (ב) לחוק המתנה אינו חל בעניינינו משני טעמים: א. התובעת 1 לא טענה טענה זו והנטל לטעון טענה זו ולהוכיח אותה מוטל עליה (ר' ראבילו, חוק המתנה, עמ' 364 ופסקי הדין שבה"ש 1 בעמ' 365). ב. התובעת 1 העידה כי הנתבע לא שילם לה אף פעם מזונות ולא את הסכום שבמסמך מיום 13.1.96 (ר' עמ' 4 לפרוטוקול) כך שהתובעת לא שינתה את מצבה בהסתמך על שני המסמכים הנ"ל. התובעת גם לא הביאה כל ראיה כי דרשה מהנתבע לממש את התחייבותו מיום 13.9.96 ועד שהגישה את התביעה ביום 25.5.98 (ר' בענין זה ראבילו, חוק המתנה עמ' 362 - 364). 21. לפיכך יש להשיב על השאלה, האם הנתבע ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבויותיו עפ"י שני המסמכים הנ"ל או לפחות מהמסמך מיום 13.1.96. התובעת 1 לא טענה כי הנתבע ויתר על זכות החזרה מהתחייבותו לתת לה 1,000 דולר בחודש. דרישת סעיף 5 (ב) לחוק המתנה היא, כי הויתור צריך להעשות בכתב. דרישת הכתב נתפרשה כדרישה מהותית ולא ראייתית (ר' ראבילו: חוק המתנה עמ' 341; ד. פרידמן ונ. כהן "חוזים" חלק א' עמ' 485, אם כי ניתן להסיק את הויתור גם מכללא ממסמך בכתב; ר' ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי פד"י מא (2) 477, דינים עליון עמ' 13). בהעדר טענה כי הנתבע ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו לשלם לתובעת 1 1,000 דולר בחודש עפ"י המסמך מיום 13.1.96 ובהעדר כל מסמך ממנו ניתן להסיק כי הנתבע ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו הנ"ל - אני קובע, כי הנתבע חזר בו מהתחייבותו עפ"י המסמך מיום 13.1.96 וכי התובעת 1 ידעה זאת ולכן הגישה נגדו את התביעה. 22. התובעת 1 בחרה מרצונה החופשי להתקשר עם הנתבע בקשר של יחסי מין בלבד, ביודעה כי הוא נשוי ויש לו ילדים מאשתו; מדובר בשני אנשים בוגרים חופשיים ועצמאיים שבחרו בסוג הקשר המיוחד הזה שביניהם, דהיינו ביחסי אישות בלבד והבאת ילדים. לפיכך אם התובעת 1 רצתה לקבל מזונות מהנתבע, היה עליה לדאוג לקבל ממנו ויתור בכתב על אפשרות לחזור בו מהתחייבותו לזון אותה. 23. התובעת 1 הודתה כי הסכום של 1,000 דולר נועד לה ולילדים ואלה דבריה: "הוא כתב שהוא יתן לי 1,000 דולר בחודש... כתוב את תקבלי 1,000 דולר בחודש. הכוונה לי ולילדים" (ר' עמ' 8 למטה, לפרוטוקול). בסעיף 13 דלעיל קבעתי כי הנתבע ישלם עבור מזונות ילדיו סכום של 3,948 ש"ח, עד כניסתו של הילד הקטן ביותר לגן חובה וסך של 3,801 ש"ח לאחר מכן, דהיינו סכום הקרוב מאוד לסך של 1,000 דולר בשקלים לפי השער היציג של הדולר. בכך מתגשמת תביעת התובעת 1 בחלקה הניכר, דהיינו לפחות כלפי הילדים, למרות שהחיוב במזונות לא נעשה עפ"י התחייבותו של הנתבע מכח המסמך מיום 13.1.96. סיכום 24. סכום המזונות, עפ"י סעיף 12 דלעיל, ישולם לידי התובעת 1 לא יאוחר מ 25 לכל חודש החל מיום 25.5.98 ואילך, עד למלאת לכל קטין 18 שנה או עד סיום לימודיו בבית ספר על יסודי, עפ"י המאוחר מבין השניים. 25. בעת שירותו של כל קטין בשירות חובה בצה"ל, יהיה סכום המזונות שעל הנתבע לשלם לאם הקטין, בסך 400 ש"ח בחודש. 26. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ויתעדכן מדי שלושה חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים, כאשר המדד הבסיסי הוא המדד הידוע היום (המדד שפורסם ביום 15.4.00). 27. סכום המזונות או חלקו שלא ישולם במועדו, ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום שנועד לתשלום ועד למועד התשלום בפועל. 28. קצבת הילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי, תשולם לתובעת 1 ותהיה בנוסף לסכום המזונות הנ"ל. 29. החוב בגין המזונות שלא שולמו מיום 25.5.98 ועד 24.5.00, ישולם ב- 24 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, צמודים למדד יוקר המחיה. כל תשלום יבוצע בכל 25 לכל חודש החל מיום 25.6.00 ואילך. אי ביצוע תשלום אחד מהתשלומים הנ"ל במועדו, יעמיד את כל יתרת החוב לפרעון מיידי. הוראות סעיף 27 דלעיל, יחולו על כל סכום שלא ישולם במועדו. 30. תביעתה של התובעת 1 למזונותיה נדחית. 31. אין במסקנות שבפסק דין זה כדי לקבוע מה יהיה הדין במקרה של התחייבות בכתב לשלם מזונות, בין בוגרים שאינם נשואים זל"ז ולא חיו כידועים בציבור, כאשר ההסכם בוצע במשך תקופה משמעותית והמתחייב מסרב להמשיך ולבצעו. במקרה כזה יתכן ויקבע כי מדובר בשינוי מצבו של מקבל המזונות ולכן המתחייב לא יוכל לחזור בו. 32. גם אם היה במסמכים כדי לחייב את הנתבע, השאלה המתבקשת היתה עד מתי הנתבע מחוייב בכך. יש גם בסיס לטענה כי הנתבע אינו צריך להיות מחוייב במזונות תובעת 1 יותר ממה שהיה מחוייב לה אם היה נשוי לה, דהיינו עד פקיעת הנישואין כאמור בסעיף 15 (ב) לחוק המזונות, וכדי לחייב אותו במזונות גם לאחר ניתוק הקשר ביניהם היה צורך בהתחייבות מפורשת הקובעת, כי הסכום שלו התחייב ישולם לה גם אם הקשר ביניהם יתנתק, דבר שהיה עולה כנראה כדי ויתור על חזרה ממתנה. יתר על כן, אם לגבי אשה נשואה החיה בנפרד מבעלה, ניתן לעיתים להתחשב במה שביכולתה להרוויח (ר' ע"א 5930/93 פדן נ' פדן, דינים עליון; ע"א 6136/93 ביקל נ' ביקל (לא פורסם)(; ד"נ 23/69 יוסף נ' יוסף, פד"י כד (1) 792, 801-799) הרי במקרה שהצדדים אינם נשואים ואף לא חיו מעולם במשק בית משותף ולא חיו כידועים בציבור - על אחת כמה וכמה. דהיינו, התחייבות לשלם מזונות למי שאין כלפיו כל חובה חוקית, במשך כל ימי חייו צריכה להיות לא רק מפורשת, אלא אף מפורטת ביותר לרבות ויתור על אפשרות לחזור בו מההתחייבות הזאת. 33. הנתבע ישלם לתובעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. קטיניםמזונות ילדיםמזונות